אי שפיות

"למפגש הזה של טקסט ומוזיקה יש קומבינציות יותר מוצלחות, שכל אחד נשאר עצמאי ולא כפוף לאחר"

אבי אלבז: "השירה המדוברת ה"ספוקן וורד" היא צורה עדכנית וראויה לעטוף מידע כמו זה של אי שפיות". האופרה האלקטרונית המושחזת החדשה של קבוצת התיאטרון אורתו-דה, "אי שפיות", נולדה כספיח נוסף של המחאה החברתית שהתקיימה ברחבי ישראל בקיץ 2011

מאת צח אוריין-אוראץ'

האופרה האלקטרונית המושחזת החדשה של קבוצת התיאטרון אורתו-דה, "אי שפיות", המתארת את החברה הישראלית בחתירה תמידית לחיים נורמאליים, נולדה כספיח נוסף של המחאה החברתית שהתקיימה ברחבי ישראל בקיץ 2011. המחזאית והבמאית, יפעת זנדני-צפריר, וחברתה ציפי גלעד היו שותפות, כמו ישראלים רבים אחרים, לזעם שהתפתח סביב מחאת הדיור ומחאת האוהלים. "בסוף ימי מחאה הרגשנו שצריך לתת ביטוי בימתי לרחשי הלב שלנו. חשבנו לעצמנו, איך לכתוב ואיך להגיד משהו אוניברסלי על טבעה של הנהגה, של שלטון ושל כל המחלות שהוא לוקה בו כמו כוח, שררה, ריכוזיות, הפחדה ובעיקר, אחיזה בשלטון ולא לטובת הציבור" משחזרת זנדני- צפריר, בוגרת בית צבי, השותפה להקמת קבוצת התיאטרון "אורתו-דה" בשנת 1996 יחד עם אבי גיבסון בראל ומייסד הקבוצה ינון צפריר.

למרות התהפוכות והזמן הרב שעבר מאז חובר המחזה – כולל שתי מערכות בחירות – דבר לא השתנה במחזה המקורי שלהן, למעט שינוי דרמטורגי קטן. "אני זוכרת שציפי ואני שאלנו את עצמנו, מה יהיה אם שלי יחימוביץ' תזכה, יהיה פה שלום ואז המחזה שלנו לא יהיה רלוונטי" נזכרת זנדני-צפריר בחיוך ומדגימה אך טקסט, המתייחס במחזה המקורי לשירו הקנוני הנודע של נתן אלתרמן "מגש הכסף" משנת 1947,קיבל משמעות חדשה ורלוונטי לאור סדרת טלוויזיה הדוקומנטרית של דורון צברי ואמיר בן-דוד.

מאז נוסדה "אורתו-דה" מעלים חברי הקבוצה מופעים חברתיים המתריעים ברובם נגד עוולות אוניברסליות וישראליות שונות ומוצגים במסגרת מגוונות של תאטרון רחוב, באוויר הפתוח וגם באולמות. רצח רבין היה המניע המרכזי להקמת הקבוצה ובעצרת לזכרו שנה אחרי הרצח עטו חברי הקבוצה מסכות עם פניו של רבין כאקט מחאתי נגד "פולחן רבין". אקטים זכורים אחרים של חברי הקבוצה היו "חיילים בחיתולים" לפני היציאה מלבנון והמופע הפיוטי והמסעיר "אבנים" בהשראת פסל "מורדי הגטאות" של נתן רפופורט בוורשה.

במופע החדש שלהם, "אי שפיות", מציעים ארבעת השחקנים, נועה הר ציון, יובל סטוניס, איתמר שרון וינון צפריר ושני המוזיקאים, אבי אלבז ואמיר בן עמי, הדוגמים בלייב סאונדים אלקטרונים תואמים, חוויה אחרת של תיאטרון, מוסיקה, שירה ופרפורמנס. הבמאי השותף, דניאל זעפרני, נתן לאופרה האלקטרונית הזו את הצורה הסופית שלה עם עיצוב דמויות ייחודי ותמונות ויזואליות מלאות דמיון, הומור ואבסורד. המחזה מוצג כאלגוריה חברתית גרובית וברובד הגלוי שלה, קברניט וגיבור מלחמה, המנסה להשיט את ספינת הנוסעים שלו בעזרת נווט אימפוטנט וחדל אישים ושאר חברי הצוות ההזויים אל אי של שפיות בים רדיואקטיבי מאיים. את הרובד הסמוי של האלגוריה המרמזת על החתירה המתמשכת למציאות נורמאלית משלימה המוזיקה האלקטרונית המדויקת של צמד המוזיקאים ברוך הכשרון. אלבז הוא מחנך ומפיק מוזיקלי רב גוני, המלחין מוזיקה לתיאטרון ומחול וממייסדי "ביט סקול". בן עמי נחשב כחלוץ אלקטרוני, שליווה במשך עשור כגיטריסט את "הדג נחש" והיה חבר בלהקת הבית של "מה קשור" ובהרכב צ'קלקה. הם נפגשו לפני כעשרים שנה ומאז הם עשו דרך ארוכה יחד ובנפרד, אך לאורך כל הדרך הם המשיכו ליצור יחדיו, מנגנים דואו כמעט כל שבוע ואף הקליטו את הסשנים שלהם כצמד AA Surfers . לאורך השנים הם פיתחו שפה מוזיקלית שותפת משלהם ויחד עם שחקני אי שפיות הם יוצרים ומאלתרים יצירה שלמה של מוזיקה וטקסט חי.

הכוונה המקורית של היוצרים היתה לכיוון של אופרת רוק אך אלבז לא התחבר אליה. הוא משוכנע, כי על הפורמט של אופרות רוק דוגמת "בני בום" או "מאמי" אבד עליו הכלח ובמקום זאת, השירה המדוברת ה"ספוקן וורד" היא צורה עדכנית וראויה לעטוף מידע כמו זה של אי שפיות. "היו לי הסתייגויות בהתחלה והתנגדתי לשירים כי למפגש הזה של טקסט ומוזיקה יש קומבינציות יותר מוצלחות, שכל אחד נשאר עצמאי ולא כפוף לאחר" הוא מבאר. "שקראתי את המחזה זה לא גרם לי לחשוב שמאל או ימין, זה פשוט חיבר אותי למקומות מאד ישראליים" מוסיף בן עמי. אין להם פרטיטורה, אך יש בסיס של סאונד עם קווי מתאר לכל תמונה וסצנה וכל אחד מהם נגנן עם מערכת סאונד נפרדת. הסמול טוק המוזיקלי הזה ביניהם, בין המוזיקה והשחקנים ובין הקאסט והקהל קורה באותו רגע עם שרשרת של תגובות המשתנה בכל הצגה.

כל השותפים ליצירה לא משלים את עצמם, כי השאלות הפילוסופיות שמהמחזה מעלה לא יניעו את צופיו לשנות את העולם או את החברה הישראלית. "אם קהל עובר במחזה איזו שהיא חוויה, הטלטלה הזו מספיקה, כי אז כולנו הופכים להיות פחות אדישים. ובעיקר, זו שעה הרבה יותר נעימה מאשר לראות מהדורת חדשות שתדליק לכם סימני שאלה בראש" מבטיח אלבז.

יום ב' 11.1.16 בשעה 20:30 – מחסן 2, יפו

 

*צח אוריין-אוראץ', עיתונאי (מעריב), בלש היסטורי וחוקר
שורשי משפחות ("שורשים עם נשמה") ומרצה על גנאלוגיה.
צח אוריין-אוראץ' בפייסבוק מייל: zackoryan@gmail.com‏