הכול התחיל מארון העץ של סבתא צילה

יש ארונות שמאחסנים בגדים. ויש ארונות שמאחסנים חיים שלמים. חן הלברטל חוזרת אל ארון העץ של סבתא צילה, אל מכונת התפירה, אל מלאכת היד, ואל הרגע שבו הבינה שהמקצוע בעצם בחר בה

יש ארונות שמאחסנים בגדים.
ויש ארונות שמאחסנים חיים שלמים.
בבית של סבתא שלי, צילה הלברטל, עמד ארון עץ גדול. כילדה, לא הבנתי שאני עומדת מול אוצר. מבחינתי זה היה המקום שבו היו תלויים בגדים יפים, בדים מיוחדים וסיפורים שלא ידעתי עדיין לקרוא.
רק שנים אחר כך הבנתי שהארון הזה היה בית הספר הראשון שלי לאופנה.

סבתא שלי הייתה תופרת, סורגת ויוצרת בחסד. נשים היו מגיעות אליה הביתה כדי לתפור חליפה חדשה, שמלת כלה, חצאית או סריג לחורף. אני זוכרת את עצמי יושבת בצד ומתבוננת. לא רק בתהליך התפירה המוקפד, אלא גם בדרך שבה היא עבדה.
הסרט היה נשלף ממגירת התפירה, המידות נרשמו בקפדנות, המכפלת סומנה בסיכות, וכל פרט קיבל את מלוא תשומת הלב. אבל יותר מהכול, אני זוכרת את היחס שלה לנשים שנכנסו בדלת. היא ידעה להקשיב להן. להבין מה הן רוצות להרגיש כשהן ילבשו את הבגד. היא לא תפרה רק בגדים.
היא תפרה ביטחון, שמחה וחלומות.

באחד הימים פתחתי את הארון שלה ונתקלתי בז'קט מחויט שתפרה שנים קודם לכן. הכתפיים היו מדויקות, הגזרה חדה והעבודה מוקפדת באופן יוצא דופן. היום הז'קט כבר הספיק להיות בארבע הפקות אופנה, על שער מגזין אופנה מוביל ובחלון ראווה בחנות וינטג' יוקרתית.
אבל כשהיא תפרה אותו, היא לא חשבה על טרנדים, מסלולי תצוגות או צילומי אופנה. היא בטוח לא כיוונה לשם ולא חלמה על דבר כזה.
מבחינתה זה היה פשוט בגד שצריך להיות עשוי היטב, מקצועי ואיכותי.
וזה מה שמרתק אותי עד היום.

צילומים: פינטרסט

לא מעט מהפריטים שנתפרו בבתים פרטיים לפני עשרות שנים, חליפות מחויטות, חצאיות פליסה, וסטים, סריגים בעבודת יד ושמלות בעלות גזרות קלאסיות, הפכו היום למוקד השראה עבור מעצבים, סטייליסטים והפקות אופנה. מה שנולד מתוך מלאכת יד, דיוק וצורך אמיתי, הפך עם השנים לאופנה מובילה.
סבתא שלי מעולם לא קראה לעצמה מעצבת. היא הייתה אישה של עבודה, משפחה ונתינה. היא חיה בתקופה שבה נשים רבות שמו את עצמן במקום השני. הן גידלו ילדים, החזיקו בית ודאגו לכולם, הרבה לפני שדאגו לעצמן.
אני לא יודעת אילו חלומות היו לה בלילות שבהם ישבה ליד מכונת התפירה. אני רק יודעת שהיה לה כישרון נדיר.
כשסבתא נפטרה, קיבלתי החלטה.
או יותר נכון, ההחלטה השתלטה עליי מבלי שידעתי. איך אומרים? המקצוע בחר בי.

להמשיך.
להמשיך את האהבה לבגדים, את הסקרנות להיסטוריה, את הכבוד לעבודת יד ואת היכולת לראות סיפור מאחורי כל פריט.
להגשים את החלום של צילה הלברטל.
זו הסיבה שהעסק שלי נקרא Miss Halbertal.
זו הסיבה שאני גאה לשאת את השם הלברטל בכל מקום, וגם פניה שורטטו והפכו לחלק מהלוגו.
וזו גם הסיבה שבכל פעם שאני פותחת ארון ישן, מעיינת באלבום משפחתי או מחזיקה בגד שעבר מדור לדור, אני לא רואה רק בד ותפרים.
אני רואה נשים.
אני רואה תקופה.
אני רואה חיים שלמים.

ולפעמים, כשאני מוצאת פריט שנראה כאילו יצא זה עתה מהפקת אופנה עכשווית, אני מחייכת לעצמי וחושבת על סבתא צילה.
היא לא ידעה את זה אז.
אבל הרבה לפני שהאופנה גילתה מחדש את היופי שבמלאכת היד, באיכות, בייחודיות ובמקצועיות.
היא כבר הייתה שם. ליד מכונת התפירה. יוצרת אותו.

חן הלברטל
Miss Halbertal

חן הלברטל | אוספת סיפורים

מלבישה, מפיקה, קניינית, אספנית וכוהנת וינטג'.
נכנסת לארונות ישנים ומוצאת בהם הרבה יותר מבגדים.
חן מוצאת נשים, זיכרונות, משפחות וסיפורי חיים.
אינסטגרם: chen_halbertal@
מייל: Chenavare@gmail.com@

---

מגזין אופנה ישראלי – Fashion Israel
אי מייל: fashionisrael.nag@gmail.com
אינסטגרם: fashionisrael.mag@
וואטסאפ: 050-7368167

עורך ראשי: אפי אליסי
עורכת אופנה: shaniaqua@