יוסי מדר

מגזין יום כיפור תשע״ז

ראיון עם האמן והמאייר הפרובוקטיבי, יוסי מדר

 

 

כתב ידו כל כך מזוהה איתו. קשה לטעות כשרואים עבודה שלו, מדר סיים ללמוד לא מזמן, וכבר מסומן כאחת ההבטחות של עולם האמנות הישראלי. הוא מביא משהו חדש ואחר ממה שאנחנו רגילים לראות. הוא  מחובר למיתולוגיה היוונית, לרנסס, ולאמנות הומואית משם מגיעים מקורות ההשראה שלו, כמו גם מעולמות הפורנו ההומואי ועולמות הפטיש. את התערוכה הראשונה שלו הוא עשה ב׳כולי עלמה׳. כל העבודות נמכרו.
״אני מרגיש שלא משנה מה אני עושה, מזהים שזו היד שלי. גם אם מדובר בגבר או בילד עם כוכב״. באיורים שלו מנסה מדר להעביר רגש פנימי. זה יכול להיות רגש שלילי של עצבות, ניכור או רגש מאוד מיני. ״הייתי מאוד רוצה לאייר ספר ולצערי אני לא יודע אם זה יקרה בארץ, כי אני מרגיש לפעמים שלאיור שלי יש פחות מקום פה״.
על ההצלחה: ״אם יפנו אלי מהסיבה שאוהבים את מה שאני עושה, זה בשבילי הצלחה. כבר פנו אלי ממגזינים שונים בעולם כמו ׳בונר׳ הגרמני או ׳גיגליטר׳ הלונדוני״.
״אני זוכר במיוחד ראיון עבודה שכשהמראיין שמע שאני מעכו הוא אמר: ׳בחיים לא פגשנו משהו מעכו׳. עניתי להם: ׳אנחנו נראים בדיוק כמוכם׳״.
אה כן, ויש לו מחלה של נעליים

 

 

מאת: אפי אליסי

 

כך הכל התחיל.
״האמת, מאז ומתמיד אני זוכר שאהבתי לצייר. הייתי גם בחוג ציור במתנס עוד כשהייתי ילד, ובבית הספר תמיד הייתי הצייר של הכיתה. לאחר מכן זה גם המשיך איתי לתיכון כשלמדתי במגמת גרפיקה והמשכתי בקו של האיור ועולם העיצוב.

 

 

הפעם הראשונה.
״וואו, נראה לי שהנסיונות הראשונים שלי עם צבעים היו בכיתה ו׳ או משהו כזה, כשקניתי ערכה של צבעי מים ב-100 שקל, שהיה נראה לי סכום אסטרונומי. האמת היא שהאיור הראשון בצבע היה נראה נורא, זה היה עם פרחים מכוערים שכל הצבעים נמרחו לי, אבל אמא שלי אמרה שזה מהמם״.

 

 אני טיפוס עם רגליים על הקרקע ומאוד חשובים לי המשפחה והחברים. אני אדם מאוד ישיר. לטוב ולרע. תמיד אומר מה אני חושב, גם אם זה לא הזמן והמקום להגיד אותם. אני משתדל בשלב הזה של החיים שלי לעבוד על החלק הזה שבי

 

 

 

כוח רצון.
״היום אני עובד בעיקר מהשראות אני מאוד מחובר לאמנות הומואית והרבה פעמים מקורות ההשראה שלי מגיעים משם. הרבה רפרנסים שאני עובד איתם מגיעים גם מעולמות הפורנו ההומואי ועולמות הפטיש. לפעמים יש מצבים שאני מאייר לעבודות מוזמנות שהם  פחות בשביל הכיף והגחמות האישיות שלי, כמו פוסטרים שעשיתי עבור תאטרון באר שבע לילדים ונוער, אבל אני מרגיש שלא משנה מה אני עושה מזהים שזו היד שלי. גם אם מדובר בגבר או בילד עם כוכב״.

 

 האמת היום כשאני מסתכל אחורה אני מבין שהרבה דברים שחשבתי שהיו התאהבות, היו למעשה הידלקות או התלהבות כלפי משהו, וזה משהו שנמשך לתקופה מאוד קצרה. אני יכול לומר שהתאהבתי ממש רק פעמיים בחיים

 

 

רגע, יש לי רעיון.
״האמת שרעיונות מגיעים לי מכל מיני השראות, אני מאוד מושפע ממאיירים אחרים, ומנסה לקחת את מה שמתאים לי. כיוון שאני קודם כל מעצב גראפי, בהרבה מקרים עוד לפני שאני מתחיל לאייר, אני חושב על הקומפוזציה שבה האיור יהיה, או באיזה צבעוניות ומה בעצם אני מנסה לסדר, משהו רך או משהו קיצוני? אלו כל מיני שאלות שעולות אצלי לפני שאני ניגש למלאכת האיור״.
למרות שאני בן אדם נורא שמח ביום יום שלי, בדרך כלל אני מנסה להעביר המון רגש דרך האיור, זה יכול להיות רגש שלילי של עצבות, ניכור או רגש מאוד מיני. אני מקפיד להעביר ביקורת עצמית כשאני מסיים לאייר. מה שלא עובר את הרף שלי, נמחק או שאני לא מעלה אותו.

 

 

יוסי מדר גדל בעכו. ״זה מאוד שונה ממה שמתרחש במרכז. מאוד לא קל לגדול בפריפריה. לפעמים אני מרגיש שונה. אני מאוד אוהב את העיר שבה גדלתי. עכו מדהימה בעייני. אני לא מהטיפוסים שיתמרמרו על המקום בו גדלתי. אני חושב שחלק מאוד גדול באישיות שלי קשור לעובדה שגדלתי בעכו. אני טיפוס עם רגליים על הקרקע ומאוד חשובים לי המשפחה והחברים. אני אדם מאוד ישיר. לטוב ולרע. תמיד אומר מה אני חושב, גם אם זה לא הזמן והמקום להגיד אותם. אני משתדל בשלב הזה של החיים שלי לעבוד על החלק הזה שבי.

 

 

תרגש אותי יוסי.
״זה קורה בדרך כלל בקולנוע, אני מת על סרטים, ובדרך כלל יוצא לי ללכת לקולנוע לפחות פעמיים בחודש. אני מת על סרטים. ישנים לדוגמא: הסרטים האהובים עלי בכל הזמנים הם: ״המוות נאה לה״, ״מועדון האקסיות״, וכמובן ״המספריים של אדוארד״, שמשום מה תמיד גורם לי להזיל דמעה בסוף הסרט. מוסיקה מאוד מרגשת אותי. אני שומע הכל. ממוזיקה מזרחית (בכל זאת עכו) ועד מוסיקת עולם ופופ. אני מת על לנה דל ריי, היא כרגע די שולטת בפלייליסט שלי״.

 

האהבה שלי היא לא האהבה שלו.
״וואו, האמת היום כשאני מסתכל אחורה אני מבין שהרבה דברים שחשבתי שהיו התאהבות, היו למעשה הידלקות או התלהבות כלפי משהו, וזה משהו שנמשך לתקופה מאוד קצרה. אני יכול לומר שהתאהבתי ממש רק פעמיים בחיים, הפעם הראשונה הייתי במסיבה בביג בויז, ראיתי תייר איטלקי גבוה, שחום עם עיינים כחולות ושיער אפור וזהו. לא יכולתי להפסיק להסתכל עליו, התחלתי איתו עוד באותו הערב ומאז לא הפסקנו לדבר. נסעתי אליו פעמיים לרומא. חשבתי שקשר כזה יכול להצליח. הוא היה המבוגר האחראי תודה לאל. זה משהו שאשמור לכל החיים. הפעם השניה שהתאהבתי, היתה שונה מהפעם הראשונה, זה ממש לא היה ממבט ראשון וגם לא חשבתי שיקרה משהו ביננו. מדובר בבחור שהכרתי במסיבת יום הולדת ומאותום הוא היה בן זוגי לשנה. מאז נראה לי שדי קשה לי להתאהב. אין לי ספק שזה קשור גם לגיל ולתהליכי ההתבגרות שלי עם עצמי. אני מביט לאחור על שתי החוויות בצורה מאוד חיובית.

 

 

מזבח הזהב.
״זו שאלה קשה. לא ממש נראה לי שהיו לי אלילי ילדות. כילד הייתי יצור שאהב דינוזאורים ומשחקי מחשב. הייתי נוהג ללכת הולך לספרייה ומסכם על דינזאורים ומשייך אותם לפי תקופות. סתם בשביל הכיף. היום אני לא יכול לומר שיש לי אלילים אבל אני עדיין גיימר, והסוני פלייסטישן שלי ילך איתי תמיד״.

 

לא מזמן הצגתי תערוכת יחיד שלי ב׳כולי עלמא׳ בתל אביב בשם ״חטאים״ ולך כך הרבה אנשים ניגשו ופרגנו. הייתי באופריה. זה היה מדהים. החיוך לא ירד לי מהפנים כל הערב. אני חושב שמה שעושה אותי הכי מאושר, הוא ההכרה בעבודה שלי. זה שווה הכל

 

 

עבודת אלילים.
״תמיד אהבתי את מיתלוגיה יוונית וסיפורים מיתולוגים, גם כשלמדתי לתואר שלי, השם השני שלי היה מיתלוגיה יוונית. לרוב הם סיפורים טראגיים ומעוררי השראה. גם בסגנון האיור שלי אני מאוד קלאסי. אני מאייר מאוד ראליסטי ולא נופל לטרנדים של מאיירים עכשווים, אני הולך עם מה שאני אוהב בתקווה שאנשים אחרים יתחברו ויאהבו. מאוד קשה לי לשנות את זה. אני שואב השראה ממאיירים מדהימים שאני עוקב אחריהם, כמו, פליקס דיון ממקסיקו שהוא מאייר באופן מדהים וגם הוא פונה לקהילה הגאה״.

 

 

את זה ואת זה ואת זה.
״הייתי מאוד רוצה לאייר ספר ולצערי אני לא יודע אם זה יקרה בארץ כי אני מרגיש שלפעמים לאיור שלי יש פחות מקום פה. אני לא ממש טרנדי או מסחרי, ובשוק קטן כמו בארץ זה יכול להוות מכשול לא קטן ובעיה. אז אני צופה שהדרך לא תהיה קלה אבל לפחות אני אעריך אותה יותר, לפחות ככה אני מקווה״.

 

 

להיות מאושר זה.
״לגרום לי להיות מאושר  זה די קל. אני מחייך מדברים מאוד פשוטים, כמו, משחק חדש שיצא ואני רץ לחנות לרכוש אותו. או סתם לשבת בחברת אנשים שכיף לי איתם, אפילו לראות סרט או סתם לשבת בחוץ לקפה. אין לי יותר מדי דרישות בתחום הזה, היום האושר מתבטא בעיקר כשרואים עבודה שלי ושולחים לי הודעה. ׳כמה זה מהמם או כמה שהם מתחברים׳, זה שווה הכל. לא מזמן הצגתי תערוכת יחיד שלי ב׳כולי עלמא׳ בתל אביב בשם ״חטאים״ ולך כך הרבה אנשים ניגשו ופרגנו. הייתי באופריה. זה היה מדהים. החיוך לא ירד לי מהפנים כל הערב. אני חושב שמה שעושה אותי הכי מאושר, הוא ההכרה בעבודה שלי. זה שווה הכל. לאחרונה גיליתי את האינסטגרם. הפלטפורמה הזו מדהימה. אני משתדל כל יום להעלות איור חדש. התגובות מדהימות. המון אנשים אוהבים, וכבר יצא ששלחו לי מספר פעמים איורים שלי בעצמי מאמנים אחרים שזה בכלל חוויה מדהימה. בזכות האינטסגרם, אני גם מקבל המון הצעות מחו״ל לפרויקטים״.

 

זה כל כך מרגש אותי לקבל הודעה כמו: ׳יוסי מאוד אהבו את הדברים שלך ואנחנו נשמח לשתף איתך פעולה או להציג את הדברים שלך אצלנו׳. זה משהו שבשבילי הוא אינו מובן מאליו, וכל הזדמנות כזו בעיני זה פתח למשהו חדש

 

 

מה איתי, מה איתי?
״את התואר שלו במרכז האקדמי ויצו חיפה, במחלקה לתקשורת חזותית הוא סיים רק לפני כמה חודשים. ״אני ממש זוכר את מבחני הכניסה שהיו לי. הבאתי ציורי שמן ענקיים, אחד מהם היה של זברות כי ראיתי פוסטר כזה באיקאה ואהבתי. עברתי שלוש וועדות קבלה עד שהתקבלתי. בשנה האחרונה שלי לתואר הבנתי שמנהלת המחלקה שלי לשעבר, שהיא אישה מדהימה, פרופסור טרי שרויאר התעקשה שאני אתקבל, אז בלעדיה אני באמת לא יודע איפה הייתי היום. ללימודים היה חלק מאוד גדול ממי שאני כיום, בכל זאת 4 שנים לא הולכים ברגל״.

 

 

יוסי, ילד שלי מוצלח.
״הצלחה בשבילי זה לעבוד במשהו שאתה אוהב ומרגיש שאתה תורם בו. ופונים אליך כי אוהבים ומחפשים את הסגנון שלך. אני מרגיש שאני עדיין לא שם. רק יצאתי ממסגרת התואר ושמעתי כבר לא מעט ׳לא׳ ברעיונות עבודה. אני אני בטוח שבסוף המסע, אני כן אמצא את המקום שלי במקום כלשהו. וזה באמת יעשה אותי מאושר. לעצב כרזות, למתג ארועים ולאייר. אלו הדברים שאני אוהב לעשות. אם יפנו אלי מהסיבה שאוהבים את מה שאני עושה, זה בשבילי הצלחה. בשנה האחרונה קורים לי המון המון דברים שאני מסמן אותם בדרכי להגדרת המילה הצלחה, השנה איירתי את הפוסטרים ואת חוברת ההצגות של ׳תאטרון באר שבע׳, התחלתי לעבוד כפרילאנס עם חברת ׳סטים סיסי׳ שמדפיסה איורים על קפה, הצגתי בתערוכות, ופנו אלי ממגזינים שונים בעולם כמו ׳בונר׳ הגרמני או ׳גיגליטר׳ הלונדוני וכל זה בזכות העבודות שלי. זה כל כך מרגש אותי לקבל הודעה כמו: ׳יוסי מאוד אהבו את הדברים שלך ואנחנו נשמח לשתף איתך פעולה או להציג את הדברים שלך אצלנו׳. זה משהו שבשבילי הוא אינו מובן מאליו, וכל הזדמנות כזו בעיני זה פתח למשהו חדש״.

 

החולשה הכי גדולה שיש לי היא לנעליים. בקטע הזה אני משוגע לגמר. יש לי מעל 60 זוגות ואני שומר את כולם בקופסאות. חלק מהם נעלתי אולי פעם אחת, אבל אני פשוט חייב שהם היו אצלי. אני חושב שזה סוג של מחלה כבר לנעליים״

 

 

 

איזו באסה.
״אכזבה בשבילי היא לשמוע את המילה לא. מה שקורה לעיתים ומאוד מבאס. כיום זה מתורגם בעיקר לראיונות עבודה שאני הולך אליהם ושם אומרים לי: ׳זה יצירתי אבל מה עם לעשות אריזה לשניצל אתה תדע לעשות? דברים מהסוג הזה. אני זוכר במיוחד ראיון עבודה שכשהמראיין שמע שאני מעכו הוא אמר: ׳בחיים לא פגשנו משהו מעכו׳. עניתי להם: אנחנו נראים בדיוק כמוכם. אז כן, היו פעמים ששמעתי ׳לא׳, או שלא נבחרו פרויקטים שלי או שבכלל לא ענו, זה מאוד מבאס, במיוחד שזה משהו שהוא חלק ממני ואני לגמרי מאמין בו. כשאני מוציא משהו החוצה אני שלם איתו ב-100 אחוז , אז לא מאוד קשה לי לקבל אבל אני עובד על זה. היו פעמים ששמעתי: ׳אתה יצירתי מדי או הולך נגד הזרם וזה פחות מתאים׳, בגדול, נראה לי שבחוץ מתארים המון פעמים שמחפשים אדם יצירתי עם דעה וסגנון יחודי ובהרבה מקרים פעמים אתה מגלה שיצירתי זה ביצועיסט, ותעשה מה שאומרים לך. לצערי זה משהו שמאוד רווח פה בעולם העיצוב״.

 

 

חלמתי הלילה ש…
החלום שלי לעשות את מה שאני נהנה בו ולהצליח בזה. חלק גדול מזה קשור לאמנות שלי. להתפרנס כמו אמנים אחרים מהיצירה שלי. לא יזיק דירה כלב ובעל. לאו דווקא בסדר הזה. למצוא את עצמי, אני יודע שזה נשמע מאוד כלל ויומרני רושם את זה. אבל באמת אני חושב שזה מסע ותהליך שכל אדם עובר, ואני באמת מקווה שגם אני אמצא את עצמי כבן אדם וגם כמעצב ומאייר.

 

 

חבר של…
״את החברים שלי ניתן לספור על יד אחת. יש לי את החברים מעכו, שהם תמיד יהיו חלק ממני וישארו אצלי בלב. יש לי את החברים מהלימודים שהם חלק מהמסע שלי בארבע השנים הללו שעברתי בתואר. במיוחד חברה מאוד קרובה שאני מתייעץ איתה כמעט לגבי כל צעד שאני עושה. אם זה באיור, עיצוב פוסטר או סתם החלטות כלליות לגבי החיים, וכמובן יש לי את החברים מתל אביב, שגם הם חלק גדול ממני ואין כמעט יום שאנחנו לא מדברים. אני סומך עליהם בעיינים עצמות. לא מתחבר לכולם בקלות, לוקח לי זמן להפתח ולסמוך. וכשזה קורה, אני טוטאלי ב-100 אחוז. החברים הם החיים שלי״.

 

 

שים עליך משהו.
״הסגנון שלי הוא מאוד פשוט. אני לא סובל שרואים את המותג שאני לובש. למרות לרוב מדובר במותגים. בדרך כלל אני לובש שחור וחלצות אוברסייז, שחורות כמובן. החולשה הכי גדולה שיש לי היא לנעליים. בקטע הזה אני משוגע לגמר. יש לי מעל 60 זוגות ואני שומר את כולם בקופסאות. חלק מהם נעלתי אולי פעם אחת, אבל אני פשוט חייב שהם היו אצלי. אני חושב שזה סוג של מחלה״.

 

זה מאוד שונה ממה שמתרחש במרכז. מאוד לא קל לגדול בפריפריה. לפעמים אני מרגיש שונה. אני מאוד אוהב את העיר שבה גדלתי. עכו מדהימה בעייני. אני לא מהטיפוסים שיתמרמרו על המקום בו גדלתי. אני חושב שחלק מאוד גדול באישיות שלי קשור לעובדה שגדלתי בעכו

 

 

 

 

לא שם זין.
״הדבר האחרון שאפשר לומר עליי הוא שאני שמרן. לפחות מבחינה חיצונית. זה יכול להתבטא גם בלוק שלי, שזה זקן וקעקועים ועגילים למניהם. אני זוכר כשהייתי עם זקן לפני שהתחיל טרנד הזקנים. הרבה חשבו שאני סוג של רוקיסט או משהו. באומנות שלי אני הרבה פחות שמרן. אני תמיד מחפש את הדבר שיבלוט. שיתן את הסגנון השונה קצת ולא עוד תבנית בנאלית או חיקוי של משהו שרואים רק בגלל שהוא עובד. לא בגלל זה נמשכתי אל עולם העיצוב, אלא כדי לבטא את עצמי דרך זה. בכל שאר הדברים אני קצת יורתר שמרן , למרות כל הלוק אני מאוד ביישן ולא מתחבר בכזו קלות , אני אעדיף לשבת בבית ולראות סרט על פני מסיבה, אני מת על מוזיאונים ומשחקי מחשב, אני חושב שתאכלס אני סוג של חנון חבוי, וסרטי אימה זה לגמרי הקטע שלי, אני כל שנה צם בכיפור והלך לבית כנסת. אז בדברים הלו אני מרגיש שאני הרבה יותר שמרן.

 

 

הכל זה מלמעלה.
״אני מתייעץ המון לגבי דברים שאני עושה אם אנשים שיש להם נסיון. זה יכול להיות חבר שאני שואל אותו מה הוא חושב על העבודה לפני שהיא יוצאת החוצה, או איש מקצוע שכבר נמצא בתחום ומתייעץ איתו, האם זה הצעד הנכון, או איך אני יכול לקדם את עצמי יותר. אני מרגיש שיש המון אנשים שיש להם מה לתרום, זה כבר בידיים שלי מה אני לוקח מזה ומה לא, לגמרי אין לי את הקטע של אגו לגבי משהו שהוא לא עובד ולנסות משהו חדש לגמרי. אני תמיד שמח לנסות דברים חדשים״.

 

 

ארנק.
״כסף אני אוהב ולצערי אני לא הטיפוס הכי מחושב בעולם. אני תמיד קונה מה שאני רוצה. גם אם זה יקר מאוד. אם אני מתלבט לגבי נעל או חולצה, סביר להניח שאני אקח את כל הצבעים, אבל אני מרגיש שלאט לאט אני הופך הרבה יותר מחושב מבעבר. כסף הוא לגמרי לא הצד החזק שלי״.

 

 

על אי בודד.
״את המק-בוק שלי לגמרי. הוא חלק מהחיים שלי כבר ואני לא יכול בלעדיו. אני אתחרפן. כל העולם שלי מרוכז בו״.

 

 

אשרי המאמין.
״לפעמים מתפלא לגבי דברים שמציחים לי כמו התערוכה בגלרית ׳הכולי עלמא׳, ממש לא תארתי לעצמי שילך כל כך טוב ושהכל ימכר אבל זה קרה. אני חושב שהיו פעמים בתקופת הלימודים שלי שפחות האמנתי בעצמי, ולפעמים הרגשתי שאני לא טוב ושאין לי מה להציע. לימודי עיצוב הם מאוד אינטנסיבבים וקשים לרבות הביקורות של המרצים. אם אתה לא חזק, אתה תשבר מהר מאוד. לדוגמא: בשנה האחרונה איירתי באחד הקורסים את הספר הענק ׳וגנו׳. בביקורת הסופית קטלו לי את החיים על האיור ועל הספר. באתי הביתה שבוז לחלוטין. אמרתי ׳אולי אני באמת גרוע והספר לא טוב, ושאין לי מה להציע׳, יומיים אחרי פנו אלי מתאטרון באר שבע במטרה לרכוש ממני אחד האיורים לפוסטר להצגה. האמונה בעצמי פחות הגיעה מהצד של הלימודים אלא יותר מפידבקים חיצונים. לא הייתי ממש חביב המורות לאיור אצלנו. אני מרגיש שלא ממש הבינו אותו עד הסוף ואת הסגנון שלי. אם לא הייתי מאמין בעצמי, לא חושב שהייתי מצליח לשרוד את הארבע השנים הללו״.

 

 

לחץ דם.
״זה לגמרי משתנה. יש ימים שאני על הגל ואני מרגיש שהכל הולך מושלם. אני מקבל פרויקטים מדהימים לעבוד עליהם. אני נהנה ומרגיש בעננים. יש ימים שאני די מעורער, לא בטוח לאן ינשבו הרוחות ומה יקרה. אי וודאות יכולה לשגע אותי ואני לא איך להתמודד עם זה. אני מנסה להגיד לעצמי שתמיד מה שצריך לקרות יקרה. צריך פשוט להיעז אם זה לא הולך, כנראה שזה לא באמת בשבילי.

 

מפחיד אותי לחשוב על העתיד. אני חושב על זה המון. כמו, מה יהיה איתי מבחינת פרנסה, דירה, זוגיות. אלו המון דברים שכרגע בחיי הם באי וודאות וכמו שהזכרתי בתחילת הראיון, מאוד קשה לי עם אי וודאות

 

 

 

אחלה מקום.
״אני לגמרי מרגיש שהצד החזק שלי הוא היכולת שלי לדבר וליצור קשרים אישיים. אני תמיד אומר, ׳גם אם אתה גרוע או פחות טוב, אתה חייב לדעת לשווק את עצמך׳, אני חושב שכשדברים מסתדרים לי, אני מעז, שואל, מתעניין ויוזם, לפעמים זה עובד. זה כלל ידוע: אם לא מנסים לא מצליחים.

 

 

לא טוב לי.
״המון דברים. התמודדות ים מייל שקיבלתי ובו מודיעים לי שלא התקבלתי לעבודה. דייט לא מוצלח או תהליך הכרות כלשהו שאני רציתי ולא צלח. אני משתדל מהר מאוד לחזור לעצמי ולא לתת לדברים כאלה להשפיע עלי. אני מוכרח לציין שבתקופה האחרונה הרבה יותר קל לי להתמודד עם אכזבות, זה חלק מהחיים. זה תמיד יהיה שם. צריך לשים את הכל בפרופורציות״.

 

 

מפחיד אותי ש…
״מפחיד אותי לחשוב על העתיד. אני חושב על זה המון. כמו, מה יהיה איתי מבחינת פרנסה, דירה, זוגיות. אלו המון דברים שכרגע בחיי הם באי וודאות וכמו שהזכרתי בתחילת הראיון, מאוד קשה לי עם אי וודאות. אני בן אדם שאוהב יציבות וסדר יום כלשהו. לא אוהב להיות מפזור, אני פחות בן אדם של לחיות את הרגע ואני הרבה יותר מתוכנן וחושב על דברים לפעמים יותר מדי״.

 

רק דברים טובים.
״לצערי הדברים שעושים לי טוב ומנחמים אותי זה עוגת שמרים או חלבה. זו לגמרי החולשה שלי. כשאני עצבני או מתוסכל, זה משהו שהרבה פעמים יכול לנחם לגמרי. כמו בשיר של שרית חדד גם מתוקים הם סוג של נחמה, ״רציתי לונדון וקבלתי מלחמה״. דברים שמשמחים אותי הם ממש פשוטים. כמו, ללכת לסרט או לקבל פידבק חיובי. גם לראות את האנשים שאני אוהב ושטוב להם, לגמרי עושה לי את זה״.

בית חם.
״כן מאוד. המשפחה שלי היא משפחה מאוד תומכרת בכל מה שאני עושה ותמיד היום גאים בי. וקיבלו אותי כמו שאני, כמו רוב הבנים, אני מאוד מאוד מחובר לאמא שלי ואנחנו מאוד קרובים, ואני יודע שלא מנסה מה אני יעשה ומה יהיה הצעד הבא שלי, המשפחה שלי תמיד תהיה שם מאחורי על מנת לתמוך בי״.

 

אני והאמנות.
״אני הרבה יותר מתחבר לאמנות קלאסית מאשר מודרנית, כל תקופת הרנסאס והארט נבו, אלו הם מקורות השראה אדירים שלי ואני לוקח מזה המון ומנסה להכניס בעבודות שלי המון מתוך התקופות הללו. אני מאוד מחובר לרגש ולקומפוזיציה. אני מרגיש שזה משהו שמאוד מוביל אותי בגישה שלי כמעצב ומאייר. לא היה לי קל בתקופות שונות בחיים, אם זה מתבטא בתקופות הלימודים, לא תמיד הרגשתי ביקורות חיוביות ושמתחברים לדברים שלי אלא עוד אחד מהאנשים שלומדים שם ומנסה לעבור את הארבע שנים. אף פעם לא הגישו לי דברים על מגש של כסף. תמיד דחפתי את עצמי, דיברתי ויצרתי קשרים על מנת לקדם את עצמי. בתחום הזה אני מרגיש שאני פה לגמרי בזכות עצמי ואף אחד לא עזר לי ואני מאוד גאה בעצמי על כך, וזהו, עכשיו שהסתיימו הלימודים אני מתחיל דרך חדשה. אני עובר לתל אביב סוף סוף בגיל 29 ומחכה להתפתחיות חיוביות בתחומים שונים״.