שמלה אחת, סיפור חיים שלם: במתחם מרכז פרס לשלום ביפו, התקיימה תצוגת שמלות כלה ייחודית במסגרת "פרויקט אחיה", שנועדה להנציח את זכרן של עדן בן רובי, שני גבאי, הילי סלומון, שי רגב, מאיה ביטון ונועה זנדר הי"ד שנרצחו במסיבת ה"נובה" ולזכרה של הפראמדיקית סמ"ר אגם נעים – החיילת הראשונה שנפלה במלחמה הי"ד. האירוע, בהפקת המעצבים ג׳ניפר שגנון, ליפז חיו וירין רווח מסטודיו jyl Bridal, הפך את המסלול למקום שבו האופנה שזורה בזיכרון. הכאב והאהבה נשזרו זה בזה. השמלות בהן צעדו האחיות וקרובת המשפחה של הנרצחות וההרוגה סימלו תקומה ותקווה. האירוע עצמו היה עוצמתי ומצמרר, היו בו רגשות של אור וחיים חדשים מהולים בכאב עצום שלא השאיר אף עין יבשה. תכירו את המעצבים של הפרויקט ואת האחיות וקרובת המשפחה שצעדו באומץ רב לזכר הקורבנות
ביפו, על שפת הים במתחם מרכז פרס לשלום וחדשנות, התקיים אחד האירועים המרגשים שנראו כאן בשנה האחרונה – אירוע שבו אופנה הפכה לזיכרון חי, והמסלול הפך למקום קדוש שבו הכאב והאהבה רקדו יחד. תצוגת שמלות הכלה במסגרת "פרויקט אחיה" לא הייתה עוד אירוע של יופי, אלא הצהרה, זיכרון שמהלך על במה, מלא חיים ואור.
"אנחנו כאן לא כדי להיפרד אלא כדי לזכור"
האירוע, שנערך לזכר שבע נשים צעירות: מאיה ביטון, שי רגב, שני גבאי, עדן בן רובי, נועה זנדר, הילי סולומון שנרצחו במסיבת הנובה, וסמ"ר אגם נעים שנהרגה במלחמת חרבות ברזל, שילב בין זיכרון, אופנה, אמנות ונשמה. את שמלות הכלה יצרו שלושה מעצבים מהסטודיו jyl.bridal@, ליפז חיו, ירין רווח וג׳ניפר שגנון, אשר ליוו את משפחות הנרצחות בתהליך עדין, אישי ורגיש, ובחרו להנציח כל אחת מהבנות דרך פרטים שייחדו את רוחה – החל מצבעים שאהבה, מוזיקה שהאזינה לה, חלומות שלא הספיקה להגשים.
צילום ועריכה: לימור מימון – _ellstory_@
את המסלול לא כבשו דוגמניות, אלא האחיות וקרובות משפחה, שהפכו עצמן לכלי קיבול של זיכרון. כל אחת מהן צעדה בשמלה שכתבה מחדש את הסיפור של אהובתה. הקהל שצפה בהן עמד בהשתאות בעיניים דומעות, מרותק, ונוכחותן העוצמתית הורגשה באוויר. השמלות, על אף שהיו לבנות, לא סימלו סיום – אלא התחלה. לא מוות, אלא חיים שלא יישכחו.
"עיצבנו שמלות למי שכבר לא כאן"
את הטקס הנחתה הרקדנית ושופטת "רוקדים עם כוכבים" לאה ינאי, שאחותה, מורן סטלה ינאי, נחטפה ממסיבת הנובה ושוחררה. בדבריה פתחה את הלב: "אנחנו כאן לא כדי להיפרד אלא כדי לזכור. איך הן חיו, איך הן רקדו, איך הן אהבו, איך הן בחרו בעצמן, ואיך הן ממשיכות לגעת בלבבות של כולנו". היא הדגישה את בחירת השמלה ככלי הנצחה יוצא דופן, כזה שמדבר על המשכיות, על תחילתם של חיים, על אהבה. "השמלות הללו מוכיחות שהריקוד שלהן לא נפסק. הן לנצח ירקדו", הוסיפה בקולה הרועד.
"זו הייתה עבודה רגשית, מטלטלת, אבל גם מרפאה"
האירוע נשא את שמו של סמל אחיה דסקל ז"ל, לוחם גבעתי שנפל בקרב בסג'עייה בדצמבר 2023. מעבר לזיכרון האישי, הוא הפך לסמל של הקשבה, של הכלה, ושל אהבת האדם, ערכים שעמדו בלב תהליך היצירה כולו. המעצבים עצמו סיפרו כי לא ידעו לאן תוביל אותם הדרך. אך כאשר התחילו לשוחח עם המשפחות, להבין לעומק את הדמויות והחיים של כל אחת מהבנות, הלב נפתח והיצירה הפכה לשליחות.
צילום ועריכה: לימור מימון – _ellstory_@
"השמלות הללו מוכיחות שהריקוד שלהן לא נפסק. הן לנצח ירקדו"
"אנחנו רגילים לעצב לכלות שזוהרות ברגע הכי שמח בחייהן", שיתפה ג'ניפר ליפז מהסטודיו. "אבל הפעם עיצבנו שמלות למי שכבר לא כאן ודווקא מתוך זה ניסינו להחזיר להן קול, אור, תנועה. זו הייתה עבודה רגשית, מטלטלת, אבל גם מרפאה. השמלות ימשיכו לרקוד דרכנו." בין הקהל נצפו שחקנים ואמנים שבאו לחלוק כבוד, בהם מיכאל אלוני, ניב סולטן ואחיותיה.
"השמלות הללו מוכיחות שהריקוד שלהן לא נפסק. הן לנצח ירקדו"
האירוע התקיים בתמיכה ובשיתוף של שותפים יקרים – מרכז פרס לשלום וחדשנות, עמותת קהילה שבט הנובה, עיריית תל אביב-יפו בהובלת חברת המועצה הדס רוגלסקי, מורן שמואלוף, Fashion Israel, גרושקו הפקות, ציפורי בדים, סולטנה, Nine West, N.Z בר קוקטיילים, DJ דיוויד, יקב עמק יזרעאל ונחמיה משקאות. תרומתם הייתה קריטית ליצירת מרחב בטוח, מכובד ומואר, שהצליח להכיל כאב ולהפוך אותו ליצירה.
שמלה שכתבה מחדש את הסיפור
בסיום האירוע, לקול תשואות הקהל, עלו האחיות לסיבוב אחרון על המסלול יחד עם בני המשפחה – מהלך שלא הותיר אף עין יבשה. תצוגת שמלות הכלה הזו לא רק זכורה, היא נצרבת. כמו שמלה שנתפרה במיוחד, גם הזיכרון הזה לעולם לא יימחק. הוא ילווה אותנו קדימה, לעוד רגע של חיים, של שמחה, ושל בחירה להמשיך לזכור ולחיות.
האחיות וקרובת המשפחה כותבות ומרגשות
חן זנדר – אחות של נועה ז"ל
"אז ככה זה מרגיש להיות נועה זנדר, אה אחותיקי?
ביום שישי גרמת לי להתרגש אפילו יותר מאשר ביום החתונה שלי, לבשתי שמלה שעוצבה כולה בהשראתך והרגשתי אותך בתוכי, כל האהובים שלנו בקהל מחו דמעות של געגוע, כאב והתרגשות, הכל התערבב יחד כי לא אני הייתי אמורה ללבוש שוב שמלה לבנה, אלא את.. אבל את לא כאן, אז אספנו את השיער בדיוק כפי שאהבת, בחרנו שיר של עומר אדם ואינפקטד משרום שגרם לכולם לזוז ולהרים ידיים כמו שנהגת לעשות בכל רגע נתון ולבשתי שמלה שמסמלת את כל מה שיפה בך – החופש להיות מי שאת, הנשיות המתפרצת שלך, החוצפה, הביטחון, משוחררת מצד אחד ואסופה וחדה מהצד השני, אישה של ניגודים מושלמים, ששרופה על מזרחית ועפה על טכנו, של חושה בסיני ותיק באלפי שקלים – כזאת את, נוגעת בכל העולמות.
ולפני חצי שנה נגעת גם בירין, ג׳ניפר וליפז, שלושה מעצבי שמלות מוכשרים מסטודיו JYL ביפו שיזמו את פרויקט אחיה לזכרו של הלוחם אחיה דסקל ז״ל שנפל בסג׳עייה בדצמבר 23, ובמסגרתו עיצבו השלושה – שבע שמלות כלה בהשראת סמ״ר אגם נעים הפרמדיקית שנפלה בעזה, שני גבאי, עדן בן רובי, הילי סולומון, מאיה ביטון, שי רגב ואת, נועה זנדר שנרצחו בפסטיבל נובה בשבעה באוקטובר.
אחרי תהליך של חצי שנה שבמהלכו הכירו אותך, למדו אותך, התאהבו בך ועיצבו שמלה מדויקת עבורך – הוצגו השמלות באירוע הנצחה יוצא דופן במרכז פרס לשלום.
כל כך הרבה אנשים טובים הגיעו בהתנדבות וגרמו לנו, שבע אחיות שלבשו את השמלות המדהימות, להרגיש וואו."
מלי זנדר אמא של נועה ז"ל
"אחרי יום מטלטל אני סוף סוף יכולה לשתף. במרכז פרס לשלום השתתפנו באירוע שאי אפשר להישאר אדישים אליו, פרויקט שהוא הרבה מעבר לאופנה או עיצוב – פרוייקט זיכרון מהלך, חזק, פוצע ומחבק. שבמסגרתו עוצבו 7 שמלות כלה בהשראת סיפור חייהן של 7 נרצחות ונופלת המלחמה. פרויקט “אחיה” – ע”ש אחיה דסקל, לוחם גולני שנפל בסג’עיה, הפרויקט נולד מתוך לב אוהב של שלושה מעצבים צעירים ורגישים: ירין רווח, ליפז חיו וג’ניפר שגנון מסטודיו JYL BRIDAL.
הם פנו אלינו לפני כחצי שנה, ביקשו להכיר את נועה שלנו לעומק. נכנסו אלינו הביתה, הקשיבו, שאלו, התרגשו. הם ראו את נועה כפי שאנחנו רואים אותה: סקרנית, אוהבת, חופשיה, בטוחה, חכמה, בועטת ורגישה. הם לקחו את כל זה – ויצרו דף השראה שממנו עיצבו ותפרו שמלת כלה, בהשראת נועה שלנו. על המסלול צעדו 7 אחיות – לובשות שמלות כלה, כל אחת לזכר אחותה שנרצחה בנובה: עדן בן רובי, שני גבאי, הילי סלומון, שי רגב, מאיה ביטון, נועה זנדר, ולזכרה של הפראמדיקית סמ”ר אגם נעים. כולן יפות. כולן כואבות. כולן מייצגות אחיות שכבר לא ילבשו שמלת כלה. גם במסלול הצעידה הושקעה חשיבה – צורת תפילין; הקופסה במרכז, והמסלול מפותל משני צידיה – כמו רצועות התפילין של אחיה ז”ל. על המסלול הזה פסעו האחיות, לבושות בשמלות שכולן נולדו מתוך כאב, מתוך זיכרון, מתוך אהבה אינסופית, המשפחות והאורחים ישבנו בצידי המסלול הכי קרוב לבנות שלנו ולזכרונות.לצד הכאב – תודה.
תודה ענקית לג’ניפר, ירין וליפז, שהובילו את הפרויקט הזה בעדינות, באומץ וברגישות יוצאת דופן. תודה שלקחתם את נועה שלנו אל הלב שלכם, ונתתם לה במה כל כך מכובדת, כל כך אישית. תודה על שידעתם להקשיב, להרגיש, ולתפור לא רק בד – אלא זיכרון חי, שמספר מי היא הייתה וגם מי היא עדיין. כי נועה זנדר זה מותג."
ניצן רגב – אחות של שי ז"ל
"זה היה אחד האירועים הכי עוצמתיים שחוויתי בחיי ולא זו לא החתונה שלי. אירוע הנצחה, מיוחד במינו שיזמו @jyl.bridal ״פרוייקט אחיה״ לזכרו של אחיה דסקל ז״ל נועד להנציח שבע בנות, נרצחות הנובה ונופלות המלחמה.
במהלך הפרוייקט, עבדנו עם ירין ליפז וג׳ני הקסומים שעיצבו שמלת כלה שכל תפר בה הוא בהשראת אחת הבנות, קיבלנו מקום לספר את סיפור חייה של שי ולתת לה ביטוי אומנותי שימשיך ולרקוד ברחבות.
הרגשתי אותך איתי שי , בכל גופי, עוטפת אותי בעוצמה רכה. המילים שלך ליוו אותי במסלול, החברות שלך, שלי, המשפחה וההורים שלנו, זכו לראות אותנו הולכות יד ביד לצלילי השיר שלך, "ברוש". לרוב אני כותבת כתבים מתוחכמים ולא שגרתיים, אבל אני חסרת מילים מהאירוע הזה."
ניצן גבאי – אחות של שני ז"ל
"זה היה אחד הימים המרגשים בחיי. ולא זו לא הייתה החתונה שלי. צעדתי במסלול, עטופה בשמלת כלה שנוצרה במיוחד עבור שני אחותי. שמלה לפי מי שהייתה, הלב שלה, האמת שלה, הדרך שלה. רכה ונשית, חזקה ונועזת. בדיוק כמוה.
הרגשתי אותך, שני. עוטפת אותי דרך הבד, צועדת איתי, מחבקת אותי. ברקע היה את המילים שהקלטתי עבורך, והקול הקסום שלך שרה את Back to Black.
במהלך הדרך עבדנו עם ירין, ג’ניפר וליפז. שלושה אנשים מדהימים, שתפרו שמלה שכל תפר וכל פיסה בה הם שני.
כל פרט קטן מספר עליה, על מי שהייתה. ושני הייתה איתנו שם בכל מפגש, בכל נשימה. השמלה הזאת היא לא רק בד. היא סמל. סמל של התחלה חדשה, של נשים שילבשו אותה וימשיכו אותה. הן ירקדו, הן יאהבו, הן יתחילו חיים חדשים
ושני, דרך גופן, תמשיך לרקוד. תודה מכל הלב לכל מי שלקח חלק. הנצחה קסומה, שתשמור את המלאכיות שלנו חיות לעד."
טל סולומון – אחות של הילי ז"ל
"אחרי שהילי נלקחה מאיתנו באותה שבת, לא הייתי מוכנה לשמוע על החתונה. לא הבנתי איך מצפים ממני להיות מסוגלת לדמיין אירוע שמח ומשמעותי בלי מי שהייתה הכי קרובה אליי מאז ומתמיד. מי שהעז לשאול על צפי לתאריך קיבל מבט כועס ומלמול עצבני של "איך אפשר בכלל". לא הבנתי איך העולם בכלל מעיז לדמיין מציאות שבה אני מאושרת וחוגגת בלעדיה. למזלי (שזו מילה שמקבלת משמעות מעוותת בצל האובדן שבו נאחזים בכל נקודת אופטימיות אפשרית), הילי לפחות ידעה על האירוסין שלנו. היא הייתה התומכת מספר אחת שלי, של עדי ושל הזוגיות שלנו יחד. אז אם משהו הצליח לשכנע אותי לתת צ׳אנס לאירוע, זה היה זה. ידעתי כמה היא רצתה את זה בשבילי, בשבילנו. הגעתי להסכמה אילמת עם הגורל שבסדר, נקיים אירוע, אבל שום דבר מעבר למינימום לא יקרה. הזמנתי שמלה מהאינטרנט, סגרתי את המחשב ואמרתי לעצמי, "מה שיהיה יהיה." ואז היא הגיעה – לא יושבת בול, אפילו רחוקה מזה. תופרות ניסו לשבור את הראש איך לדייק אותה, אבל זה פשוט לא היה זה.
ואז נשברתי. בכיתי לשמיים ואמרתי להילי שהיא חסרה לי בהכל, שאני לא אמורה לעבור את התהליך הזה בלעדיה. כי מי אם לא היא, ידע להתמקח עם ספקים שמנסים לדפוק לי מחיר? ומי אם לא היא, ילחץ על אולמות להשחיל קוקטיילים בקבלת פנים? ומי אם לא היא, ישב מולי בנסיון של האיפור ושיער, ויגיד לי שעם כל האהבה אליי, נצנצים בעיניים זה לא הוייב? ומי אם לא היא, ברגע יכניס אותי לפרופורציות דרך ציניות והומור, עם משפט כמו – "נו על מה את בוכה בכלל, גם ככה תהי שיכורה ותהרסי כל הלוק ברגע"? אמרתי לה שהיא חסרה לי בכל צעד, אפילו ברגעים הקטנים כמו בבחירת השמלה. ואז, משום מקום, חברה שלחה לי מודעה שהיא ראתה: פרויקט לזכר אחיה דסקל ז"ל, בו מעצבים שמלות כלה בהשראת הנופלות והנרצחות של ה-7.10. התקשרתי לסטודיו, סיפרתי שאני מתחתנת עוד חודש וחצי והם אמרו לי פשוט ״עצרי הכול, איפה את? בואי אלינו״. גיליתי שהסטודיו שלהם נמצא כמה רחובות מהבית שלי. הגעתי אליהם תוך 20 דקות, סיפרתי להם על הילי והם ישר אמרו: "ברור שאנחנו עושים לך שמלה, אין שאלה". הכל הסתדר בצורה מחשידה. הילי דאגה להכל. ירין, ליפז וג׳ניפר, תודה שדרך האמנות, טאלנט ולב רחב שלכם, הבאתם את הילי עד אלי, שתעטוף אותי בחתונה שלי. תודה שהראתם לי איך מהכאב האישי שלכם, אפשר ליצור אור וטוב בעולם – ממש כמו השמלות שגם יצרתם לזכר שי רגב, מאיה ביטון, שני גבאי, נועה זנדר, עדן בן רובי ואגם נעים ז״ל. ותודה אינסופית להילי שלי, ששומרת עלי ומוכיחה לי פעם אחר פעם שאנחנו יחד. לנצח."
נועה ביטון – אחות של מאיה ז"ל
מאיה כץ בת דודה של עדן ז"ל
"פרויקט אחיה", פרויקט הנצחה שיזמו והקימו סטודיו JYL שבע שמלות כלה, לשבע נרצחות. ואני צעדתי בשמלה שלך עדן, שמלה שעוצבה במיוחד בשבילך. כל הבנות צעדו בשמלות שנתפרו לאחיות שלהן, ואני הבת דודה, אבל יותר כמו אחותך הקטנה. כל החיים סיפרנו לכולם שאנחנו אחיות ורק אחרי ה-7 הייתי צריכה להסביר לכולם שאנחנו בעצם בנות דודות, שאנחנו אחיות מבחירה. הרגיש לי כל כך מדוייק להיות במקום הזה יחד עם כל האחיות של כולן, הרגשתי שפשוט סידרת את הכל מלמעלה בזמן המדויק. והשמלה פשוט הייתה מדוייקת – בול את! את היית בכל תפר של השמלה, בכל קפל, בכל פרח, בכל מבט את נוכחת וכולם הרגישו את זה !
אבל עדן את לא באמת היית כאן כדי ללבוש אותה, לא תחווי את הרגע של להיות כלה, לא להתחתן, לא לרקוד, לא לחבק.
ולי הייתה הזכות ללבוש אותה בשבילך ולהביא אותך לחיים עם השמלה הזאת. עדן, אני ומירב צעדנו על המסלול עם השיר שלך ברקע – והרגשנו אותך איתנו, בכל צעד, בכל רגע ביום המרגש הזה את היית איתנו!
וכמובן תודה מיוחדת לירין, ג׳ניפר, ליפז. זה התחיל משיחת טלפון אחת "אם אתם באמת רוצים להכיר את עדן, אתם חייבים לבוא למרפסת שלנו." אז באתם, בלי שאלות ובלי תירוצים, ומאז הלב נדבק ואנחנו פשוט יחד. שבעה חודשים של פגישות, מדידות, שיחות וידיאו והכל לרגע אחד. כשהצגתם לנו את לוח ההשראה לשמלה הבנו כמה שזה עדן וכמה הכנסתם אותה לשמלה, עד הפרטים הכי קטנים.
עדן פה איתנו, דרככם ולתמיד.
פלג נעים – אחות של אגם ז"ל
שני אקוע – עיתונאית ועורכת אופנה
אינסטגרם: shaniaqua@
Owner & Editor-in-Chief: Effie Elisie
Email: fashionisrael.mag@gmail.com
Instagram: @fashionisrael.mag
Facebook group: Fashion Israel
Facebook business page: Fashion Israel
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל