בטור חדש של "אוספת סיפורים", חן הלברטל פוגשת בבית הכנסת שמלה לבנה שמאחוריה מסתתר סיפור משפחתי מתקופת השואה. מפגש שהופך למסע על אלול, זיכרון, וינטג', סליחה והיכולת לקחת את העבר איתנו אל התחלה חדשה
יש משהו בחודש אלול שאני פשוט אוהבת.
עוד לפני שהשנה באמת נגמרת, משהו באוויר מתחיל להשתנות. הימים מתקצרים מעט, הערבים מקבלים אווירה אחרת, בתי הכנסת מתמלאים בהכנות, הריחות של החגים מתחילים להגיע מהמטבח, ופתאום מרגישים שהשנה עומדת להתחלף.
אלול הוא חודש של התכנסות.
חודש של סליחות, של חשבון נפש, של ניקיון. לא רק של הבית והארונות, אלא גם של הלב.
חודש שבו אנחנו עוצרות לרגע את המרוץ ומסתכלות פנימה.
מה אני רוצה להשאיר מאחור?
על מה אני צריכה לבקש סליחה?
למי אני רוצה להגיד תודה?
ומה אני רוצה לקחת איתי לשנה החדשה?
יש בו משהו כל כך יפה בעיניי, כי לצד כל ההתבוננות הפנימית יש בו גם התרגשות. התרגשות של התחלה, של ניקיון, של שנה חדשה שעומדת להגיע.
של שולחן חג שעוד רגע יתמלא באנשים שאנחנו אוהבות, של משפחה שמגיעה הביתה, של ילדים שמתרגשים, של ריח של אוכל מהמטבח, של בית שמתמלא בקולות.
של ביחד.
ואולי מעל הכול, יש באלול משהו שמחזיר אותנו הביתה.
אל המשפחה.
אל המסורת.
אל האמונה.
ואל המקום הזה שבו אנחנו מרגישות שאנחנו חלק ממשהו גדול מאיתנו.
גם אם כל אחת מאיתנו נמצאת במקום אחר בחיים, יש רגעים שבהם כולנו מתכנסות לאותה תחושה.
בית.
ובאחד הרגעים האלה, לפני יום כיפור, מצאתי את עצמי בבית הכנסת.
הייתה שם אישה אחת שלא הצלחתי להפסיק להסתכל עליה.
היא הייתה אשתו של החזן.
היה בה משהו אצילי, טהור ושקט. והשמלה הלבנה שלבשה הייתה פשוט יפה.
לא "יפה של אופנה".
יפה מהסוג שגורם לך לעצור.
היא נראתה כאילו נתפרה במיוחד למידותיה. כאילו הבד והאישה נפגשו בדיוק במקום שבו היו צריכים להיפגש.
וכמו שאני מכירה את עצמי, לא הצלחתי להשאיר את הסקרנות רק בראש.
ניגשתי אליה ושאלתי אותה על השמלה.
היא חייכה וסיפרה לי את הסיפור שמאחוריה.
ואז הבנתי למה דווקא השמלה הזאת גרמה לי לעצור.
הבד שממנו היא נתפרה היה פעם חלק משמלה של סבתה.
סבתה הייתה ילדה בתקופת השואה.
ופתאום הסתכלתי על השמלה אחרת.
היא כבר לא הייתה רק שמלה לבנה.
היא הייתה זיכרון.
היא הייתה משפחה.
היא הייתה סיפור של אישה אחת שעבר דרך ילדה אחרת והמשיך אל הדור הבא.
בד ששרד תקופה שבה לא היה ברור מה ישרוד בכלל.
והנה הוא עומד עכשיו בבית הכנסת, ביום כיפור, על אישה חדשה, בגוף חדש, בחיים חדשים.
לבן.
הצבע של יום כיפור.
הצבע של ניקיון.
של סליחה.
של התחלה.
חשבתי כמה יפה זה שהשמלה הזאת לא נשארה בארון.
היא המשיכה לחיות.
וזה אולי הדבר שאני הכי אוהבת בעולם הווינטג'.
אנחנו חושבות שווינטג' הוא העבר.
אבל בעיניי, וינטג' הוא דווקא העתיד.
כי כשאנחנו לוקחות בגד שהיה שייך למישהי אחרת, אנחנו לא רק משמרות את מה שהיה.
אנחנו נותנות לו חיים חדשים.
אנחנו מתאימות אותו אלינו.
אנחנו הופכות אותו לחלק מהסיפור שלנו.
ואולי זה בדיוק מה שחודש אלול בא להזכיר לנו.
שגם אנחנו לא חייבות למחוק את מה שהיה כדי להתחיל מחדש.
אנחנו לא מגיעות לראש השנה כדף ריק.
אנחנו מגיעות עם כל מה שעברנו.
עם השמחות.
עם האכזבות.
עם הטעויות.
עם האנשים שאהבנו.
עם האנשים שאיבדנו.
עם הדברים שהיינו רוצות לעשות אחרת.
ועם כל מה שלמדנו בדרך.
אלול לא מבקש מאיתנו לשכוח.
הוא מזמין אותנו לסלוח.
לעצמנו.
לאחרים.
ולהסתכל קדימה עם קצת יותר ניקיון בלב.
אולי זו הסיבה שהשמלה ההיא נשארה איתי.
כי היא הייתה ההוכחה שאפשר לקחת משהו שנולד מתוך סיפור כל כך כואב ולהמשיך איתו אל מקום של חיים.
אל בית.
אל משפחה.
אל תפילה.
אל אהבה.
אל שולחן חג.
אל שנה חדשה.
וזה אולי אחד הדברים היפים ביותר שאנחנו יכולות לעשות עם העבר שלנו:
לא לתת לו להחזיק אותנו.
אלא לתת לו ללמד אותנו.
לתת לו להזכיר לנו מאיפה באנו, כדי שנדע קצת יותר טוב לאן אנחנו הולכות.
אז כשאלול מגיע השנה, אני מאחלת לעצמי, ואולי גם לכן, לא למהר למחוק.
לא את עצמנו.
לא את הסיפורים שלנו.
ולא את הקמטים שהחיים השאירו בדרך.
אלא להסתכל עליהם בחמלה.
לבקש סליחה איפה שצריך.
להגיד תודה איפה שאפשר.
לחבק קצת יותר.
לאהוב קצת יותר.
ולהיכנס אל השנה החדשה עם לב נקי, אבל לא ריק.
לב שמחזיק בתוכו את כל מי שהיינו, ואת כל מי שאנחנו עוד יכולות להיות.
כי יש בגדים שאנחנו לובשות.
ויש בגדים שלובשים עליהם סיפור שלם.
והשמלה הלבנה ההיא?
היא כבר מזמן לא רק שמלה.
היא זיכרון שהפך לחיים.
עבר שהפך להמשכיות.
וסיפור של אישה אחת שהמשיך להיתפר, דור אחרי דור.
ואולי, בסופו של דבר, זו גם המשמעות של שנה חדשה.
לא להתחיל מאפס.
אלא להמשיך את הסיפור.
רק הפעם, עם לב קצת יותר נקי.
שנה טובה, מבורכת ומתוקה.
ושנזכה כולנו לבית מלא באהבה, למשפחה סביבנו, לאמונה בלב ולעוד הרבה התחלות חדשות.
חן הלברטל | אוספת סיפורים
מלבישה, מפיקה, קניינית, אספנית וכוהנת וינטג'.
נכנסת לארונות ישנים ומוצאת בהם הרבה יותר מבגדים.
חן מוצאת נשים, זיכרונות, משפחות וסיפורי חיים.
אינסטגרם: chen_halbertal@
מייל: Chenavare@gmail.com@
מגזין אופנה – Fashion Israel
אי מייל: fashionisrael.nag@gmail.com
אינסטגרם: fashionisrael.mag@
וואטסאפ: 050-7368167
עורך ראשי: אפי אליסי
עורכת אופנה: shaniaqua@
מגזין אופנה ישראלי – הבית של האופנה בישראל
אופנתי. חברתי. ישראלי.