יש געגועים שלא תלויים בגיל. הם מגיעים דרך ריחות, קולות וזיכרונות קטנים מעולם שהיה פשוט יותר. חן הלברטל חוזרת אל הבגדים של פעם ומזכירה לנו שאיכות, דיוק וסטייל אמיתי אינם זקוקים לטרנדים כדי להישאר
יש געגועים שלא תלויים בגיל.
הם מגיעים בריח של סיר שמתבשל על הגז, בדלת שלא באמת הייתה נעולה, בשעת הצהריים שבה כל החנויות נסגרו בין שתיים לארבע, כי פשוט נחים. הם מתחבאים בגומי שקפצנו עליו במשך שעות, בחבל, בחמש אבנים, בברזייה של בית הספר ובשכונה שבה כל האימהות הכירו את כל הילדים.
לפעמים אני חושבת שאנחנו לא באמת מתגעגעים לעבר.
אנחנו מתגעגעים לפשטות.
בעולם שבו הכול צריך להיות מהיר יותר, נוצץ יותר, חדש יותר ומפתיע יותר, הפשטות הפכה כמעט למותרות.
וכמו תמיד, האופנה הייתה הראשונה לספר את הסיפור הזה.
אם תפתחו אלבומי תמונות ישנים, תראו שהבגדים לא צעקו. הם לא ניסו להיות "ויראליים". הם לא ביקשו למשוך תשומת לב בכל מחיר. שמלה נתפרה כדי להחזיק שנים. מעיל עבר מאחות לאחות. תיק עור התיישן בכבוד, לא כי הוא היה טרנד, אלא כי הוא פשוט היה עשוי היטב.
פעם לא עיצבו בגדים לעונה אחת.
עיצבו אותם לחיים.
צילום: פינטרסט
והיום?
נדמה שלפעמים המרוץ להיות "הדבר הבא" גובר על השאלה אם הוא בכלל יפה. בתי האופנה הגדולים מנסים שוב ושוב למתוח את הגבולות. על המסלולים אנחנו רואים בגדים שמתפרקים לצורה, נעליים שכמעט אינן נראות כמו נעליים, איפור שמטשטש את הפנים ולעיתים אפילו מיצגים שבהם נדמה שהרעיון חשוב יותר מהאדם שלובש אותו.
אין לי דבר נגד יצירתיות. להפך. אופנה תמיד הייתה אמנות.
צילומים: פינטרסט
אבל לפעמים, בתוך כל הניסיון להמציא את הגלגל מחדש, אני מוצאת את עצמי מתגעגעת לגלגל הישן. זה שפשוט נסע.
כסטייליסטית שעובדת לא מעט עם בגדי וינטג', אני פוגשת את התחושה הזאת כמעט בכל הפקה. אני מחזיקה ביד ז'קט בן ארבעים שנה, תופרת תפר קטן שנפרם ומבינה שהוא עדיין נראה נהדר. הבד עמיד, הגזרה מדויקת והכפתורים במקומם. הוא לא שרד בגלל מזל.
הוא שרד כי פעם יצרו כדי שיחזיק.
ואולי זו הסיבה שאנחנו כל כך נמשכים היום לוינטג'.
לא רק בגלל המראה.
בגלל הערכים שהוא מביא איתו.
איכות. סבלנות. דיוק. פשטות..
ערכים שקצת הלכו לאיבוד בדרך.
צילומים: פינטרסט
אולי גם בגלל זה אנחנו מתרגשים כשאנחנו רואים שמלה ישנה או חולצה מכופתרת של פעם. הן מזכירות לנו תקופה שבה לא הכול היה מושלם, אבל הרבה דברים היו אמיתיים.
אני מסתכלת על הילדים של היום ותוהה אם הם יכירו אי פעם את ההתרגשות של לדפוק בדלת של חבר בלי לשלוח הודעה לפני. אם הם יבינו את המשמעות של קיץ שלם שעובר בחוץ, בלי מטען נייד ובלי מסך.
אולי לא.
אבל אולי דווקא דרך הבגדים אפשר לשמור משהו מהעולם ההוא.
לא כדי לחזור אחורה.
אלא כדי להזכיר לעצמנו שלא כל דבר ישן צריך להחליף, ולא כל דבר חדש הוא בהכרח טוב יותר.
לפעמים דווקא התפר הפשוט, הבד האיכותי והעיצוב הנקי הם אלה שנשארים באופנה הרבה אחרי שכל הטרנדים חולפים.
צילומים: פינטרסט
ואולי זו בכלל לא נוסטלגיה.
אולי זו פשוט ההבנה שפשטות, כמו סטייל אמיתי, לעולם לא יוצאת מהאופנה. היא מכתיבה אותה ונשארת שם תמיד.
וכמה כיף שזכינו להכיר ולחיות את התקופה היפה הזאת בחיים.
שבוע מבורך בפשטות ובנחת.
אוהבת,
חן
חן הלברטל | אוספת סיפורים
מלבישה, מפיקה, קניינית, אספנית וכוהנת וינטג'.
נכנסת לארונות ישנים ומוצאת בהם הרבה יותר מבגדים.
חן מוצאת נשים, זיכרונות, משפחות וסיפורי חיים.
אינסטגרם: chen_halbertal@
מייל: Chenavare@gmail.com@
מגזין אופנה – Fashion Israel
אי מייל: fashionisrael.nag@gmail.com
אינסטגרם: fashionisrael.mag@
וואטסאפ: 050-7368167
עורך ראשי: אפי אליסי
עורכת אופנה: shaniaqua@
מגזין אופנה ישראלי – הבית של האופנה בישראל
אופנתי. חברתי. ישראלי.
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל