תמי גוטמן, ציירת. ״נשים יפות״

״הציור בא ממקום מאוד פמיניסטי. זה הביטוי האישי העצמי שלי״. הציירת תמי גוטמן, גידלה ארבעה בנים עסקה בלימודי ערבית והמתינה לרגע בו הציור התפוצץ מתוכה. בימים אלה היא מציגה תערוכה בשם ״נשים יפות״ וחזקות כמוה, בגלריית טימורה. העצמה נשית

 

 

מאת אפי אליסי

הציירת תמי גוטמן נולדה בקרית בנימין ליד חיפה. תמי גוטמן למדה בבית הספר הריאלי בחיפה ובאוניברסיטה העברית בירושלים. החיים הובילו אותה למקומות מרכזיים. את ה"קריה" לא ניתן היה להוציא ממנה. היא תמיד תזכור מהיכן היא באה ״אני תמיד זוכרת את אמירתו של אבי: ׳אם זה עושה לך טוב, תעשי זאת׳. אמירה זו היתה הפנס שהאיר את חיי״. תמי גוטמן גדלה בבית חם ואוהב, וכילדה גדלה כנסיכה אהובה בת יחידה (אחיה נולד כשהייתה בת 15). זה היה הבסיס האיתן ממנו זינקה אל חייה הבוגרים.

 

 

אני תמי גוטמן. מונולוג של ציירת

״חוויתי בעיקר הצלחות בלימודים, בחיי החברה, בבית הספר, בצבא ובאוניברסיטה, בעיקר בזכות הבסיס ממנו באתי ותכונות של התמדה, רצינות ורצון להצליח.      אל הציור הגעתי בדיוק בשלב המתאים והבשל, לאחר קריירה מצליחה וארוכת שנים בהוראת ערבית בתיכון בירושלים. לאורך כל הדרך האמנתי שדבר מוביל לדבר. אני שמה לב לסמנים והם מובילים אותי בדרך הנכונה. אל הציור הוביל אותי סמן בדמות פתק שהיה תלוי על הקיר במכון לצפורניים, ובו הזמנה ללמוד ציור אצל צייר ירושלמי מסוים. האמנות תמיד הייתה ברקע. אך מעולם לא עסקתי בציור. דיגדג לי באצבעות לנסות את צבעי השמן ולנסות לצייר. הייתי בעיצומה של הוראה בתיכון, ניהול בית, גידול ארבעה בנים ובעל עו"ד שעסוק מאוד בקריירה משפטית, ציבורית ופוליטית מצליחה״.

 

 

״אל עולם הציור פרצתי עם כל הנשמה. לא יכולתי להפסיק, עד השעות הקטנות של הלילה. בעלי התחיל לדאוג. הוא לא התלהב בכלל. נהג לומר לי שאני מבזבזת את זמני. כאן היתה התחנה החשובה בחיי. מפסיקים או ממשיכים? מבחינה רוחנית, לבעלי היה תפקיד חשוב כאן. הוא כמו קיר חוסם. או שהוא עוצר אותי, או שאני לא מוותרת ולא נכנעת, וחוצה את המכשול הזה. היה בי דחף פנימי חזק לצייר. גיליתי בתוכי תעצומות נפש חזקות להמשיך ולא לוותר. בעלי היה אבן הבוחן שלי, האם זה נכון לי או לא. לאורך כל חיי אני עוברת את החוויה הזאת איתו. רק לאחר שקיבלתי גושפנקה מקצועית. תוך זמן קצר אישרו לי תערוכת יחיד בתיאטרון ירושלים. תערוכה שבה נמכרו כל ציורי! המציאות טפחה על פניו של בעלי. רק אז הוא נרתם במלוא המרץ לתמוך בי, והפך לאוהד מושבע של ציוריי״.

 

 

״ככל שהצלחתי יותר, למרות ה׳׳חסימות׳ של בעלי, הביטחון העצמי שלי התעצם עוד ועוד. מגיל ארבעים אני חווה תהליך של מעבר מתלותיות אל עוצמה ועצמאות. עד גיל ארבעים הרגשתי שאני חיה מתחת לפני המים. הייתי שקועה מאד בגידול הילדים, בעבודת הבית ובעבודת ההוראה, שהיא מקצוע מאד תובעני, אך גם יש בו סיפוק רב.  לא היה לי קל. הייתי מודעת לסדר העדיפויות שלי. סוג של הקרבה למען העתיד״.

 

 

״הציור בא ממקום מאוד פמיניסטי. זה הביטוי האישי העצמי שלי כאשה המממשת את רצונותיי. נושאי הציור קשורים מאד לאישה ולנשים. בתחילה ציירתי בגירי פסטל על נייר שחור, בסגנון מאד ריאליסטי, את מרחבי הפרטי כאישה. חפצי בית שונים, פסלים, פירות, ירקות, כריות פינות חדר ועוד.  כששבתי מטיולים בהודו וביפן.הופיעו בציוריי נשים. הושפעתי מאוד ממעמד הנשים שם, וציירתי בעיקר נשים. נשים ללא זהות אישית יחודית, נשים הזורמות במסע החיים כפי שהכתיבו להן  המסורת והמנהגים. ציור אחד שאני מאד מחוברת אליו (בשחור לבן), הן הנשים הצועדות מעל הררי כביסה במומבי, וחוטי הכביסה עוטפים אותן, בדומה לשיגרה הסזיפית והיומיומית הכובלת אותן״.

 

 

״בתערוכה ׳נשים יפות׳, עברתי עוד שלב בתחושת הביטחון שלי. בפן האישי וביכולת הציור שלי. ציירתי את הנשים היפות בחזית. התמודדתי עם ציור הדיוקן לפרטי פרטים, ללא פחד. והוספתי ברקע מימד נוסף לאישיות שלהן. האסוציאציה שהן מעוררות בדמיוני. הרקע חשוב לי כמו הדיוקן עצמו. וכך, כמו בחיי האישיים, גם בחיי האמנותיים, אני חווה כל הזמן התגברות של היבטחון העצמי שלי״.

 

״אל עולם הציור פרצתי עם כל הנשמה. לא יכולתי להפסיק, עד השעות הקטנות של הלילה. בעלי לא התלהב. נהג לומר לי שאני מבזבזת את זמני. כאן היתה התחנה החשובה בחיי. מפסיקים או ממשיכים?בעלי היה כמו קיר חוסם. או שהוא עוצר אותי, או שאני לא מוותרת ולא נכנעת, וחוצה את המכשול הזה״

 

 

החלום.
״אני מעיזה לחלום שאציג באחד המוזיאונים הגדולים בארץ. החלום שלי אינו קשור לכסף (אגב, בתערוכת היחיד הראשונה שלי בתיאטרון ירושלים שהתקיימה 4 שנים אחרי שהתחלתי לצייר, נמכרו כל הציורים. 24 ציורים) החלום שלי הוא ההכרה המקצועית״.

 

״תמיד אהבתי לכתוב עם הגיר את האותיות הערביות הציוריות על הלוח השחור בכיתה. אז עוד לא ידעתי שהוא יהיה החוט המקשר לקריירה שניה עשירה ומלאה״

 

 

האושר
״אחד הרגעים המאושרים בחיי היה כשהודיעו לי שהתקבלתי לאגודת האמנים והפסלים בירושלים. חוויה מרגשת שעברתי קשורה גם היא לציור. בתחילת דרכי כציירת, התנסיתי בציור פורטרטים. יום אחד קלטה עיני תמונה של גבר נאה במוסף גלריה של עיתון הארץ. החלטתי לצייר אותו. היתה לי הרגשה שהציור יגיע בסוף ליעדו. הציור היה מונח ללא הופכין בסטודיו שלי. שנתיים חלפו. חברה הזדמנה לביקור והתמונה קפצה לנגד עיניה. ׳אני מכירה את האיש הזה׳, אמרה. ׳אני מיד מתקשרת אליו׳. האיש הוא הסופר ראובן מירן, אומן הסיפור הקצר. באחד הימים נשמעה דפיקה בדלת ביתי, ראובן מירן הטריח עצמו מבנימינה לירושלים כדי להפגש עם הציור שלו. פגשתי גבר נאה ומרתק עם סיפור חיים מפואר. נרקמה בינינו ידידות פורייה ומופלאה. סיפור זה אפילו נכנס ל"היפה בנשים", סיפרה של שפרה הורן, חברתי הסופרת״.

 

״מגיל ארבעים אני חווה תהליך של מעבר מתלותיות אל עוצמה ועצמאות. עד גיל ארבעים הרגשתי שאני חיה מתחת לפני המים. הייתי שקועה מאד בגידול הילדים, בעבודת הבית ובעבודת ההוראה״

 

 

״הציור מוביל אותי לאנשים מענינים, פותח לי עולמות חדשים, מוביל אותי לניו יורק  לתערוכת הארט אקספו, לגלריה בלונדון, ולארט בזל במיאמי שיתקיים בדצמבר השנה. בעקבות הציור אני כל הזמן בעולם של צבעים. זה בא לידי ביטוי בלבוש, פרט משחור, אני נוטה לללבוש בגדים בצבעים זוהרים: אדום, צהוב בוהק, ורוד זרחני ומעוטרת בהרבה תכשיטים צבעוניים. המותג אינו חשוב. העיצוב והצבע הם שעושים לי את זה״.

 

 

״כשאני חושבת על שתי הקריירות המרכזיות בחיי, האחת שנמשכה 25 שנה בהוראת ערבית למאות תלמידי תיכון בירושלים. מקצוע לחיים בו ראיתי שליחות גדולה. השניה, העיסוק בציור, בו אני שקועה למעלה מעשרים שנה. גיר קטן וצבעוני הוא המקשר בין הקריירות שלי. תמיד אהבתי לכתוב עם הגיר את האותיות הערביות הציוריות על הלוח השחור בכיתה. אז עוד לא ידעתי שהוא יהיה החוט המקשר לקריירה שניה עשירה ומלאה. אני מציירת בעיקר בגירי פסטל על נייר שחור. הגיר הוא המשך אצבעותיי ואיתו אני מיטיבה להעלות על הנייר את התמונות שעולות בדמיוני. מעולם לא למדתי את הטכניקה הזו. הכל מלימוד עצמי. תחושת הסיפוק גדולה״.

 

 

״אני רואה את עצמי כברת מזל. כישרון הציור והיצירה הוא חסד שנפל עלי כמו משמיים. לתפיסתי, היצירה, בכל תחום שהוא, היא הארומה של החיים, מעין אלוהים קטן, ליצור יש מאין. יש בזה משמעות ענקית לחיי. משמעות שאינה קשורה לאיש מלבדי. כל אדם צריך שיהיה לו עולמו משלו לעצמו, בו הוא מוצא סיפוק ואושר״.

 

 

תערוכה חדשה לציירת תמי גוטמן בהשראת "נשים יפות"

בתערוכה יוצגו ציורים של נשים מפורסמות: ליז טיילור הטווס המוחצן והתיאטרלי, אנג'לינה ג'ולי חסידת אומות עולם, בריז'יט בארדו הסקסית, הילרי קלינטון הנבגדת, סופיה לורן עם פיאט 500 מבצבץ מעל ראשה, מרלין מונרו, ג'וליאן מור האדמונית, ויובל דיין שלנו. נושא האישה ומקומה במשפחה ובחברה הפך להיות נושא מרכזי בציוריה של הציירת תמי גוטמן, בציוריה הקודמים בהשפעת הודו ויפן, ציירה את הנשים מאחור, חסרות זהות וחשיבות.

 

 

בציוריה בתערוכה זו הנשים מופיעות בחזית במלוא הדרן ויופיין, וברקע מציירת תמי גוטמן את האסוציאציה העולה מתוך התבוננות בדמות. הרקע חשוב כמו הדיוקן. כמו גלריית הנשים היפות, כל אחת עם הייחוד שלה, יוצרת מפגן נשי חזק, צבעוני וחושני.

 

 

תמי גוטמן

גרה ועובדת בירושלים. וחברה באגודת האמנים והפסלים בירושלים. וקיימה תערוכות יחיד רבות ברחבי הארץ והשתתפה בתערוכות בלונדון ובניו יורק. באפריל האחרון הציגה בארט אקספו בניו יורק ועומדת להציג בבזל ארט במיאמי בדצמבר השנה. תמי גוטמן מציירת בעיקר בגירי פסטל על נייר, אולי לזכר השימוש בגיר על הלוח בהיותה שנים רבות מורה לערבית בתיכון בירושלים.

 

 

״נשים יפות״ – תמי גוטמן
התערוכה תוצג בגלריית "טימורה" ברחוב  שבזי 32  נוה צדק תל אביב.
התערוכה תתקיים בין התאריכים: 15.06.17 -29.06.17