דביר רובינשטיין: "אני לא רק תופר – אני חי את החלומות שלי"

בין חוטים ובדים: דביר רובינשטיין, סטודנט שנה ב׳ במחלקה לעיצוב תכשיטים ואופנה ב"בצלאל", מספר בראיון על תשוקתו לאופנה ולדרך שבה הוא מצליח להביא את עולמו הפנימי, דרך העיצובים שלו, החלומות שמנחים אותו אל פני השטח בכל עיצוב שבו הוא יוצא לדרך. מהיכן נובעת השראתו, וכיצד הוא רואה את תפקידו כמעצב. דביר: "בשבעה באוקטובר הכל השתנה. הקמנו חמל תפירה אזרחי שתופר ציוד טקטי ללוחמים."

דביר רובינשטיין, בן 27 מירושלים, סטודנט שנה ב׳ ב"בצלאל", במקור ממושב בני דרום. עושה מילואים בתחום פיתוח מוצרי טקסטיל ביחידות שונות. בזמן מלחמה זו. ״גדלתי במושב קטן בדרום, במשפחה מרובת ילדים. הייתה לנו ילדות יפה. עולמות היצירה תמיד היו חלק מחיי, ואבא שלי עשה הכל כדי לתמוך בי. הוא קנה לי את מספרי התפירה הכי יקרות שהוא יכל למצוא, למרות שהוא לא מבין בעיצוב. הוא רק האמין בי, והחיים שלי השתנו לגמרי בעזרת התמיכה הזו."

הוא גדל בבית דתי שבו כמעט ולא נחשף לעולם האופנה. סבתא שלו, שהייתה מאוד קרובה אליו, לימדה אותו את הבסיס. היא עלתה מטוניס ושם הייתה תופרת בגדי נשים. השפה שלה הייתה בליל שפות. עברית, צרפתית וערבית – כך שלעיתים לא הבינו אותה. היא הייתה אחת מהאנשים שהבינו אותו הכי טוב. "לא דיברנו הרבה, היה לנו קשר מיוחד. בשנים האחרונות לחייה, למרות שהרבה מהפעילות הפיזית שלה נפסקה, כשישבה ליד מכונת התפירה היא פרחה מחדש. היא עזרה לי לאהוב את עצמי." ומוסיף, "לאחר שאבא שלי נפטר, אספתי וורדים מהקבר שלו ועשיתי מהם שרשראות. הציפיתי את הוורדים באפוקסי, ויצרתי זיכרון משמעותי."

"את המעצב המוכשר דביר רובינשטיין, הכרנו לפני כשנה לאחר ששירת בצו 8, ועכשיו, רגע לפני סבב מילואים נוסף, דביר משיק פרויקט חדש בשם: "קונפליקט זהויות". הפרויקט עוסק במצבו הנפשי של המילואימניק הישראלי שמתמודד עם תפקיד כפול. מצד אחד הוא מנהל מערכת זהות נוקשה אל מול מערכת האישיות הטבעית שלו מבית. נוקשות מול רוך. מהו פרצופו האמיתי של האדם ומהן המסכות אותן הוא לובש?"

ערוץ האופנה השראלי

הוא אהב ליצור ולהעסיק את הידיים שלו מגיל קטן. אני מנגן על חליל צד ופסנתר ואוהב לצייר. התפירה הייתה תחביב, עד שהתגייס לצבא. הוא שירת כלוחם ובגלל פציעה הפך לתופר צבאי. "שם יתרונות הידע שלי הפכו לנחוצים, ותפרנו המון סוגים של ווסטים ותיקים למבצעים מיוחדים. זו הייתה תקופה נהדרת; ההרגשה הייתה שלא רק אני דואג לפרטים הקטנים, אלא שאני גם עוסק בעיצוב ברמה גבוהה. לאחר מכן לקחתי קורס בבגדי נשים דרך משרד העבודה, ואחר כך התחלתי לעבוד בסטודיו בתעשייה הביטחונית. הייתי בטוח שאשאר שם עד שביום ההשבעה באוקטובר הכל השתנה. הקמנו חמל תפירה אזרחי שתופר ציוד טקטי ללוחמים."

מגיל קטן דביר נמשך לעולם הטקסטיל. הוא מצא במרקם הבדים משהו מנחם, משהו שעוטף אותו. יש בהם מימד של תקווה ואהבה, ובשורה התחתונה, זו הדבר היחיד שמפנה לו שלווה בחיים. "אני אדם עם עולם פנימי סוער, אבל כשאני תופר, אני מצליח להתרכז לגמרי ולשכוח הכל. לעיתים אני תופר במשך 12 שעות רצוף – ואז אני הולך לישון עם תחושה שיותר חייתי ביום ההוא, כאילו קיבלתי מנה של חיים נוספים. זה הפך להיות סוג של מנוחה עבורי, כבר יותר משבע שנים שזה מה שעושה לי טוב. כשאני יושב עם מכונת התפירה, אני מרגיש שאני חי."

כיצד אתה רואה אופנה?
אופנה מבחינתו היא המגע בין מה שיש לנו בפנים לבין מה שאנו מציגים בחוץ. כמו שכבת עור נוספת שמכסה את האדם."אני רואה בזה כמו אוריגמי בבדים. אני מגיע מעבודה עם טקסטיל כבד, תיקים וציוד לצבא. המון שנים תפרתי ציוד לתעשייה הביטחונית, כך שאני מאוד מרגיש בנוח עם מכונות ענקיות וציוד מאסיבי. אני נוהג לשלב את החוויה הזו בעיצובים שלי, כדי להפוך את הבגדים ללבישים ומעניינים." ומוסיף, "יש משהו בבדים, ברכות שלהם ובתנועה שלהם. הם אולי דוממים, אבל הם מביאים כל כך הרבה חיים. ביומיום שלי אני מחפש מגע לחיים, את האפשרות לאהבה, ופיסול בבדים מעניק לי את האפשרות הזו. חשוב להפוך את האופנה ליותר נגישה."

דביר מספר על עצמו, שהוא לא המתלבש הכי טוב בעולם. כל האנרגיות והמוזות שלו מופנות למי שהוא מלביש ולא לעצמו.
"אני מאוד אוהב את מה שאיתי בצלאלי עושה עם הטאלנטים שלו. הוא מוכשר מאוד ויש לו קו עיצובי מעניין וחדשני. אני לוקח ממנו המון השראה באשר לאופן שבו הוא רואה אנשים, בגדים ומה שביניהם. חלום שלי הוא לעבוד איתו יום אחד – אני בטוח שזה יקרה."

דביר נוהג לשלוח לאמא ולמשפחה של תמונות של בגדים שהוא תופר. למרות שהם לא מכירים את העולם הזה, חשוב לו לשתף אותם בכל דבר. הם הראשונים לדעת הכל. "כשהם אוהבים את מה שאני עושה, זה משמח אותי יותר מכל." ומוסיף, "אני מעצב את התשוקה שלי לחומר הגלם. אין לי מטרה לעצב עבור מישהו ספציפי; אני פשוט מחובר לבדים ומקווה שהעיצובים ייצאו יפים. אני מאוד אינטואיטיבי עם המכונת תפירה. אני מאמין בתהליך – כל רעיון בשורשו הוא טוב, ואני סומך על הידיים שלי וממשיך להתקדם עם מה שהן רוצות לספר לי. אני משתדל לעשות הרבה שיתופי פעולה, יצירה בצוות היא דבר מפרה ואינסופי. אני מנסה לחבר את העולמות השונים שלי יחד לכדי משהו שיביא לשינוי אמיתי במערכת האופנה. אני אוהב לשמוע סיפורים על אנשים, איך הם התאהבו ומאיפה הם הגיעו. העולמות הפנימיים של אנשים מאוד מסקרנים ומרגשים אותי.״

אהבה.
"אני נהנה לראות התחלות חדשות – כמו דייטים ראשונים. זה רגע יפה בעיני. אופייני לי, אני רומנטיקן שמאוהב בכל דבר זז. התאהבתי בפעם הראשונה תופרת שאיתי בעבודה. באותו זמן הייתי מוטרד מלהרשים אותה, וכך התפתחו יצירות ייחודיות. בסוף זה לא הסתדר, אבל ממה שקרה יצא לי המון יופי בעבודות."

ממי אתה שואב כוח והשראה?
ההשראה שלי מגיעה מרבי עקיבא. הוא התחיל מכלום ועשה דרך ארוכה; זה נותן לי תקווה שהכל אפשרי. אלון לבנה הוא דמות שאני מעריך מאוד. אני מתפעל מהמגוון הרחב של העשייה שלו. אני מאחל לעצמי להיות מעורב במגוון רחב של תחומים בתוך האופנה כמו שהוא עושה.

קורס ג׳ינסים. חטאים מקודשים. שעטר מיינר ורבי נחמן נפגשים. זה המראה שהיווה עבורי השראה לפרוייקט הזה. צילום: גולי כהן

שאלון בקטנה

מהי הצלחה עבורך?
"הצלחה היא התחושה שאני הולך לישון בלילה עם הידיעה שנתתי הכל. זה תלוי בי וכן באלוקים."

חווית הצלחה?
"מורכבת מחוויות מפרות עם הצלחות קטנות."

ואכזבות?
"אכזבה שהייתה לי היא כאשר ניסיתי להתקבל לסטודיו לעיצוב בין השנים. כשהיה לי ריאיון, לא הבנתי כלל את עולם העיצוב, ונכשלתי."

מה החלומות שלך?
"לפתוח מותג משלי שישקף את הסגנון שלי – שילוב בין רכות למחוספסות."

החלום הגדול
"למצוא זוגיות ולהלביש אנשים."

מי החברים שלך?
"אסופת חברים חרוצים שמבקשים לחיות בעוצמה."

האם אתה שמרן או בועט?
"אני בועט, ולא משתייך לזרם אחד."

מי שמכוון אותך?
"המנטור שלי הוא דניאל, שמלמד אותי תדמיתנות ותפירה ועוזר לי בכל הפרויקטים שלי"

כסף
"הוא מימד של חיבור לחיים וזה מאוד חשוב."

מה תיקח לאי בודד?
"חייב את החליל צד שלי, אני אוהב לנגן בו בערבים."

אתה מאמין בעצמך?
"ברוך השם, כן. אני מאמין בדרך שלי ובמה שאני עושה."

מדד הביטחון העצמי שלך?
"עובד על לחזק את הביטחון שלי."

אזורי הנוחות שלך?
"אני מרגיש טוב במקומות בהם יש לי תחושת בית ואכפתיות."

עושה לך רע
"כשהאנשים לא נחמדים, זו התנהגות שמרחיקה אותי."

וטוב?
"אני אוהב ללמוד ולהתעמק ברוח."

פחד
"אני מפחד שיקרה משהו רע לאמא שלי. היא החברה הכי טובה שלי."

שמחה
"אני אוהב לצפות בצילומים של הדגמים שלי."

תמיכה משפחתית?
"אני רווק, אבל אני יודע בעזרת ה' שזה יקרה בעתו."

אינסטגרם: dv.iri@

בעלים ועורך ראשי: אפי אליסי
Fashion Israel – מגזין אופנתי-חברתי
מייל: fashionisrael.mag@gmail.com
אינסטגרם: fashionisrael.mag@
אתר: Fashion Israel
הקבוצה שלנו בפייסבוק: Fashion Israel. מגזין אופנתי-חברתי
דף עסקי: Fashion Israel