"אני לא מיוחד, אני חלק מעם מיוחד"

רון מזרחי, בן 30 גדל באילת. מתגורר כבר 14 שנים בעוטף – ועדיין גר שם, למרות המצב. כיום, שחקן ודוגמן פעיל, אבל בישראל של השנה החולפת הוא קודם כל לוחם, מילואימניק שעזב הכל ושירת למעלה מ-200 ימים במילואים ביחידה מובחרת בגבעתי

"שירות קרבי זה הבייסיק של הבייסיק", כך אומר לי רון מזרחי וכדי להבין את האמירה צריך לצלול להיסטוריה המשפחתית, מזרחי בן הציונות  הדתית (כיום דתל״ש) הוא דור שלישי ללחימה ולשירות צבאי. סבא שלו עשה מילואים בניר עם, שכב בשוחות כדי להגן מפדאיונים. דודו לחם בתעלה, אביו לחם בלבנון, הוא ואחיו משרתים ביחידות קרביות במילואים, את שירותו הצבאי העביר כלוחם ביחדה מובחרת בגבעתי, עליה מספר כי שימשה גם כיחידה ללוחמה בטרור – שייעודה היה לשמור על קיבוצי העוטף . על הבחירה בשירות קרבי, מסביר שזהו הלך הרוח והערכים עליהם גדל בבית ובישיבה.

מזרחי, תושב עוטף עזה, בילה את חג שמחת תורה של השבת השחורה בבית הוריו במושב תלמים. הוא עזב את קיבוץ ניר עם במטרה לעבור למרכז ולהשקיע בקריירה. עם תחילת המתקפה ב-7.10 יצר קשר עם ענבל הרבשצ״ית של קיבוץ ניר עם  ועדכן אותה בכוונתו להגיע לקיבוץ כדי לקחת נשק מהנשקייה להצטרף ללחימה ולשמור על החברים. הרבש"צית עדכנה אותו בסכנה, במצב הקיבוץ וביקשה ממנו לא להגיע לכיוון כי הרחובות מלאים במחבלים. את סדר הגודל של האסון הבין רק תוך כדי תנועה. "חשבתי שמדובר באירוע בסדר גודל הרבה יותר קטן, אף אחד לא דמיין את סדר הגודל של האירוע הזה" הוא אומר ומסביר שגם בתרחישים הכי מטורפים הוא לא דמיין את התרחיש הזה ומוסיף כי הישובים והקיבוצים שנפגעו היו בגזרתו בזמן שירותו הצבאי. עוד הוסיף, כי הוא ממש התכונן לקראת דברים דומים והוא והצוות שלו הכירו כל קיבוץ, כל גן ילדים, וכל בריכה בעוטף.

הקרב על הבית 

את הקריאה למילואים קיבל רק ביומה השני של הלחימה ב-8.10. "הלוואי שהיו מגייסים אותי לפני" הוא אומר לי, על הנסיעה לבסיס מספר כי כל הדרך מצפון לעוטף הייתה מלאה במחבלים בהם נתקל בדרך וכאשר הגיע ליעדו בבסיס צאלים, קיבל נשק והחל ישר בלחימה ביחד עם הצוות שלו. בתחילה עברו בקיבוצים השרופים ולאחר מכן החלו בפעולות לאיתור נעדרים ב"נובה". על האזור מזרחי מספר כי הוא היה מלא בגופות מחבלים ובמטענים ובהרס שאי אפשר לתאר. 

בתוך שלושה שבועות מתחילת המלחמה נכנסו מזרחי וצוותו לעזה. רגע לפני חציית הגדר לעזה, מספר מזרחי כי הסביר לחבריו מהצוות כי עבורו המלחמה היא הכי אישית בעולם. זהו הקרב על הבית, המחבלים נכנסו אליו הביתה רצחו את חבריו וכעת תורם להשיב מלחמה. על המסלול אותו עשה עם חייליו בדרך לרצועת עזה מציין מזרחי כי מדובר באותו המסלול שעשה עם חניכיו לשעבר מהמכינה הקדם צבאית "עין פרת", שמשרתים היום ביחידות מובחרות בעצמם. כשנשאל האם חש פחד הוא עונה "לא"  ומסביר "לא כי אתה גיבור, כי הדבר היחיד שאתה חושב עליו הוא החברים מהבית ומהצבא חברים שנרצחו בנובה, חברים שהתאמנו במכון כושר ויצאו איתי לאותם ברים, חברים שלחמו איתי. אנשים שלצערי נהרגו ב-7.10."

אין אתאיסטים בשוחות 

על תחושותיו מהלחימה בעזה אומר מזרחי כי זה סוף התהליך הארוך שלנו כעם וכי הוא מרגיש שהטוב עוד רגע לפנינו. כשנשאל מה השינוי שחל בו מאז המלחמה? משיב רון הדתל״ש, כי המלחמה חיזקה את אמונתו וגרמה לו להתקרב בחזרה לאלוהים. "הרגשתי אותו איתי, אני ראיתי ניסים בעיניים שלי, אף אחד לא סיפר לי סיפורים על ניסים, אני ראיתי אותם בעיניים שלי" ומוסיף, "יש משפט יפה, אין אתטיסטים בשוחות. אתה רואה את זה, בסוף, כשיורים עליך נ״ט, ואתה מקבל ירי מקלאץ', או לא משנה מה, פצצות נופלות לידך, ואתה ניצל."

פרט בסיפור הרבה יותר גדול

לפני ה-7.10 משתף מזרחי, כי עשה חודש מילואים כל שנה שהשתלבו בלו״ז הצפוף של תצוגות אופנה והצגות והשבת השחורה טרפה עבורו את הקלפים. לפי תפיסת עולמו של השחקן נפלה בחלקו הזכות לשרת את המדינה ולתת לה את כל מה שהוא יכול, כשנשאל מזרחי על המחיר האישי אותו שילם, הוא אומר: "את מי מעניין המחיר האישי, כל האירוע שקורה עכשיו הוא הרבה יותר גדול מהאני שזה לא מעניין" ומוסיף, "בסופו של דבר אתה מבין שאתה עושה משהו הרבה יותר גדול מעצמך, ולא כקלישאה, כי בסוף שאתה רואה את החבר'ה בשטח, את החיילים, בין אם הם בני 30 או בני 50, עם כרס שפגשתי בעזה, שהם גיבורים ואמיצים, יותר מהרבה מאוד אנשים שפגשתי, בסוף אתה מבין שאנחנו פרט קטן בסיפור הרבה יותר גדול. אני לא מיוחד, אני חלק מעם מיוחד.

הרבה יותר קל לקבל כך את המציאות. כשאתה נכנס, אתה אומר, מה יקרה אם אני אמות, מה יקרה אם אני אפצע, מה יקרה ככה וככה, וכל הזמן אתה מתעסק באני. ברגע שאתה משחרר את הדבר הזה, באמת, ומבין שאתה באמת, באמת, בלי ציניות ובלי התפלספויות, אתה משהו כזה קטן, חלק ממשהו הרבה הרבה הרבה יותר גדול מעצמך, והמטרה הרבה יותר חשובה, אז זה נותן איזשהו שקט. איזשהו השלמה."

בסיום השיחה שלנו שאני שואלת אותו מה אפשר לאחל לו הוא עונה לי שלא צריך לאחל לו כלום הוא כבר יסתדר, מה שכן הוא מבקש זה לאחל למדינה שיהיה כאן שקט ושלום ואחדות ושהחטופים יחזרו בשלום לביתם.
בימים אלו רון משחק בתפקיד מרכזי בהצגה "רק רצתה לרקוד" שעולה בקרוב בכל הארץ

שני אקוע – עיתונאית ועורכת אופנה
אינסטגרם: shaniaqua@

יעל בקר – צלמת
אינסטגרם: yael_becker_photography@

Owner & Chief Editor: Effie Elisie
Instagram: @fashionisrel
Email: fashionisrael.mag@gmail.com
Site: Fashion Israel
Facebook business page: Fashion Israel