אייל אשל: "אני קורא לנתניהו להקשיב לקול העם"

הסיפור של התצפיתניות מגלם בתוכו את המחדל הגדול וההפקרה. אייל אשל, אביה של התצפיתנית רוני ז"ל שנרצחה על ידי מחבלי חמאס יחד עם חברותיה ב-7 באוקטובר, כותב על האובדן האישי הכבד מנשוא. לאייל אשל יש את כל הסיבות בעולם לכעוס ולזעוק את זעקת התצפיתניות שנרצחו ואת קולן של חמש התצפיתניות החטופות. אייל אשל קורא לחשבון נפש של הארץ שהוא כל כך אוהב, הוא שואל שאלות נוקבות ועדיין בוחר לדבר על אחדות העם. המדינה כשלה בהגנה על העיניים של המדינה שהתריעו ואיש לא הקשיב להן. אייל אשל: "ישראל חוותה את האיום ביותר בשבעה לאוקטובר, בואו יחד,  נצעד לעבר עתיד טוב יותר מאוחד יותר"

השביעי לאוקטובר עבורי הוא תאריך שאין ממנו חזרה. תאריך שבו חוויתי את האובדן האישי שלי, ומאז הכול השתנה. באותו יום, איבדתי לא רק את רוני שלי, שהיא בשר מבשרי, אלא גם משהו מעצמי. משהו בפנימיותי נסדק. העצב העמוק שחשתי הביא אותי לחשבון נפש אישי, והתהליך הזה מוביל אותי כעת גם לחשבון נפש מול המדינה שבה אני חי, הארץ שכל כך אהבתי. כן. אהבתי. עדיין אוהב אבל אהבה שבורה. אחרת. 

תנו לי לספר לכם משהו על אובדן. האובדן הוא תהליך שאין לו באמת סיום. הוא מתפשט, הוא נוגע בכל דבר קטן, בכל יום, בכל מחשבה, בכל פעולה. ברגעים הראשונים, כל מה שיכולתי להרגיש היה כאב עמוק וחסר מענה. כל ניסיון להבין את מה שקרה רק החמיר את תחושת חוסר האונים. אך עם הזמן, משהו בי התעורר מחדש – רצון להבין, להפנים, לתת משמעות, להנציח, ובל נשכח – לחפש תשובות ולמנוע את האובדן והאסון הבא.

ההתמודדות שלי עם הכאב הפכה לחשבון נפש פנימי – בחינה עצמית של מי אני עכשיו, לאן אני הולך, ואיך ממשיכים קדימה כאשר חלק ממך נשאר מאחור. בתוך הבלבול והצער התחלתי להבחין במה שחשוב באמת, מה שלא הספקתי להגיד לרוני שלי, מה שכן אמרתי לה (ואני מכה על חטא על מה שאמרתי לה באותו יום רביעי. שלא יהיה פה ספק) לסמוך על המדינה, על הממשלה. איזו תמימות. איזה נאיביות.

אני יודע שבשנה הזו שחלפה מאות משפחות חוו אובדן נוראי. אלפי משפחות חוות תסכול נוראי…. מאות אלפי משפחות מבינות שצריך שינוי. אני יודע. 

ואתם יודעים? כשהתחלתי להעמיק בחשבון הנפש האישי שלי, הרגשתי שקיים גם חשבון נפש לאומי שעלינו לעשות כעם וכמדינה. האירועים של ה-7 באוקטובר לא פגעו רק בי, אלא גם באומה שלנו, בתשתית החברתית שלנו, ברקמה האנושית שלנו. האובדן הזה הוא לא רק פרטי, הוא קולקטיבי.

האירועים האחרונים הציפו הרבה שאלות לגבי הזהות שלנו כחברה: איך הגענו למקום שבו השבר והכאב כה גדולים? מה היו הכשלים בדרך, וכיצד אנו ממשיכים מכאן?

המדינה שבה אני חי היא הבית שלי ומעולם לא חשבתי על בית אחר, אבל בשנה האחרונה מצאתי את עצמי תוהה לגבי הכיוונים שבהם אנו פוסעים. האם איבדנו את הדרך? האם הכעס והשנאה ניהלו את חיינו עד כדי כך ששכחנו מה זה להיות אנושיים? האם באמת הפוליטיקה הרבה יותר חשובה מחיי אדם?  באובדן האישי שלי מצאתי מקום להרהר לא רק על חיי הפרטיים, אלא גם על מה אנו כחברה יכולים ללמוד ממנו. ספויילר – אנחנו יכולים ללמוד המון. 

כעם, אנחנו עומדים בפני אתגרים גדולים. השבר החברתי שנחשף בעקבות ה-7 באוקטובר הוא עמוק ומורכב, והוא דורש מכולנו לעשות חשבון נפש כנה. האבל הוא אמנם אישי, אבל יש בו גם קריאה לפעולה קולקטיבית – לשנות, לרפא, להתחבר מחדש, לבנות מחדש, למצוא את הבסיס המשותף לכולנו – ויש כזה! איך ההמנון הלאומי שלנו אומר? עוד לא אבדה תקוותנו!

והראשון שצריך לשאול את זה הוא זה שעומד בראשנו. זה שאמור להנהיג אותנו, להוביל אותנו ולהיות המודל לחיקוי שלנו  – ואני מכאן קורא לו לשאול את עצמו ואת החברים שלו: האם הדרך שלי היא באמת נכונה? כי המאבק על הזהות והערכים של המדינה הזו צריך להתחיל קודם כל מבפנים. אני גם קורא לו להקשיב לקול העם. לקול השפוי. הכואב. הכאוב. קול הרוב. תבינו, בתקופה זו, הקשה ביותר מיום הקמת המדינה יש גם הזדמנות.

הזדמנות לבנות מחדש, לחשב מסלול, לשאוף לחברה טובה יותר, לאומה מוסרית יותר – כזו המבוססת על ערכים של אהבה, שוויון, כבוד הדדי ושותפות גורל. האובדן הוא כואב ואין לו מרפא, אבל הוא יכול להיות גם קריאה לפעולה, למודעות חדשה כי עם חפץ בחיים אנחנו. אני באבל והשכול הוא קשה מנשוא כי רוני איננה ולעולם כבר לא תשוב ובאותה נשימה מתוך כל האבל, אני מוצא תקווה. תקווה לכך שנוכל כולנו, כחברה, להקשיב טוב יותר, לאהוב יותר, לעתיד טוב יותר. 

השנה האחרונה הייתה השנה הכי נוראית בחיים שלי, שנה מטלטלת, שנה כואבת. שנה שלא מאחל לאף אחד. אני מייחל מכאן לשינוי שימנע את האסון הבא. את הפילוג הבא, את הכאב הבא. השינוי הוא מתבקש והוא מתקשר בקשר ישיר בהיבט המדיני והצבאי גם יחד. חייבים לתקן את המעוות כי אם לא עכשיו, לא נשתנה לעולם.

ישראל חוותה את האיום ביותר בשבעה לאוקטובר, בואו יחד, נצעד לעבר עתיד טוב יותר מאוחד יותר.

Chief editor & art director: Effie Elisie
Email: fashionisrael.mag@gmail.com
Instagram: fashion_israel.mag
site: https://www.fashion-israel.co.il
Facebook business page: Fashion Israel