בעקבות השמש

תערוכה של מריה זברין העוסקת בקשר בין טכניקת אדריכלות העץ ברוסיה לבין שיטת סריגה ללא תפר

תערוכת יחיד של המעצבת והאמנית מריה זברין, על הקשר בין טכניקת אדריכלות העץ בצפון רוסיה (אדריכלות רציפה ללא שימוש במסמרים), לבין שיטת הסריגה הרציפה ללא תפר (Free Form) אותה פיתחה מריה בהשראתה, כטכניקת סריגה מהפכנית ובלעדית בארץ ובעולם.

אוצר: ישעיהו איש גבאי, מעצב ומרצה בכיר במחלקה לעיצוב טקסטיל, שנקר

 

​
​בטכניקה החדשה שפיתחה, מקיימת מריה זברין, מרצה בכירה לעיצוב טקסטיל בשנקר, דיאלוג חדש עם המכונה, ומפתחת אובייקטים אלטרנטיביים וקומפוזיציות מקוריות, שאינם נשענים על טכניקות הסריגה המסורתיות, ומצליחות לצייר ולפסל את האובייקט מחדש, ללא צורך בהישענות על סקיצה קיימת, ומתוך חיפוש אחרי צורות חדשות וגזרות מקוריות, הזורמות לכדי יצירה 'פיסולית' בה הבגד מפרש את הגוף והגוף מניע את הבגד.

 

​
התערוכה תכלול מספר מיצגים אמנותיים מרשימים ורחבי ממדים של שבע שמלות רציפות (בכל מיצג) המולבשות על שבע בובות אנושיות מעץ, המחוברות בידיים האחת לשנייה כמיצג שלם ומעגלי אחד, כחלק מעיסוקה של התערוכה במושג ה'מעגליות'. לאחר מחקר מעמיק, תכננה מריה זברין עבור התערוכה משטחים סרוגים תלת ממדיים, הנוצרים ממעברים של טכניקות וחומרים (חוטים) שונים באותו משטח. בפרויקט זה נעשה פיתוח של מבנה ב'פיסול' סרוג, כבד המהווה צורה גאומטרית גדולה (עיגול, משולש, ריבוע) תלת ממדית, המורכבת מצורות קטנות שנוצרו כיחידה אחת שלמה ללא חיבור. הצירוף של משטחים טקסטיליים בתוך מבנים גאומטריים שונים, יוצר קומפוזיציה פיסולית המקרבת בין הפריט לאדריכלות ולגוף. פריט לבוש הנוצר בתהליך זה, אינו מחקה את גוף האדם (בניגוד לבגד מחויט) אלא עוטף אותו בחופשיות ומאפשר תנועה דינאמית בתוכו.

 

 

מריה זברין: "בתהליך היצירה אני אף פעם לא עובדת עם גבולות וגזרה. אחד הדברים החשובים שאני תמיד אומרת לסטודנטים שלי הוא 'תשכחו שהמציאו אי פעם בגדים ותשכחו שהמציאו אי פעם את גוף האדם – תבואו טאבולה ראסה'. "אני מנסה ליצור כמו תיירת שמגיעה לארץ חדשה או כמו ילדה שמתחילה לנגן בפעם הראשונה על כלי שהיא לא מכירה. ההשוואה הזאת בעיני מאוד מתאימה כי החוטים בשבילי הם כמו תווים והסריגה היא כמו מוסיקה שמתפתחת תוך כדי תנועה. רוב האמנים עובדים מסקיצה לעבודה עצמה ואני עובדת לגמרי הפוך – קודם כל עובדת ורק אחרי זה עוברת לסקיצה, כי מה שמוביל אותי היא הדינמיקה של החומר".

 

טכניקת העבודה הייחודית שפיתחה מריה זברין, מאופיינת במעברים אלגנטיים בין אינספור צבעים וגוונים. בפריטי הלבוש שסרגה ועיצבה, ניתן לראות לעיתים מעל לארבעים צבעים וגוונים שונים בתוך פריט לבוש אחד, כעושר ויזואלי ללא אח ורע, גם בהשוואה לסורגים הנחשבים לרבי אומנים בתחומם, בארץ ובעולם. מריה משכילה להשתמש במכונת הסריגה הידנית, כאמצעי ייחודי לציור ו'פיסול' האובייקט, וכנקודת מפגש בין המשטח המצויר לבין הצורה המפוסלת, ליצירת סריג עשיר ורב ממדי, בעל צורות גיאומטריות שונות ומרקמים ייחודיים.

תהליך היצירה של מריה זברין, שואב את השראתו מתוך קשר עמוק אל עולם הטבע, על כל מופעיו והשתקפויותיו. העצים והפרחים, הסלעים והאבנים, הנהרות והעמקים, משתקפים בתוך סריגיה ורקמותיה העשירים והססגוניים, הקורמים עור וגידים, וזוכים לחיים טבעיים וחדשים משל עצמן. בתקופה האחרונה ממקדת מריה את מבטה אל אזורי הטבע הצפוניים של רוסיה הקרילית, ואל נופיה ותרבותה הקדומה של קרליה, המהווים עבורה מקור השראה ליצירה מקורית, עשירה ומלאת רבדים אתניים ותרבותיים.  גוף האדם מהווה עבור מריה זברין ארץ-נוף היכול להכיל על פניו את הבגד מתוך דיאלוג של הקשבה והתבוננות עמוקה – הבגד מפרש את הגוף והגוף מניע את הבגד. בפריטי הלבוש הייחודיים ניכרות השפעות אתניות עמוקות של תלבושות עממיות רוסיות, אך בניגוד למעצבים רבים אחרים, מריה עוסקת בפרשנות מודרנית ללבוש המסורתי, אלא נשארת נאמנה למקור, ובתנאי שכל פריט המעוצב ונסרג בעבודת יד שונה מקודמו.

התערוכה מוצגת בימים אלה בגלריה פריסקופ
פריטי התערוכה, כמו שאר פריטי קולקציות היוקרה של מריה זברין, נמכרים בחנות המותג 'אליסקה', אשר נפתחה בימים אלו בכיכר המדינה.