את מאיה פריזר הכרנו ביום צילום מרגש שהפקנו לארבעה זוגות ניצולי נובה שעתידים להתחתן. צמרת עולם האופנה נרתמה לכך. רצינו שיהיו להם תמונות שישמשו אותם כהזמנה לחתונה או save the date. זה היה אחד הימים המרגשים. יותר מכך, שימחה אותנו הידיעה שמאיה ורון אלניצקי שלה נישאו. בראייה שלנו נישואין, בית ומשפחה זו התקומה, זה הניצחון המוחלט. כך קראנו להפקה: ״תמונת ניצחון״. כעת, שנה לאחר הטבח במסיבת ה"נובה" ממנה הם ניצלו, מאיה משחזרת את רגעי האימה ומשתפת בחיים החדשים שלה
מאז ה"השבעה באוקטובר" מאיה פריזר, שחגגה עם בן זוגה רון אלניצקי (היום בעלה) במסיבת ה"נובה" ושרדה, לא עוצרת לרגע ומספרת את הסיפור האישי שלה ברחבי העולם. תהליך השיקום של מאיה הפך למסע עולמי של הסברה, מאולמות הקונגרס ועד לקמפוסים באוניברסיטאות. היא כבר הספיקה להתראיין בטלוויזיה והגיעה עד לרשת Fox News. החיים שלה התהפכו מהקצה אל לקצה, נפגשנו לדבר על הדרך שעברה וההתמודדות שלה בשנה שחלפה לה.
מאיה פריזר, בת 27, נולדה בזכרון יעקוב וכיום מתגוררת ברמת גן. היא עובדת בחברת אבטחה ונשואה טרייה לבן זוגה בשנים האחרונות, רון אלניצקי. הסברה ישראלית ותרומה לקהילה תמיד זרמו לה בדם והיא הדריכה מחנות קיץ בחו״ל כחלק מהמשלחת הישראלית, הדריכה במכינת "קול עמי" המפתחת למנהיגות, שירות משמעותי בצבא ואהבת הארץ.
"בשלושת החודשים הראשונים לאחר השבת השחורה לא הייתי מסוגלת לשמוע מוזיקה ובטח שלא לרקוד. ואז הבנתי שברגע שאני לא שומעת מוזיקה ורוקדת-הם מנצחים. הניצחון האישי שלי הוא להמשיך לרקוד."
את מגיעה מסצנת הטראנס?
"רון בן הזוג שלי הכיר לי את סצנת הטראנס, היא מספרת, אחרי המסיבה הראשונה שהלכתי אליה הבנתי עד כמה המסיבות מתאימות ומקבלות את כולם. לא רק ל"סטלנים". זו קהילה שנוצרת ותומכת אחד בשני, מקימים קאנטות וכולם באים לשמוח, לרקוד ולהנות מהחיים. זו הייתה המסיבה הראשונה שלי ב"נובה", ומסיבת הטראנס השניה שלי בחיים. הגענו קבוצה יחסית גדולה של 15 אנשים. אני והבן זוג הגענו יחסית די מאוחר, בשלוש וחצי בלילה, והקמנו את כל הציוד. הספקנו לקבל טעימה מהמוזיקה ומהאווירה עד לזריחה. הגענו גם עם שני קופרווסר ואיתי בנג'ו ז"ל שנרצחו באותה המסיבה.
מתי אתם מבינים שמתחיל לקרות משהו?
"ראינו המון רקטות בשמיים, עצרו את המוזיקה והכריזו שיש צבע אדום. אני קפאתי במקום ובהיתי בשמיים. לא הצלחתי לשמוע מה אומרים מסביב, הייתי הלם מוחלט וניסו להרגיע אותי. בחור מהאבטחה ביקש מאיתנו ללכת כי כבר נהיה מסוכן מדי. למזלנו בן הזוג שלי רון, החנה את הרכב מקדימה כדי שלא נצטרך להיסחב עם כל הציוד, בדיעבד זו הייתה בחירה שהצילה לנו את החיים, רצנו לרכב ומשם התחלנו לברוח מהמסיבה.
טראומה, השראה והסברה עולמית
איך אתם מצליחים לברוח בתוך כל ההמולה?
"המשטרה הפנתה את הרכבים ימינה לכיוון אופקים ולאחר 2 דקות הייתה האטה בכביש . רון פשוט החליט לפרסס – החלטה אינסטינקטיבית של אותו הרגע ומשם המשכנו ל"בארי" ו"עלומים". המשכנו לנסוע והבחנו ברכבים בצידי הכביש שעוצרים. בשלב הזה עדיין אנחנו לא מודעים לחדירה של מחבלים ולגודל האירוע. אחרי שעברנו את המיגונית של "בארי", הבחנו באדם פצוע. התחילו לירות על הרכב שלנו ורון פשוט נסע ללא הפסקה עד שהגענו לקיבוץ "סעד". שם המשטרה עצרה אותנו. בזמן הזה ניסיתי להתקשר למשטרה אולי 10 פעמים וגם אז לא מצליחים לתת לי תשובה לגבי מה קורה. רצנו לתוך המיגונית של קיבוץ "סעד" ושמענו צבע אדום ללא הפסקה. ברגע הזה החלטתי להתקשר ולהיפרד מההורים שלי. אמא לא ענתה. אבא שלי ענה וניסה להרגיע אותי ושאמשיך לעדכן אותו.
הצלחתי להשיג איש קשר שגר בקיבוץ "סעד" מקבוצת וואטסאפ שאני נמצאת בה ושנינו הגענו למשפחת פיש המקסימה שאירחה אותנו. במהלך השהייה שלנו אצל המשפחה, ירד לכולנו האסימון שאנחנו כנראה הולכים למות שם. היו יריות בלתי פוסקות, צרורות, ירי על אוטומט. כך זה נמשך במשך שעות ארוכות עד לסיום האירוע. נשארנו להתארח אצל המשפחה גם לאחר מכן עד שמצאנו טרמפ חזרה הביתה.
רגע שחקוק לך בזכרון מאותו היום.
"אני לא אשכח לעולם את הרגע שבו עמית, חברה שלי שהייתה גם במסיבה מסתובבת והולכת ואני מרוב ההלם ראיתי אותה ולא הצלחתי לקרוא לה. התמונה הזו לא יוצאת לי מהראש עד היום .עמית ואיתן התחבאו במיגונית שבה התחבאו 30 איש והמחבלים זרקו לשם במשך כל השעות האלו עשרות רימונים. מתוך כל שלושים הצעירים שרדו רק שבעה. את עמית רצו לחטוף בהתחלה ואז החליטו להשאיר בגלל שהיא אישה. שני קופרווסר ואיתי בנג'ו, חברים מהחבורה שאיתה הגענו למסיבה והיו באותה המיגונית, נרצחו בה.
כיצד את מצליחה לשחזר את האירוע כמו שאת יודעת לספר אותו היום?
"לקח לי זמן לעבד את כל מה שעברתי, ועד היום יש רגעים שבהם אני מתקשה לזכור את הפרטים. המצלמה ברכב שלי הייתה פעילה לכל אורך האירוע, ובשלב מאוחר יותר צפינו בסרטונים. זה עזר לנו לחבר הרבה נקודות חסרות – מבחינת הזמנים, לאן נסענו ומה ראינו בדרך."
איך מתמודדים אחרי אירוע בסדר גודל כזה?
"את רון מגייסים באותו יום. חזרנו הביתה והוא התייצב לשירות מילואים בפיקוד דרום. מן הסתם לא היה לנו פשוט המרחק הזה בינינו בימים אלה. אני מתחילה ישר טיפול אצל מטפלת. אני מבינה שכדי להשתקם אני צריכה לספר את הסיפור ולבטא את החוויה שעברתי. תוך שבוע וחצי אני על מטוס של משלחת פרטית של ישראלים שמספרים את הסיפור שלהם ברחבי ארה"ב. בקונגרס, בקמפוסים של האוניברסיטאות. משם אני מוצאת את עצמי בראיונות לכלי המדיה השונים, עסוקה בהסברה על אירועי ה"שבעה באוקטובר". זה חלק מהתרפיה שלי והשליחות שלי. אני מקבלת תגובות אוהדות ומבינות מהסטודנטים ומהקהל שאליו אני מדברת, המון שאלות והתעניינות סביב הסיפור שלי."
אור בתוך החושך
ויש גם אירועים משמחים השנה, מאיה ורון התחתנו בחודש יוני האחרון. החתונה תוכננה להיות בפרק הזמן הזה מראש וללא ספק ההתרגשות הייתה גדולה יותר מהרגיל. המגזין שלנו תרם לצילומים לקראת החתונה ודאג לתעד את הרגעים המיוחדים שלהם. "אני משתדלת לראות את הטוב. יוצאת ומבלה יותר. אני מרגישה שהפעילות ההסברתית גורמת לי להרגיש נחוצה ומשמעותית. באותה נשימה אני מפחדת לצאת בגלל האזעקות. לפעמים קשה לי לישון בלילה, יש בי הרבה פחד וכעס איך לא באו לעזור לנו. מרגישה שהפקירו אותנו."
מה המסר שהכי חשוב לך להעביר?
"זה הגיוני ולגיטימי לפחד בתוך כל הסיטואציה שבה אנו נמצאים. הכוח הוא לעשות משהו מתוך הפחד. לקחת משהו שלא בשליטתנו ולהפוך אותו לשליטתנו. הדבר הכי חשוב עכשיו זה להחזיר את החטופים ולתקוף בצפון. להמשיך להתגייס ולגרום לעולם להבין שהטרור הוא אויב משותף לכל מדינות העולם המערבי. כך יהיה קל יותר לייצר פתרונות למלחמה.
אופנה וטכנולוגיה – רותם כהן
אינסטגרם: fashion__ai__@
Owner & Chief Editor: Effie Elisie
Instagram: @fashionisrel
Email: fashionisrael.mag@gmail.com
Site: Fashion Israel
Facebook business page: Fashion Israel
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל