קרין ברודנו גדלה בין גלילי בדים והפכה לדור שלישי במשפחה של אנשי אופנה וטקסטיל. כשהחליטה לרכוש את העסק המשפחתי נכנסה לנוף שהיה ברובו גברי, ובאותה תקופה גם התמודדה עם מחלת הסרטן. היא המשיכה לעבוד עם גליה להב, ענבל דרור, אלון ליבנה, ירון מינקובסקי ומעצבים רבים אחרים, ובמקביל חלמה להקים בישראל מוזיאון לטקסטיל ולפתוח דלת לדור הבא של המעצבים
מאת אפי אליסי
"בין לקוחותיי מעצבי אופנה רבים. מעריכה ואוהבת את כולם ונהנית מעבודה הן עם הגדולים והמפורסמים, כמו גליה להב, ענבל דרור, גדי אלימלך, עובד כהן, ירון מינקובסקי, אלון ליבנה, אפרת קליג ואחרים, והן עם הצעירים. אני מתרגשת באותה מידה מן ה'גדולים' ומן ה'קטנים'
נוצרתי במפעלי בדים: "סבא שלי היה הראשון שהחל את דרכנו בתעשיית הטקסטיל. זה היה בטורקיה, איסטנבול, שם גם אני נולדתי. אבי, מישל מודעי, ביחד עם אחיו, יצחק, יסדו ב- 1979 את ממלכת הבדים בראשה אני עומדת כיום – בדי אירופה. נסיעות בין מפעלי טקסטיל שונים היו חלק מחייהם של הוריי. באחת הנסיעות האלה אני נוצרתי. כנראה, כבר אז היה ברור מהו הייעוד שלי. כבר אז היה ברור שאני תחת קלישאה, לפיה מקצוע בוחר את האדם".
רוב בעלי העסקים בתחום הטקסטיל הם גברים. אישה הייתה בעבר הלא רחוק עוף מוזר בנוף של נחלת בנימין בתל אביב. למרות זאת, היה לי ברור שאני עושה את זה. שאני יכולה להיות אשת קריירה, אם ורעייה. כי זה מה שרציתי. זה קשה, אבל בהחלט אפשרי״
בכלל רציתי להיות פסיכולוגית: "מגיל תשע עבדתי לצד אבי ודודי בחנות בנחלת בנימין בתל אביב. נהניתי מכל רגע, אך משום מה חשבתי על קריירה אחרת. רציתי להיות פסיכולוגית ואף למדתי לתואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה. אך הגורל רצה אחרת ופשוט נמשכתי יום אחר יום לעבודה בעסק המשפחתי. מפגשים יומיומיים עם אנשים – לקוחות וותיקים, חלקם הפכו לחברים, וסטודנטים שמגיעים אליי להרצאות על טקסטיל ובדים – מספקים לי, כנראה, את הצורך הפסיכולוגי בחיי".
"בגיל 40, בדיוק כשרכשתי את החברה מאבי ודודי, התגלתה אצלי מחלת הסרטן. חשבתי שעולמי קורס, וכך זה היה נראה כשניסיתי לנהל עסק ולהתמודד עם ניתוחים וטיפולים כימותרפיים ממוטטים. אבל היה לי ברור שאני לא מוותרת״
עכשיו אני הבוס: "לפני 6 שנים, כשאבי החליט לצאת לפנסיה, רכשתי ממנו את החברה. לעובדים ולשכנים היה מוזר שהילדה הקטנה שהסתובבה להם בין הרגליים גדלה והפכה לבעלת עסק. העובדה שאני אישה לא תרמה. עד היום אני שומעת לעיתים הערות שאני אמורה להיות 'נשית יותר', 'עדינה יותר', 'פחות אגרסיבית'. וכל זה, כי אני אישה אסרטיבית שמנהלת עובדים ועסקים. המהפכה הפמיניסטית שקוראת לשיוויון מוחלט בין המינים עדיין לא הושלמה, אפילו לא בתל אביב המתקדמת והליברלית. אני שמחה שנפל בחלקי להיות חלק ממנה ולשנות תפיסות מיושנות לגבי נשים".
״ענבל דרור, לה ייעצתי להמר על בד מסוים שהפך להצלחה היסטרית אחרי שנחשף בתצוגה שלה בניו יורק. או במקרה של גליה להב, אליה התלוויתי בנסיעה לפריז כשהפכה לישראלית הראשונה שהציגה בשבוע האופנה היוקרתי״
ברור שאפשר לשלב בין קריירה למשפחה: "רוב בעלי העסקים בתחום הטקסטיל הם גברים. אישה הייתה בעבר הלא רחוק עוף מוזר בנוף של נחלת בנימין בתל אביב. למרות זאת, היה לי ברור שאני עושה את זה. שאני יכולה להיות אשת קריירה, אם ורעייה. כי זה מה שרציתי. זה קשה, אבל בהחלט אפשרי. יש לי שני ילדים נפלאים, אריאל (21) ומיכאל (18). כיום שניהם חיילים בצה"ל ואני מתגאה בהם ובהישגיהם בכל יום מחדש. אני נשואה מזה לגבר מקסים ואבא נפלא, ויקטור, שתומך בי לאורך כל השנים ומאפשר לי להגשים את החלומות שלי. גידלנו את הילדים ביחד. דאגנו לבית ביחד. כשיש אהבה, הבנה ושיוויון בזוגיות – הכל אפשרי".
״אלון ליבנה היה זה שפתח בפניי את הדלת הקסומה הזאת לעולם היצירה. הוא התלהב מהבד והפך אותו לשמלה שעוררה באזז היסטרי. אז גיליתי שיש בי כישרון לעיצוב בדים, אותו אני משלבת בהנאה וגאווה בעבודה היומיומית״
עוד לא נולד סרטן שיהרוג אותי: "בגיל 40, בדיוק כשרכשתי את החברה מאבי ודודי, התגלתה אצלי מחלת הסרטן. חשבתי שעולמי קורס, וכך זה היה נראה כשניסיתי לנהל עסק ולהתמודד עם ניתוחים וטיפולים כימותרפיים ממוטטים. אבל היה לי ברור שאני לא מוותרת. למזלי, היו לצידי אנשים מופלאים – משפחה, כולל הילדים, וחברים קרובים שתמכו בי הן מבחינה אישית והן מבחינה עסקית. בזכות האנשים האלה אני והעסק שלי כאן".
״לפני 6 שנים, כשאבי החליט לצאת לפנסיה, רכשתי ממנו את החברה. לעובדים ולשכנים היה מוזר שהילדה הקטנה שהסתובבה להם בין הרגליים גדלה והפכה לבעלת עסק. העובדה שאני אישה לא תרמה. עד היום אני שומעת לעיתים הערות שאני אמורה להיות 'נשית יותר', 'עדינה יותר', 'פחות אגרסיבית'״
שמות גדולים לא מרגשים אותי: "בין לקוחותיי מעצבי אופנה רבים. מעריכה ואוהבת את כולם ונהנית מעבודה הן עם הגדולים והמפורסמים, כמו גליה להב, ענבל דרור, גדי אלימלך, עובד כהן, ירון מינקובסקי, אלון ליבנה, אפרת קליג ואחרים, והן עם הצעירים. אני מתרגשת באותה מידה מן ה'גדולים' ומן ה'קטנים'. כמו במקרה עם ענבל דרור, לה ייעצתי להמר על בד מסוים שהפך להצלחה היסטרית אחרי שנחשף בתצוגה שלה בניו יורק. או במקרה של גליה להב, אליה התלוויתי בנסיעה לפריז כשהפכה לישראלית הראשונה שהציגה בשבוע האופנה היוקרתי. ומאותם ה'קטנים' שבאים, משתפים בבעיות שלהם, מתייעצים, נעזרים בי, ואז אני רואה אותם צומחים ומצליחים. נראה שהפסיכולוגית שחלמתי להיות בצעירותי עדיין פה בתוכי".
״נסיעות בין מפעלי טקסטיל שונים היו חלק מחייהם של הוריי. באחת הנסיעות האלה אני נוצרתי. כנראה, כבר אז היה ברור מהו הייעוד שלי. כבר אז היה ברור שאני תחת קלישאה, לפיה מקצוע בוחר את האדם"
אני יוצרת: "תמיד התייחסתי לעצמי כאל מוכרת בדים. כי זה, אם נקרא לילד בשמו, מה שאני עושה. מסתובבת בתערוכות ומפעלי טקסטיל בעולם, רוכשת בדים ואז מוכרת אותם אצלי בחנות או באמצעות המשווקים. לפני כמה שנים ניסיתי ליצור משהו משלי. אלון ליבנה היה זה שפתח בפניי את הדלת הקסומה הזאת לעולם היצירה. הוא התלהב מהבד והפך אותו לשמלה שעוררה באזז היסטרי. אז גיליתי שיש בי כישרון לעיצוב בדים, אותו אני משלבת בהנאה וגאווה בעבודה היומיומית".
״המהפכה הפמיניסטית שקוראת לשיוויון מוחלט בין המינים עדיין לא הושלמה, אפילו לא בתל אביב המתקדמת והליברלית. אני שמחה שנפל בחלקי להיות חלק ממנה ולשנות תפיסות מיושנות לגבי נשים"
יום אחד אקים מוזיאון: "זהו החלום הגדול שלי – להקים מוזיאון טקסטיל ישראלי. לא נראה לי הגיוני שלא יהיה לנו אחד כזה בארץ. כי יש לנו היסטוריה מפוארת וחבל שתעלם. יום אחד זה יקרה".
בדי אירופה
כתובת: נחלת בנימין 20, תל אביב
טלפון: 03-5106645
פייסבוק: www.facebook.com/europefabrics
