ירדן מיינפלד דיזינגוף לא בנתה קריירה בקו ישר. היא עזבה מסלול משפטי בטוח, הקימה סטודיו באשקלון, סגרה אותו בזמן הקורונה, עברה לתל אביב והפכה את תרבות הפופ לזירת מחקר, תוכן ועסקים. בשיחה חשופה, רגע אחרי המט גאלה, היא מדברת על אמביציה, אמונה, קהילה והמחיר שנלווה להצלחה
מאחורי הקלעים של הגלאם והשטיחים האדומים של ניו יורק מסתתר סיפור על אמביציה נשית חסרת פשרות, תפניות חדות בעלילה וניהול אסטרטגי פנומנלי. שיחת הטלפון החשופה, רגע אחרי המט גאלה, עם ירדן מיינפלד דיזינגוף, האישה שפיצחה את הקוד הגנטי של תרבות הפופ והפכה אותה לדיסציפלינה מחקרית של ממש, מציגה מסלול חיים שנע בקצב מסחרר בין פריפריה למרכז, בין אולמות בתי המשפט לשורות הראשונות של עולם האופנה הבינלאומי, ובין אקסטזה תקשורתית מוחלטת לתחזוקה נפשית מחושבת.
את המט גאלה מהספה בבית
כיום היא נמצאת באחת הנקודות הנוצצות והתובעניות ביותר בלוח השנה של האופנה העולמית. סיקור בלתי מתפשר של אירוע המט גאלה בניו יורק מייצר עניין המונים, אך השנה, בניגוד לשנה שעברה שבה נכחה פיזית בלב המאורע ובילתה באפטר פארטיז הנחשקים ביותר, היא ניהלה את כל האופרציה המטורפת הזו דווקא מהארץ. ״עברתי פשוט שבוע קראחנה״, היא מספרת מעבר לקו בחיוך על הלילות הלבנים והאתגר המנטלי של שידור מהספה בבית. ״אני כל כך אוהבת את מה שאני עושה ומודה שאני קצת מכורה להתרגשות, ללייבים ולהתעסק במשהו שהוא אחר, שהוא גדול יותר״, היא משחזרת את התחושות שליוו אותה במהלך התפעול המורכב.
״החברות המסחריות הן לא הלקוחות שלי, הן השותפות שלי. הקהילה שלי היא הדבר החשוב לי ביותר, ואעדיף להפסיד סכומי כסף מאשר לאבד את האמון שלהן״
ירדן מיינפלד דיזינגוף
אחריות מגיל 14
כדי להבין את עומק היסודות של האינטנסיביות הזו, יש לחזור אל הילדות האשקלונית. הבועה המשפחתית המגוננת התנפצה באחת בגיל 12, כאשר אביה עבר משבר כלכלי חריף והמשפחה איבדה את נכסיה. המציאות המורכבת אילצה את ירדן לגלות עצמאות מוקדמת ולצאת לעבוד כבר בגיל 14.
״הבנתי שהברז נסגר והתחלתי פשוט לקחת אחריות על החיים שלי״, היא משחזרת בכנות את התקופה שבה החוסן המנטלי שלה החל להיבנות. החוסן הזה העמיק בהמשך במהלך שירותה הצבאי התובעני ביחידת דובדבן. למרות תשוקה מוקדמת ועזה לעולם האופנה וחלום ברור ללמוד בשנקר, רגע לפני ההגשמה היא קיבלה רגליים קרות. ״הגעתי לשנקר ופשוט קיבלתי רגליים קרות. החלטתי שאין מצב שאני לומדת שם. אמרתי לעצמי, לא רוצה לתפור, לא יהיה לי כסף, אין אופנה בארץ, מה אני אעשה עם זה?״, היא משתפת בכנות.
החרדה הובילה אותה לבצע תפנית של 180 מעלות ולבחור במסלול מחושב ושונה לחלוטין של שבע שנות לימודי משפטים, כולל תואר שני והתמחות אצל שופטת, מתוך ידיעה שיש לה פה טוב, שהיא פלפלית ויודעת לדבר. אלא שגם בתוך עולם החוק הנוקשה, הניצוץ היזמי סירב לדעוך. במהלך התואר הראשון הקימה עסק עצמאי מצליח לבגדי וינטג׳ ויד שנייה, וחרשה את המכללות בארץ עם רכב מסחרי.
״הייתי עוברת במכללות שלוש פעמים בשבוע עם ברלינגו, עם רכב גדול כמו מעאכרית. היינו אוספות מבתי תמחוי בגדים ישנים, מוצאות אוצרות, מנקות ומוכרות אותם. תמיד היה לי את הקטע של הביזנס הזה״, היא מספרת. עם סיום הלימודים חזרה להרגיש חנק ואומללות בעולם המשפט, עד לנקודת המפנה הדרמטית שהתרחשה מיד לאחר לידת בתה הבכורה.
החיים של מישהי אחרת
״ישבתי בבית עם התינוקת שלי והבנתי שאני חיה חיים של מישהי אחרת״, היא מספרת על הרגע שהוביל אותה לשוטט בנחלת בנימין ולבכות מול גלילי הבדים. ״הייתי הולכת בנחלת בנימין, נוגעת בבדים ובוכה, ואחותי אמרה לי, מה יש לך? לכי תעשי אופנה. ואני עניתי לה, מה פתאום? הוצאתי עכשיו 200,000 שקל על תארים, סיימתי מסלול של שבע שנים. איך אני שמה את כל זה בצד ואיך אני אומרת לעצמי, לבעלי ולעולם שלא בא לי להיות עורכת דין? הרגשתי אכזבה עצמית״, היא נזכרת.
המפנה הגיע הודות לאחותה, שביצעה אקט יזמי חלוצי, שלפה פנקס צ׳קים והעניקה לה השקעה ראשונית של 5,000 שקלים כדי לעשות אופנה. ״היא אמרה לי, קחי, תעשי אופנה, לכי. אני המשקיעה הראשונה שלך. זה הראה לי דרך יצירתית להגשים חלום בלי ללכת על כל הקופה, כי זה לא שחור או לבן ואפשר למצוא דרכים שמקלות על הדרך״.
הצעד הזה הוביל להקמת סטודיו מצליח לשמלות כלות וערב באשקלון, שפעל במשך שבע שנים משגשגות. במהלכן ניהלה ירדן אופרציה מורכבת של תופרות וספקים, הציגה בשבוע האופנה בתל אביב וצילמה קטלוג במילאנו עם צלמים בינלאומיים שעבדו עם מגזין ווג.
הקפיצה לתל אביב
כשהרגישה את חסמי הפריפריה, חיזרה בעקשנות אחרי עורכת המגזין ״גו סטייל״ והפכה לכתבת אופנה. בעיצומה של מגפת הקורונה, כשתעשיית האירועים והמגזינים קפאה לחלוטין, קיבלה החלטה אמיצה לסגור את הסטודיו הפיזי ולהעתיק את חייה לתל אביב, ללא רשת ביטחון ברורה.
המנוע העיקרי שנתן לה את הכוח לקפוץ אל הלא נודע הוא אמונה עמוקה ויומיומית בבורא עולם, לצד פילוסופיה יזמית של תנועה מתמדת. ״חבר טוב אמר לי פעם לחפש את הרגעים שבהם צריך לקפוץ מצוק, כי אם נוח לך מדי, את לא במקום טוב״, היא מבהירה.
״חבר טוב אמר לי פעם לחפש את הרגעים שבהם צריך לקפוץ מצוק, כי אם נוח לך מדי, את לא במקום טוב. הבנתי שסטוריז זה לספר סיפור, זה לא פיצ׳ר להראות איפה את אוכלת במסעדה״
ירדן מיינפלד דיזינגוף
תרבות הפופ כמחקר
הפלטפורמה הדיגיטלית הנוכחית של ירדן נולדה מתוך ההבנה כי תרבות הפופ אינה תחום שטחי, אלא מנגנון רב עוצמה המשפיע על הכלכלה והחברה ודורש גישה אנליטית ומחקרית. פריצת הדרך שלה באינסטגרם החלה כשהחליטה לפרק לגורמים את סיפור גירושיהם של קים קרדשיאן וקניה ווסט, ברצף חסר תקדים של 100 סטוריז שהפך לפנומן ויראלי.
״הבנתי שסטוריז זה לספר סיפור. זה לא פיצ׳ר להראות איפה את אוכלת במסעדה״, היא מסבירה ומציינת כי הקהל הופתע לגלות שיש כזה עומק ברשת החברתית. אולם המהלך האסטרטגי החשוב ביותר שלה הגיע מההבנה שאינסטגרם היא פלטפורמה השייכת לאלגוריתם זר. כדי לנתק את התלות ברשתות החברתיות, הקימה יחד עם אחותה רעות קהילה הפועלת באמצעות אפליקציה ייעודית בדמי מנוי. האפליקציה משמשת כרשת תמיכה וכמרחב מנטורינג שבועי, שבו חברות וחברי הקהילה מקבלים גישה ישירה אליה לצורך צמיחה אישית ועסקית.
הקהילה לפני הכול
״זה לקבל גישה ישירה אליי. לקחתי לעצמי שאני רוצה גישה ישירה לעוקבות שלי, להיפגש עם הקהל, לראות אותו, להתייעץ איתו, לחוות איתו דברים וגם להביא לו ערך״, היא מדגישה.
את התפיסה המסחרית שלה היא מנהלת באינטגריטי מוחלט. ״החברות המסחריות הן לא הלקוחות שלי, הן השותפות שלי. הקהילה שלי היא הדבר החשוב לי ביותר, ואעדיף להפסיד סכומי כסף מאשר לאבד את האמון שלהן״
״הגעתי לשנקר ופשוט קיבלתי רגליים קרות. אמרתי לעצמי, לא רוצה לתפור, לא יהיה לי כסף, אין אופנה בארץ, מה אני אעשה עם זה?״
ירדן מיינפלד דיזינגוף
המחיר שמאחורי הפיד
בעוד שהפיד הציבורי מציג אקסטזה בלתי פוסקת, ירדן בוחרת לחשוף בפני חברי הקהילה הסגורה שלה דווקא את המחירים המורכבים, התשישות והוויתורים המשפחתיים. הבסיס המאפשר לה להחזיק את האופרציה התובענית הזו הוא תחזוקה רגשית בלתי פוסקת וטיפול נפשי קבוע, שהיא מקפידה עליו מאז היותה בת 18. המודעות למחירים של אובדן הפרטיות הובילה אותה להציב קווים אדומים נוקשים, המנתקים את בעלה ושלושת ילדיה מהחשיפה הדיגיטלית. לצדם עומד סירוב מוחלט לעסוק במראה החיצוני או במשקל של אנשים, החלטה שנולדה מתוך התמודדות אישית וכואבת עם הפרעות אכילה בילדותה.
בתוך המערך התובעני הזה, הוריה מהווים עבורה עוגן ומערך תמיכה מנטלי מוחלט. אביה, ציוני, אף הפך בעצמו לכוכב רשת אהוב, המלווה אותה פיזית לסיקור שטיחים אדומים מעבר לים, כמו טקס האוסקר. דינמיקה משפחתית חמה שמפרקת את הדיסטנס של תעשיית הבידור.
הכלים שלקחה מעולם המשפט
העבר המשפטי וההשכלה האקדמית שרכשה אינם נתפסים בעיניה כבזבוז, אלא ככלים האנליטיים המרכזיים שמאפשרים לה לנתח תיקים מורכבים כמו המשפט של פי דידי ולנהל את המותג שלה ברמה הגבוהה ביותר מול חברות ענק. במבט קדימה, ירדן מכוונת לפיתוח קורסים מקצועיים שינגישו את הידע שצברה, לצד מיקוד משמעותי בהסברה ישראלית חיובית בזירה הבינלאומית, בעידן שבו האנטישמיות גואה.
מתוך הבנה של הגבול הדק הקיים בעולם התוכן החשוף, היא בוחרת במודע שלא להתעסק בשליליות או להגיב להייט. במקום זאת, היא משתמשת בפלטפורמות שלה כדי להציג את האור, לקדם אמונה עצמית ולהוכיח לנשים שצופות בה שעם התמדה, אסטרטגיה וערך אמיתי, כל יעד פראי הוא לחלוטין בר הישג.
להפקת האופנה של ירדן מיינפלד דיזינגוף
מגזין אופנה – Fashion Israel
אי מייל: fashionisrael.nag@gmail.com
אינסטגרם: fashionisrael.mag@
וואטסאפ: 050-7368167
עורך ראשי: אפי אליסי
עורכת אופנה: shaniaqua@
מגזין אופנה ישראלי – הבית של האופנה בישראל
אופנתי. חברתי. ישראלי.
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל