אצל ירדן חנוכה, אופנה אף פעם לא מתחילה בטרנד. היא מתחילה בזיכרון, ברחוב, במשפחה, באובדן ובצורך להפוך את כל אלה לבגד שאי אפשר להתעלם ממנו. המעצבת שמאחורי JOR-D לקחה את טבריה, את אביה, את הכנרת ואת החספוס שממנו צמחה, ובנתה מהם שפה שמסרבת להתיישר לפי מה שמצופה ממנה. בשיחה עם שני אקוע היא מספרת על הדרך משנקר אל הבמות הגדולות, על החיבורים עם נועה קירל ועידן עמדי, על הרגע שבו הכאב נכנס למסלול ועל הפחד היחיד שלה: שהפרפרים יפסיקו להגיע
jordi90@
הפקה: shaniaqua@
צילום shakijpg @eclatcollectivestudio@
סטיילינג _polina_khatyanov_@
סושיאל: hadarperl@
בנוף אופנה מקומי שנוטה לעיתים קרובות להיכנע למתקפת שיבוט מונוכרומטית ושבוי באסתטיקת ה"קלין גירל" של דור הטיקטוק, הקולקציות של ירדן חנוכה פועלות כמו כאפה הגונה למציאות ואקט של מרידה אמנותית. המעצבת שעומדת מאחורי המותג JOR-D לא באה להתייפף, אלא להזריק לרחוב הישראלי סוואג מחוספס, נועז ורווי בניגודים, המהלך על התפר הדק שבין מלתחה גברית נוקשה לרכות נשית מתפרצת. הקהל שמחפש את המשהו האחר כבר לא מסתפק במסחריות שגרתית, והנאמנות ל-JOR-D הולכת ונעשית אדוקה בדיוק בגלל הייחודיות הבלתי מתפשרת הזו. "הקהל שלי נהיה יותר ויותר אדוק אליי כי קודם כל אין את זה לכולם", מספרת ג'ורדי בגילוי לב.
"בילדות התמימה לגמרי ראיתי את עצמי מעצבת אופנה"
השורשים של האסתטיקה הבועטת הזו נטועים עמוק ברחוב הגליל בטבריה, בחנות הבגדים המשפחתית הוותיקה "אופנת חנוכה" שבה גדלה, שם ספגה את הריחות, קיפלה בגדים אחרי בית הספר לצד אביה ונסעה איתו למסעות רכש מסחריים בתל אביב. חנוכה הייתה ילדה בלאגניסטית שנתנה מרפקים כשהרגישה לא מותאמת לקוביות של מערכת החינוך. האופנה בחרה בה כבר אז, כשמילאה מחברות תיכון בסקיצות וחתמה עליהן בשם המשפחה מתוך ניסיון תמים לייצר לעצמה מציאות עתידית.
אך הדרך אל מסלול התצוגות עדיין לא הייתה ישירה. ירדן התגייסה, טסה לעבוד בעגלות במיאמי, פתחה עסקים ואף שקלה ברצינות ללמוד הנדסה. "בילדות התמימה, כדי לייצר לעצמי את המציאות, לגמרי ראיתי את עצמי מעצבת אופנה", היא נזכרת בכנות ממרחק השנים. "כשהתבגרתי, עם החיים התחספסתי והבנתי שאולי העולם הזה צריך מקצוע שמכניס כסף, ואולי זה לא הדבר הבטוח לעשות".
היא הגיעה לשנקר רק בגיל 27 ועבדה כברמנית. לצד חבר'ה מהפריפריה מצאה תחושה מורכבת של זרות ושייכות. "בעקבות הזרות הרגשתי שייכת", היא מסבירה. "זה שאתה זר לפעמים, אתה יוצר לעצמך קבוצה שהיא מיוחדת כמוך, ואני אוהבת את זה, להרגיש טיפה שונה, את השוני הזה".
"אני לא יודעת אם נועה מודעת לזה, אבל היא לגמרי פתחה לי את הצ'אקרות"
בין כותלי שנקר המותג החל לקבל צורה מעשית, כאשר כבר בשנה השנייה, בקורס בגדי גברים של אילן בג'ה, היא עיצבה את הדגם הראשון שלה, זה ששינה את חייה והפך את המרצים שלה למנטורים המלווים אותה עד היום. "אילן הוא השראה, הוא מנטור. הוא ועידית ברק הם שניים שמלווים אותי כל הזמן. גם בכל קולקציה אני נפגשת רגע להראות ולשמוע דעה, זה מאוד מאוד חשוב", היא מספרת בהערכה.
הדגם עלה לביקורת סוף סמסטר במחלקה לעיצוב אופנה וצד את עינה של ראש המחלקה דאז, לאה פרץ, שיצאה החוצה לצלם אותו והכתה את חנוכה בהלם מוחלט. "היה איזשהו הלם קטן. לאה יצאה עם הדגם החוצה, צילמה אותו, והוחלט באותו רגע שהוא הולך להשתתף בשבוע האופנה, והבנתי שיש פה אירוע. למה היא קמה? למה היא יצאה?" היא משחזרת בחיוך. בעצת חבר היא שלחה תמונה לסטייליסט של נועה קירל, ונקודת המפנה הגיעה. ב-2017, כשקירל לבשה את הבגד שלה בקליפ והרשת התפוצצה, חנוכה הבינה שמשהו השתנה.
"אני לא יודעת אם נועה מודעת לזה, אבל היא לגמרי פתחה לי את הצ'אקרות", משחזרת ג'ורדי. "הקליק הוקלק באותו הרגע. שלחתי לסטייליסט תמונה ואמרתי לו, 'אתה שומע? הדגמים שאני יוצרת יכולים לעניין אותך'. אחרי שבועיים קיבלתי תמונה, קליפ של נועה קירל בבגד שלי, וזה פשוט מטורף".
על ההצלחה היא מספרת: "זה קרה מתוך תודעת שפע של עשייה, והסוד הוא שאני צריכה פשוט להמשיך לעשות ורק אז זה חוזר אליי".
משם הדרך לפרויקט עיצוב סוואג לחברת ההייטק Wiz ולשיתופי פעולה עם כוכבים כמו סטטיק, רותם כהן ושחר סאול הייתה קצרה, עד לחיבור המרגש לעידן עמדי דרך קרין לאופר דיין. המפגש בין הירושלמי לטבריינית הוליד קשר עמוק שבו חנוכה הובילה את הקריאייטיב והמרצ'נדייז להופעותיו, כולל קונספט ה"סופרמן" המפורסם, שילוב שהיא מגדירה בגאווה כ"שילוב מטורף, שיא הישראליות במקום אחד. אנחנו מדברים את אותה השפה".
"כל הקולקציות וכל הדרופים התחילו מאיזושהי תזוזה שמתרחשת אצלי בפנים"
הלב היצירתי של חנוכה הופך משברים אישיים לדלק יצירתי על המסלול. "כל הקולקציות וכל הדרופים התחילו מנקודת מבט של אירוע או איזושהי תזוזה שמתרחשת אצלי בפנים", היא משתפת. ב-2023, לאחר שאמה חלתה בסרטן השד והיא עצמה גילתה שהיא נשאית של הגן BRCA2, עיצבה את קולקציית "White Rabbit", קולקציה ג'נדרלס שהפכה להצלחה מסחרית מטורפת ברשת "רזילי". בהמשך יצרה את קולקציית "Blue Planet" כרפלקציה לטראומת הנובה, שמתוכה נולדה חולצת הטי שירט הדקה והנשפכת שאזלה במהירות מהמדפים. השיא הרגשי הגיע בשבוע האופנה האחרון בתל אביב, בקולקציה שנולדה כולה מתוך כאב האובדן הכל כך טרי של אביה, שנפטר באותה השנה.
"בפעם הראשונה הרגשתי כוח לשים בפרונט גם את המלוכלך של רחוב הגליל בטבריה"
החיבור לשבוע האופנה האחרון בתל אביב הגיע כמעט במקרה, כאשר חנוכה נכנסה לרשימת המעצבים ממש ברגע האחרון, מיד לאחר מסיבת העיתונאים. בעקבות שיחת טלפון עם מוטי רייפ, שהציע לה פשוט לא לישון ולהרים את זה, היא החליטה ללכת על זה בכל הכוח.
היא הקימה חמ"ל יצירתי שעבד במשמרות של בית חולים ולא ישנה חודשיים וחצי, יחד עם הבמאי נמרוד פלד, שהיה שותף ליצירת מופע התצוגה ולבניית החוויה על המסלול, כדי להעלות תצוגה מרגשת שנפתחה בריצת דוגמנים האוחזים בשקיות הנייר המקוריות של "אופנת חנוכה" לצלילי קולות מוקלטים מרחובות טבריה. המיצג הוויזואלי כולו נבנה סביב דימוי עוצמתי של פרפר כחול, כרפלקציה לפרפר התלוי בסטודיו שלה מעל תמונת אביה המנוח, שסימל את מסלול הנשמה וההתגלגלות שלה בעולם.
במקור היא רצתה להביא את השוק המקומי לפרונט עם דוכן פלאפל ובר קוקטיילים של ערק, אך מגבלות האירוע לא אפשרו זאת. דבר שלא עצר אותה מלהביא את החספוס הטברייני הישר אל הבגדים עצמם. "בפעם הראשונה הרגשתי איזושהי עוצמה וכוח מאוד מאוד חזק לשים בפרונט גם את המלוכלך של רחוב הגליל בטבריה על הבגדים, בלי להתייפף", היא מספרת בגאווה חשופה. "לקחתי תמונות משם והדפסתי אותן ישירות על הבגדים לצד הקרנות של רחוב הגליל בטבריה על המסכים. אחרי שאתה מאבד משהו אתה הרבה יותר מעריך אותו, וכל משפט ומילה וזיכרון שלו מזכיר לי עד כמה הוא היה גאה במקום שהוא הגיע ממנו, עד כמה טבריה הייתה חשובה לו, עד כמה הוא עוד יותר התרגש בהצלחה שלי בעקבות המקום שממנו הגעתי".
"הקהל שלי נהיה יותר ויותר אדוק אליי כי קודם כל אין את זה לכולם"
הזיכרון שלו גם מהדהד בה את הזווית המסחרית שדחף אליה תמיד: "לעצב בגדים שאנשים באמת יכולים ללבוש ביום-יום", שבאה לידי ביטוי בשיתוף הפעולה עם רשת weShoes, שבו שידכה למגפי הבלנדסטון הגסים נצנוץ סברובסקי בהשראת הכנרת. "בלנדסטון זו נעל שמלווה אותי ברגעים הכי טובים שלי בחיים", היא מחייכת. "אם זה בטיולים ואם זה במסיבות, הכי קרוב לטבע, אני מרגישה שזה הכי אותנטי שלי. אבל גם לא נשכח מאיפה אני מגיעה, וכאילו יש בלינג, יש קצת שכונה, מה לעשות, אני מטבריה. לבוא עם ציפורניים מתוקתקות בבלנדסטון זה מתחבר לי מאוד גם למקומות שהם אמנותיים עמוקים יותר, כמו הנצנוץ על הכנרת, שאת יושבת ומסתכלת עליה והיא מנצנצת, ויש חלום כזה שמתרחש. זאת האווירה שרציתי להעביר ממש על הנעל". השראה נוספת היא מוצאת במוזיקה, שיכולה לטלטל אותה לחלוטין. "אין לי את האחד", היא מודה. "אני ורסטילית ואני יכולה לשמוע כל סגנון, מפינק פלויד, אריק איינשטיין, דקלה ועד זהבה בן".
"איפה היצירתיות? הכל הולך לאיבוד בדרך"
חנוכה מעבירה ביקורת חריפה על הנטייה של הדור הצעיר להישאב לטרנדים מהירים. "כולם רצים לעולמות הטרנדי, כשבודקים מה טרנדי ומה הולך וזה משתלט לך על המחשבה. אני לא מסתכלת על הטרנדים עד שלא סיימתי לעצב. רק כשסיימתי אני חוזרת לעולמות הטרנדים, לתחזיות, ועושה את הדיוקים הנכונים, אבל מאוד בקטנה, כדי שחלק מהפריטים יוכלו להשתלב בקהל, ואז אני פשוט עושה את מה שבתוך הראש". היא מביעה דאגה עמוקה ופחד מאובדן המקוריות: "איפה היצירתיות? הכל הולך לאיבוד בדרך".
"אני צריכה כל פעם איזה בום גדול"
ירדן מנהלת את המותג כ"וואן גירל שואו", פרויקטלית מובהקת המונעת מריגושים. "אני משתעממת מלעשות עוד דרופ ועוד דרופ, אני צריכה כל פעם איזה בום גדול", היא מודה בכנות ומסבירה מדוע השעמום הוא הקומפאס היצירתי שלה. את תפיסת העולם הלא מתפשרת שלה היא מביאה גם לעולם ההוראה, כאשר היא מכינה סטודנטים לשנקר. "כ-10 אחוזים מהסטודנטים במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר כרגע הם תלמידים שלי, אז יש לי גישה להכי מוכשרים, שאני מאוד אוהבת, והם באים לעשות כאן התמחויות בקיץ בסטודיו", היא מספרת, ואליהם מצטרפים מתמחים מוכשרים גם מבתי ספר נוספים. הצוות הזמני והדינמי הזה מורכב מתדמיתנים מוכשרים כמו אורן איתן, שמלווה אותה עוד מימי הלימודים ויוצר לה את הגזרות הדיגיטליות, לצד צוותים שהיא מריצה באוויר בכל פעם שיש פרויקט גדול בארץ או בחו"ל, ללא החזקת סטודיו קבוע.
"לא מתאימים גרביים. נקודה. זה מבזבז זמן"
למרות שהיא מעצבת פריטים מורכבים ונועזים, חנוכה שומרת על פשטות בחייה האישיים. "אני עם החולצה של אבא שלי כמובן, ואני איתה כבר שנה וזה לא מעניין אותי", היא חושפת במונולוג מודע לעצמו. "זה קטע, אני מתעסקת באופנה ולא מעניין אותי איך אני מתלבשת. פחות בחירות בבוקר ויש לך יותר יצירתיות. אני לא עכשיו אשקיע בזה את האנרגיה שלי, אני צריכה לייצר את הדברים האחרים. לא מתאימים גרביים. נקודה", היא צוחקת. "זה מבזבז זמן".
"רוב הלקוחות שלי הן נשים. זה הזוי כי המותג מוגדר כבגדי גברים"
JOR-D הפך להצלחה בקרב נשים שמחפשות את הגזרות היותר גבריות ובדים עם נוכחות, וכשהן מגיעות לסטודיו, המפגש הופך לטעינה רגשית.
"רוב הלקוחות שלי הן נשים, זה הזוי כי המותג מוגדר כבגדי גברים", מסבירה חנוכה. "וכשלקוחה מודדת פריט על הגוף ואני מתחילה לספר לה על ההשראה, יש נשים שמתחילות ואומרות, 'אוקיי, זה שלי, תודה רבה, שבת שלום'".
"אני רוצה שהפרפרים שיש לי בכל פרויקט חדש לא ייעלמו"
כעת היא לוטשת עיניים לשיתופי פעולה בעולמות הספורט ולנשיות המדויקת שקורצת לגוף ומסירה מעט מהשכבות המכסות הגדולות. במקביל מתכננת חנוכה את הצעדים הבאים בחו"ל, לאחר שהשתתפה בפיטי אומו (Pitti Uomo), יריד אופנת הגברים הבינלאומי המוביל בעולם, המתקיים פעמיים בשנה בפירנצה שבאיטליה, כדי "להריח את הקהל הבינלאומי" ולקבל אוויר במפרשים. החיבורים וההפתעות מעבר לפינה הם אלו שמרחיבים לה את הלב, והיא מבקשת מהעתיד רק להמשיך להרגיש את אותה בעירה פיזית בבטן. "אני רוצה שהתחושות הפנימיות האלה, הפרפרים שיש לי בכל פרויקט חדש, לא ייעלמו", היא מסכמת בהתרגשות חשופה. "בגלל המצב או המלחמה עם איראן הרגשתי לרגע שזה דועך. זו תהיה בשורה לא טובה אם ייעלם לי הרצון ליצור. אני רוצה שכל פרויקט ירגש אותי מחדש גם בקטן וגם בגדול. אני פשוט סקרנית לקבל את הטלפון או הסמס הבא של 'ג'ורדי, יש לי רעיון, בואי נעשה פגישה'. הלב שלי מתרחב כשיש חיבורים טובים". מתוך ההיסטוריה והלב החשוף שלה, ברור לכולם שהאש הפנימית של ירדן חנוכה תמשיך לבעור ולנצנץ, בדיוק כמו הכנרת של ילדותה.
