מגזין אמנות
מוזיאון תל אביב לאמנות: פרס רפפורט לאמן ישראלי צעיר, 2015: ״בשבחי מפולת״. תערוכה לאמן שי יחזקאלי
אירוע הפתיחה: יום שלישי: 29 בנובמבר 2016 – בשעה 20:00
אוצרת: ענת דנון סיון
התערוכה של שי יחזקאלי, זוכה פרס רפפורט לאמן ישראלי צעיר לשנת 2015, מציגה ציור עכשווי, ישראלי וים-תיכוני. הציורים פורשים מערכת סמלים עשירה, המבוססת על אלמנטים דתיים. חלקי תפילה ומוטיבים יהודיים, לצד מזבחות נוצריים ואדריכלות מוסלמית, דימויים נוצריים מימי הביניים ושופרים מעל מסגד אל-אקצה, משמשים בערבוביה בציורים, כרקע לדיוקנו של האמן, המוצג כנלעג, חלש ונוירוטי.
הציור של שי יחזקאלי מעיד על עצמו כעל נודד נצחי. אחד הגלגולים הבולטים בעבודותיו הוא גלגולו של הדיוקן העצמי. לעיתים הוא מופיע בדמות היהודי הנודד, עוטה זקן וכובע מחודד וקושר עצמו לזהות היהודית הגלותית. יחזקאלי מחבר את דמותו של היהודי הישן לדמות הצייר המזוקן, "היהודי החדש" העסוק במלאכת הציור או בהתבוננות – מהורהר וחסר אונים, או זדוני ויצרי. בדיוקנאות עצמיים אחרים שי יחזקאלי, מופיע כראש קירח בעל אף ארוך המזכיר את דימוי הסמיילי.
הדימויים המופיעים בציורים הם תמיד, בניגוד לחוקי הלוגיקה, גם וגם: כד הוא גם ראש, תקיעת שופר היא הוצאת לשון או עישון מקטרת ושערי השמים הנפתחים בציור הם בה-בעת, האדמה שנשמטת.
דימוי מרכזי בציוריו של שי יחזקאלי הוא הכד המופיע הן ביחס לארכיאולוגיה מקומית בצל הסכסוך, והן ביחס לציור עצמו – ככלי קיבול המטמיע השפעות אמנותיות ותרבותיות שונות. בשנים האחרונות שי יחזקאלי מצייר אטיודים מהירים, על גבי כלי חרס פגומים, המצביעים על הכישלון כנקודת מוצא חדשה לציור העכשווי. על אחד מכלי החרס מופיעים שני עצי דקל וביניהם הכיתוב "סימבוליזם מקומי בעד ונגד" – קריצה הומוריסטית לשאלת השייכות, שמנסח הציור המתחבט של שי יחזקאלי.
מוזיאון תל אביב לאמנויות
אולם מיזנה-בלומנטל-האגף ע"ש מרק ריץ' וגבריאלה ריץ'-הבניין הראשי
25.3.17-30.11.16
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל