בתערוכה "סימתריה" חוזר יהודה פורבוכראי אל בית ילדותו ואל מלאכות היד שנעלמות מן העולם. שמונה ציורים גדולים ופסלי ברונזה מחברים בין זיכרון, תחרה, מסורת וחפצים שמקבלים חיים חדשים דרך פעולת האמן
יהודה פורבוכראי משחזר, בסדרה של שמונה ציורים גדולים ובמכחול דק ומדויק, בלבן על רקע שחור, את מלאכת היד העדינה ומעשה התחרה בווילונות בית ילדותו.
בתערוכה מוצגים, בנוסף, שלושה פסלים של עופר מברונזה, מהסוג הנמכר בשווקים, שעליהם הוסיף צבעוניות ותאורה המייחדים אותם כיצירות אמנות חד פעמיות.
פורבוכראי הגיע כילד מפרס ומראשית פעילותו כאמן הוא עוסק בחומרים ובזיכרונות הקשורים לחוויות ילדות. כפי שהוא מעיד על עצמו, כמו שהנגר חוזר תמיד אל הכיסא הראשון שיצר, כך גם הוא אינו מתרחק מעצמו, רק עם השנים הופך חכם, בוגר וסבלני יותר.
יהודה פורבוכראי: "פעם היו עושים את זה במסרגה אחת, התמונה רשומה בזיכרון, הדלת פתוחה, הווילון מתנופף ברוח״.
העבודות הוצגו לראשונה לפני שנתיים כתערוכת פרידה מאמו וממלאכות האומנות, מעבודות הקראפט ההולכות ונעלמות.
פסלי העופר נעשו בתקופה האחרונה. יהודה פורבוכראי מצייר על גביהם, מוסיף להם אביזרים שונים, 'מקשט' אותם בציורי עיניים והופך אותם למלאי חיים.
התערוכה נאצרה על ידי טלי כהן גרבוז יחד עם סטודנטיות בקורס גלריה, במכון לאמנות של מכללת אורנים.
