קשה לפספס את היופי והאור שמביאה העיר ירושלים, במיוחד בשעות החשכה. אך כשעל גג המשקיף על מגרש הרוסים עומדים סטודנטים נרגשים, תשומת הלב עוברת אליהם. במרכז העיר, ולמול הכנסייה המוארת, התאספו 36 סטודנטים להצגת פרויקטי הגמר שלהם שהיו חלק בלתי נפרד מחייהם בתקופה האחרונה, שלוותה גם באזעקות ובחדשות לחימה, והיוו לסטודנטים רגע של שקט ואי של שפיות ברגעי החרדה. אסף גרניט הגיע ושלי סתת עוזבת
בצלאל, האקדמיה הראשונה לעיצוב בישראל, קמה בשנת 1906. לפני שנתיים היא חזרה מהר הצופים אל מרכז העיר הפועם של ירושלים, לקמפוס החדש ג׳ק וג׳וזף מנדל, מתוך רצון למעורבות ממשית בהווי העירוני. היא ממשיכה לקדם את הערכים שלה למרחב מגוון, שוויון וחיים משותפים בין הדתות והעדות השונות.
על המסלול גם נראתה הייחודיות יוצאת הדופן של בצלאל בעולם האקדמי של האופנה – שילוב של כלל התחומים ליצירת מראה כולל: צורפות, אופנה, אביזרים, תכשיטים ותיקים. מומחיות שהובילה אותה ראש המחלקה שלי סתת קומבור, שעוזבת את המחלקה לאחר 8 שנות עשייה.
שף על המסלול
זו גם הפעם הראשונה שצעד השף אסף גרניט על המסלול והחליף את מדי השף הלבנים בחולצה ובמכנסיים רחבים בעיצובה של הסטודנטית רז סקטר, כשהחלק העליון השקוף מגלה את הקעקועים הרבים, ובסופו בחליפת אוברסייז, יחד עם הסטודנטית ניצן סואיה.
כלל הפרויקטים נגעו במובנים מסוימים באקלים הגיאו-פוליטי, מהחוויה של יום השבת ועד קווי התפר בין המגזרים השונים, כמו שהסבירה ראש המחלקה: "[אלו] פרויקטים הנעים על הטווח שבין אופנה לבישה עד עבודות לבוש המנוסחות כמבוא אומנותי אישי ולעיתים רדיקלי".
ישי לייסנר, שיצר את קולקציית הגמר שלו בהשראת רגע מיוחד בכניסת השבת, אמר: "הרגע הזה בשישי, לקראת שבת, זה מתחיל שם, בבגדים, בדרך לבית הכנסת. ואז יש רגע שאני עם כוס הקידוש, מקדש לעצמי, ואני מרגיש שם איזשהו רגע שהוא עומק עצום. אני קורא לזה נצח אישי, הבגדים הם הכלים שלתוכם נשפך הכל".
"חומרים חוזרים לאדמה ונעלמים"
את הבגדים בתצוגה לוו מספר כיפות לבנות במנחים שונים על הראש. "הכיפות היו הדבר האחרון שעשיתי," סיפר ישי כשנשאל עליהן. "זה משהו רגעי כזה. אני מתחיל את העבודה שלי ב-ready-made, מתחיל לעבוד עם בגדים ישנים, ישר. לא היה לי שום מושג מה יהיה הפרויקט הזה בסוף. הכיפות זה הנגיעה של העבודה עם הדבר הקיים שנוצר ברגע הסופי. אני מרגיש שהבגדים הם איזשהו שורש בבני אדם ובתרבות שהוא מאוד עמוק ויש לי זכות גדולה להתעסק בזה".
לא כל העבודות עלו למסלול, שכן מדובר בעבודות צורפות עדינות או כלים שיוצרו במלאכות מסורתיות בשילוב טכנולוגיות מתקדמות. ביניהם עבודות צורפות עדינות במיוחד המורכבות מאצות. "אני מתעסקת בחיפוש אחרי חומרים אלטרנטיביים כבר שנתיים," סיפרה רוני ליטאי, מעצבת התכשיטים. "את החומר הזה אני מכינה מאבקה שמופקת מאצות ים חומות, מערבבת עם רכיבים שיש במטבח הביתי ונוצר חומר הגלם אליו מערבבים פיגמנטים".
"תיעול הרגשות והיצרים לכדי בריאה"
על הבחירה באצה כחומר המרכזי היא מספרת: "מעניינים אותי חומרים שבסוף החיים שלהם לא נשארת להם טביעת רגל, בעצם חוזרים לאדמה ונעלמים. היו דברים בדרך לשם, קליפות ביצים, תפוזים, שאריות קפה…". המטרה לדבריה היתה "להכניס את המודעות לחומרים ולתכלית החיים שלהם ולזה שיש כבר כל כך הרבה בכדור הארץ ואם אפשר ליצור דברים שלא מזיקים – אני בעד".
שירה ספיר חן בחרה להציג בקולקציה שלה משהו מופשט יותר: "הקולקציה מתעסקת במהות, מה הופך דבר לעצמו. התעסקתי רוב השנים באובייקטים, בחפצים, וניסיתי להבין מה הופך דבר לכמו שהוא, אם זה הצורה, אם זה הפונקציה, התכלית".
כל חמשת הדגמים של שירה היו בצבעי לבן, בצורות, גזרות וטקסטורות שונות. לשאלה למה דווקא לבן, היא הסבירה: "בגלל שהתעסקתי ברעיון של מהי מהות. התייחסותי ללבן היא כמו קוביה לבנה, כמו באומנות, שמגישים עבודה על משהו סטרילי, שיהיה אפשר להתרכז רק בעבודה. אז שיהיה במה לניסיון לזהות מהו דבר, בלי טקסטורה ובלי דגמים".
"זה מתחיל שם, בבגדים, בדרך לבית הכנסת"
השאלה החשובה ששירה מציגה, על מקומה של היצירה בתקופה המורכבת הזו, היא מסבירה ש: "היצירה היא כוח של חיים. היא תיעול הרגשות והיצרים לכדי בריאה. היא עיסוק ברבדים אחרים של הקיום ומאפשרת עיבוד לא מילולי של חוויות. כל אחד מאיתנו יצר את הרגשות והמחשבות אל תוך פרויקט הגמר שלו ועבור כל אחד מאיתנו העבודה על הפרויקט הייתה אי של שפיות".
ההסבר הזה מדגיש כמה אופנה היא לא רק פרקטיקה, אלא רגשות, ואם נחזיק בה עוד קצת, נוכל לעודד גם את רוחנו ואיתה גם עשייה ישראלית, במיוחד לידיים חדשות בתעשייה.
פרויקטי הגמר יוצגו בהמשך כחלק מתערוכת בוגרי.ות האקדמיה, שתיפתח לקהל הרחב למשך שבועיים החל מיום חמישי ה-31.7.25. במסגרת התערוכה יציגו כ-500 בוגרות ובוגרים מכלל מחלקות התואר הראשון, ולראשונה גם מתוכניות התואר השני, את עבודותיהם. הפרויקטים יוצגו ברחבי הקמפוס, שיהפוך לפרק זמן של שבועיים ממרחב לימודים אקדמי למוזיאון ענק.
דפנה סאפר – עיתונאית אופנה בכירה
אינסטגרם: dafnasaffer@
Owner & Editor-in-Chief: Effie Elisie
Email: fashionisrael.mag@gmail.com
Instagram: @fashionisrael.mag
Facebook group: Fashion Israel
Facebook business page: Fashion Israel
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל