אורנה קלי. מאשת עסקים לציירת

הציירת אורנה קלי, מציגה תערוכת ציורים חדשה בגלריית האמנים בקניון רמת אביב. ״אני מציירת בצורה אינטואטיבית. ריגשית לחלוטין. כשאני עומדת מול הבד, אין לי מושג מה הולך לקרות למעט אולי גווני הצבעים, שגם זה משתנה במהלך העבודה״

 

 

מאת אפי אליסי

אורנה קלי חיה ויוצרת בתל אביב, ילידת 1959, אם לשניים. אשת עסקים שעשתה תפנית איטית ומתמשכת לעולם הרוח והאמנות. כיום מציירת וכותבת, רכשה מיומנויות בתחומים הוליסטיים ואחרים, משחק (משחקת בסרט הישראלי "אנטנה"), הנחיית יוגה צחוק, מדיטציה, תטא הילינג ועוד. יחד עם זאת מתעניינת גם בנושאים ריאלים כמו פיסיקה קוונטית, גישור, וכל מה שקשור במוח ונפש. ציוריה מלאים בצבעים חיים חזקים, ומלאי עוצמה.  בימים אלה היא מציגה בגלריית האמנים בקניון רמת אביב עם האמנית אהובה וקסלר-מירלמן סדרה מצויירת בצבעי אקריליק ופנדה על בד.

 

 

הג׳וק הזה של האמנות.
״משחר ילדותי הייתי מאוד יצירתית, בעיקר בתחום אומנות הבמה. בגיל שלוש העסקתי את כל ילדי הגן בריקוד ושירה בקבלת שבת מדי יום שישי. בכיתה גימל הקמתי שלישיה של בנות שנקראה שלישיית כובע של קש,, כתבנו שירים ומערכונים והופענו בפני כל בית הספר לרוב עם חומרים שלנו, ובקבלת שבת מצומצמת בכיתה, כך היה עד כיתה ו, בשנים אלו אהבתי מאוד לצייר ואני זוכרת שנהגתי לצייר גם עבור אחותי המבוגרת ממני בשלוש שנים, את המטלות שביקש המורה לציור בבית הספר. בתקופת התיכון התקבלתי ללהקה בסגנון להקה צבאית שנהל עמיקם שרון בתל אביב ובגבעתיים. בלהקה הייתי אחראית על קטעי הקישור (המצחיקים לרוב) בין השירים. בתקופה ההיא הופענו במסגרות שונות ובעיקר בפני חיילי צהל ברחבי הארץ עם דגש על סיני״.

 

״לא אשכח כמה היא היתה מתריסה בי שאעזוב את הראש בצד ואבטא עצמי רק דרך הרגש.כך היא הובילה אותי במשך 10 שנים, לאט ובעקשנות. היום אני מציירת בצורה אינטואטיבית. ריגשית לחלוטין״

 

 

מתי החזקת פעם ראשונה במכחול?
״בשנת 1991 עזבתי עם משפחתי את הארץ לטובת עסקיו של בעלי דאז במקסיקו. למזלי הטוב, ומכיוון שמשפחתו של בעלי היתה ממקסיקו, הכירו לי מורה לציור, צייר יוצא דופן שלקח אותי יד ביד מרישום פשוט בפחם דרך ציורי פרספקטיבה מורכבים ועד ציורי שמן על בד. כבר כשהגעתי למקסיקו, הושפעתי רבות מהעם החייכן, הצבעים החזקים, השווקים הססגוניים והריחות החדשים שמעולם לא נכספתי אליהם קודם, זה הצית את הרגש שבער לצאת מתוכי וכך עשיתי דרך הציור״.

 

 

מהראש או מהבטן?
״זאת שאלה ממש מעניינת לגביי. בצעירותי עבדתי ופעלתי כמעט רק מהראש וגם כשהתחלתי לצייר במקסיקו, זה היה ציור ריאליסטי מאופק. כשחזרתי לארץ הציור כבר היה עבורי דרך חיים והגעתי למורה בשם נעמי מילר בבית האומנים בתל אביב. לא אשכח כמה היא היתה מתריסה בי שאעזוב את הראש בצד ואבטא עצמי רק דרך הרגש.כך היא הובילה אותי במשך 10 שנים, לאט ובעקשנות. היום אני מציירת בצורה אינטואטיבית. ריגשית לחלוטין. כשאני עומדת מול הבד, אין לי מושג מה הולך לקרות למעט אולי גווני הצבעים, שגם זה משתנה במהלך העבודה״.

 

״אימון גופני, משחק (משתתפת בפרסומות ובסרט) ריקוד, מדיטציה הינה חלק בלתי נפרד מחיי, לימודים, ציור וכתיבה. אני שואבת כוחות מהטבע ומשתדלת לצאת לשאוף אוויר כמה שיותר, במיוחד נמשכת לחוף הים. כמו כן אני משתדלת לטייל הרבה בארץ ובעולם״

 

 

אורנה קלי. מונולוג

״הייתה לי ילדות שמחה עם הרבה מאוד חברים וחברות, הלימודים לא עניינו אותי במיוחד, אלא החברים. בכיתה ו הייתי בתנועת הצופים וגם שם הופעתי על במות והייתי פעילה חברתית. בהמשך עברתי לתנועת הנוער העובד. את תקופת הצבא אהבתי במיוחד, שירתתי בבטחון שדה בקריה והתחברתי עם הדרג הגבוה של הצבא. אפילו רפול שהיה אז הרמטכל סייע לי לקחת קורס צניחה צבאי. דבר שהיה עבורי הרפתקאה מאוד גדולה ומיטיבה״.

״עולם הפרסום תמיד משך אותי. לאחר השירות הצבאי נרשמתי לקורס בתקשורת המונים (אז עדיין לא היו לימודים גבוהים בתחום) וסיימתי בהצטיינות. הדרך לעולם הפרסום המיוחל לא איחרה לבוא. התחלתי את דרכי במשרד פרסום הגדול והמצליח ביותר דאז – ׳פרסום אריאלי׳ ומשם לעוד כמה משרדים (קשר בראל, גיתם) עד שהרגשתי בטוחה ומקצועית מספיק ופתחתי משרד משל עצמי. כבחורה צעירה יומי היה מורכב מעבודה אינטנסיבית ולאחריה ספורט ולימודים. אני אדם מאוד סקרן ותמיד לומדת נושאים שונים שמעניינים אותי. ההתעניינות שלי מאוד מגוונת, מבודהיזים וקבלה, דרך משחק, פילוסופיה, פיסיקה קוונטית, טיפולים אלטרנטיבים ועוד. את משרד הפרסום נאלצתי לעזוב לטובת חיים במקסיקו. זאת גם היתה תקופה חדשה של בנית משפחה והסתכלות פנימה״.

״בחיי עשיתי תפנית גדולה כשמאשת עסקים פניתי לתחום היצירה, והוויתי מתרכזת בפיתוח הגוף והנפש, בבילוי עם ילדי וחבריי. אימון גופני, משחק (משתתפת בפרסומות ובסרט) ריקוד, מדיטציה הינה חלק בלתי נפרד מחיי, לימודים, ציור וכתיבה. אני שואבת כוחות מהטבע ומשתדלת לצאת לשאוף אוויר כמה שיותר, במיוחד נמשכת לחוף הים. כמו כן אני משתדלת לטייל הרבה בארץ ובעולם״.

 

״אני שואבת כוח והשראה מתורת הקבלה, מתורתו של בודהה, מהטבע ומקסם הפשטות והשקט. כמו כן, בתחום העשייה אני מושפעת מאמנים פורצי דרך שהביאו חותם חדש באמנות״

 

 

התרגשות.
״כל מה שקשור באנשים מרגש אותי, ובמיוחד ילדים. כשאני צופה מן הצד ביחסים שבין אנשים או באנשים שהצליחו לצאת ממצבים סבוכים וקשים ולקבוע לעצמם מטרות שמעבר לצפיה, הם נשוא הערצה עבורי. כשאני משוחחת עם אנשים על החיים שלי והם זוכרים כל מילה, אני מבינה מה זאת הקשבה אמיתית וזה מרגש. הדברים הקטנים של החיים הם המרגשים ביותר, כשאני רואה סבים וסבתות עם נכדיהם מבלים ומשחקים, אני מתרגשת וגם קצת כואבת, כי ילדי לא זכו לזה לאורך זמן״.

אהבה ראשונה.
״הפעם הראשונה שהחסרתי פעימה היתה בכיתה ג׳ כשפגשתי בהפסקה בבירזייה שבחצר בית הספר, עלם בשם ארז. זו היתה אהבה ממבט ראשון, היינו החברים הכי טובים ובילינו ביחד שעות. גם כשעזב את בית הספר כשהוריו עברו לשכונה אחרת, עזבתי את חבריי והלכתי אחריו לשבט צופים שהוא השתייך אליו. רחוק מביתי. כשאני מדברת על זה עכשיו אני נזכרת ומבינה איך נראו ימי התום״.

 

 

עבודת אלילים.
״אני זוכרת שכילדה הערצתי את ששי קשת, כל חדרי היה מלא בתמונותיו והייתי מקשיבה לשיריו. גם המחנכת שלי בכיתות המוקדמות של בית הספר, ימימה, היתה דמות חשובה בחיי. אהבתי אותה כאמא, היא היתה מורה מהדור הישן שנתנה יחס והקשבה לכל ילד, יכולת לראות את השליחות. בצבא הערצתי את המכית שלי בטירונות, בשל הדרך שהיא הדריכה אותנו ומכך שהיתה דוגמא לנתינה עם אסרטיביות. היום אני מעריכה כל אדם שאני יכולה ללמוד ממנו משהו עלי ועל העולם סביבי״.

רפרנסים.
״אני שואבת כוח והשראה מתורת הקבלה, מתורתו של בודהה, מהטבע ומקסם הפשטות והשקט. כמו כן, בתחום העשייה אני מושפעת מאמנים פורצי דרך שהביאו חותם חדש באמנות כמו תנועת האוונגרד, אמנות אימפרסיוניסטית – בעיקר מאנה, רנואר ומגריט. במקסיקו הושפעתי והוקסמתי מהאמנות המקומית של דייגו ריברה ופרידה קאלו.

 

״בעיקר אישיות, כשאני מאכזבת את עצמי על דברים שלא עשיתי וחוויות שויתרתי עליהן מפחדים וגחמות. לצערי גם עברתי גירושים לא פשוטים וזאת היתה תחושה של החמצה ופגיעה בשלמות המשפחה, דבר שמשפיע לא רק עלי, אלא גם על ילדיי, וזו אחריות לא קטנה״

 

 

אושר זה.
״אני מאושרת כשאני נמצאת בחברת ילדיי, כשאני יושבת בשקט ולא עושה כלום וזה לא מעצבן אותי. מאוד שמחה כשאני בטבע או בעשייה שאני אוהבת. שעות ציור משמחות ומרגיעות אותי מאוד, לכן אני לא נוהגת לצייר כל יום כדי שזה לא יהפוך להרגל שיוביל בסוף לעבודה ומטלה״.

שמעו קטע.
״כפי שציינתי קודם, בצבא עברתי גם קורס צניחה למרות שהנושא לא היה קשור במהות השרות שלי. אך עלי לציין שהדבר לא היה קל להשגה. לאחר שהרמטכל איפשר לי זאת, מפקד מטכ"ל שהייתי כפופה לשיפוטו, סרב למהלך ולא איפשר לי לצאת לקורס. אני כנערה נחושה לא וויתרתי ונאלצתי לפנות לדמות בחירה ששיכנעה אותו. בפני בקשה כזאת הוא לא יכול היה להמשיך ולהתנגד. לצערי הנקמה לא אחרה לבוא ולאחר מספר חודשים, כשאני מסתובבת עם כנפי הצניחה בבסיס, בהזדמנות הראשונה, כשהגיע תורי לתורנות בלשכת המפקד, הוא הבחין בי ומצא עיניין פעוט (הדלקת מזגן שהובילה לקילקולו) לשלוח אותי בגינו למשפט. מכיוון שמפקד הבסיס בדרגת אלוף משנה הוא שנתן לחיילת זוטרית כמוני את התלונה, רק מפקדת חן ראשית של הבסיס יכלה לשפוט אותי. המפקדת שפטה אותי לתקופת ריתוק ממושכת. ושוב אני הנערה העיקשת לא הסכמתי לקבל את רוע הגזירה ופניתי למפקדת חן ראשית בצהל, זו פתרה אותי מכל אשמה ואף נזפה במפקדת ששפטה אותי לריתוק. סיפורים כאלה ודומים ליוו אותי במשך השנים ותמיד ידעתי שיש לי השגחה עליונה והדברים מסתדרים לטוב בסופו של דבר חוויה מעצימה משנותי האחרונות היתה המפגש שהיה לי עם ביתי בטיול הגדול שלה. נפגשנו בהודו לשבועיים של חוויות אמא ובת, שמחתי לגלות כמה הנטיות והאהבות שלנו דומות. אני נאחזת במפגשים כאלו איתה מכייון שזאת כבר השנה הרביעית שהיא חיה ולומדת הרחק ממני בקליפורניה.

 

הצלחה.
״ההצלחה הגדולה ביותר היא להיות שלם עם עצמך. כשיש לך תומכים בדרך שלוקחים את העשיה שלך קדימה וכשיש לך השפעה מיטיבה על חיו של מישהו״.

ואכזבה?
״בעיקר אישיות, כשאני מאכזבת את עצמי על דברים שלא עשיתי וחוויות שויתרתי עליהן מפחדים וגחמות. לצערי גם עברתי גירושים לא פשוטים וזאת היתה תחושה של החמצה ופגיעה בשלמות המשפחה, דבר שמשפיע לא רק עלי, אלא גם על ילדיי, וזו אחריות לא קטנה״.

חברים.
יש לי חברים קרובים מאוד וגם פחות קרובים. חבר עבורי הוא מי שמדבר באותה שפה ריגשית ואינטלקטואלית. אדם שאני יכולה לשתף בטוב ורע, אדם עם ערכים דומים לשלי ומי שיש לי ולו עניין משותף ורצון למפגש רציף וקבוע״.

אמנות.
״כל דבר יצירתי הנובע מתוכך הוא אמנות״.

פאשניסטה.
״אני מתלבשת בסגנון ספורטיבי אלגנטי, בצבעים שקטים, ללא הדפסים, מראה פשוט ונקי״.

 

״בהיותי מציירת וכותבת, אני שואפת להוציא ספר משולב עם עבודותי. בימים אלו אני משתתפת בסרט ישראלי חדש (אנטנה) ומחכה לתפקיד הבא. לא חושבת במושגים של חלום גדול. עבורי, כל יום הוא הגשמת חלום בלחיות את הרגע במלואו״

 

 

מאמינה בנסים

״כנראה שאני נוטה ללכת קצת נגד הזרם ולעיתים גם משלמת מחיר על כך. למשל בהיותי תקציבאית במשרדי פרסום, מנהלי המשרד הבינו את  העניין הזה ודיי שחררו אותי לפעול באופן עצמאי. אני לא יכולה שמכתיבים לי זמנים ונהלים, אך אני לוקחת אחריות מלאה על תפקידי, רק לפי הקצב והחוקים שלי. קורה הרבה שאנשים ממליצים לי דבר מה בצורה גורפת ואני נוטה לפעול בצורה אחרת, מאוד הולכת עם הבטן ופחות מתעמקת במה יהיו התוצאות. בקיצור מאמינה בנסים.

כסף.
״כסף הוא אמצעי ולא מטרה. אך בהחלט חשוב לדעת לנהל אותו״.

לאי בודד?
תנ״ך ולא ממניעים דתיים אלא מסיפורים מלאי השראה״.

 

 

אמונה.
״אני מאמינה שרק אתה עצמך יכול להגיע לאן שאתה מכוון. ובשל כך קודם כל מאמינה בעצמי. מאמינה שמשפחתי, חברי וילדי חשים הערכה כלפי וכפועל יוצא סומכים עליי ומאמינים בי״.

או, לא.
״בסופו של דבר הכל קשור באנשים. אני סומכת על האנשים בסביבתי, ואם אני נתקלת בבני אדם רעים, שרק לוקחים לעצמם, אני מבינה שהם פועלים מתוך פחד, אך לא מוותרת להם בשל כך. כמו כן לא אתקרב לאנשים לשלא דוברים אמת. מעדיפה להתרכז בדברים שמשמחים אותי, ואם אני חשה רגעי פחד, עושה סידרה  של נשימות עמוקות. אני מאוד מחוברת לתפילת השלווה שאומרת "אלוהים תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאינני יכול לשנות, את האומץ לשנות את מה שבאפשרותי, ואת החוכמה להבדיל ביניהם".

כל החלומות.
״בהיותי מציירת וכותבת, אני שואפת להוציא ספר משולב עם עבודותי. בימים אלו אני משתתפת בסרט ישראלי חדש (אנטנה) ומחכה לתפקיד הבא. לא חושבת במושגים של חלום גדול. עבורי, כל יום הוא הגשמת חלום בלחיות את הרגע במלואו״.

 

 

חגיגה של חומריות וצבע. מופשט ואקספרסיבי

אהובה וקסלר-מירלמן

ילידת תל-אביב, חיה ויוצרת ברמת אפעל. בוגרת בית הספר החקלאי הכפר הירוק, סמינר הקיבוצים ואוניברסיטת  בר-אילן בחינוך לגיל הרך. שירתה בצבא כמדריכה . עבדה במערכת החינוך 30 שנה, בעיירה שדרות, בתל אביב ורמת גן. מחצית מזמן זה לימדה בחינוך מיוחד ובמקביל התנדבה בבית חולים שיבא בתל השומר, בחדר התאוששות וכשופטת בפרויקט העובד המציין של מעריב. החלה לצייר כשפרשה ממערכת החינוך, בהדרכתה של האמנית: אתי לב ולאחר מכן אצל אילנה בר דוד ודליה שרון, מהן למדה את טכניקות הציור השונות. יצירתה מגוונת וקשובה לרחשי לבה. כתם צבע אחד גורר צבע נוסף ובסיסו יוצר דו שיח לשאלות ולתשובות המעידות על הלכי הרוח של האמנית. לעיתים היא מגיבה למראות הסובבים אותה, לעיתים להלכי הרוח שלה או של סביבתה . הציורים שלה מלאי צבע ותנועה, יש בהם חופש רב והם מביעים בתשוקה ובעזות את רגשות האמנית ומחשבותיה אודות החיים והמוות, וחקר מהותה של הקשת הרחבה של החויה האנושית הכוללת , בין השאר, תשוקה, כאב, שמחה, אהבה וכיוצ"ב. אהובה מירלמן הציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות: בגלריית עמליה ארבל בתל אביב, בבית עמיעד ביפו, במוזיאון לעתיקות יפו, בבית דנדיקוב ברחובות, בנוה סביון, ברמת אפעל בכפר הירוק ובאוניברסיטת בר אילן.

התערוכה תתקיים בקניון רמת אביב בתל אביב, גלריית האמנים, על הקיר החיצוני של קניון רמת אביב, בין "ארקפה" ל"גרנד קפה", איינשטיין 40 רמת אביב. בין התאריכים 9-29.11. אוצרת: איילת אמוראי-בירן

אופנה I מגזין אופנה – Efifo