מסורבון ליפו ד׳

אנסמבל על שם אתי הילסום
|

משהו טוב קורה ביפו: ״אנסמבל על שם אתי הילסום״. תיאטרון שהקימה גל הורביץ כבית חם לנוער במצוקה

לפני מספר שנים הוקם בלב יפו משכן עצמאי לתאטרון "אנסמבל על שם אתי הילסום", אליו מגיעים בני נוער מאיזורי מצוקה, על מנת למצוא מפלט מחיי היום יום המורכבים. הם לומדים תאטרון, במסגרת מקצועית, ללא תשלום. האנסמבל הוקם כדי לתת מענה לבני נוער מאזורי מצוקה ובני נוער עם סיפור חיים מורכב. את הקבוצה הקימה גל הורביץ  ללא מטרות רווח כדי להעניק לבני נוער מכל המגזרים ללא הבדלי דת, גזע ומין מסגרת לימודית תומכת ומשקמת באמצעות משחק ואמנות.

אנסמבל על שם אתי הילסום-4
״אנסמבל על שם אתי הילסום״. צילום: יח״צ

גל הורביץ שבה לישראל לאחר 6 שנים בהן שיחקה בתיאטרון השמש הצרפתי, למדה תיאטרון בסורבון והרגישה תחושת מיצוי. היא שבה במטרה להעביר הלאה את כל הניסיון והידע שצברה במהלך השנים ולאפשר לבני נוער מאזורי מצוקה ומעוטי יכולת להיחשף לעולם התיאטרון והבמה, כיום, שלוש שנים לאחר שהקימה את העמותה, הנערים בקבוצת התאטרון זוכים ללימודי תיאטרון ומשחק חמישה ימים בשבוע על ידי מיטב המורים בארץ: מאור זגורי, מירה עוואד, יובל כספין, חן אמסלם ואחרים.

אנסמבל על שם אתי הילסום-3
״אנסמבל על שם אתי הילסום״. צילום: יח״צ

מה הביא אותך להקים את העמותה?
"הייתי שחקנית בתיאטרון השמש בפריז, תאטרון מאוד מיוחד שהוקם בזמן המהומות של 1968 כשהרעיון המרכזי בתיאטרון הוא שכולם עושים הכל. השחקנים גם בונים את התפאורה, גם כותבים, גם מבשלים וגם מנקים את השירותים אם צריך. התיאטרון שם הוא בית לשחקנים שמגיעים מכל העולם. מקום שיוצרים בו תיאטרון איכותי ועמוק, אוכלים בו, ישנים בו ומארחים בו. בחג המולד, אירחנו בתאטרון אנשים שלא היה להם עם מי לחגוג והופענו מולם. את התאטרון הזה רציתי להקים בשכונה שלתושבים בה לרוב אין גישה לתיאטרון איכותי ולחינוך עמוק לתרבות ולחלק מהנוער שמגיע אלינו אין את המשאבים או הכוחות להגיע לתיאטרון ולגלות את הקסם שבו. רציתי ליצור אוטופיה במקום הכי דיס-אוטופי שיש, היכן שהשסע בין ערבים ליהודים קיים, הגזענות מושרשת והיכן שנוער מדהים ורב מדי סובל ממחסור בכסף, בתשתיות, בסביבה חמה ותומכת.

איתן בן עמי מעיריית ת"א התגייס והציע את יפו ד' ככר פורה ליצירה, בשל האוכלוסייה המגוונתהמתגוררת שם: יהודים, ערבים, אתיופים, מהגרים ועוד. יפו ד' היא גם כר פורה לפשע, סמים ומחסור. אני יודעת כמה התיאטרון שינה את חיי וכמה הכלי הזה חזק ונוגע בכל אספקט בחיים. רציתי להעניק את מה שחוויתי בפריז ובארץ בצורה מאוד טוטאלית לאנשים שלא תמיד מגיעים לזה בעצמם. בין אם בגלל היעדר אמצעים, היעדר גירויים או משפחות שאינן תומכות ומעודדות. רציתי להשתמש בכלי שהוא צ'כוב, טנסי וויליאמס, שייקספיר, בהם, הקונפליקטים. האהבה, המוות, התשוקה והקנאה. להשתמש בהם על מנת להגיע וליצור גירוי עבור נוער שאין לו את הגירויים הללו והיכולת להגיע לזה. חשוב מכל: אצלנו בתיאטרון, הנוער לומד חמש פעמים בשבוע את כל תחומי התיאטרון, משחק, קומדיה דלארטה, ריקוד, כתיבה, עיצוב תלבושות לתאטרון, תפירה, ליצנות ועוד. בני הנוער בונים את ההצגה מתחילתה ועד סופה בליווי אנשי מקצוע מהטובים הקיימים היום בתיאטרון הישראלי״.

אנסמבל על שם אתי הילסום-2
״אנסמבל על שם אתי הילסום״. צילום: יח״צ

אלו תהליכים הנערים עוברים במסגרת הפרויקט?
"התיאטרון עבורם הוא בית. אנחנו לא מתעסקים בפסיכודרמה ואנחנו לא בית ספר טיפולי. חשוב לי להדגיש את זה, משום שאני מאמינה באמת ובתמים שהאספקט ה"מרפא" מצוי וקיים בתיאטרון עצמו. דוגמה לכך היא שיעורי המשחק בהן לומד הנוער מהו קונפליקט. קונפליקט נמצא בלב כל מחזה או הצגה. הוא לומד באמצעות ניתוח דמויות שבחיים אין שחור ולבן. יש גם אפור. בדיוק כמו בדמויות אותן הוא משחק בתיאטרון. הם לומדים שאין פתרון אחד והמורכבות קיימת בכל אדם ואדם. האמביוולנטיות הכרחית. המורכבות היא נושא שאנחנו חוזרים עליו שוב ושוב והוא במרכזו של  החינוך. נער המצוי בקונפליקט נוראי בחייו, לומד להביט על היריב שלו בצורה אחרת, אנושית יותר."

אנסמבל על שם אתי הילסום-1
״אנסמבל על שם אתי הילסום״. צילום: יח״צ

תני לי דוגמה לנער ששיניתם את חייו.
"אחד החוקים המאוד ברורים אצלנו הוא שאנחנו לא מקבלים נוער שמשתמש בסמים. לאחר חצי שנה התחלתי להרגיש שאחד הנערים מגיע קצת לא מפוקס לשיעורים, עיניים אדומות, עייף, קצת מסטול. שאלתי אותו אם הוא לקח משהו, והוא לא טרח להסתיר. אני מאוד אוהבת את הנער הזה. הוא מוכשר ויש לו לב אדיב ואופי מדהים. לא רציתי להעיף אותו, כי ידעתי כמה המקום הזה חשוב לו. הייתי בדילמה נוראית,  החלטתי שלא מעניין אותי מה הוא עושה מחוץ לתיאטרון, אלינו הוא לא מגיע מסומם. כמובן שלא באמת התכוונתי לזה. מאוד עניין אותי מה הוא עושה מחוץ לתיאטרון. רציתי שיפסיק. הבנתי שהדרך היחידה לגרום לו להפסיק היא להתחיל בקטן: לתיאטרון, הוא מגיע נקי. כך היה במשך מספר חודשים. הוא הגיע אלינו צלול עד שיום אחד שוב הבחנתי בעיניים אדומות, חוסר מיקוד וכו'. באותה תקופה היינו בחזרות להצגה מאוד גדולה שעתידה הייתה להופיע ברחבי הארץ והיה לו תפקיד ראשי בה. ידעתי כמה התפקיד חשוב לו, על המצב הקשה בבית והידיעה שהמקום שלנו הוא משענת אדירה עבורו, בית של ממש. באותו יום הצבתי לו אולטימטום: או שאתה הולך לגמילה או שאני מוציאה אותך מההצגה. היה שם בכי וכעס עצום שהופנה כלפיי. בזכות האולטימטום הוא היה במכון לגמילה מסמים למספר חודשים. היום הוא נקי לגמרי מסמיםומשחק בהצגה״.
מהם הדרכים בהם מסייע התאטרון לבני נוער המגיעים מאזורי מצוקה?
"אני מאמינה בתיאטרון ככוח לשינוי חברתי. במרכז האירוע הדרמתי עומדים הקונפליקט, הדיאלוג, אהבה, קנאה, רכושנות, חמלה: הכוחות החזקים ביותר בחיים.  מטרתנו היא שבאמצעות התיאטרון הנערים ירכשו יכולות אנושיות וחברתיות שהיומיום לא מספק להם עקב המצב אליו נקלעו. המרכז יציע עולם חדש ומרתק לאותם נערים על בסיס יומיומי: מפגשים עם אנשי תיאטרון, סדנת כתיבה, משחק, עיצוב תלבושות, תיאטרון בובות, ערבי תיאטרון בליווי אנשי תיאטרון מהטובים בארץ. המסגרת היומיומית תניע תשוקה חדשה, תפתח תחום עניין חדש ותעניק להם את תשומת הלב אותה הם לעתים קרובות מחפשים ברחוב.
בשנה שעברה  העלו בני הנוער את ההצגה "רומיאו וג'ולייטה-גרסת ורונה" בבימויו של חיים עבוד. גרסה של רומיאו ויוליה בקומדיה דל׳ארטה. ההצגה זוכה להצלחה רבה, רצהבכל בארץ. הם הוחתמו בתיאטרון הסמטה ומופיעים מול קהל רגיל. בנוסף, בני הנוער, בליווי של עלמה גניהר, כתבו מחזה על בניין ביפו ד', אותו אנו מעלים השנה במרץ הקרוב בניסן נתיב"
השנה יצרה העמותה שיתופי פעולה עם תיאטרון גשר, תיאטרון הסמטה, להקת המחול של ענבל פינטו, ניסן נתיב ועוד. בתקווה שבעתיד ישתלבו בני הנוער בהצגות הגדולות שלהם. בעקבות המפגשים עם האמנים הגדולים וההצגות שלהם, בני הנוער מגלים עניין במחול ומחזאות רוסית.

לפניות ותרומות: galhur@gmail.com  או במספר: 058-4404383

 

פורסם בקטגוריה אופנה
תגובות פייסבוק