מתוך עמוד הפייסבוק של איריס חיים: "כשאפי אליסי התקשר אלי וביקש שאכתוב מאמר למגזין שהוא עורך התפלאתי. מדובר במגזין אופנה ולא כך כך הבנתי מה הקשר בין אופנה למאמר רציני של אחרי ה-7.10. אפי הסביר לי שלמגזין יש הרבה תכנים חברתיים וחשובים ושהם לא חיים בבועה ורודה. (אמרתי כבר שכולם מחוברים פה לכאב נכון?) כתבתי מאמר וקראתי לו "לחיות ולמות כאנשים חופשיים". סיפרתי על יותם, מעשה הגבורה ויציאתו מהעולם כאדם חופשי. וגם עלי ועל החופש התודעתי שאני מסגלת לעצמי מאז השביעי לאוקטובר. חופש ממגבלות תודעתיות, החופש לומר את מה שאני מאמינה בו ולא מה שרוצים שאגיד."
אז נתנו לה לכתוב בדיוק את מה שהיא רוצה:
לפני שנה הייתי אדם אנונימי, מעט אנשים הכירו אותי, הייתי עסוקה בלימודים, בניית העסק שלי שעוסק בלווי חולים סופניים, שקועה בחיים האישיים שלי, בן הזוג/הילדים.
הייתי אדם רגיל, הייתי אמא.
השביעי לאוקטובר הפגיש אותי עם העולם שלא הכרתי, הפגיש אותי עם היכולות שלא ידעתי שהן קיימות בי.
יותם, בני האמצעי נחטף מביתו בקיבוץ כפר עזה, בחור ג'ינג'י, מוזיקאי מוכשר, מתופף בלהקת HEAVY METHAL. הימים הראשונים, השבועות הראשונים, החודשים הראשונים והתקופה שהגיעה לאחר מכן הורידה ממני מסכות, גלימות וכיסויים שעטיתי על עצמי עד אז.
עד היום הארור בחיי, בחיי כולנו, הייתי מאוד מוגדרת, ידעתי מהן הדעות הפוליטיות שלי, למי אני מצביעה בבחירות, למי אני לא מצביעה (אולי יותר ברור), מי החברים שלי, למה הם החברים שלי, מי לא חבר שלי.
הייתי אשכנזייה, חילונית, מצביעת שמאל מרכז, מתנגדת להפיכה משטרית רואה ערוצים 11, 12 בטלויזיה.
צופה בתכניות סאטירה וצוחקת על דמויות של אנשים מגוחכים מבלי לדעת מי הם באמת, האמנתי לתקשורת וחייתי על פי מוסכמות חברתיות של החברה שבה גדלתי.
בשביעי לאוקטובר חיי התהפכו, כלום לא נשאר אותו הדבר וגם אני.
שום דבר לא נלקח יותר כמובן מאליו, כל מילה נבדקה, כל שמועה, כל ידיעה נחקרה. מי אמר, למה אמר, האם זה נכון או רק שמועה. הטלוויזיה נסגרה – אין יותר פרשנויות, רק הוכחות ואמת לאמיתה.
שמעתי ש.. אמרו לי ש… נפסל.
שבעים ימים חיכינו ליותם. סמכתי רק על עצמי על תחושות הבטן, התעמקתי בחיבור אנרגטי וידעתי שהוא חי.
קיבלנו ידיעה עליו אחרי שלושה שבועות – יותם חטוף בעזה. עד אז נחשב כנעדר.
נתתי לעצמי את האפשרות לקבל עזרה מעולמות רוחניים, מתקשרות, תטא הילינג, ביואנרגיה.
התמקדתי רק בחיובי, שום מילה שלילית או שיש לה משמעות שלילית.
בחרתי לא להפגין נגד הממשלה, גם אם, לא בחרתי בה מלכתחילה. בחרתי לסמוך.
שבעים יום חלפו, הבשורה הרעה הגיעה, לא צפויה, מכה בבטן, בראש, כמו גרזן שניחת עלי.
יותם נהרג.
ושוב מתוך הייאוש הגדול, הפעם גדול הרבה יותר, הסוף הגיע. אין מפה למה לקוות, מצאתי כוחות להמשיך, לסמוך על תחושות הבטן, לא להקשיב לקולות הרעים, המאשימים.
הקשבתי שוב רק לאמת שלי: יותם יצא מן העולם הזה כאדם חופשי, בניתי לעצמי סיפור חדש על יותם, איש חזק, שהתמודד כל חייו עם קשיים נפשיים, נחשב למתמודד נפש כפי שנהוג להגדיר את אותם אנשים רגישים שהעולם לא תמיד מסוגל לעכל אותם והם לא מעכלים את העולם. סיפור על אדם שגילה את כוחותיו דווקא במקום הכי גרוע שניתן לתאר.
"בשנה הזאת אנשים רבים שמעו אותי, שמעו את התקווה בקולי, שמעו את האופטימיות והתחזקו ממנה. בשנה הזאת הפכתי לצערי לאדם מוכר, כבר לא אנונימית."
יותם, בני המוסיקאי ממשיך את המנגינה שלו, מפזר אותה דרכי בכל מקום, דרך של תקווה, אחדות ואהבה.
טקסט על יותם חיים ז״ל באדיבות בית הנשיא: "יותם היה מתופף מוכשר ומוזיקאי מחונן, אדם רגיש ומצחיק. בבוקר השבעה באוקטובר, נחטף מביתו שבכפר עזה ולאחר ששרד 70 ימים קשים בשבי החמאס, שעה שהוא ממלט נפשו אל עבר החופש יחד עם אלון שמריז וסאמר טללאקה, נורה בשוגג מאש צה"ל. בן 28 במותו. על אות ההוקרה לגבורתו כתב הנשיא: "מדינת ישראל מביעה בזאת את הוקרתה והערכתה העמוקה לגבורתם של יותם, סאמר ואלון, אשר כל אחד מהם, בעוז רוח וערבות הדדית עילאית פעל לחלץ מיד זדים את עצמו ואת אחיו לצרה ולשביה, ונפל תוך חירוף נפש בליבו של שדה הקרב. נחקוק על לוח ליבנו לעד את היוזמה, הנחישות ויצר החיוּת המפעם אותם גילו בקו התפר הדק, הכואב והמטלטל בין צרה לרווחה בין אפלה לאורה, בין שעבוד לגאולה".
Chief editor & art director: Effie Elisie
Email: fashionisrael.mag@gmail.com
Instagram: fashion_israel.mag
site: https://www.fashion-israel.co.il
Facebook business page: Fashion Israel
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל