מגזין אמנות
אנה טהר זהב, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בויצו חיפה לעיצוב ויצו חיפה
״לכולנו יש סיפור. בכל סיפור יש רגע אותו לא נשכח. רגע מצחיק, עצוב, משמח, מרגש ופוגע. דמיינו שהרגע נעצר. אנשים מפסיקים לזוז. התנועות, החלל. הזמן מספר את הסיפור ללא מילים״
אני אנה. בת הזוג של רון ואמא לסול. לקחתי לי שנה של חופש מהלימודים לגדל את הקטנה בקן חם. כשמלאו לה שנה סיימתי את פרויקט הגמר. בחמש השנים בויצו חיפה עבדתי עם מנחה מקסים: אבנר כץ. אני אוהבת לעבוד מתוך רגש וסיפור מנחה. כל עבודה שיצרתי לצד ההנחייה שלו הביאה אותי להבנה שאני היצירה. זו האהבה שלי. ואני נמענת להגדיר את עצמי. אני אמנית.
בעבודות אני משלבת עולם תוכן נרחב כזה שנותן למתבונן להמציא את הסיפור האישי שלו לצד העבודה שלי. היתרון והחיסרון שלי הוא שאין לי ממש כתב יד מזוהה. קשה לומר על העבודות שלי שהן שלי. עבודות צבעוניות ושמחות לצד עבודות בוטות עם קו שחור. בעבודותיי לעיתים אני ׳אשה׳ ולפרקים ׳אמא׳. זה משפיע על היד האמנותית שלי.
בפרויקט הגמר ביקשתי ליצור סיפור שאהנה ממנו ויסקרן את הקהל. בחרתי בשלושה סיפורים. לכל סיפור הרגע וההתרחשות משלו כל סיפור עוצר בזמן שונה מהאחר. אני חושפת את הקהל לחלל בו מתרחשת הסצינה, את האנשים והסיטואציה, אבל לא מספרת את הסיפור כולו. אני מגישה רגע אחד מתוכו. הקהל בונה את ההמשך בראשו. מי שיתבונן מקרוב יבחין שהסיפור מעגלי ולא ניתן לדעת מאיזה "דף" מתחילים. התוכן עצמו לא נגמר. יצרתי סיפורים מרגשים, אין להם התחלה או סוף. זהו המעגל שאנו חיים בתוכו ולא כולם יוצאים ממנו. השיגרה הזו של חיי משפחה, האמהות, הילדות, החיים של כולנו.
אני עצמאית. תמיד מחפשת איך ניתן לשלב את עולם התוכן שלי עם אנשים שמעריכים אמנות. בימים אלה אני מוכרת צלחות מאוירות, בין היתר במוזיאון טיקוטין. אני עובדת בשיתוף פעולה חברה איטלקית שאני מאוד מעריכה המשווקת מוצרים מאוירים לפעוטות. אני לא מפסיקה לחפש את הדבר הבא שירעיד לי את הלב והידיים
פורסם בקטגוריה אופנה
תגובות פייסבוק