"לא היה צבא שתפקידו להגן ולהושיע"

ב"שבעה באוקטובר״, אלוף (מיל') נעם תיבון, איש סיירת מטכ"ל ומפקד אוגדת איו"ש והגיס הצפוני בעברו, נלחם בגבורה יוצאת דופן על מנת להציל את בנו אמיר ומשפחתו ששהו בממ״ד בקיבוץ נחל עוז. תיבון חבר ללוחמי מגלן שטיהרו את נחל עוז ממחבלים. תיבון: "אני מתקשר לכל מי שאני מכיר בצבא ואף אחד לא עונה לי". אלוף (מיל') נעם תיבון מופיע פעמים לא מעטות באולפני הטלוויזיה. הוא אמיץ דיו להביע את עמדותיו לגבי כל הכשלים של שרשרת הפיקוד הצבאית, ההנהגה והעומד בראשה: "ממשלה אדישה, שהפקירה את האזרחים, החיילים והחטופים". ואנחנו? אנחנו משתוקקים לאנשים עם ערכים עליהם התחנך תיבון והשריש בילדיו. כאלה שיביאו אותנו אל ארץ מבטחים. אל ארץ ישראל הישנה והטובה

בחיים שלפני…
הייתי נוסע לנכדותיי בנחל עוז.
בצומת שער הנגב, צומת הקשתות, היו נפתחים אלי השדות –
כבדים וחרושים בסוף הקיץ, צוהלים וירוקים בראשית החורף,
חוויאי בשמיים כחולים מזנק אל נברן חסר מזל,
צבי לוחך אבטיח גרעינים שנשכח בשדה,
ובצד הדרך פורחות שקדיות ואחריהן כלניות, כלניות באלפים.
בשבעה באוקטובר לאורך הדרך היו מכוניות שרופות והפוכות,
וגופות של אחיותיי ואחיי בני ישראל היו מוטלות בתעלות בצד הכביש ובמרכזו,
ולא היה צבא גדול שתפקידו להגן ולהושיע.

ה"שבעה באוקטובר" – סרט מתח מפלצתי
סיפור גבורתו של אלוף במיל׳ נועם תיבון

מורשת הקרב של אלוף במיל׳ נועם תיבון – מפקד הגיס הצפוני של צה"ל, חרוטה היטב בספרי ההדרכה של צה״ל. את ה"שבעה באוקטובר", בה גילה אומץ לב, קור רוח ונחישות, ילמדו בספרי ההיסטוריה של העם היהודי.

בביתו בתל אביב, בליל שישי בערב, שוחח נעם תיבון עם אישתו גלי על חג המשק בשבת בקיבוץ נחל עוז. נכדתם גלי אמורה הייתה לרקוד בשמחת תורה. את הבוקר של ה"שבעה באוקטובר" עשו תיבון וגלי בהליכה בטיילת של חוף תל ברוך לאורך הים ובהמשך נכנסו לשחות בים. את האזעקות שמעו כשהיו במים. כשיצאו מהים ונכנסו לרכב, פתח תיבון את הטלפון בשעה שבע בבוקר ובו הודעת וואטסאפ מהבן שלו: "אבא יש מחבלים בשכונה שלנו בקיבוץ נחל עוז". כהורים שגדלו בקיבוץ הם קיבלו בהבנה ואפילו עודדו את המעבר שעשה בנם אמיר כשבחר לחזור לשורשים ולהתגורר בקיבוץ נחל עוז (500 מטר מהגבול).

אמיר התחתן בבריכה שקיבוץ. בנחל עוז נולדו נכדותיו של תיבון. גליה בת השלוש וחצי וכרמל בת השנתיים. תיבון: אני מתקשר לאמיר ואני אומר לו: "אמיר תנעל את הבית, תיכנסו לממ״ד, תנעלו את הדלת מבפנים ותהיו בשקט. אני שולח את הצבא". הלוואי שהייתי יכול לתת את ההנחיה הזו לכל תושבי העוטף, כי כל מי שהצליח להישאר בממ״ד בסך הכל חייו ניצלו. בכל מקום בו הממ״ד נפרץ זה נגמר ברצח ובחטיפה.

אנחנו טסים הביתה. בשלב הזה אני שולח וואטסאפים לרמטכ״ל, לאלוף פיקוד הדרום, למפקד האוגדה. את כולם אני מכיר אישית. הם היו פקודים שלי. לכולם אני כותב: "יש מחבלים בנחל עוז". היחידי שעונה לי זה הרמטכ״ל ואומר לי: "אנחנו יודעים". אנחנו מגיעים הביתה ותוך שניה אני מחליף בגדים. מהלחץ אני לא לובש מדים, למרות שיש לי בבית מדי צה״ל. אני לוקח אקדח שיש ברשותי. אישתי גלי אומרת אני אבוא איתך כדי שאני אנהג ושיהיו לך שתי ידיים. שנינו נכנסים לג׳יפ ונוסעים.

כמי ששירת שלושים ומשהו שנים בצה״ל אני אמור לסמוך על הצבא. כשאתה שומע כזה אירוע צריך לשלוח את הצבא והצבא יטפל בעניין. מסובך להבין מה עבר לי בראש, אבל פעלתי בעיקר מהלב והלב שלי לא היה שקט ואמרתי לעצמי אם אני לא אגיע לשם אני לא יודע מה יהיה. לכן החלטתי לנסוע, לא היה כאן שיקול רציונלי. אנחנו טסים. הדיווח הבא שאני מקבל מהבן שלי: "אבא אני חושב שיש מחבל בבית". ואני עונה לו את אותה תשובה: "תישארו בשקט, תישארו סגורים". הוא לא טעה בהרבה. בגל הראשון בקיבוץ נחל עוז היו 150 מחבלים.

המחבלים היו מצוידים היטב היה להם מודיעין מדויק והם הלכו ישירות לבית של הרבש״ץ אילן פיורנטינו ז״ל. אחרי שהציל ילד מהקיבוץ, אילן הגיבור הצליח למצוא איזה ילד שעשה ג׳וגינג בקיבוץ, זרק אותו לממ״ד אצלו בבית ויצא להילחם. הוא היה ההרוג הראשון של קיבוץ נחל עוז. כל זה קורה על המרפסת של הבן שלי.

המחבלים היו במרחק קיר מבני אמיר, כלתי ונכדותיי. התנהל קרב ממש על הבית שלהם. אני מתקשר לכל מי שאני מכיר בצבא ואף אחד לא עונה לי. גלי ואני ממשיכים בנהיגה מהירה. אנחנו לבד בעולם על הכביש ופוגשים את המלחמה ליד תחנת הדלק של קיבוץ ניר עם. מה שאנחנו רואים של זה מחזה מסרט. אנחנו רואים מכונית משטרה לרוחב הכביש.

השוטרים רוכנים ויורים משני הצדדים כמו בסרט ומולם אנחנו רואים טנדר לבן של המחבלים. אחד השוטרים אומר לי: "תעופו מפה". אנחנו מטרים ספורים מלחימה העזה. עוצרים בצד וחושבים איך להגיע לנחל עוז. הכל עניין של שניות. לפתע מתוך השיחים יוצאים זוג מבוהל עד מוות ונכנס לאיזור של האש. הם לבושים למסיבה. אז לא ידענו על המסיבה. אני פותח להם את דלת הג׳יפ וצועק להם….זה נשמע סרט בלהות. זה היה סרט בלהות: "שבעה באוקטובר״. את כל סיפור גבורתו של אלוף נועם תיבון תוכלו לצפות בוידאו החל מהדקה ה-8.

רצינו להמחיש לכם בכתב. כי כשזה כתוב שחור על גבי לבן זה צועק לשמיים: "איפה לעזאזל היה הצבא". המחדל הגדול ביותר של כל הדרגים הצבאיים – שרשרת הפיקוד, ההנהגה והעומד בראשה. האסון הגדול ביותר שידע העם היהודי מאז השואה. יש שיאמרו שיום זה היה שואה. אי אפשר להתווכח עם השורדים, הנרצחים, משפחותיהם. זה סיפור שלא נגמר…יום שניקח אותו אל מותנו

מי אתה נעם תיבון

בנובמבר 1981 התגייס לצה"ל נעם תיבון והתנדב לסיירת מטכ"ל. לאחר טירונות בצנחנים, עבר מסלול הכשרה כלוחם ביחידה וכן הכשרה כמפקד כיתה. הןא לחם במלחמת לבנון הראשונה, שבה לקחה סיירת מטכ"ל חלק פעיל כיחידת חי"ר. מונה כמש"ק למפקד צוות ביחידה, והשתחרר לאחר שירות של מספר שנים.

לאחר מינויו של משה יעלון למפקד סיירת מטכ"ל ב-1987, חזר תיבון לשירות הצבאי ולתפקיד מפקד צוות ביחידה. הוא היה אמור לצאת לקורס קצינים, אולם עקב השתתפותו במבצע מיוחד של היחידה בוטלה תוכנית זו, ובסיום המבצע הוענקו לו דרגות הקצונה. תיבון שירת ביחידה עד 1989 והתקדם עד לתפקיד מפקד הפלגה הייעודית של הסיירת.

בשנת 1989 עבר לחטיבת הצנחנים, שם שירת כסגנו של מפקד גדוד 890 של הצנחנים, גדי שמני, ומילא את מקומו במשך מספר חודשים לאחר ששמני נפצע בתאונת דרכים. בשנת 1993 מונה למפקד גדוד 202 של הצנחנים, והוביל אותו בלחימה בדרום לבנון. בשנת 1995 עבר להדריך במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה, לאחר מספר חודשים נקרא לחזור ולפקד על גדוד 202 לאחר פציעתו של חגי מרדכי בקרב בלבנון. בתפקידו הבא מונה לסגן מפקד החטיבה. לאחר לימודים צבאיים בבית הספר לפיקוד ומטה של חיל הנחתים האמריקני בבסיס קוונטיקו שבווירג'יניה, אותם סיים בהצטיינות, קודם בשנת 1997 לדרגת אלוף-משנה ומונה למפקד חטיבת עציון.

בשנת 1999 מונה למפקד חטיבת יהודה, האחראית על גזרת חברון, תפקיד בו שימש עד 2001. נעם תיבון היה מהדוחפים לפעול כנגד מקורות הטרור הפלסטיני בקסבות ובמחנות הפליטים במהלך האינתיפאדה השנייה למרות היותם מרחבים אורבניים צפופים ומסובכים ללחימה, ועל אף היסוסי הפיקוד הבכיר של צה"ל. בין יולי 2002 לאוגוסט 2004 שירת כמפקד חטיבת הנח"ל.

לאחר שקודם לדרגת תת-אלוף שירת בשנים 2004–2006 כראש חטיבת כוח האדם בזרוע היבשה, בתפקידו הבא מונה לקצין חי"ר וצנחנים ראשי בשנים 2006-2007. ביולי 2007 מונה למפקד אוגדת אזור יהודה ושומרון ועמד בראשה עד אוקטובר 2009. תקופת כהונתו כמפקד אוגדת יהודה ושומרון הייתה השקטה ביותר מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה, ובמהלכה בוצע פיגוע אחד בתחומי הקו הירוק שמקורו ביו"ש. בתקופת כהונתו חל שיפור משמעותי בקשרים בין צה"ל למנגנוני הביטחון המסכל של הרשות הפלסטינית בגדה המערבית, והוסרו רבים מהמחסומים בגדה.

כמו קודמיו בתפקיד, גם תיבון נדרש לסוגיית פינוי המאחזים ביהודה ושומרון. כתוצאה מכך, החלו פעילי ימין להפגין באופן קבוע מול ביתו בתל אביב. מחאה זו לא הייתה מקובלת על כל אנשי הימין. פנחס ולרשטיין, מנכ"ל מועצת יש"ע, אמר כי "ההתיישבות צריכה להכיר תודה לתיבון על המעשים שהוא עושה לביטחון עם ישראל".

בשנים 2009–2011 פיקד על המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. ב-19 בינואר 2012 הוענקה לו דרגת אלוף, והוא מונה למפקד הגיס הצפוני של צה"ל. תיבון פרש מצה"ל בשנת 2015. תיבון בעל תואר ראשון בהצטיינות בהיסטוריה מאוניברסיטת חיפה ובעל תואר שני במינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד, שבה למד במסגרת תוכנית קרן וקסנר. הוא בוגר בהצטיינות של קורס מפקדי פלוגות, ובוגר המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. תיבון מתגורר בצפון תל אביב, נשוי לסופרת ד"ר גלי מיר-תיבון, העוסקת בחינוך ובחקר השואה. אב לשניים. בנו, אמיר תיבון, הוא עיתונאי ובנו השני, אורי תיבון, הוא רופא.

סתיו ברקאי – צלמת
אינסטגרם: stavbarkai@

Owner & Chief Editor: Effie Elisie
Instagram: @fashionisrel
Email: fashionisrael.mag@gmail.com
Site: Fashion Israel
Facebook business page: Fashion Israel