מבלי לשים לב ובאופן די ברור, נגיף הקורונה נטש אותנו לאיטו וחיינו חזרו לשגרת היומיום במהירות הבזק, מתוך רצון לשקם את תחושותינו הקשות, הפחד מהלא נודע והידיעה כי כולנו דיירים זמניים בעולם. תצוגת סוף שנה – ויצו חיפה
המחלקה לעיצוב אופנה במרכז האקדמי ויצו חיפה, סיימה את שנת הלימודים באירוע חגיגי וכנגד כל הסיכויים במהלך משבר הקורונה, שאילץ את הסטודנטים להתרגל לשיטת הלימוד החדשה דרך ה-ZOOM מתוך הבנה רציונלית כי חייבים ללמוד ולעצב את הדגמים עד תאריך היעד שנקבע.
17 בוגרות ובוגר אחד ויחיד, הציגו את הקולקציות המיוחדות שיצרו בתצוגת אופנה ססגונית לעיניי המוזמנים בהן ראשת עיריית חיפה שכבדה את האירוע בנוכחותה. ייחודן של הקולקציות הוא שכולן נוצרו מתוך סיפוריהם האישיים של הסטודנטים, כשחלקן גם נשענות על מגמות חברתיות וסביבתיות שהשפיעו על הסטודנטים.
בין הנושאים בתצוגה: דיירי רחוב חסרי כל, הטרדות מיניות, התמודדות עם נכות פיזית, התמודדות עם מחלת הסרטן, המרחק בין העולם החילוני לדתי, הקשר בין גירושין לאופנה ועוד. בכך, מסתמנים הסטודנטים במחלקה כמעצבים לעתיד בעלי מודעות חברתית וסביבתית מפותחת וערה לעולם המחר. הדגמים הבולטים היו בעיקר במחלקת הגברים שעליהם ארצה לשים את הדגש.
שיראל אברג'ל, בפרויקט I used to be you
"הפרויקט עוסק במציאות של האוכלוסייה השקופה, דיירי הרחוב. גם אם מתעלמים מהם עדיין הצצה והמבט החטוף מאפשר לנו לחשוף ולהבדיל על פי תנוחת הגוף הקורס והצבע הדוהה של הבגדים המתכסים בלכלוך, זהו ציר הזמן של דייר הרחוב . דיירי הרחוב מספרים שעם כל הקושי הם רואים גם נקודות אור, גם חיוך והתעניינות יכול לעזור להרים ולתת תקווה מלבד כסף, אוכל או סמים.
הקולקציה מציגה שלבים של מעבר מחיים רגילים של יציבות, לאובדן פיזי של קורת גג, אובדן נפשי ועוד. דגם מרהיב בעיצובו ורמת גימורו שהוצג ע"י הדוגמן ארז משולמי, היה מעיל המדמה מזרן המחובר לראש כמקשה אחת. תפור בשיטת הקווילט, בשילוב של ספוג. בצבעי פסטל רכים ונעימים למראה.
היכולת להעביר ולפשט את הנושא הקשה של דיירי הרחוב, לבין עולם מתקתק של ילדים הישנים בביתם הבטוח עם צבעוניות שרק ניתנת לבחירה על ידי הורי, לעומת בגדים מעופשים, קרועים או מריחים צחנה, יצר את המתח הנכון בהצגת הקולקציה. רמת השילוב והתפירה של כל החלקים יחד הובילו את הדגם מבחינתי לקבל את המקום הראשון בעיצוב הדגמים.
רותם בר בפרויקט TATA GANGSTA
"כאשר מגיעים להודו קשה להתעלם ממשאיות ה"טאטא". כל משאית מצוירת ומקושטת באופן הייחודי לה. המשאית היא לא רק כלי רכב אלא בית, קורת גג, ומקדש לתפילה. כל משאית היא מעין תמצית ההוויה ההודית, הצבעוניות העזה, האלים הרבים, המקדשים, כל אלה מבטאים את השמחה, התקווה ובאים לפצות על המרחק מהבית. בפרויקט שלי בחרתי להראות ולהמחיש את העושר התרבותי המשמש כפיצוי על העבודה שהנהגים שייכים לקאסטה (מעמד פועלים נמוך). בקולקציה הצליחה רותם לתת ביטוי לעושר התרבותי ההודי לתרבות הרחוב ול"שבט" הנהגים. בקולקציה TATA GANGSTA משובצים טקסטילים מחומרים ממוחזרים שיצרה כמו צמיגים, פנימיות, שקי אורז ועוד. ושוב גם כאן, הנושא של קושי במחייה הבסיסית, שמסתמן כמו טרנד גרוע באנושות, יצר מראות מרשימים, אופטימיים, משמחים ועליזים שהעין אינה מספקת כדי להכיל את העושר הצבעוני.
סתיו לוי בפרויקט "אימפרסיוניזם אורבני"
"מגיל קטן זכיתי להיחשף לעולם האמנות מכל מיני כיוונים. בזכות זה, אני מסתכלת על העולם קצת אחרת. את העולם שלי אני רואה בכתמים, קווים, צורות וצבעים, כמו קומפוזיציות משתנות תוך כדי תנועה. בחקר שלי לפרויקט הגמר ההסתכלות הזאת היא מה שהוביל אותי ליצור. סתיו בחרה באובייקטים הנמצאים לידה ברחבי העיר חיפה שאותם בחרה לתרגם לשפת האמנות שלה עד שהם הופכים לטקסטילים וצלליות לבוש. שם הנושא לפרויקט משלב את האהבה וההשראה שלה לתהליך שהוא זרם האמנות האימפרסיוניסטי מהמאה ה-19 . שם לראשונה אמנים ואמניות יצאו מהסטודיו אל הטבע והרחוב והחלו לצייר את מה שמולם באינטואיטיביות וחקר צבעוני וצורני.
גל בוזי בפרויקט " אני לא גיבור"
"בפרויקט בחרתי להיות הקול של אותם חיילים שהמלחמה מלווה אותם יום יום למרות שמזמן כבר השתחררו משרות סדיר. אלו שמתמודדים יום יום עם טראומה נפשית ורוצים לבנות לעצמם שגרת חיים רגילה שבה יוחלו לחיות בכבוד הראוי להם. בעזרת שילובי טקסטיל של רוך, קושי, שקיפות, הדפסים שיצרה ושימוש בסממנים מובהקים של צה"ל, הצליחה להמחיש את המתח בין נפש פגיעה ורגישה שזועקת לעזרה מול האטימות של המערכת."
ארז משולמי מדגמן דגם רחב מיימדים (המשקף את מערכת הצבא הישראלית) ,העשוי כיווצים אין סופיים בצורת מעיל בגזרת OVER SIZE מרובע, בשילוב גרביים צבעוניות בטקסטורת קומופלאז' ונעלי ים שקופות. הבחירה של גל בין החומרים, הגודל והצבעוניות, המתארת את יחס החברה לאותם אנשים פגועי מלחמה ומתייחסת אליהם כשקופים"(נעלי "שקפקפים "הידועים הכינויים משנות ה-80) הצליחה להביע את כל מערכת היחסים של החברה בדגם אחד ויחיד!
מאיה כסיף, בפרויקט BLUE SEA
"כגולשת גלים, אני פוגשת יותר ויותר פסולת בים, ממים צלולים ונקים הים שלנו הפך למזבלות פלסטיק צפות ומקשה על שרידות בעלי החיים. תעשיית הדייג ותעשיית האופנה ידועות בפגיעתן באופן ישיר בערכי הטבע הימיים, והתוצאות הרסניות. דרך הקולקציה אני רוצה להגביר את המודעות והערכים לשימור הטבע והים. הקולקציה עשויה מפסולת שנפלטה אל החוף ומחומרים שאספתי בים. מהם יצרתי מערכות לבוש אלטרנטיביות. אנשי הים, פועלים למען ניקיון החופים ואנחנו מרגישים שליחים של הבשורה". דגם כובש ומפתיע בגודלו בעל מסר אחד ברור! אם תמשיכו לזהם את הים ככה תראו!
רשא אסעד בפרויקט VILOMAH – AGAINST THE NATURAL ORDER
״וילומה״ היא מילה סנסקריטית המתארת מצב שבו הורה איבד את הילד שלו. הציפייה, במחזור החיים הטבעי, היא שהילד יחיה יותר מהוריו. יש מקרים שבהם זה לא כך והילד נפטר לפני ההורה. הטראומה מאובדן בלתי צפוי של ילד גורמת לסבל עז ומפחיתה את התקווה ואת הרצון להמשיך לחיות. בחרתי בנושא בעקבות סיפור אישי של חברה מאוד קרובה, שבשנה שעברה איבדה את בנה הבכור בגיל 7 בתאונה פתאומית.
בפרויקט אני מתארת את החוויות הכואבות והחוסר העצום אותם חווים ההורים. בקולקציה אני מגדירה את החסר כקיים, החלל העצום שנותר אותו רואים ההורים לנגד עיניהם בכל רגע במהלך חייהם. פריט חזק, מתוך מערכת הלבוש הכללית, שהשאיר בי חותם עז היה חלק עליון שחור התפור בתלת מימד עם הדפס טביעת אצבע ענקית בלבן כאשר הידיים נעלמות בו.
מה שחיזק אצלי את התחושה כי לכל אחד בעולם יש את הייחודיות שלו, שאין לה תחליף. ובמקרה הזה של רעיון הפרויקט: לכל ילד יש את המשמעות היחידה בעולם. כל אח או אחות אחר/ת שיבואו אחרי, לא יצליחו למלא את החלל והריק שנוצר. בדגם הנ"ל היה חסר לי את המשך הרעיון בתרגום הרעיון, בחלק התחתון של מערכת הלבוש.
הסקופ של התצוגה היה מגמת טרנד שהולך ורוקם גידים, טרנד הפרו – אייג'ינג, בניצוחה של בעלת סוכנות הדוגמנות ProAging Models ומפיקת התצוגה סמדר גנזי, שאותו היא מובילה מספר שנים. סמדר בחרה לשלב דוגמן ודוגמניות שמקבלים את ההתבגרות באהבה, בלי מלחמה, ללא התערבות כירורגית חיצונית או ניתוחים קוסמטיים.
שחר רבן
סטייליסט אישי וכתב אופנה
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל