אדריכלות ערבית

|

אדריכלות ערבית: חיפה (1860 – 1930) תערוכה ראשונה מסוגה בארץ, במוזיאון העיר חיפה, עוסקת בתולדות האדריכלות הערבית העירונית בחיפה ומעלה שאלות בנושא שימור בתי חיפה הערבית

7.11.15-14.5.16
הפתיחה: מוצ"ש, 7 נובמבר 2015, בשעה 20:00
אוצרות: קרן בן הלל ועינבר דרור לקס

משתתפים: אמיר בלאן, גיל בר, דיוויד גולדנברג, עמוס גיתאי, מיכאל חלאק, ד"ר מחמוד יזבק, אדר' וליד כרכבי, מנאל מחמיד, אורית סימן-טוב, עבד עאבדי, עמירם ערב, יגאל פליקס, ד"ר רון פוקס, מחמוד קייס, בועז רפאלי, צבי רוגר

צלם לא ידוע, חיפה בית ח'ורי,  רחוב ח'ורי פינת רחוב הנביאים, שנות ה-40,  אוסף ד"ר ירמיהו רימון, חיפה
צלם לא ידוע, חיפה בית ח'ורי, רחוב ח'ורי פינת רחוב הנביאים, שנות ה-40, אוסף ד"ר ירמיהו רימון, חיפה

התערוכה במוזיאון העיר, השוכן במושבה הגרמנית בחיפה, מציגה את עושר התרבות החומרית המקומית ואת הגרסה המקומית של דפוסים וצורות בנייה שאפיינו את המודרניות העות'מאנית בלבנט כולו בסוף המאה ה-19.

התערוכה מבקשת להאיר פרק נשכח בתולדות העיר– העוסק בדיוקנה התרבותי של החברה הערבית בחיפה בראי האדריכלות. מוצגים בה פריטים המנציחים את צורותיהם, את עברם ואת גורלם של הבתים באופנים שונים: שרידים ממשיים, עבודות תיעוד ארכיטקטוני-מחקרי, יצירות אמנות, סרטים ועוד.

התערוכה, מסייעת להכרה בחשיבותם ההיסטורית של בתי חיפה הערבית, במורשת הארכיטקטונית של העיר כזרז לשימורם של הבתים ששרדו.

חיפה ידעה תקופה של שגשוג כלכלי אחרי אמצע המאה ה-19, בהשפעת הרפורמות שהנהיגה האימפריה העות'מאנית. הצמיחה נתנה את אותותיה בצורות הבנייה ובעיצוב האדריכלי של בתי המגורים בחיפה הערבית. רבים מהם הצטיינו באיכות עיצובית ובפרטים מיובאים מרשימים.

ההרס הנלווה למלחמת 48 ול'מבצע שקמונה' מחקו חלק ניכר מהמורשת הזאת. כחלק מהניסיון להעניק לחיפה זהות עירונית קולקטיבית, הוחלט לעצבה כעיר עברית מודרנית. הריסת העיר ההיסטורית מחקה את הרציפוּת האורבנית של העיר וניתקה את מערך השכונות הערביות. מאז, הבלאי המתמיד, ופיתוח העיר בשנים האחרונות, צמצמו עוד את שרידיה. עדויות לבתי המאה ה-19 מצויות בשאריות המבנים שנותרו בואדי סאליב ובעיר התחתית, בואכה חוף שקמונה. דוגמאות מאוחרות יותר, מצויות לאורך רחוב יפו, במעלה ואדי ניסנס, על קו התפר בין חיפה הערבית לשכונות היהודיות וכן על רכס הכרמל.

יגאל פליקס, בית הקשתות, ואדי סאליב, חיפה, הדפסה בהזרקת דיו, 2010, הדפסה בהזרקת דיו, באדיבות הצלם
יגאל פליקס, בית הקשתות, ואדי סאליב, חיפה, הדפסה בהזרקת דיו, 2010, הדפסה בהזרקת דיו, באדיבות הצלם

אמיר בלאן, ללא קירות, 2015, מייצב, באדיבות האמן ואוסף טוני אשקר, חיפה
אמיר בלאן. יליד חיפה,  1980. חי ועובד בחיפה.
המייצב שמציג בלאן בנוי כאתר בניה אריכאולוגי ומתייחס לחלקי הבניה הערבית בחיפה בסוף התקופה העות'מאנית, תוך שיבוש הפורפורציות הטבעיות של המבנה והתייחסות לבעלי המלאכה והמקצוע שבנו את הבית.

מנאל מחמיד,  מימד הנפקד, 2015, מיצב באדיבות האמנית ואוסף טוני אשקר, חיפה
מנאל מחמיד. ילידת אום אל-פאחם, 1976. חיה ויוצרת בחיפה.
מחמיד מייצרת בתערוכה בית רפאים, רישום בחלל בברזל של מבנה המובסס על הבניה הפלסטינית בתקופה העות'מנאית בחיפה ובו משולבים חלקים ממשים של דלתות וחלנות שנלקחו מבית שונים מחיפה.

מחמוד קייס, הַסָגָה , 2015, באדיבות האמן 
מחמוד קייס. נולד בכפר נחף, 1985, חי ויוצר בחיפה.
המיצב "הסגה" מקפל בתוכו את האלמנטים הצורניים והתימטיים השונים המאפיינים את עבודתו של האמן מחמוד קייס בשנים האחרונות. המיצב מכיל אלמנטים פסוודו פונקציונלים הקשורים במושג הבית ככלל, ובסלון הבית בפרט – בהם כורסא, ארונית ספרים, שולחן, ועוד – הנוכחים כשברים של מה שהיה פעם, או יכול היה להיות, בית.

הבית כשחקן במחזה- קטע מתוך הסרט "השיבה לחיפה- הסיפור האחר"
בימוי: דיוויד גולדנברג, ארה"ב, 2015, באדיבות האמן
הסרט התעודי "השיבה לחיפה" מביא למסך את סיפורה של הצגת התיאטרון, בבימויו של סיני פתר. הנובלה "השיבה לחיפה" נחשב בעיני רבים ליצירה הספרותית המטלטלת ביותר שנכתבה אי פעם, אודות הסכסוך הישראלי-פלסטיני. המחבר, כנפאני, שנהרג בביירות בשנת 1972, נחשב בעיני רבים לאחד הסופרים הפלסטיניים החשובים של דורו, ואולי החשוב שבהם. אירוע תיאטרוני נדיר ויוצא דופן הקורא להאנשת הסכסוך הפוליטי ולהכרה במצוקת כל הצדדים, המשלמים את מחירו. כמעט ארבעה עשורים אחרי שפורסמה לראשונה ב 1969, עלתה יצירת המופת של ע'סאן כנפאני על במה ישראלית, בעיבוד ייחודי לעברית. . בועז גאון עיבד את הנובלה לבמה ובשנת 2008 היא הועלתה בתיאטרון הקאמרי.
הבמאי דיוויד גולדנברג, בן דודו של סיני פתר, שמע ממנו על ההצגה והסיפור שמאחוריה והחל לתעד את סיפוריהם של השחקנים ואנשי הצוות, יהודים ופלסטינים, את תגובות הקהל למחזה בישראל ובוושינגטון, ואת סיפורו האישי של רסאן כנפאני. עבור התערוכה הכין גולדנברג מקטע מתוך הסרט העוסק בבית כשחקן במחזה.

אדריכל וליד כרכבי
אדר' וליד כרכבי – ראש צוות שימור עיריית חיפה
בתערוכה מוצגת ראיון בין כרכבי לעמוס גיתאי, שהופק עבור הטלוויזיה החינוכית הישראלית במסגרת סדרת תוכניות על האדריכלות הישראלית. במסגרת הסרט כרכבי מתאר "שעטנז ארכיטקטוני מרתק", החל בשגשוג העיר במאה ה-18, פריחתה בתקופות שלטון שונות ואדריכלים יהודים וערבים ששילבו בתכנון מוטיבים מסורתיים עם אנג‘נדה מודרניסטית בשנות השלושים של המאה הקודמת. כרכבי גם מצביע על ההרס וההזנחה של ואדי סאליב, על הבתים המפוארים שהותירו מאחור בעליהם הערבים במלחמת העצמאות.
במקביל מוצג מודל ואיורים שהכין כרכבי בשנת 1982 לבנית רובע אמנים בואדי סאליב. התוכנית היא חלק מיוזמות שונות של העייריה אחרי מלחמת 1948 לשנות את שכונת ואדי א-צליב.

גיל בר
גיל בר, יליד 1983 בתל אביב, חי ועובד בתל אביב.
גיל בר חוקר בשנים האחרונות את שכונותיה ההיסטוריות של העיר חיפה ובעיקר את העיר התחתית. מבטו מתמקד בין השאר בבתים חתומים המיועדים להריסה. בכך הוא עוסק בשאלות מורכבות הקשורות למרקם החברתי של העיר ולפוליטיקה של המרחב.

מיכאל חלאק
מיכאל חלאק, יליד פסוטה שבגליל, 1975, חי ועובד בחיפה.
תיאורי הנוף האורבני התופסים חלק קטן במכלול יצירתו בוחנים מתוך המוכר והקיים מציאות חדשה המבוטאת בריאליזם כה חי ועוצמתי, עד שהדימויים מבקשים לפרוץ את גבולות הבד עליו הונחו. ציוריו של חלאק עוסקים במושגים הבוחנים את טיב היחסים בין אמת לבדיון, הנצחה ומחיקה, תיעוד והסתרה.

אורית סימן טוב
אורית סימן-טוב. ילדית ירושלים, 1972. חיה ויוצרת בחיפה.
מבטה של סימן טוב מופנה באופן מסורתי להתפוררות של היסטוריה, טופוגרפיה וארכיטקטורה, מחד גיסא, ולהתנגשות של המרחב עם החדש מאידך גיסא: אם זו בנייה חדשה שמפציעה משום מקום ואם גנים לאומיים שרבבות פוקדים אותם. בין השאר מפנה סימן טוב את עדשת המצלמה שלה אל שכבותיה הישנות של העיר.

עבד עאבדי
עבד עאבדי, יליד חיפה, 1942. חי ועובד בחיפה.
עבד נולד בחיפה בשכונת ואדי סאליב. דוד אמו הוא עבד אל-רחמן אל-חאג', שהיה ראש עיריית חיפה משנת 1920 ועד יוני 1927.
באפריל 1948, עבד, בן חמש, אמו, אחיו ואחיותיו נאלצים לעבור מחיפה לעכו, מעכו למחנה מיו-מיו ומשם לדמשק למעון במסגד נטוש מאוכלס בכמה משפחות פלסטיניות. בתום 3 שנים של נדודים בין מחנות הפליטים השונים, הורשו האם וילדיה לחזור לתחומי האץ  במסגרת איחוד משפחות. כולם חזרו מלבד אחותו לוטפיה שנשארה במחנה הפליטים ירמוך שליד דמשק.
בתערוכה מוצגים עבודות העוסקים במוטיב החוזר ברבות מעבודותיו של האמן: חלונות ודלתות חסומים בבתים הנטושים בוואדי סאליב, שהוא נוף ילדותו, ובוואדי ניסנאס שבחיפה,שם נמצא הסטודיו שלו. הניגוד בין  החוץ לפנים, בין הגלוי לנסתר, הופך את החלונות והדלתות לדימויים טעונים. העבודות עשויות במגוון טכניקות: צילום, רישום ותבליטי נחושת בצירוף חרוזים, קש, קרמיקה, חול, בדים, ועוד.

יגאל פליקס
יגאל פליקס, יליד 1979 חי ויוצר בחיפה.
יגאל פליקס עוסק בתיאור הרחוב והחברה הישראלית באופנים שונים. הוא מגייס טכנולוגיות דיגיטליות כדי לחדור לתמצית הייצוגים הריאליסטים כפי שנחוו בזיכרון הקולקטיבי שלנו וההתנסויות האישיות שלו, לגבי מקומות, אירועים והאופי הישראלי.

ד"ר רון פוקס
ד"ר רון פוקס הוא החוקר המרכזי שעוסק מתוך תולדות האדריכלות בבניה העירונית בתקופה העות'מאנית, תוך התייחסות לעיר חיפה.
רון ממפה תוכניות אדריכליות, התפתחות של תוכניות של חלל פנימי, סדרים של חזיתות, פרטי פתחים ואלמנטים דקורטיבים. לפי גישתו תרבות המגורים המקומית במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה התאפיינה בהופעתו של דפוס קבוע ומגובש של בית מגורים. מוקד צמיחתם של בתים אלה נובעים מטיפוס שהופיע שנים ספורות לפני כן בלבנון, ומשם נפוצו לערי החוף של הארץ ולרצועת החוף של מזרח הים התיכון. השימוש בחלל מרכזי כרעיון ארכיטקטוני, עם מגוון מאפיינים סגנוניים אחרים, אפיין את כל מזרח הים התיכון במאה התשע-עשרה – מאסיה הקטנה עד עבר הירדן. השימוש בחומרי בניין מתועשים ומיובאים – רעפי חרס, לוחות זכוכית, עץ מנוסר – מייצג את הגעת המהפכה התעשייתית לארץ ואת קליטתה של טכנולוגיה מערבית. בתים אלה בחיפה מייצגים את הגרסה המקומית של דפוסים וצורות בנייה שאפיינו את המודרניות העות'מאנית בלבנט כולו בסוף המאה התשע-עשרה.

בועז רפאלי
העבודה על התצלומים המתעדים בלטות וציורי קיר ארכה שנתיים, בימי צילום קשים וארוכים מבוקר עד ערב, במהלכם רפאלי צילם בעשרות בניינים בוואדי סאליב עם גלישה לאיזור ארד אל יהוד וואדי רושמיה, נטושים ומיושבים, וטיפוסים קשים ביותר לקומות ומרפסות שרגל אדם לא דרכה בהם מאז 48' ומהשנים שהשביתו את הבתים ממגורים והם נשארו חורבות. חלק מהצילומים כבר לא קיימים בשטח בגלל הריסת חלק מהבתים שהייה בהם, או כיסוי הבלטות המצויירות ע"י הדבקה של ריצוף חדש.

פרופ' מחמוד יזבק
מחמוד יזבק הינו, מרצה וחוקר בתחומי ההיסטוריה החברתית של המזה"ת בכלל והפלסטינית בפרט, המכהן כראש החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה. שימש בעבר יו"ר ארגון עדאלה ונשיא האגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון והאסלאם.
בתערוכה מוצג שיח בין פרופ' מוטי גולני לפרופ' מחמוד יזבק, על חיפה לפני ואחרי 1948, תוך התמקדות בסיפורם של שתי בתים: בית סוידאן ובית משפחת שיבלק.

הדרכות בתערוכה –  מדי שבת בשעה 11:00
מוזיאון העיר, שד' בן גוריון 11,  המושבה הגרמנית, חיפה
טל' 04-9115888 –www.hms.org.il
א, ב,ג,ד  10:00-16:00 , ה' 16:00 – 19:00,
ו' 10:00-13:00, שבת : 10:00-15:00

פורסם בקטגוריות אופנה, מגזין אופנה
תגובות פייסבוק