נפש תאומה, האם זה קיים בכלל?

בשבוע שבו טור על שמלות כלה הפך לשאלה גדולה על אהבה, חן הלברטל חוזרת לקעקוע ישן, למפגש עם אלמן אוהב ולרגע שבו הבינה שאולי נפש תאומה אינה מי שמוצאים, אלא מי שבוחרים לראות מחדש

בשבוע שעבר הייתי אמורה לכתוב טור אחר לגמרי.
טור על שמלות כלה. על חיבור בין ישן לחדש. על מטפחות ישנות שאספתי מבתים של אנשים שכבר אינם, ועל הרצון לשזור אותן בתוך החיים החדשים שלי. על אהבה שקטה שבאה אחרי סערות גדולות. על התחלה חדשה.
אבל החיים, כמו אהבה, לא תמיד אוהבים תוכניות.
הטור ההוא נגנז.
לא בגלל ששמלות כלה הפסיקו לרגש אותי, אלא בגלל שמצאתי את עצמי עומדת מול שאלה גדולה מדי מכדי להתעלם ממנה.

מהי בכלל אהבה?
ואיך יודעים אם האדם שמולנו הוא באמת "האחד"?
אני נמצאת בתקופה של חקירה. כזאת שמתחילה בפודקאסט על זוגיות ונגמרת בשלוש לפנות בוקר עם חיפוש על נשמות תאומות. אני קוראת, לומדת, מקשיבה למומחים, למאמנים, לפסיכולוגים, לרוחניקים, לאנשים שמבטיחים שיש להם תשובות.
אבל יש שאלה אחת שאף אחד מהם לא מצליח לענות עליה בשבילי.
איך זה אמור להרגיש כשזה נכון?
האם אהבה גדולה היא פרפרים בבטן?
האם היא דווקא שקט?
האם היא תשוקה בוערת?
או אולי ביטחון עמוק?
ואם יש בי ספק, האם זה סימן לברוח או דווקא להישאר ולחקור?

הקעקוע שעל הגב

באחד הערבים, תוך כדי המסע הפנימי הזה, נזכרתי בקעקוע שיש לי בגב.
קעקוע שאני כמעט אף פעם לא רואה, כי הוא כתוב לכל אורך עמוד השדרה שלי.
כזה שנמצא מאחוריי כל הזמן, אבל איכשהו תמיד הולך איתי.
מצוטט בו חלק משיר שמאוד אהבתי כילדה.
ובאמת שאלתי את עצמי את השאלה הזו כבר בגיל כל כך מוקדם.
"There is a soulmate for everyone"
ופתאום צחקתי.
כי כנראה שכבר בגיל 16 ידעתי מה אני מחפשת.
לא חתונה.
לא טבעת.
לא תמונה יפה באינסטגרם.
נפש תאומה.
מישהו שאפגוש ואזהה.
מישהו שאדע.
בלי הסברים.
בלי פשרות.
בלי לשכנע את עצמי.
בלי "בערך".

יצחק והפתקים הצהובים

ואז נזכרתי ביצחק.
פגשתי אותו לפני כמה חודשים במסגרת העבודה שלי, כשבאתי לרכוש עיזבון.
אשתו נפטרה זמן קצר קודם לכן.
הם היו נשואים עשרות שנים.
היא חלתה בדמנציה קשה, כזו שלוקחת לאט־לאט את הזיכרונות, את השמות, את הסיפורים, ולפעמים אפילו את האנשים שאנחנו הכי אוהבים.
אבל בבית שלהם קרה משהו שלא הצלחתי לשכוח.
בכל פינה היו פתקים צהובים.
על המקרר.
על הארונות.
ליד המיטה.
ועל דלת הכניסה היה פתק אחד שעצר לי את הנשימה.
"היי אהובה, זה אני, יצחק. אותו אחד שפגש אותך בגיל 20. אוהב אותך היום בדיוק כמו אז, ואפילו יותר."
עמדתי שם ובכיתי.
כי באותו רגע הבנתי משהו.
אולי נשמה תאומה היא לא מישהו שמזהים ברגע.
אולי היא מישהו שבוחרים לזהות מחדש בכל יום.
גם כשהחיים קשים.
גם כשהגוף משתנה.
גם כשהזיכרון נעלם.
גם כשהרומנטיקה מפנה מקום לטיפול, לסבלנות ולחמלה.

חליפה שממשיכה סיפור

עברנו יחד על אלבום החתונה שלהם.
הוא סיפר לי סיפורים על היום שבו הכירו, ועל השמלה שהיא לבשה.
הוא שמר במשך עשרות שנים פריטים שהיא תפרה במו ידיה.
כאילו הזמן לא עבר.
כאילו האהבה לא ידעה להתיישן.
ואז הוא ביקש ממני בקשה אחת.
שהחליפה שלה תמצא בית חדש.
שמישהי תלבש אותה שוב.
שתגיע לכלה שתדע להעריך כל תפר וכל חוט.
שלא תיזרק.
שלא תהפוך לעוד חפץ מיותר.
הבטחתי לו.
ואכן, החליפה עברה ניקוי עדין ומדויק, והמשיכה למסע חדש.
אולי אל חתונה חדשה.
אולי אל סיפור אהבה חדש.
ואני אוהבת לחשוב שבתוך הבד הזה נשארו גם קצת מהם.
מהאהבה שלהם.
מהנאמנות שלהם.
מהדרך שבה הסתכלו זה על זו.

לאהוב אחרי כאב

מאז אותו יום אני חושבת הרבה על המושג "האחד".
בעיקר כי החיים שלי לימדו אותי כמה אהבה יכולה גם לכאוב.
עברתי גירושין.
עברתי אכזבות.
עברתי נטישה.
עברתי תקופות שבהן אספתי את עצמי מהרצפה בידיים חשופות.
ולמרות הכול, או אולי דווקא בגלל הכול, יש דבר אחד שאני מסרבת להתפשר עליו.
אהבת נפש.
לא אהבה מושלמת.
לא אהבה בלי פחד.
לא אהבה בלי שאלות.
אלא אהבה שגם אחרי שנים מסתכלת על האדם שמולה ואומרת:
"זה אתה. ואני עדיין בוחרת בך."
אז האם יש דבר כזה "האחד"?
אני עדיין לא יודעת.
אולי זו בכלל לא שאלה של מציאה.
אולי זו שאלה של בנייה.
של שני אנשים שמחליטים שוב ושוב להיות הבית זה של זו.
אבל אם יש דבר אחד שיצחק לימד אותי, זה שאהבה אמיתית לא נמדדת ביום שבו מתאהבים.
היא נמדדת ביום שבו הזיכרון נעלם, והלב עדיין זוכר.
שיהיה לנו שבוע מבורך, מלא באומץ לשאול שאלות, לחקור, לא להתפשר על מה שהלב שלנו מבקש באמת, ובעיקר להאמין שאהבה גדולה עדיין קיימת.

אוהבת,
חן הלברטל

חן הלברטל | אוספת סיפורים

מלבישה, מפיקה, קניינית, אספנית וכוהנת וינטג'.
נכנסת לארונות ישנים ומוצאת בהם הרבה יותר מבגדים.
חן מוצאת נשים, זיכרונות, משפחות וסיפורי חיים.
אינסטגרם: chen_halbertal@
מייל: Chenavare@gmail.com@

מגזין אופנה ישראלי – Fashion Israel
אי מייל: fashionisrael.nag@gmail.com
אינסטגרם: fashionisrael.mag@
וואטסאפ: 050-7368167

עורך ראשי: אפי אליסי
עורכת אופנה: shaniaqua@