אברבנאל. זה לא סוף העולם

אברבנאל

״אופליה הקטנה הייתה גדולה ממני. ובעיניה שקט לא מכאן. אופליה הקטנה הייתה יפה ממני. וחכמה ממני כל הזמן. בגיל חמש עשרה היא התמסטלה מיין. היא לא לבשה מתחת שום דבר. האנשים אמרו והם אומרים עדיין. שהיא נותנת שם לא טוב לכפר. 

היא ישנה עד סוף הצהריים. כמו אינדיאני היא צבעה את הפנים בכל מיני צבעים שלא יורדים במים, ואמא התביישה מהשכנים. אופליה הקטנה רצתה תמיד לנוח. היא לא הבינה מה זאת אהבה. הכדורים שלה עשו לה מצב רוח רע. ומין צורה כזאתי עצובה. עצובה. 

אני זוכר אותה יפה ומחייכת כשלקחו אותה בסוף אל המוסד וארבעים דודים עמדו על יד הדלת ובתור נישקו לה את היד. כבר חמש שנים מילה היא לא כתבה לי. את הפנים שלה קשה לי כבר לזכור ורק ההורים שלה אמרו שזה נורמאלי. שזה רק משבר ושזה יעבור. 

ובליל סופה אני חולם עליה. יחפה הולכת על החוף. קוטפת את השמש, קוטפת את הירח. את הפרחים שאי אפשר לקטוף. אופליה הקטנה״.

״אופליה קטנה״ – מילים: יהונתן גפן, לחן: דני ליטני

קונספט, הפקה וטקסט: אפי אליסי* 

המילים והשיר הזה הם פסקול חיים של אנשים שאתם לא מכירים. הם שקופים, לא מדברים עליהם, מתביישים בהם, מרחיקים אותם מהחברה, ממקומות עבודה, והם חיים בבדידות ובעוני. אופליה הקטנה שלי היא בת דודתי היפה איתה רצתי בשדות כשהיינו קטנים. היא הייתה יפה כל כך וחכמה. אותי שלחו לישיבה בירושלים, אותה לבית ספר למחוננים, שכונה אחת ליד הישיבה. משהו נורא קרה לה, ובגיל שבע עשרה היא נכנסה לעולם ממנו לא יצאה.
היום, מהמקום בו אני נמצא, מהחיים שהדביקו קעקועים של כאב על גופי, וצלקות אימה בנפשי, אני מכה על חטא שלא היתה בי חמלה, פחדתי!
בכולנו ישנו הפחד הזה מהלא נודע. עמוק בפנים אנו מחביאים סטיגמות לאחר, לשונה, אפילו כלפינו אנו.

״אברבנאל״ – המרכז לבריאות הנפש הוא מקום קשה. פעם ״בית משוגעים״. ה״משוגעים״ של העבר, הם ״פגועי נפש״/״מתמודדים״ בהווה. זוהי רק סמנטיקה. היחס נשאר אותו דבר. בהרצאות שאני מקיים ובמפגשים קבוצתיים אני נפגש עם מתמודדים פגועי נפש, ושומע בעיקר סיפורים על אנשים שהחברה בישראל לא אנושית עבורם.

היום הזה ב״אברבנאל״ היה מטלטל. על הספסל בחצר, תחנת רכבת של מעשנים, מצאנו אדם חביב שיחה שסיפר לנו כי בתו היא שחקנית ויוצרת מפורסמת. 25 שנים שהוא חולה קשה ב״מאניה דיפרסיה״. זהו אישפוזו ה-30. חלק מהאשפוזים היו בכפייה כשהיה בהתקפים פסיכוטיים. ״הפעם הזו אישפזתי את עצמי״, אמר. ״אין לי כסף. אין לי היכן לגור. העדפתי להתאשפז״. על הספסל ישבה בחורה תמירה ויפה בעלת עיניים כחולות ונוקבות שסיפרה כי היא סובלת מזה 20 שנה מהתקפי חרדה קשים. ״הייתי אחות ראשית בטיפול נמרץ בבית חולים גדול״. סיפרה, ״פיטרו אותי בגלל המחלה״.

״זו פעם ראשונה שלי במקום המפחיד הזה. הוא תמיד סיקרן אותי. דמיינתי, די דומה לדמיונות. פסטורלי מבחוץ, קשוח מבפנים. אבא שלי אהרון ז״ל ״בילה״ הרבה מחייו במקום הזה. הייתי ילד קטן. לא ביקרתי אצלו. סוג של השלמת מעגל. אני רואה ב״אברבנאל״ צעירים שהחברה בישראל מקיאה מעצמה, מרחיקה אותם מחיי חברה, ממקומות עבודה, מהעתיד שלהם. אני כאן לנפץ את הסטיגמה שלנו. להראות שגם במקום הנורא הזה יש בני אדם. אנשים רגלים כמוכם.

הפקה וקונספט: אפי אליסי
צילום: מני פל
ארטדירקטורית וסטיילינג: ליז פלנסיה
צילום וידאו: רונה בר
דוגמנית: ראדה לוינגרד
עיצוב שיער: עידן בקשי, איפור: שירן נטשה רוסק

*אפי אליסי, מרצה מטעם עמותת ״אנוש״ – ׳העמותה הישראלית לבריאות הנפש׳, מול קהלים מגוונים ברחבי הארץ על התמודדות, שיקום, דרכי טיפול, ניפוץ סטיגמות, נגישות לנכים פגועי נפש בישראל ועוד. הרצאה מרתקת ומעוררת השראה שיש בה סיפור אישי, אנושי, מרגש ומעצים.

ע.צילום: עדי שובל, ע.סטיליינג: אתי פלנסיה
צולם במרכז לבריאות הנפש ״אברבנאל״. ההפקה צולמה באישור משרד הבריאות

בעלים ועורך אחראי: אפי אליסי
Fashion Israel – מגזין אופנה ישראלי
מייל: fashionisrael.mag@gmail.com
טלפון: 050-7368167
אינסטגרם: fashionisrael.mag
אתר: https://www.fashion-israel.co.il/
הקבוצה שלנו בפייסבוק: Fashion Israel – מגזין אופנה של כולם!
דף עסקי: Fashion Israel
כתובת למשלוח: ויצמן 68 כניסה ב׳ דירה 3 גבעתיים