מגזין אופנה: דודו גבע

מגזין_אופנה_אינטרנטי_עדיין אופטימיים: אמנים מציירים דודו גבע

איור של תמיר שפר

פורסם על ידי Fashion Israel | 29.01.2015

מגזין אופנה: דודו גבע – עדיין אופטימיים: אמנים מציירים דודו גבע. 120 מאיירים ישראלים מחזירים לחיים את פועלו של דודו גבע (עשור למותו) בתערוכת מחווה לאמן הקומיקס שהביא לחיינו דמויות קומיקס בלתי נשכחות: הברווז, צמד הבלשים אהלן וסהלן, הפקיד יוסף, האביר זיק ועוד. גלריה ויטרינה, הפקולטה לעיצוב ב-HIT מכון טכנולוגי חולון. וגם: להקת העיתונאים (נאג' חמאדי) תופיע בערב הפתיחה

מגזין אופנה: דודו גבע

אופנה_עדיין אופטימיים: אמנים מציירים דודו גבע-1 — עבודה של חנוך פיבן

מערכת המגזין

הקומיקס עלה לאחרונה לכותרות עם הרצח של המאיירים הצרפתים בעיתון 'שארלי הבדו', רצח ששם את חופש הביטוי במקום גבוה בשיח הבינלאומי, וגרר אחריו מחוות של קומיקס בעיתוני העולום. אצלנו היה נסיון של סטימצקי לציור מחווה משלה עצמה שעשתה בעיקר כותרות לסטימצקי ופחות לחשיבות העניין. דודו גבע ז"ל, האיש שהביא לחיינו את הברווז, נפטר לפני עשר שנים מהתקף לב. גבע, אמן

הקומיקס

הברווז הישראלי, או יותר יהיה נכון יותר לומר, אנו הישראלים כיכבנו במה שהיה לסמלו המסחרי, הברווז, זוכה למחווה אמנותית כשבפקולטה לעיצוב ב-HIT, מכון טכנולוגי חולון, תפתח ב-15 בפברואר (19:00) ב'גלריה ויטרינה' התערוכה

״עדיין אופטימיים: אמנים מציירים דודו גבע״.

120 מאיירים ישראלים יציינו בתערוכה עשור למותו וישיבו לחיים דמויות מיתולוגיות שהמציא דודו גבע: הברווז, צמד הבלשים אהלן וסהלן, הפקיד יוסף, האביר זיק ועוד. נאג׳ חמאדי, להקת העיתונאים הישראלים, תופיע בערב הפתיחה של התערוכה והשחקן יוסי פולק יקריא קטעי מכתבים שכתב דודו גבע ז"ל.

התערוכה, יוזמה משותפת של המאייר צחי פרבר, אוצר התערוכה ופרופ' דנה אריאלי, דיקן הפקולטה לעיצוב במכון הטכנולוגי חולון (HIT). השניים, שביקשו להחיות את דמויותיו של גבע, שלחו למאיירים רשימה של הדמויות הבלתי נשכחות שיצר דודו גבע: הברווז, צמד הבלשים אהלן וסהלן, הפקיד יוסף, האביר זיק ואחרות. המאיירים התבקשו לבחור דמות אחת ולהשיב אותה לחיים בסגנון הייחודי להם.

דודו גבע

(1950-2005) אמן איור, קומיקס ומגדולי הקריקטוריסטים בישראל. פרסם עשרות ספרים ומדורי איורים בעיתונות המודפסת והיה מסמלי אמנות הקומיקס בישראל. מוחו היה קודח בהומור ויצירה אינסופית. את הקומיקס והאיורים צייר באופן ידני, בעידן בו עדיין לא היתה טכנולוגיה ממוחשבת. הקו שלו היה מדויק וכמעט לא היה צורך בתיקונים. בתחילה עבד עם טקסטים שכתבו שותפיו ליצירה, בהמשך כבר כתב טקסטים בעצמו. דודו גבע היה אמן ייחודי ויוצא דופן שהשאיר אחריו מעריצים רבים וגעגוע גדול.

צחי פרבר

"דודו גבע ניסה תמיד להבין את עולמם הפנימי של נדכאי החיים, של אנשי השוליים, של המפסידנים, של הנשכחים והחלשים. מעולם לא ניתק את החוט המוביל לילדות, שהייתה מקור חולשתו וכוחו. הוא היה ילד נצחי שסירב לגדול, אך לא פחד להיעלם. פעם אמר: "כמו שבשרפה יש שרשרת של כבאים, אחד מעביר לשני דלי של מים, בסוף הם יצליחו לכבות את השרפה… אני מרגיש שקיבלתי מים משמעון צבר ומנחום גוטמן ומהמון אנשים ואני צריך להעביר אותם הלאה. לא להשתולל מרוב אגו טריפ, אלא לחנך, לשנות, לעשות לנו טוב יותר.

"לקראת העשור למותו רציתי להחזיר מעט לגיבור הילדות האישי שלי שגרם ושגורם לי עדיין כל-כך הרבה עונג. חשבתי לפנות אל מיטב אמני הקומיקס, המאיירים והקריקטוריסטים הפועלים כיום בארץ ולבקש מהם לבחור גיבור או גיבורה של דודו גבע ולהחיות אותה מעט, להראות צד או פירוש אחר, אחרי לא מעט שנים. חברתי אל דנה אריאלי, דקאן הפקולטה לעיצוב, שתכננה לקיים אירוע לזכרו, ויחד החלטנו לקיים תערוכה במסגרת פעילות הפקולטה לרגל עשור לפטירתו של גבע, התוצאה כאן לפניכם".

פרופ' דנה אריאלי:

"עבודותיו של גבע כאמן קומיקס רלוונטית גם כיום, במיוחד לאחר הפיגוע שבוצע לאחרונה במערכת עיתון הקומיקס הצרפתי, שארלי הבדו. דודו גבע היה מכור לחברה הישראלית ומחובר לעיתונות היומית בצורה חסרת תקדים. הוא האמין שלקומיקס יש כוח להשפיע על המציאות והצליח לפענח את התרבותי והפוליטי בישראל על ידי המדיה הזאת. אני נזכרת למשל בשניים מהגיבורים היחסית שוליים שלו נימר וטאהר, שמגיעים לפיגוע התאבדות בשיאה של האינתיפאדה השנייה ובפיהם טהרת הזמרה העברית: שני חברים יצאו לדרך, בים בם בום!!". הייתה לו יכולת יוצאת דופן לשקף את המציאות שלנו, שבאופן אבסורדי כמובן חוזרת על עצמה גם בימינו".

כתבות_אופנה_עדיין אופטימיים: אמנים מציירים דודו גבע — איור של מישל קישקה

לרגל התערוכה וכחלק מאירועים לציון עשור לפטירתו של גבע, רואה אור הספר (הוצאת זמורה ביתן דביר), ״עדיין אופטימיים – אמנים מציירים דודו גבע״ ובו מבחר מהעבודות שיוצגו בתערוכה. בספר נכללים טקסטים של צחי פרבר ונעמי מאירי-דן ושיחה בין דנה אריאלי ותמיר שפר על דודו גבע. עיצוב הספר: גולן גפני.

פרופ' דנה אריאלי

״לא שיערתי שההיענות לפנייה שלנו תהייה כל-כך גדולה. זה מרגש אותי לגלות כמה גבע, שהיה נדבך מהותי כל-כך בישראליות החדשה, הביקורתית, השמאלית והשפויה נמצא בחיים בתודעתם של כל כך הרבה מאיירים מעולים. בעיני הגדולה של גבע נקשרה ביכולת שלו לבקר עם הומור את המפעל הציוני. הוא עשה זאת מתוך מחויבות עמוקה לשני השדות העיקריים שהפעילו אותו: הקומיקס, כלומר היצירה והמקום הישראלי, כלומר החברה והפוליטיקה. אני מקווה שתוך כדי זה שהוא מנגב שם חומוס למעלה, הוא יציץ מטה ויראה שיש לו כאן המון מעריצים״.

מגזין אופנה: דודו גבע

_מגזין_אופנה_אינטרנטי_הברווז-דודו גבע. הוצאת הקיבוץ המאוחד — סמל מסחרי. כריכת ספר הברווז של דודו גבע (הוצאת הקיבוץ המאוחד)

"עדיין אופטימיים: אמנים מציירים דודו גבע"
אוצר : צחי פרבר

גלריה ויטרינה, הפקולטה לעיצוב, בנין 6
פתיחה: 15 בפברואר בשעה 19:00 נעילה : 22.4.2015
שעות הפתיחה של הגלריה: 10:00-17:00, ימים א-ה
HIT מכון טכנולוגי חולון, רחוב הופיין 63, חולון

דמות הברווז

צוירה לראשונה ב-1977 והתפרסמה במקומון הירושלמי 'כל העיר'. היא התפתחה והתגבשה כשהצטרף גבע לעיתון 'חדשות' ז"ל. המדור היומי שלו "שירת הברווז" הפך לסמל המסחרי של גבע: איור בקו פשוט, נטול התייחסות אקטואלית-חדשותית, שגיבורו הוא אנטי-גיבור מובהק.
הברווז, הדמות הכמעט-יחידה במדור, תואר בכמה מצבים קבועים; בכלוב עם האריה, עם קבוצת ברווזים בדרך לשחיטה, אצל הקצב, ולבסוף – בביתה של האם המבשלת. "ההרגשה שכל רגע יתקעו בך סכין היא מאוד ישראלית – נפשית וחברתית", אמר גבע בראיון, "הברווז הוא אנחנו".

ספר הברווז

ב-1992 פרסם דודו גבע את ספר הברווז (הוצאת הקיבוץ המאוחד): תערובת סיפורים ("מובי דאק", "הברווזמן", "בַּרווי", "שרגא הברווז העיתונאי" ועוד), מבחר מתוך מדור "שירת הברווז", וכן מתכוני ברווז (כולל מתכון של ארז קומורובסקי למרק ברווז שהכנתו אורכת עשר שעות) וכתבות העוסקות באנקדוטות שונות מחיי הברווזים (כדוגמת "מטורף האכיל את ברווזי המלך בשטרות כסף", "גזברים וברווזים מהקיבוצים הפגינו נגד הבנקים", וכיוצא באלה).

דונלד דאק

הוצאתו לאור של 'הברווז' לוותה בתביעה משפטית מטעם חברת וולט דיסני על שימוש בלתי-הולם בדמותו של דונלד דאק, שהופיעה בספר המקורי בסיפור "מובי דאק". הדמות הושמטה ממהדורת 1994 בעקבות פסק-הדין. שלוש שנים לאחר מותו החליטה עיריית תל אביב להעניק לברווז אזרחות כבוד, וב-17 בספטמבר 2009 הוצב פסל רשמי של הברווז בכיכר מסריק בעיר. (באדיבות הוצאת הקיבוץ המאוחד).