נובה. מי שלא היה שם לעולם לא יבין

החופש שהפך לטבח. ניצולי "נובה" בהפקת אופנה בדרים איילנד. מלון ריזורט בדרום הארץ

"מתוך החורבן אני בונה את עצמי מחדש, יום אחרי יום", את המילים הללו משמיעה תהילה עקרב, אחת מאלה ששרדו את הטבח במסיבת ה"נובה", רגעים שהפכו חגיגת חופש לאסון נורא. הפרויקט מביא את סיפורם של חמישה ניצולי ה"נובה", כל אחד עם סיפור אישי ודרכי ההתמודדות עם זיכרונות הכאב והמאבק להמשיך הלאה. באמצעות שילוב של אופנה, אמנות ונרטיבים כנים, הפרויקט מציע מבט מעמיק על החיים שאחרי האסון, ומדגיש את הכוח שבקהילה, בריפוי ובחיים עצמם, למרות כל הקשיים. החיים שלפני ואחרי מסיבת ה"נובה"

מפיקות אופנה וסטייליסטיות: אירית לוי & אורנה שלו
צילום: אלכס גד
איפור: אופק סופר

אירית לוי: "מסיבת ה"נובה" הייתה אמורה להיות מקום מפגש של חופש. צעירים אחרי צבא שמבקשים לפרוק את הכובד שהצטבר, אנשים שמוצאים במוזיקה ובצבעים השראה. יחד הם יוצרים קהילה של שייכות, תחושת "שבט". זה לא רק המוזיקה אלא הידיעה שאתה מוקף באנשים כמוך, שאין צורך להסביר, רק להיות. באמצעות הריקוד, התנועה החופשית והספונטניות, אתה נטמע בקצב ובסביבה. ה"נובה", שהייתה סימן לחג של חיות ושמחה, הפכה לזוועה תוך שניות; החופש הפך למלכודת. המקום שבו הגוף היה אמור להשתחרר הפך למקום שבו הוא נס על נפשו. מעבר חד בין מה שנתפס כמקום הכי בטוח הפך לאיום.

הם לובשים בדים ארוכים, מרחפים ועוטפים, בצבעים המזכירים את בגדי המסיבה

הפרויקט נוצר בהשראת מסעו האישי של הבן שלי, (גם הוא ניצול המסיבה), אשר מתוך הכאב נולד הרעיון של לקחת את השבר ולהפוך אותו ליצירה. הפרויקט משתף את מסעותיהם האישיים של חמישה ניצולים: תהילה עקרב, אנג'ל מרטינז, רועי ועידן אסרף ואליען, הבת של ניצול נוסף בשם שלומי טובי. הפרויקט צולם ב"דרים איילנד – מלון ריזורט" בדרום הארץ.
זהו תיאור המסע האישי של צעירים שהצליחו להינצל ממסיבת הטבח. הם רצו קילומטרים אינסופיים במדבר, ראו גופות לצד הדרך ודם בכל מקום, הלומים ושבורים. במכה אחת החיים נחצו לשניים: לפני ואחרי "נובה".

ה"נובה", שהייתה סימן לחג של חיות ושמחה, הפכה לזוועה תוך שניות; החופש הפך למלכודת

ההפקה בשפה של אופנה חזותית עשירה וטעונה רגשית, מנסה להעביר את העוצמה של הביחד ואת ההחלטה כי החיים, למרות הכל, ממשיכים. הם לובשים בדים ארוכים, מרחפים ועוטפים, בצבעים המזכירים את בגדי המסיבה. אלו מסמלים את החופש והריקוד שהיו שם לפני שהכל קרס. כל זאת כדי לסמל תנועה חופשית, קלילות המאזנת את הכובד שבנפש. הבדים שנסרגו בסריגת קרושה, לולאה אחר לולאה, מדגישים כי גם מצלקות וחוטים שנראים מפורקים אפשר לרקום משהו שלם, עדין ויפהפה. ההפקה מחזיקה את הניגוד הזה – בין הכאב והצלקת לבין הזיכרון המתוק של רגעי החופש שנלקחו, ומדגישה כמה חשוב הביחד."

תהילה עקרב. בת 33 מהרצליה, אמא לשני ילדים

תהילה עקרב: "החיים שלי נחצו לשניים – לפני ואחרי מסיבת הנובה". הגעתי למסיבת ה"נובה" עם חבריי. היה שמח, צבעוני, אנשים יפים וברגע הכל התהפך. בשעה 6:29 נשמע "צבע אדום", פיצוצים, יריות, מחבלים. אנשים צורחים, בורחים, נופלים, גופות, מוות. פחד שאין לתאר. אמנם אני הצלחתי לברוח פיזית, אבל חלקים ממני נשארו שם. שישה מחבריי האהובים והקרובים, אחים שלי בלב, נרצחו באכזריות: תומר שגב ז"ל, דן בן חמו ז"ל, ניצן רחום ז"ל, אנטוניו מאסיאס ז"ל, איבון רוביו ז"ל ולידור לוי ז"ל. איתם הגעתי למסיבה, לצערי חזרתי בלעדיהם. כל אחד מהם לקח איתו חתיכה ממני. מאז אותו יום אני נלחמת לא רק לשרוד, אלא להמשיך לחיות. לחיות לצד הכאב, האובדן והצלקות. מתוך החורבן אני בונה את עצמי מחדש, יום אחרי יום. אני מספרת את הסיפור והאמת שלי למען מי שאינם. החיים שלי לעולם לא יחזרו להיות מה שהיו, אבל אני כאן – חיה, נושמת, קמה וממשיכה ללכת כל יום מחדש בשבילי ובשבילם."

רועי ועידן אסרף הם שני אחים שהגיעו למסיבה יחד

רועי אסרף: "אני הגעתי עם אשתי בשש בבוקר למסיבת הנובה, בשש עשרים ושמונה הרמתי את הנייד כדי לצלם את המסיבה. תוך כדי הצילום הרמתי את המבט לשמיים וזיהיתי את היירוטים שהחלו לעבר המסיבה. הייתי עם אחי ועם אשתי ליד הבר. כולם נשכבו על הרצפה, אבל אני, משהו אמר לי לתפוס את היד שלה ולהתחיל לרוץ לכיוון הרכב, כשאחי עידן מסמן לי שהוא מתעכב לחפש את המפתחות של הרכב שלו. לפני שהגענו לרכב, עצרתי את אשתי וצילמתי סרטון של שנינו יחד, תוך כדי שאני אומר לה מיד שאני לא יודע אם זה הסרטון האחרון שלנו… נכנסנו לרכב יחד עם שני חברים נוספים והתחלנו לנסוע.

במהלך הנסיעה נתקלנו בשני טנדרים גדולים ומלאים במחבלים. בין 10 ל-15 מחבלים בכל אחד. הם ירו לכיוון הרכב, אולם ללא הצלחה לפגוע בנו. מיד התקשרתי לאחי והודעתי לו שיעזוב את המפתחות כי חוליות של מחבלים בדרך למסיבה ושיברח. המשכנו לנסוע עם הרכב והצלחנו לצאת מהסכנה. איבדתי את החברים שלי מיכאל ואושר וקנין ז"ל, מייסדי ה"מאשרום פרוג'קט". חלק מהם גם נחטפו: אלקנה בוחבוט שנחטף ואליה כהן שנחטף ושוחרר. הנס שהתרחש והחיים החדשים שקיבלתי חיזקו בי את האמונה ואני כל הזמן מתחזק בה יותר – וגיליתי שהיא הדבר האמיתי. המשפחה, הבית והילדות שלי הם המקום היחיד שמרגיע אותי ושחשוב לי להיות טוב וסבלני, וזה גם מה שאני מקבל בחזרה."

עידן אסרף: "הגעתי בסביבות ארבע וחצי לפנות בוקר למסיבה בנובה ופגשתי את אחי – רועי, בשעה שש ברחבה. עם תחילת היירוטים, כשרועי אחי החל לרוץ עם אשתו, אני נשארתי עם ידידה לחפש את מפתחות הרכב שנעלמו לי ולא הצלחתי למצוא אותם. אחי שנכנס לרכב עם אשתו ושני חברים נוספים והחל במנוסה, התקשר אליי להודיע לי שהוא נתקל בשני טנדרים מלאים במחבלים וכשפניהם אל המסיבה. פניתי לשלושה שוטרים שראיתי במקום, אולם הם לא ידעו על כך דבר, אמרו לי להירגע ולשתות מים. התחננתי אליהם שיאמינו לי כי שני טנדרים מלאים במחבלים בדרך אלינו, אולם לא סיימתי לומר את דבריי והם הגיעו והחילו לירות לכל עבר. התחלנו לרוץ ומחוץ לשטח חבר צעק אליי – עידן, בוא תעלה איתי לרכב.

"הלילה שלי הפך ליום והיום הפך ללילה"

עניתי לו שיסע… שיברח… כדורים החלו ליפול פתאום ולא ידענו אם לקום בחזרה. במשך 5 שעות רצנו כאשר המחבלים באים מכל כיוון בהמוניהם, בטרקטורונים, באופנועים, טנדרים וברגל, יורים לכל כיוון. אנשים מאחוריי ולצידי צועקים תוך כדי שהם סופגים כדורים, מתחבאים מאחורי שיחים ומכוניות. בשלב הזה רכב עבר ואסף אותנו אליו והוציא אותנו מהשטח. היציאה מהשטח הייתה הכי קשה; ראינו מלא רכבים מחוררים והרכב שקראו לי לעלות עליו, ארבעה מהם שנסעו בו נרצחו ורק אחד מתוכם ניצל. מאז הלילה שלי הפך ליום והיום הפך ללילה; התחלתי להתחזק ולשמור את השבת. אני ואחי, ספרים, אנחנו נוסעים לחיילים במהלך השבוע ומספרים אותם. העשייה הזאת ממלאת אותנו ונותנת לנו כוחות.

אנג'ל מרטינז: בת 21, עברה מסעות וקשיים רבים בחייה. ברחה מהמסיבה כנגד כל הסיכויים

אנג'ל מרטינז: "כל יום בשבילי הוא התמודדות עם הקשיים מחדש, אבל החלטתי החלטה ברורה שהחיים, למרות הכול, ממשיכים. המעבר שחוויתי בין המסיבה לטבח יצר חוסר אמון קיומי. אם אפילו המקום הכי חופשי, הכי שמח, יכול להפוך לזירת אימה – איפה בכלל בטוח? איך אפשר להחזיר את התמימות, את החופש, בלי שצל האלימות ירחף מעל? עם זאת, בתוך החושך הזה קיימת גם יכולת ריפוי של ביחד, אני רוצה להמשיך לזהור, לחייך ולפזר אהבה."

שלומי ואשתו אסתר ברחו ממסיבת הנובה בהיותה בחודשים הראשונים להריונה

שלומי טובי, אבא של אליען ביקש שתצטלם במקומו: "ברחנו במנוסה 20 ק"מ ממחבלי החמאס. זה לא היה מובן מאליו שאנחנו חיים היום ויש לנו ילד נוסף. במהלך המסיבה לא הבנו מה קורה; חשבנו שזה התקפה רגילה של "צבע אדום" ולא כזה טבח. במנוסה לא יכולנו להסתכל אחורה, כל הזמן רצנו קדימה. אסתר, למרות הריונה, לא הסכימה לעצור לרגע ולנוח. לאחר הולדת הבן אני יכול לומר כי יש חיים אחרי. היה ברור לי שהבת שלי תשתתף בהפקה ותעביר את המסר בעבורי. אני חי בתחושה שבאמצעות ילדיי יש תקווה, יש אהבה ויש יכולת ריפוי."

---

את ההפקה יצרו אירית לוי & אורנה שלו – מפיקות אופנה וסטייליסטיות בוגרות "שנקר". יחד הן מביאות שנים של ניסיון בהפקות אופנה עם השפעה חזותית ונרטיבית חזקה. הן שואפות לשלב בין עולמות הביצוע, התרפיה והעיצוב כדי ליצור שפה אמנותית.

Owner & Editor-in-Chief: Effie Elisie
Email: fashionisrael.mag@gmail.com
Instagram: @fashionisrael.mag
Facebook group: Fashion Israel
Facebook business page: Fashion Israel