סטפן. הראיון הראשון

 

סטפן, 16, אלוף ישראל בהיפ הופ, רוצה לכבוש כל פסגה אפשרית בתחומי האמנות והבידור. חיידק הריקוד התחיל אצלו לפני שנתיים. דבר לא יעצור אותו בדרך להגשמת חלומותיו. חברה? זה לא בראש לו. ראיון פריצה

מאת אפי אליסי
צילום: ליאור קסון

"אני רוצה להוכיח שאני יכול לעשות הכל, להיות אחד ויחיד. להראות לכולם מה ה"שחורים" שווים,  ואני יעשה זאת. אני רואה את הצבע השחור שלי דווקא כיתרון. אני יוניק, שונה מכל מה שאתם מכירים. לא כמו כולם. אני יודע שזה יקרה, כי אני ממש רוצה, וכשרוצים, יכולים. החלום שלי הוא שלכל מקום אליו אגיע, ידעו מי אני. להיות מספר אחד."

את המונולוג הזה מוציא סטפן גאגבה, נער ביישן בן 16. קול עדין ושקט שיוצא מגוף ארוך ומסותת כפסל, המזכיר את האתלט המיתולוגי מהפרסומת עתיקת היומין של פסק זמן. גאגבה נולד בארץ, להורים שהגיעו לישראל מטוגו כשהיו בני 25. כאן נולדה גם אחותו היחידה, 19, סטודנית למינהל ב-IDC. Herzlia. המשפחה חיה בחולון, אזרחים ישראלים לכל דבר. מאחורי סטפן עומדת לא רק הסוכנות שלו. אלא גם זוג הורים שמפרגנים ותומכים. מעל הכל חשוב להם קוודם שיהיה תלמיד טוב. הלימודים עבורם ערך עליון.

את לימודי היסודי העביר בבית הספר הצרפתי "מארק שאגל", בנווה צדק. סטפן  השולט בחמש שפות: בעברית, צרפתית, אנגלית ספרדית וערבית לומד כיום בבית הספר הצרפתי של "מקווה ישראל". קצת קשה לקבל שהפסל הזה רק בן 16. יותר קשה להבין את העובדה שרק לפני שנתיים התחיל לרקוד, והשליטה שלו בגוף היא אבסלוטית. צריך לראות כדי להאמין. הגוף יש לו חיים מדהימים משל עצמו.

"הכל התחיל מסרט בו צפיתי. התלהבתי, התחלתי לחקות את התנועות. עד אז מעולם לא רקדתי, לא ידעתי שאני יודע, הגוף הוציא הכל החוצה מעצמו. עד היום לא ממש למדתי במקום מקצועני. הכל בכוחות עצמי". הלימוד העצמי וההשתתפות ב-HHI, תחרויות ריקוד היפ הופ, הביאו לו בשנה הראשונה בה החל לרקוד, את המקום השני בתחרות הארצית להיפ הופ, השנה כבר קטף את המקום הראשון. הישג מרשים למי שעד לפני שנתיים לא ידע שהוא כזה. סטפן חבר בקבוצות ריקוד "פרשס קרו" ו"קוקטייל אוף מאדנס" ששעוזרים ותומכים בו.

"חייתי בפחד"

"אני מסתובב בעיקר עם ישראלים צברים, חלקם מבית הספר, השאר חברים להיפ הופ. כילד אני זוכר שחייתי בפחד, היו צועקים לי כושי, כושי ורצו להרביץ לי. היום זה אחרת. אני מרגיש מאוד אהוב ומקובל. אני מרגיש את זה בעיקר בתחרויות. מקבל אהבה והרבה כבוד מהסובבים אותי".

הוא לא רוצה חברה. מעדיף ללמוד ולהתרכז בריקוד. הריקוד כך נדמה הוא עוד תחנה בחייו של הנער השאפתן שרוצה להיות מספר אחד. הוא מחביא היטב את האמביציה הזו. יודע מה הוא רוצה, צריך להתאמץ כדי לחלוב מהנער המנומס להפליא, פרטים על שאיפות חייו. את החלומות רואים מבעד לניצוץ שיש לו בעיניים.

בכיר בתעשייה: "סטפאן הוא משהו אחר מכל מה שמסתובב היוום באודישנים. יש לו דברין יחודיים שהם רק שלו ואין לאחרים. על הבמה הוא מישהו אחר, כרזימנטי, דומיננטי, עם אש בעיניים.קשה להסיט ממנו את העיניים. הוא ממגנט. השליטה שלו בגוף היא אבסלוטית. הוא יצליח בכל מה שהוא יגע. הילד הזה שבילדותו חלם להיות מייקל ג'קסון יהיה כוכב".

בנות?
"הן מתחילות איתי כל הזמן, בכל מקום, בעיקר בתחרויות. מעריצות".

נו.
"בנות זה כיף. אני אוהב בנות. זה לא זמן למשהו רציני".

למה?
"זה רק יפריע. אני רוצה להתמקד בלימודים, בריקוד ובהגשמת חלומות".

צבא?
"בעזרת השם".