אלה ברקאי. הקו הדק של החיים

הדוגמנית אלה ברקאי הצטלמה לסדרת צילומים (The thin line) המספרים את סיפור חייה כמי שסבלה מהפרעת אכילה (אנורקסיה) ומשתפת דרך מונולוג אישי, אמיץ, חשוב ומעורר השראה בתהליכי הריפוי של הגוף והנפש שהיא עברה. מערכת המגזין מעריכה את החשיפה האישית של ברקאי, מחבקת ותומכת בכל מי שסובל מהפרעות אכילה. פנו לגורמים המוסמכים לטפל בכך

בגיל 14 הובחנתי לראשונה עם הפרעת אכילה, אנורקסיה. הכל התחיל מירידה דרסטית במשקל, ככה חשבנו לפחות. לימים הבנתי שהאוכל והמשקל הוא רק סיפור כיסוי. התחלתי טיפול, עליה במשקל. אני קוראת לו :"פלסטר" הוא טיפול בבעיה החיצונית אבל לא בשורש העניין.

"הכל היה מפחיד"

בעיות בריאותיות, דופק חלש, איבדתי את המחזור. בבום כל החיים שלי הושבתו. מלא דברים שאסור לי לעשות אפילו שיעורי ספורט בבית ספר. אמא שלי הייתה חוזרת כל צהריים הביתה כדי להשגיח עליי אוכלת, עולמי קרס. ועשיתי הכל כדי שזה יעבור. חוץ מלהבין מה קורה לי בפנים." 

עליתי במשקל, לאט לאט התחלתי לחזור לשגרה שלי, ל"חופש" שלי. אבל זה לא החזיק הרבה זמן. אחרי תקופה יחסית יציבה לאט לאט בלי ששמתי לב ההפרעה חזרה לשלוט על חיי. 

"הנפש והגוף שלי נפגעו"

חזרתי להתעסק במשקל, באוכל, בספורט בצורה אובססיבית. המשקל ירד והגעתי שוב לנקודת הקיצון. הבעיה שההפרעה עיוורה אותי. הייתי כל כך בתוכה שלא ראיתי מה לא בסדר. 

החיים שלי הפכו לשקר אחד גדול, הסתרה. עשיתי הכל כדי לשמור על ההפרעה. ההפרעה הפכה להיות המקום הבטוח שלי, "החברה הכי טובה שלי", מקום המפלט שלי. אליה "ברחתי" ברגעי משבר.

הנפש והגוף שלי נפגעו. הגוף שלי היה בסטרס מה שגרם לחוסר שינה. המחזור שוב הפסיק. והנפש? הייתה מרוסקת. הייתי עצובה, מותשת, ריקה. לאט לאט התחלתי להבין שאני חולה, שאני נמצאת במקום לא טוב. לאורך כל השנים הייתי מטופלת בתקופות אבל זה לא הספיק פגישה פעם בשבוע. היה לי יותר מידי בחירה בשאר השבוע.

"עשיתי הכל כדי לחזור לחיים שלי"

חייתי במלחמה. לרגעים הבנתי את המצב וניסיתי להתנגד לקולות של ההפרעה, לעשות ההפך. ולרגעים ההפרעה הייתה הדבר היחיד שאני שומעת ועושה . וככה נכנסתי ללופ של חוסר אונים. 

התחלתי ללכת לאשפוז יום, למשהו יותר תומך ואינטנסיבי. בזמן שכל שאר בני גילי הלכו לתיכון. זה היה קשה, הרגשתי ששוב ההפרעה עוצרת לי את החיים. לוקחת לי את "הנורמליות". 

רציתי להיות בריאה אבל גם לא רציתי. לא הצלחתי לדמיין את אלה בלי ההפרעה. עשיתי הכל כדי לחזור לחיים שלי בחזרה וככה היה. פלסטר שוב. 

"בחרתי להפסיק לאכול"

ואז הגיע הצבא. נקודת המפנה בחיים שלי. החלטתי להתגייס למרות התנגדות של כל מי שטיפל בי. לא הסכמתי שההפרעה תהרוס לי עוד משהו. 

פתאום זה רק אני מול האוכל. רק אני מחליטה כמה אני אוכלת. זה היה נורא. לא הצלחתי להכיל את זה שאני "בחרתי" לאכול. אוכל מבחינתי = חולשה. 

אוכל הוא הצורך הבסיסי של תינוק, כמו חום ואהבה. אני מגיל קטן לא רציתי להצטרך. הרגלתי את עצמי שאני "מעל" הצרכים הכי בסיסיים כדי לא להיפגע. אני לא צריכה חיבוק וגם לא צריכה אוכל. ושוב המצב הדרדר, בחרתי להפסיק לאכול כדי לא לסבול בראש במשך כל היום. כמובן שזה לא עזר.

"לבחור בקול הבריא"

ושם בפעם הראשונה בחיים שלי הבנתי שאני צריכה לטפל בעצמי. בחרתי לעצור הכל ולהילחם בהפרעה. השתחררתי מהר מאוד מהצבא ואחרי מספר חודשים נכנסתי לאשפוז במחלקה להפרעות אכילה. המקום הכי קשה והכי טוב שהייתי בו. פעם ראשונה בו בחרתי לטפל בעצמי ולא בחרו עבורי. המחלקה – מקום קשה. כל החופש נלקח ממך. כל "השליטה". 

בהתחלה אתה לא עושה כמעט שום דבר לבד בלי השגחה. מסתכלים עליך אוכל, משגיחים עליך אחרי האוכל, מסתכלים עליך עושה פיפי, יש לך אפילו הגבלה כמה לשתות. אתה לא יוצא הביתה כל יום יש שעות ומסגרת מאוד מאוד ברורים. והמון המון חוקים. 

בשבילי זה היה סוג של הקלה. אני עושה את מה שאומרים לי אבל לא אני בחרתי. השליטה אצל המטפלים שלי. אחרי ארבע חודשים השתחררתי. המעבר החד לחיים הוא קשה. הבחירה חוזרת לידיים שלי.  כל יום מחדש לדאוג לעצמי, לשמור על עצמי, להמשיך את הדרך שלי. לבחור בקול הבריא. 

"אני מצליחה לבחור בי"

עברו שלוש שנים מאז האשפוז. המלחמה קצת פחות קשה ככל שחולף הזמן. טיפה יותר ברורה. היום אני מבינה למה יש לי הפרעת אכילה, מה היא נתנה לי. למדתי מה עוזר לי ברגעים קשים. 

אני חיה לצידה, ולאט לאט לומדת איך להנמיך את הווליום שלה. אני מאמינה שככל שהזמן חולף ואני מצליחה לבחור בי. במה שאני רוצה, אני מגדילה את הסיכויים שלי להשתיק אותה לגמרי.

"הקו הדק"

הפקה שיצרתי תוך כדי נסיון לספר את הסיפור שלי כמישהי שמתמודדת וחיה עם הפרעת אכילה. ההפרעה או המחלה הזאת, איך שתבחרו לקרוא לה, היא לא מקור הבעיה או ייצוג של הבעיה עצמה אלא ביטוי שלה כאשר ברוב המקרים השורשים שלה מגיעים עמוק ונוגעים במקומות כואבים הרבה יותר. ההפקה נועדה לשקף את השלבים השונים של החוויה הזאת ומדגישה את הנראות וחוסר הנראות שלה בעיני העולם. זה סיפור על תקווה, מורכבות, אמת ושקר הכולל בתוכו נפילות והצלחות לאורך הדרך.

Model / producer – Ela Barkay @elabarkay
Photographer – Niv Mayo  @mayo.pix
Art & Styling – Shelly Wais @shellywaiss
Hair & Makeup – May Omer @mayomermakeup
Photographer Ass – Bar Oryon @baroryon
Styling Ass – Lior Buchbut  @liorbuchbut

Chief editor & art director: Effie Elisie
Email: fashionisrael.mag@gmail.com
Instagram: fashion_israel.mag
site: https://www.fashion-israel.co.il
Facebook business page: Fashion Israel