קסטרו באנר קוביה לבן

רחוב הנעליים

לא רחוב ולא נעליים-2
|

רחוב הנעליים. סרטו הדוקומנטרי של דוד פישר מציג נקודת מבט רעננה, ללא אשמים, במתח הקיים בין התושבים הותיקים לפליטים בדרום תל אביב

לא רחוב ולא נעליים
צילום: ליאת קמאי-אשד

סרטו של הבמאי דודו פישר, בהפקה הרשות השנייה מתמקד ברחוב נוה שאנן בתל-אביב, שהיה ידוע כ"רחוב הנעליים" ובטרנספורמציה שעבר מהרחוב שהיו מגיעים אליו מכל הארץ כדי לקנות נעליים לפני 50 שנה, למדרחוב נטוש היום, המחבר בין התחנה המרכזית הישנה לחדשה. הישנה לא קיימת והחדשה עומדת לפני הריסה. הסרט אינו מחפש מאשים אלא מבקש לספר סיפור על בית. על הבית של התושבים הוותיקים שחשים שאיבדו אחיזה בו ובית לפליטים שמחפשים מקום לשים את הראש. המתח בין הוותיקים לחדשים קיים אבל הפתרון לא נמצא ואשמה לא מוטחת.החיבור של פישר לסיפור הוא אישי. כילד נהג לבקר תדירות עם סבתו ברחוב ששינה מאז את אופיו ומראו.

לא רחוב ולא נעליים-1
צילום: ליאת קמאי-אשד

כמעט 50 שנים מאוחר יותר פישר חוזר לנוה שאנן לשמוע, כמו פעם עם סבתו, את הסיפורים של דיירי הרחוב. אבל מאז השתנה הרבה. אנשי הרחוב היום הם צעירים אבודים, קרועים ממשפחותיהם, מהגרים, עובדים זרים, מבקשי מקלט, המחפשים דרך להתקיים. גם זקני הרחוב, שמתביישים במה שהמדרחוב הפך להיות, היו בעצמם פליטים שהגיעו לנווה שאנן בתקווה לבנות לעצמם עתיד טוב יותר. הרחוב הזה תוכנן ונבנה עבור הפליטים היהודים שברחו מיפו הערבית בשנת 1921. ומאז הגיעו והלכו גלים גלים של פליטים ומהגרים. כך שבעצם הרחוב נשאר מה שהיה תמיד, מעוזם של אנשים שחיים ללא הווה ומה שנשאר להם זה או לפנטז על עתיד מוצלח או להתרפק על עבר מפואר.

עם סיום יצירת שלושה סרטים אישיים של פישר, ובהם "רשימת אהבה" זוכה פרס אופיר של האקדמיה הישראלית לקולנוע לשנת 2000, "שישה מיליון ואחד" ו"מוסטאר הלוך ושוב" חוזר פישר בסרט זה להתבונן על הפסיפס האנושי ב-350 מ' של מדרחוב אחד כדי למצוא שם תשובה לשאלה האוניברסלית מה זה בית. בימים אלו פישר ממשיך את המחקר ביחסי משפחה ואחים בסרט חדש על אחיו רונאל פישר ועל הפרשה שבה מעורב.

הסרט ישודר במוצאי שבת הקרובה, ה-17.10.2015 במסגרת "רצועה מהחיים" בערוץ 2

באנר נשים קסטרו 300
פורסם בקטגוריות אופנה, מגזין אופנה
תגובות פייסבוק