ענבל חפר: "להבין את הזהות של האם אני יותר כזו או יותר כזו?"

מסע בין-דורי: ענבל חפר, מעצבת אופנה ילידת הגליל, חקרה את זהותה הייחודית בפרויקט הגמר שלה בשנקר, המשלב השפעה מהכפר והעיר. באמצעות קולקציה מעוררת השראה, היא מתמודדת עם השפעות תרבותיות שונות ויוצרת בגדים המשלבים בין עשייה מסורתית לחדשנות מודרנית

ענבל חפר גדלה כל חייה ביישוב כפרי, מול נופי ילדות ירוקים, בריחות של עונות השנה ובמשפחה חמה, אבל המעבר לעיר, ליפו הרוחשת, וללימודים במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, הציף אצלה שאלה זהותית מהותית: האם אני ענבל של העיר או ענבל של הכפר?

בשביל ענבל, המשל של איזופוס על עכבר העיר ועכבר הכפר הוא לא רק סיפור עם מוסר השכל, הוא היווה את נקודת ההתחלה לפרויקט הגמר שלה בשנקר, שהפך למוסר ההשכל שלה עצמה. דרך סבא וסבתא שלה שעלו ממרוקו בשנות ה-50 ליפו של היום, ענבל מנסה לחקור ממה מורכבת הזהות שלנו כבני אדם, כפרטים וכחברה.

זהות א: מרוקו פינת ישראל

את הסיפור שלה, ענבל מתחילה הרחק מהגליל – בעיר סאפי שבמרוקו, שם גדלה סבתה, שחוותה את החיים בכמה נקודות מבט. מצד אחד הקולוניאליזם הצרפתי שחשף אותה לתרבות האירופית ומהצד השני המסורת המרוקאית ועבודת הכפיים בעיירת הילדות סאפי לאיורים האוריינטליים על הקרמיקות המרוקאיות – שני הצדדים נפגשו במקום אחד, בבית, שם שני הוריה היו חייטים ובעקבותיהם לבשה ביגוד מחויט.

"גיליתי עולם מדהים, וזה היה מבחינתי שיעור לחיי"

עם העלייה לארץ בשנות ה-50, את הלבוש המחויט והתרבות האירופאית החליף החום ועבודת האדמה שלמענה פשטו סבה וסבתה את הבגדים האלגנטיים לטובת בגדי עבודה ויישבו את מושב שגב שבגליל, שלימים הפך ליישוב עצמון שבמועצה איזורית משגב. שם ענבל גדלה וספגה במהלך ילדותה את היצירתיות ובמיוחד את האהבה לאופנה מסבתה. "לסבתא שלי אופנה הייתה חשובה, אני זוכרת את עצמי בתור ילדה מגיעה אליהם הביתה וערוץ האופנה היה דלוק בטלוויזיה וזה משהו שהוא חלק ממנה," ענבל מספרת.

זהות ב: משגב פינת יפו

בבגרותה עברה ענבל ממשגב ליפו, מהפסטורליה השקטה אל דינמיקת העיר, ההמון, הגיוון. בתוך הרעש הזה היא הרשתה לעצמה ליצור ולתהות תחת החממה של שנקר, "השאלה שהכווינה אותי במהלך כל הפרויקט זה לחקור את ההבדלים בין חיי העיר לחיי הכפר ולהבין את הזהות של האם אני יותר כזו או יותר כזו?

אם אפשר בעצם לבנות איזשהו דמות שמורכבת מגם וגם ולא להיות שייך רק לדבר הזה שהוא יותר עירוני או רק לדבר הזה שהוא יותר כפרי." וזה מה שענבל יצרה דרך הקולציה, בגדים עם זהות ייחודית, כאלו שהם גם נופי הגליל, והתרבות המרוקאית המסורתית, האווירה היפואית ומורשת העבודה החקלאית הישראלית. "כל סט הוא זהות חדשה," היא אמרה.

חמש מערכות לבוש בקולקציה הזו מספרות כל אחת על זהות אחרת, כמו מנהרת זמן שעוברת מצרפת למרוקו לישראל – שמלת הקש המרהיבה שמרפררת לניו לוק של דיור משנות ה-50, הטופ החום עם הדפוס האורנמנטי ועד הסט הלבן עם הדפס המשבצות בהשראת המרצפות ביפו. מעבר לתוכן התרבותי, ענבל מציגה גם יכולת טכנית וחקר חומרי מרשים, מה שעזר לה לתרגם את הרעיונות למוצרים ממשיים.

"לא צריך להיות או זה או זה"

היה משהו מאתגר בקולקציה?
"החלק הכי משמעותי והמאתגר זה החיבור בין החומרים, לחבר עור שיותר מתנהג כמו אריג לסריג זה משהו שהוא יותר קשה ועוד סריגה של עור וסריגה של קש, זה חומר שלא פשוט לעבוד איתו ולהבין במחקר של חומרים וגיליתי עולם מדהים, וזה היה מבחינתי שיעור לחיים."

 "לסבתא שלי אופנה הייתה חשובה, אני זוכרת את עצמי בתור ילדה מגיעה אליהם הביתה וערוץ האופנה היה דלוק בטלוויזיה וזה משהו שהוא חלק ממנה,"

גם אם הסיפור מתחיל ב"אני", הוא מהר מאוד הופך ל"אנחנו"

סבה וסבתה של ענבל הלכו לעולמם ולא זכו לראות את הקולקציה הייחודית שנוצרה בהשראתם – אך עבורה, מדובר בסגירת מעגל מרגשת במיוחד. דרך העיצוב, היא אומרת, הצליחה לא רק להחיות זיכרונות ישנים, אלא גם לחלוק אותם מחדש עם משפחתה. "אמא שלי התרגשה מאוד," מספרת ענבל. "בפרויקט הזה עשיתי סוג של עבודת שורשים – פתחנו את הבוידעם, הוצאנו את כל האלבומים והתמונות. זה היה מציף, מלא בזיכרונות. הרגשתי שסבתא כל הזמן נוכחת, כאילו היא מלווה אותי. אני מתבאסת שהיא לא כאן כדי לראות, אבל בטוחה שאם הייתה – היא הייתה הכי גאה בעולם."

"יש לי הרבה שאיפות"

עבורה, ההתרגשות אינה רק מהעשייה עצמה, אלא גם מהחיבור הבין-דורי שנרקם דרך הבגדים.
"זה מרגש גם מהמקום של איך אני רואה את סבא וסבתא בעיניים שלי – ואיך זה בא לידי ביטוי ביצירתיות שלי. לסבתא שלי אופנה תמיד הייתה חלק מהאישיות – ובמובן הזה, הפרויקט הזה הוא קצת ממנה וקצת ממני, וזה מרגש מאוד."

"אמא שלי התרגשה מאוד"

גם אם הסיפור מתחיל ב"אני", הוא מהר מאוד הופך ל"אנחנו". בעידן שבו יותר ויותר צעירים נעים בין מרכז לפריפריה, בין שורשים לתנועה, בין מקום אחד לזהות מורכבת יותר – הפרויקט של ענבל חפר מציע אפשרות שלישית: לא לבחור. גם וגם.

 "השאלה שהכווינה אותי במהלך כל הפרויקט זה לחקור את ההבדלים בין חיי העיר לחיי הכפר ולהבין את הזהות של האם אני יותר כזו או יותר כזו? אם אפשר בעצם לבנות איזשהו דמות שמורכבת גם וגם ולא להיות שייך רק לדבר הזה שהוא יותר עירוני או רק לדבר הזה שהוא יותר כפרי."

מה את רוצה שאנשים שיראו את הקולקציה יצאו איתה?
"זה בעצם מן קונפליקט פנימי כזה של הגדרות של זהות ומרגיש לי שאפשר להיות גם וגם.
לא צריך להיות או זה או זה ואני חושבת שיש הרבה אנשים גם בארץ ואני מאמינה שגם בעולם שיכולים להזדהות עם זה. שבאו מהפריפריה לעיר או ההפך, באו מהעיר ועברו ממקום שקט וסוחבים איתם את הערכים והדברים שלהם במהלך החיים."

 "השאלה שהכווינה אותי במהלך כל הפרויקט זה לחקור את ההבדלים בין חיי העיר לחיי הכפר ולהבין את הזהות של האם אני יותר כזו או יותר כזו? אם אפשר בעצם לבנות איזשהו דמות שמורכבת גם וגם ולא להיות שייך רק לדבר הזה שהוא יותר עירוני או רק לדבר הזה שהוא יותר כפרי."

ומה הלאה? יש רעיונות למה הולך להיות קדימה?
"יש לי הרבה שאיפות, אבל אני חושבת שאני מאוד מכוונת לעשות איזשהו סטאז' כהתחלה בחו"ל, בבית אופנה גדול.
אני מאוד אוהבת קוטור ועבודות יד וזה דברים שמאוד מרגשים אותי אז הייתי יותר משמחה ללכת וללמוד את זה מהמקומות הכי טובים ואחרי זה נתגלגל, כל העולם לפני, אין לדעת מה יהיה אחרי התצוגה, הכל פתוח."

ענבל חפר אינסטגרם – inbalheffer@

דפנה סאפר – עיתונאית אופנה בכירה
אינסטגרם: dafnasaffer@

Owner & Editor-in-Chief: Effie Elisie
Email: fashionisrael.mag@gmail.com
Instagram: @fashionisrael.mag
Facebook group: Fashion Israel
Facebook business page: Fashion Israel