קסטרו באנר קוביה לבן

סמינר הקיבוצים. אמנות

אמנות 2015. סמינר הקיבוצים-04
|

מזרח ומערב, שחור ולבן תערוכת בוגרים, סמניר הקיבוצים 2015. המחלקה לאמנות.
+ראיון עם אסף עזרא על עבודתו 'אקו מקו'

סמינר הקיבוצים. אמנות

אמנות 2015. סמינר הקיבוצים-03
'אקו מקו' של אסף עזרא

מאת: אפי אליסי

האמנות שינתה פניה. הגבולות מיטשטשים. 10 הבוגרים של מחלקת האמנות בסמינר הקיבוצים שמו את האמנות הקלאסית בצד. הניחו לה, והשתמשו בעולמות העכשווים ביצירותיהם. תכונה בולטת: הליכה אל הנאביות השואבת את כוחה מזכרונות הילדות. הבית, מוטיב מרכזי. נדמה שהכמות המצומצמת יחסית של הבוגרים הטריים יצרה דינמיקה בה שאבו זה מזה השראה.

סמינר הקיבוצים. אמנות

סמניר הקיבוצים 2015 אמנות-10
זכרונות הילדות של עפרי אורי ג'רבי. 'גרינוולד 7'

 

זכרונות הילדות של עפרי אורי ג'רבי באים לידי ביטוי בעבודה שיצרה 'גרילנוולד 7' העתק של המטבח המשפחתי אי שם בשנות ה-90. המיצב מתבסס על זיכרונות הילדות בה יש מקום לדמות האב והסבא. חלל הפנים הוא מבוא לחלל חיצוני של ערוגות פרחים, שיחזור של זכרון מגיל 10. מעל הכל נמצא בית הבובות שקיבלה מסבה כשהיתה בת שלוש ונזרק על ידיה כשהיתה בת 12. במספר פינות נמצאים כפתורים המשמיעים את זיכרון הילדות.

אמנות 2015. סמינר הקיבוצים-01
א', עבודת הוידאו של סתיו אלמגור

מצאתי אמנים השואלים עצמם מהיכן הגיעו. עולמות של מזרח ומערב, שחור ולבן. חיטוט  ונבירה בזהות האישית וחיפוש אחר האני בהצבה האמנותית. עבודת הוידאו ארט והצילום של סתיו אלמגור, (אבא רוקד), שואבת אלמטים מהריקוד הפרסי. דמות האב והעבודת הסלפי וידאו האישית מעוררות שאלות על רקע תרבותי, חברתי ואתני.

אמנות 2015. סמינר הקיבוצים-02
'אבא רוקד'. צילום/וידטו של סתיו אלמגור

אורן לנמן (א') משלב בין ציור פיסול ומיצב ולמעשה הוא האמן היחיד המזכיר בעבודתו את האמנות הקלאסית בה שמור לו לציור זיכרון. עבודה שבלטה היא 'אקו מאקו' של אסף עזרא. בתירגום מערבית עיראקית: 'יש אין'. אסף עזרה דור שלישי ליוצאי כורדיסטאן עיראק שהגיעו לישראל בשנת 1951, עוסק ביצירתו בזיכרון המשפחתי הצורב את נשמתו ושאלות הזהות מחפשות ביטוי בסרט האנימציה אותו יצר על הבובות המשפחתיות שפיסל, המעלות שברי זכרונות ובכך משכתבות מחדש את ההיסטוריה האישיתי שלו.

סמינר הקיבוצים. אמנות

"בוא תיכנס איבני"

ראיון עם אסף עזרא על עבודתו 'אקו מקו'

אסף עזרא: "הדודה שהציתה את עצמה היא דודה רחוקה שלא הכרתי, אך הסיפור הטראגי שלה זכור לי עוד מימי ילדותי. היא התחילה בתור דמות משנית, שהיה ספק אם תיכנס לסרט או לא. במהלך העבודה, כאשר התחלתי לאסוף צילומים על הדמויות ולערוך תחקיר מעמיק יותר עליהן, ממדי הטראגדיה התבררו לי. היא היתה אישה שלא עמדה בלחץ ובעול של גידול משפחה מרובת ילדים בתנאי קשים במיוחד.  הסצינה שבה הדוד (האח של סבתי) היא בעצם תרגום ויזואלי של אירוע שהוזכר בטקסט על העבודה בקטלוג: '"בוא תיכנס איבני" אמרה לי סבתי וטפחה בידה על המיטה כמסמנת לי לבוא ולשבת לידה, מולה על כורסת קש ישנה ישב איש זקן בחליפה אפורה ולראשו מגבעת אפורה, הוא הסתכל עלי מבעד למשקפים עבים וחייך " תכיר, זה אחי, מנחם" אמרה סבתא , בהיתי בו, הוא המשיך לחייך, נדחקתי אל חזה של סבתי כמבקש מקלט. הדוד אמר " אל תפחד איבני, יש לי מתנה בשבילך, הוא תלש פיסה מזקנו הארוך, גילגל אותה בשתי ידיו לכדור צמרירי והניח אותו בכף ידי'. הזיכרון של אותו מפגש עם האיש המבוגר בחדר השינה של סבתי נחקק בי במיוחד בשל ה"מתנה" הגרוטסקית שהוא בחר לתת לי וההשפעה שלה עלי כילד".

הזיכרון המשפיע עליך מחיי הדור ההוא.
אותו דור מהגרים שנולדו אי שם בבגדד ובהרי כורדיסטאן והגיעו לפה בימי קום המדינה כבר נעלם. מרגש כל פעם מחדש לגלות שההשפעות העקיפות של אותו דור ניכרות בחיי באופנים רבים. מילים שהורגלתי לומר רק בערבית אף על פי ששפת אימי היא עברית או טקסים ומנהגים שהובאו מעירק כמו הטקס להסרת עין הרע (רססי)שהפך גם הוא לסצינה בסרט והולכים איתי עד היום וכמובן דרך צילומים שמתפקדים בעיני ככמוסות זמן ועל כן שם העבודה "אקו מאקו – יש אין".

כמה זמן לקח לך לעבוד על הפרויקט?
"העבודה על הפרוייקט לקחה בסה"כ שנה החל מחלק המחקר וההכנה ועד לעבודה הפיסית על הבובות, הצילומים ועבודת הפוסט".

רגע בו תהליך העבודה גרם לשבר נפשי
"בתהליך העבודה שלי באופן קבוע כלולים אינספור רגעי משבר, כמו שהם מסוכנים הם גם חשובים לתהליך ומאזנים אותו. באמצע הדרך בעבודה על הסרט היה רגע אחד שנראה כאילו הכל הולך לקרוס ולא אצליח לעמוד ביעד שהצבתי לעצמי, הרגע הזה הכאיב לי בצורה בלתי רגילה משום שבכל שלב בעשיית הסרט הרגשתי שאני נושא על הגב תרמיל עם קולות וצלילים אבודים של אנשים שהתרבות שלנו שכחה. למזלי הקרובים אלי דאגו לחבק ולא לתת לי ליפול"

כיצד הגיבו בני משפחתך לעבודה?
אחד היעדים הכי חשובים שלי היו להביא את בני המשפחה שלי, כולל את המבוגרים שבהם לצפות בעבודה. הסיטואציה שבה בני משפחתי עומדים וצופים בעבודה שמדברת אותם, שמדברת את צבע העור שלהם, השפה שלהם, הצלילים וההיסטוריה שלהם הייתה רגע מרגש ומאחד מבחינת כולנו. מבחינתי, אני רואה בזה סוג של התחלה של תיקון, להכניס עוד נרטיבים לשדה האמנות הישראלי ולהרחיב אותו לקהלים נוספים שבאופן מסורתי הודרו ממנו.

אנימציה.
"אף על פי שאנימציה היא לא אחד המדיומים שלמדתי במהלך התואר היא בעבורי המשך טבעי של העשייה שלי, התעסקתי בשנים האחרונות בעיקר בפיסול ובצילום והמיזוג בינהם הביא אותי לאנימציה מבחינה מדיומלית. האנימציה איפשרה לי להגשים פנטזיה שלא יכלתי להשיג במדיום אחר והיא ההנפשה בפועל של אותן דמויות שכבר לא קיימות".

ובובות?
"הבחירה באנימציה באמצעות בובות נבעה מתוך החיבור לחומר ולפיסול וכמובן שפה הויזואלית של אנימציה ספציפית זו. מעבר לכך, ההרגשה המצמררת שעברה בי, בכל סיום יום עבודה, כשראיתי את בני המשפחה שלי והזיכרונות המשפחתיים האבודים שלי "יושבים" על שולחן העבודה, כבשה אותי".

את שלם עם התוצאה?
"אני מאוד שלם עם הסיפור שיצרתי. הסיפור הוא פרגמנט, חלקיק בהיסטוריה שבחרתי להתמקד בו (בדומה לאקט הצילום). ברור לי שחלקים נשמטו אבל לשם מיקדתי את המבט הפעם, בפעם הבאה אמקד את המבט למקום אחר".

סמינר הקיבוצים. אמנות

אמנות 2015. סמינר הקיבוצים
אורן לנמן. פרט

 

זארה-Fashion-Israel-מגזין- אופנה-ישראלי-טרנדים-נשים-2021-טרנדים-גברים-2021-חדשות-אופנה-אתר-אופנה-חדשות-האופנה-כתבות-אופנה-סטייל-טרנדים-מגזין-סטייל-מגזין-יופי-אופנה-ישראלית-אופנת-נשים-הפקות-אופנה-ישראל-קורונה-מגזין-אופנה

בעלים ועורך אחראי: אפי אליסי
Fashion Israel – מגזין אופנה של ישראל
מייל: fashionisrael.mag@gmail.com
טלפון: 050-7368167
אינסטגרםfashionisrael.mag
אתר: https://www.fashion-israel.co.il/
הקבוצה שלנו בפייסבוק: Fashion Israel – מגזין אופנה של כולם!
דף עסקי: Fashion Israel
כתובת למשלוח: רח׳ בר כוכבא 1, דירה 1, רמת גן

סמינר הקיבוצים. אמנות

באנר נשים קסטרו 300
תגובות פייסבוק