Beuys, Beuys ,Beuys
גלריה בנימיני: תערוכה קבוצתית במספר חללים, על האמן יוזף בויס ונוכחותו באמנות ישראלית.
משתתפים: דבורה מורג, אריאן ליטמן, הדס עפרת, חסאן חטאר, טל ירושלמי, גבי קריכלי, נחמה גולן, חן דרורי, ז'אק ז'אנו, הגר ציגלר, גיל שחר, סטודיו שרון אדריכלים, יואב אדמוני, נועה תבורי, נועם רות.
התערוכה מתחקה אחר האמן הגרמני יוזף בויס (1986-1921) והשפעתו על האמנות הישראלית החל מסוף שנות השישים עד 2015. השפעה זו באה לידי ביטוי לא רק באמנות חזותית דרך החומרים ורעיונות היצירה, אלא גם בפעולות פוליטיות וחברתיות, כמו כן, השפעתו נוכחת באופן הלימוד בבתי הספר לאמנות בארץ. התערוכה נבנתה על מספר שאלות מפתח שהתערוכה מבקשת להצביע עליהן: מדוע נבחר יוזף בויס להיות האמן המוביל בתולדות האמנות הישראלית, ולא אמן אחר, זאת לאור ההיסטוריה הצבאית שלו בגרמניה של מלחמת העולם השנייה? מה היו התנאים בארץ שאפשרו השפעה זו? כיצד תנאים אלו, באים לידי ביטוי באמנות חזותית, חינוכית ופוליטית. כיצד אמצה ותרגמה האמנות הישראלית לא רק את משנתו של יוזף בויס אלא גם את הדפוס הפסיכולוגי חברתי של אחרי טראומת מלחמת העולם השנייה בהשוואה לטראומת מלחמות ששת הימים ויום כיפור. כל אלו ועוד, נבחנים על ידי התערוכה, בין היתר, דרך המושג מנייריזם, שהיא תופעה של וריאציות, גודש, חזרתיות, עיוות וכפייתיות.
התערוכה מחולקת למספר חללי תצוגה ברחבי הארץ. תל אביב, ירושלים ושדרות. היא מאגדת סביבה כ 75 אמנים המתחלקים למספר קבוצות תצוגה, כאשר כל קבוצה דנה בהיבט אחר בקשר של יוזף בויס והאמנות הישראלית. התערוכה מלווה באוסף מאמרים וטקסטים חדשים וישנים מעת: רות דבל, יונה פישר, דורית לויטה-הרטן.. כמו כן התערוכה מלווה באתר אינטרנט שיכסה את החומרי הטקסטואליים ויעניק אינפורמציה לגבי התערוכה.
חומר, מדע, חטא וגאווה
יוזף בויס מזוהה עם חומרים כגון הלבד, השומן, הדבש ועוד. חומרים אלו הפכו לשכיחים ביצירתו והם מהווים לא רק אבן דרך ביצירתו, אלא גם לקסיקון חומרים העוזר לקריאה של עבודותיו, כל זאת דרך שילוב של דרך חיים וביוגרפיה. לצורך התערוכה בבית בנימיני – מרכז לקרמיקה עכשווית, נבחרו אמנים ויצירות אשר החומריות היא קריאה ראשונה של העבודה כפי שהיא באה לידי ביטוי שמגוון המדיומים. במסגרת התערוכה על הקשר בין יוזף בויס לאמנות הישראלית, נבחרה באופן אסוציאטיבי האבן והחמר כאלמנט מחבר. בין ציורי האבנים של טל ירושלמי, דרך ישיבתה של הינדה וייס על אדמת הסלעים במצפה רמון. אוסף הארכיאולוגיה של גבי קריכלי ואוסף האבנים של חסאן חטאר. אוספים הנעים בין אמת ושקר.
מספר רעיונות שחוזרים אצל בויס כמו: התיקון, הן החומרי והן האנרגטי. החומר כאלמנט מוליך חום וחשמל, החומר במבודד אך גם כמקשר, מקבל התייחסות בעבודות נוספות בתערוכה. התייחסות לחומר מתוך חטא וגאווה כפי שמופיעים בגלילי היוטה של דבורה מורג השותלת בתוכם צמחים ולוחות כוורות דבורים של אריאן ליטמן ובמיצב הדבורים היצוקות של רות נועם במעלה המדרגות.
תהליך היציקה נוכח גם בעבודת הוידאו של הדס עפרת שם הוא מנהל דיאלוג בין דיוקן האמן ליציקה.
דיוקן האמן מופיע גם בדיוקנו של רפי לביא, מעשה ידיו של צוקי גריביאן. לביא, כנביא בעירו וכאחת הדמויות החינוכיות אמנותיות הקרובות ביותר לרוחו של בויס באמנות הישראלית.
נחמה גולן מציגה ללוחות ספרי תהילים עשויים חמר ויואב אדמוני משמר את הרוח באבן אנרגטית.
בתערוכה מספר עבודות של נועה תבורי וגיל שחר המציגים פרטי לבוש וצילומים מעת חן דרורי, הגר ציגלר וז'אק ז'אנו. כמו כן, הקשר בין הטבע למדעי החברה ואדריכלות באים לידי ביטוי בזכות הצגה מתוך ארכיון משרד האדריכלים "שרון אדריכלים".
התערוכה בבית בנימני – מרכז לקרמיקה עכשווית, מושתת על ריבוי, חזרתיות, אספנות ולקטנות. כל אלו משחזרים נקודות בחייו של יוזף בויס הבאים במגע עם האמנות הישראלית לדורותיה וגווניה השונים כפי שהם באים לידי ביטוי בתערוכה. כל אמן וסיפור חייו.