מעצבים, בעלי עסקים, אנשי תקשורת וסטודנטים התכנסו בהאנגר 11 לוועידת האופנה הראשונה של ישראל. בין הקריאה להתאגדות, הביקורת על האגו בתעשייה ושאלת התמיכה הציבורית, ניסו המשתתפים להבין מה חסר כדי להפוך כישרון מקומי לתעשייה בעלת כוח והשפעה.
מרחבי האנגר 11 בתל אביב, שרגילים לארח הופעות ואירועים גדולים, התמלאו הבוקר בקהל מסוג אחר. קהל שהיה צמא לאירוע מהסוג הזה בתעשייה שלו. מעצבים, בעלי עסקים, משווקים וסטודנטים מילאו את האזור במטרה אחת. להשתתף בוועידת האופנה הראשונה של ישראל.
מאחורי היוזמה עומדות עורכת הדין לקניין רוחני רחלי זילברפרב-שרייבר והעיתונאית רומי הרוש, שהפכו חלום שנרקם במשך שנים למציאות.
כולם התכנסו תחת קורת גג אחת, יוקרתית ויפהפייה, סביב שאלה מרכזית. מה מצבה של האופנה בישראל ולאן היא הולכת מכאן?
האם ישראל היא בכלל מעצמת אופנה?
זו השאלה שהביא הפאנל הפותח לשולחן. מה חסר בארץ כדי שישראל תהפוך למעצמת אופנה?
ברור שכישרון ויכולת לא חסרים כאן. בכל שנה מסיימים עשרות סטודנטים את לימודי העיצוב בשלוש מכללות ואוניברסיטאות, ובהם בעלי יכולות אדירות שממשיכים לעבוד בזירה הבינלאומית. אבל מדוע הם לא הפכו למערכת שלמה שמביאה את ישראל למעמד של מעצמה?
מה נדרש כדי לעבור ממדינה שיוצאים ממנה אנשים מוכשרים למדינה שרואים בה אוטוריטה בתחום?
הפתרון הוא להתאגד
אחד הקולות הבולטים בפאנל הפתיחה היה העיתונאי איתי יעקב, שהצביע דווקא על הפער בין הצלחתם של יחידים לבין היעדרה של מערכת שלמה.
יש לנו מוקדים חזקים בתעשיית האופנה, כמו עולם הכלות המוביל, ועל כך אין עוררין. לצדם פועלות חברות פאשן-טק מצליחות כמו קורנית דיגיטל והטכנולוגיות שמפתחת דלתא גליל.
יכולות יש. אז מה חסר?
גוף שיאגד את תעשיית האופנה.
הבעיה היא אגו
זו הייתה אולי הנקודה שקיבלה את התגובה החזקה ביותר מהקהל.
איתי יעקב ציין כי בעבר נעשה ניסיון להקים גוף כזה על ידי תמרה יובל ג'ונס ז"ל, מעצבת אופנה ולשעבר ראש המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, אבל המהלך כשל.
הסיבה, לטענתו, לא הייתה מקצועית, אלא אנושית. אגו.
לדבריו, אין מספיק תרבות של שיתוף ידע בין אנשי התעשייה לבין הדור הצעיר. בעלי הניסיון, או לפחות רובם, אינם ששים לחלוק מהידע שלהם, ללמד ואולי גם לחסוך לדור הצעיר כמה כישלונות בדרך.
האם הדבר נובע מגודלה של התעשייה המקומית ומהקנאות לשמירת מקומו של בעל הניסיון בראש? או שפשוט מדובר בעבודה קשה שצריך ללמוד מתוך קושי, כי ככה זה?
היה מעניין לראות שדווקא בנקודה הזו נשמעו מחיאות הכפיים החזקות ביותר באולם. כאילו כל מי שישב שם כבר הכיר את הבעיה ורק חיכה שמישהו יאמר אותה בקול.
ומה עם המדינה?
גם שאלת התמיכה הציבורית עלתה.
המחסור במימון ממקורות מדינתיים מורגש, למרות פעילותן של קרנות פרטיות שמעניקות מענקים ופרסים בתחרויות למעצבים צעירים. הקרנות הללו מעניקות לרוב את הפרס למוכשרים במיוחד.
שלי סתת קומבור, ראש המחלקה היוצאת לצורפות ואופנה בבצלאל, ציינה כי אופנה שייכת לכולם. דווקא בשל כך, צריך ליצור תמיכה מדינתית שאינה מבדילה בין מוחות וכישרונות שונים.
אבל האם הישענות על פתרונות מימון מדינתיים היא באמת הפתרון? האם היא אינה יוצרת מצב שבו לאזרח הקטן חסרים כלים פרקטיים כדי לקדם את עצמו?
הדרך מתחילה דווקא בעיר
בדיוק ברווח הזה נכנסת היוזמה של אשדוד, שבחרה השנה במודע להפוך לעיר אופנה.
ביוזמת מעצבת האופנה מיקי ארביב ובתמיכת ראש העיר, מבקשת העיר להפוך את האופנה לחלק בלתי נפרד מהמרחב התרבותי שלה, באמצעות תערוכות, מוזיאונים, אירועים ומעגלי שיח.
בין האירועים שכבר התקיימו בעיר נמצאים "דורין פרנקפורט, פועלת אופנה" ו"קול כלה".
הרעיון פשוט. עיר שמטפחת אופנה מטפחת גם תרבות, תיירות, עסקים וכלכלה.
אולי דווקא הרשויות המקומיות הן אלו שיוכלו להניע את השינוי מהר יותר.
מניו יורק לישראל
היוזמות המקומיות הן שיביאו את הקדמה. את הטענה הזו חיזקה פרן מאליס, שעמדה בעבר בראש CFDA, התאגדות מעצבי האופנה האמריקאים.
מאליס הקימה בשתי ידיים וללא תמיכה מדינתית או עירונית את שבוע האופנה בניו יורק, בסיועם של תורמים גדולים וקטנים. היא הזכירה לנו שניו יורק לא תמיד הייתה בירת אופנה.
לפני הקמתו, תצוגות האופנה התקיימו בשואו-רום של כל מותג, בתנאים רעועים ומסוכנים.
ההחלטה של המעצבים להתאגד וליצור אירוע משותף שינתה לא רק את התעשייה, אלא גם את הכלכלה שסביבה. בתי המלון התמלאו, המסעדות נהנו מהתיירות והעיר כולה הפכה למוקד אופנתי בינלאומי.|
ערים גדולות החלו ללמוד מניו יורק, ובעיקר מפרן, כיצד מביאים את שבועות האופנה ואת הזרקור אל תעשיית האופנה המקומית שלהן.
לימים אימצו ערים נוספות את המודל, והיום שבוע האופנה של ניו יורק ניצב לצד מילאנו ופריז כאחד האירועים החשובים בעולם.
אבל דווקא התשובה שלה לשאלה מה נדרש כדי להצליח הייתה פשוטה להפליא.
"תהיה נחמד".
וכך היא החזירה אותנו לבסיס. רק אקוסיסטם של שיתוף ידע יצעיד אותנו קדימה.
הפעם הראשונה שבה כולם דיברו
בסיום היום נותרה השאלה הגדולה פתוחה. האם ישראל תהפוך יום אחד למעצמת אופנה?
עדיין מוקדם לענות.
האם יש מקום לוועידה שלמה על אופנה בישראל? הוועידה הזו היא בהחלט חלק מהדרך לשם. הקריאה להתאגדות והעשייה המשותפת הן שייקחו את התעשייה הזו הלאה.
גם אם היא לא תחזור לימי הזוהר של שנות השבעים, היא תעבור תהליך התפתחות שיקדם את עולם העיצוב ואת כל מקצועות הקצה שלה, קניינות, שיווק וכן, גם עיתונאות, לעבר עתיד חדש.
תעשיית האופנה הישראלית היא כבר לא רק אוסף של מעצבים מוכשרים, אלא קהילה שמבקשת להתחיל לחשוב על עצמה כתעשייה.
אולי בעוד כמה שנים לא נזכור דווקא איזה פאנל היה המעניין ביותר או מי אמר את המשפט המדויק ביותר. נזכור שזו הייתה הפעם הראשונה שבה אנשי האופנה בישראל ישבו באותו חדר, הסתכלו זה על זה והחליטו לדבר לא רק על אופנה, אלא על העתיד שלה.
מגזין אופנה – Fashion Israel
אי מייל: fashionisrael.nag@gmail.com
אינסטגרם: fashionisrael.mag@
וואטסאפ: 050-7368167
עורך ראשי: אפי אליסי
עורכת אופנה: shaniaqua@
Fashion Israel – הבית של האופנה בישראל | אופנה | הפקות אופנה | מגזין אופנה
אופנתי. חברתי. ישראלי.
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל