דוד עדיקא. דיויד הוקני

דוד עדיקא. דיויד הוקני – דוד עדיקא יליד 1970, ירושלים, חי ועובד בתל אביב. עבודותיו, במדיום הצילום כמו גם בוידאו, עוסקות בשאלת המתח בין פני שטח למהות.מוזיאון תל אביב לאמנויות: דיויד הוקני – מילים ותמונות

דוד עדיקא. דיויד הוקני

אוצר: ריצ'ארד ריילי, אוצרת אחראית: אירית הדר
התערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות, דיויד הוקני: מילים ותמונות, מתמקדת בארבע סדרות הדפסים מרכזיות שיצר בין השנים 1977-1961: דרכו של הולל; איורים לארבעה–עשר שירים מאת קונסטנדינוס קוואפיס; איורים לשש מעשיות מאת האחים גרים; והגיטרה הכחולה. הסדרות נסמכות על מקורות ספרותיים ותרבותיים ומוארות בהיבטים ביוגראפיים ופרשניים. הוקני השתמש במלים אולי יותר מכל אמן חזותי אחר בדורו ועטה אותן בסגנון צלול, חד-הבחנה, ענייני ומתובל בהומור יבש. ספרות שימשה חומר מקור לכמה מן העבודות הגרפיות הבולטות שיצר במהלך שני העשורים הראשונים בקריירה שלו.

הסדרה דרכו של הולל (1961-63), מספרת את סיפור חוויותיו בניו-יורק. הרעיון מבוסס על סדרת הדפסים של וויליאם הוגארת (Hogarth) באותו שם – מעשיית מוסר על חיים מבוזבזים, בשמונה תחריטי נחושת שהודפסו ב-1735. בהשפעתו תכנן הוקני סדרה של-16 תצריבים שפורסמה ב-1963, כאלבום במהדורה מוגבלת. ההולל האוטוביוגרפי למחצה, נראה בתחילה כשהוא מגלה את החיים הטובים של החברה החופשית. הוא מוכר הדפסים, מתקבל על-ידי "האנשים הטובים", מחמצן את שערו, פוקד בקביעות ברים ואפילו מתחתן. הפורענויות מתחילות ברגע שכספו אוזל ו"האנשים הטובים" נמנעים מחברתו. אלא שגורלו, אינו נפילה למחוזות השיגעון אלא היבלעות בין ההמונים, בתוכם מתחסלת ונעלמת כל זהות אישית.
בתערוכה יוצג בלופ, וידאו (146 דקות) של האופרה "דרכו של הולל",  מאת איגור סטרווינסקי עבורה דייויד הוקני עיצב את התפאורה. אופרה בשלוש מערכות בביצוע התזמורת הפילהרמונית לונדון ומקהלת גלינדבורן, מנצח:  ברנרד הייטינק.

הוקני החל לעבוד על איורים לארבעה–עשר שירים מאת קונסטנדינוס קוואפיס ב-1966. לצורך הכנת הספר, יצא לביירות, כדי לספוג מאווירת העיר שדמתה – כך הרגיש – לאלכסנדריה הקוסמופוליטית של ימי קוואפיס, שדבר ממנה לא נותר באמצע שנות ה-60.  כדי ללכוד את הלך הרוח ואת החושניות הטבועה בשירתו של קוואפיס, החליט הוקני לשאוב מחוויותיו-שלו, כך שהאיורים מבוססים לרוב על רישומים אינטימיים של חבריו בלונדון. הוא התרכז בעיקר בקו הטהור ורשם כעשרים איורים קוויים ישירות על לוחות הנחושת.
אחד ממיזמי ההדפס השאפתניים ביותר של הוקני הוא , "איורים לשש מעשיות מאת האחים גרים" (1969-70). "ארנב הים", "אסופיבז", "רפונצל", "מעשה באחד שיצא ללמוד פחד", "רינקרנק הזקן" ו"רומפלשטילצקין" ("עוץ לי גוץ לי" בנוסח העברי של שלונסקי). בסך-הכל יצר יותר משמונים תצריבים, ש-39 מתוכם פורסמו ב-1970. הוא עבד בעיקר ישירות על לוחות הנחושת, כך שהרישום חדור בתחושה ספונטנית. התצריבים היו מורכבים וראוי לציון שימושו בטכניקת חריטה מסורתית של קיווקוו צולב, שלצד האקווטינטה שימשה אותו הן לגיוון והצללה והן ליצירת שחורים עמוקים.
סדרת התצריבים הצבעוניים שלו מ-1976/77, הגיטרה הכחולה, נעשתה בהשראת השיר "האיש עם הגיטרה הכחולה" מאת המשורר האמריקאי וואלאס סטיבנס (1955-1879). השיר שנכתב ב-1936, שאב השראה מציור של פיקאסו מהתקופה הכחולה, הגיטריסט הזקן (1903), והוא עוסק ביחסים המורכבים בין האמנות והחיים, הדמיון ותפיסת המציאות. הטווח הרחב של הדימויים והסגנונות, עם הווירטואוזיות הטכנית של הוקני, מהווים ביחד מחווה לרב-האמן הספרדי.

הפתיחה לחברי המוזיאון ושוחריו– שישי 17.4.15 בשעה 12:00
מוזיאון תל אביב, גלרית ג'ינה וגבריאל כאתרי – הבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר
נעילה: 18.7.15
(תערוכה ניידת במסגרת התכנית הבין–לאומית של המועצה הבריטית)

 דוד עדיקא. דיויד הוקני

מוזיאון תל אביב לאמנויות: אורי קצנשטיין – BACKYARD 

(פרס דן סנדל וקרן משפחת סנדל לפיסול, 2014)
אוצרת: ורדה שטיילנאוף
תערוכת יחיד לאמן אורי קצנשטיין – פסל, אמן מופע, מוזיקאי, בונה כלי נגינה ומכונות סאונד ויוצר סרטים. עבודותיו העשירות בטכניקות המאתגרות קונבנציות, הן ביטוי של עולם דמיוני ומטפורי המהדהד בהומור סיכון ואיום. עולם שצירו המרכזי הוא הגוף האנושי ואובייקטים בעלי חזות היברידית שמפעילים אפקטים פסיכולוגיים. העבודות מערערות על הנחות בסיסיות לגבי אופן התפקוד ודרכי ההבנה של האדם את העולם שמסביבו.

התערוכה מציגה תמונה המקיפה את פעילותו המגוונת של אורי קצנשטיין, משנות ה-80 של המאה ה-20 ועד היום. היא מחולקת לארבעה מוקדים שונים, פיסול; וידיאו-ארט; סאונד ורובוטיקה; ועבודות מפתח מוקדמות.
שם התערוכה – "BACKYARD" – מרמז לדברים הסמויים מהעין, למה שמתרחש מאחורי הקלעים. החצר האחורית היא מקום הצטברות של מחשבות, ניסיונות וכשלים. אין בה הסדר, שמתקיים בחזית הקדמית. הכותרת מתכתבת עם המדיה של האדריכלות ומקיימת דיאלוג עם עבודות קודמות של קצנשטיין, באווירה המתווכת בין עבר לעתיד באמצעות שיבושי-זמן.
הצופה מתבקש לפענח צפנים תוך שימוש בעזרים שונים המצביעים על המשמעויות החבויות בתעלומות המוצבות לפניו.

אורי קצנשטיין (יליד תל אביב, 1951), למד בארצות הברית ופעל בשנות ה-70 וה-80 בסן פרנסיסקו ובניו יורק. ב-1985 חזר לישראל ומאז הוא יוצר בתל אביב ומלמד באוניברסיטת חיפה. עבודותיו הוצגו במוזיאון הממלכתי בסנט פטרסבורג; מוזיאון צ'לסי לאמנות; קונסטהאלה, מוזיאון ישראל, בביאנלה של סאן פאולו (1991), בביאנלה של וונציה (2001); בביאנלה של בואנוס איירס (פרס ראשון, 2002) והביאנלה באיסטנבול (2005). בתיאטראות וגלריות בלונדון, ברלין, סן פרנסיסקו, קרדיף, ספרד, ניו יורק ותל אביב.
(הקטלוג בתמיכת פרס דן סנדל וקרן משפחת סנדל לפיסול. התערוכה בתמיכת קרן יונה אתינגר-הווארד גילמן לרכישת אמנות; OUTSET; אוניברסיטת חיפה)
18.4.15 – 18.8.15
מוזיאון תל אביב, גלריה לפיסול ע"ש רות וברוך רפפורט; אולם הלן י' האפט וי' דוד האפט (מפלס עליון) הבניין הראשי

ילדות בשואה – כוכבים בלי שמים

תערוכה חדשה בביתן לתערוכות מתחלפות ביד ושם

"הייתי לבד בעולם, ילד לבד בעולם… אבל האור, תמיד היה איזשהו אור…" (אהרון אפלפלד).
ביום ראשון, 12.4.2015 תפתח בביתן לתערוכות ביד ושם תערוכה חדשה שתעסוק בעולם הילד בשואה – ילדות בשואה – כוכבים בלי שמים. התערוכה מנסה לתת ביטוי לקורותיהם של מיליון וחצי הילדים שנרצחו בשואה, באמצעות הצגת סיפורים שנותרו מאותם ילדים, או מסיפוריהם של הילדים המעטים שניצלו.
טקס פתיחת התערוכה יתקיים ביד ושם ביום ראשון, 12 לאפריל 2015. בטקס יישאו דברים הסופר אהרון אפלפלד, יו"ר יד ושם אבנר שלו ומנהלת אגף המוזיאונים ביד ושם ויהודית ענבר, אוצרת התערוכה.
לחומרים המקוריים המעטים,שמוצגים בתערוכה נוספו יצירות בזכוכית ובאנימציה של סטודנטים מהמחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית של האקדמיה "בצלאל" ומהמחלקה לעיצוב תקשורת חזותית מ-HIT, מכון טכנולוגי חולון" שמציגים סיפורים רבים בתערוכה להם לא היה ביטוי ויזואלי.

בתערוכה שמונה נושאים עיקריים: משחק, לימוד, חברות, מי אני, עבודה, בית, משפחה וטקסי מעבר. חלק מהנושאים מתפצלים לתת-נושאים נוספים. בכניסה מתואר עולמם של הילדים לפני השואה וממנו עוברים אל תקופת השואה עצמה. המעצב חנן דה לנגה מסטודיו דה לנגה, עיצב את התערוכה באמצעות יצירת יער סימבולי שבתוכו מוצגים החומרים. בכל אחד מ-33  'העצים' יש סיפור ראשי וסיפורים נוספים המוצגים במסכים דיגיטליים. יש גם עצים שבהם באים לידי ביטוי נושאים יותר כלליים כגון בתי־ילדים או תנועות־נוער. המעצב ניב משה בן–דוד יצר את המיצב על 'עולם הילדים לפני המלחמה' וערך את הסרטים המוצגים בתצוגה הדיגיטלית.
אוצרת התערוכה יהודית ענבר: "בשואה נקטעה ילדותם של הילדים ובמקרים רבים הם דאגו לפרנסת המשפחה ועודדו את הוריהם במאבק הנואש להישרדות. עם זאת הם נותרו ילדים, כשרק התאפשר הם שיחקו, צחקו ויצרו וביטאו את הפחדים והתקוות שלהם. הציורים, היומנים, השירים, המוזיקה, המכתבים והצעצועים מציעים מבט מרגש ומרתק על ילדות בצל השואה. כוח החיים, החיוניות, היצירתיות, הדמיון, התובנות האנושיות לגבי הקשר עם האחר, כוח ההישרדות והאופטימיות על אף המצב – מעידים על היכולות הטמונות בילדים".

 דוד עדיקא. דיויד הוקני

עירוניות מתועשת – Industrial Urbanism

אוצרים: טלי חתוקה וערן בן יוסף
התערוכה 'עירוניות מתועשת', שתוצג לראשונה בארץ, במוזיאון מוניו גיתאי וינרויב לאדריכלות בחיפה, היא יוזמה משותפת של ד"ר טלי חתוקה, ראש המעבדה לעיצוב עירוני ( HYPERLINK "http://lcud.tau.ac.il/" LCUD) בחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב ופרופ' ערן בן-יוסף-ראש המחלקה ללימודי עיר ותכנון במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), מתמקדת ביחסי גומלין בין ייצור, אנשים ומקומות וממחישה כיצד העיר היא שחקן משמעותי בעיצוב המרחב התעשייתי ולהיפך, כיצד התעשייה משפיעה על חיי היום יום בעיר.
הקשר בין העיר לתעשייה אינו מוסכם. מאז המהפכה התעשייתית, העיר והתעשייה התפתחו וצמחו זו לצד זו, אולם, הנטייה הרווחת היא להתמקד בצדדים השליליים של השפעות התעשייה על העיר, כמו זיהום, פגיעה סביבתית וניצול כוח עבודה זול. המפגעים הסביבתיים של התעשייה תרמו להרחקה של תהליכי הייצור מהעיר ולעיתים אף מהמדינה. בשנים האחרונות מתחזקת המגמה הקוראת לבחינה מחודשת של הממשק בין ייצור ופיתוח בעולם הגלובלי ול"השבת הייצור" (Re-shoring) לעולם המערבי ומתריעה מפני ההרס העצמי שאליו צועדות מדינות וערים המקדמות את המדיניות הפוסט-תעשייתית.
התערוכה מבקשת למקם את הזיקה בין העיר לתעשייה בהקשר עכשווי, של שינוי בשווקי העבודה והייצור, חידושים ופיתוחים טכנולוגיים וצמיחה מחודשת של ערים ואזורים מטרופוליניים, במטרה לדמיין ולתכנן מחדש את התפקיד של התעשייה בעיר. התזמון אינו מקרי. כשתי מאות אחרי המהפכה התעשייתית, הגיעה העת לחשוב מחדש על האופן שבו התעשייה משפיעה על ייצור  המרחב, קידום התעסוקה, עיצוב הסביבה וחיי היום יום של תושבים בעיר של המאה ה-21.   התערוכה מגיעה לראשונה לישראל לאחר שהוצגה בגלריה WOLK במכון הטכנולוגי מסצ'וסטס (MIT), ארה"ב בשנת 2014.

אתר התערוכה: www.industrialurbanism.com
מוזיאון מוניו גיתאי וינרויב לאדריכלות– שד' הנשיא 135, מרכז הכרמל, חיפה
שעות פתיחה: ד',ה' 10:00-13:00; ו', שבת 11:00-14:00
אתר המוזיאון: www.muniogitaimuseum.com
נעילה: 20.6.15

 דוד עדיקא. דיויד הוקני

HIT – "באמצע"

כבכל שנה הסטודנטים במחלקה לעיצוב תעשייתי מהמכון הטכנולוגי בחולון, מקיימים את תערוכת "באמצע". תערוכה מסורתית שמתקיימת ב'אמצע' שנת הלימודים, בה מציגים הסטודנטים כ150 עבודות פרי יצירתם מפרויקטים שונים ממהלך השנה האחרונה.
השנה נושא התערוכה הוא תהליך ייצור המוצר ממבט עיינו של הסטודנט. מרגע החשיבה עד המוצר המוגמר שמגיע בסוף התהליך.  תהליך שהשווינו לתהליך יצור בכל מפעל תעשייתי.
לעומת תערוכות הגמר בבתי הספר השונים בתערוכה זו לא רק מוצגים מוצריהם של הסטודנטים אלא כל התערוכה מתוכננת, נאצרת ונבנית על ידי סטודנטים מתוך המחלקה בליווים של שני מרצים מסגל המחלקה.
הפרויקטים השונים שתוכלו למצוא ב"באמצע" עוסקים בנושאים שונים-מוצרים שמתעסקים בחומר, מוצרים המדברים על סטיילינג, שיתופי פעולה עם חברות קיימות המאפשרות לסטודנטים להתנסות בעולם האמיתי, בצרכים של החברה ושל הלקוח, ופתירת בעיות קיימות. כמ גם, מוצרים למען החברה והסביבה.
האנגר 2, נמל יפו, בין התאריכים 5-12/4/15 הכניסה-חינם.
"באמצע" הפייסבוק

עדן אורבך עפרת /  IN-SIGHT-SEEING

תערוכת יחיד / פתיחה: יום שלישי, 28.4.2015, 19:30
בתערוכה, IN-SIGHT-SEEING, השנייה בסדרת התערוכות בגלריה היינקן גראז' גאלרי תציג עדן אורבך עפרת מקבץ עבודות וידאו מהשנים האחרונות שיתפרשו על כשמונה אזורי תצוגה במקביל. עדן אורבך עפרת, אמנית וידאו ארט ומיצבי וידאו. בוגרת תואר ראשון ושני בצלאל. בעבודות ומיצבי הווידאו שלה עוסקת עדן בארכיטיפים תרבותיים, בסמלים קאנונים ו/או דמיוניים ובקטבים סותרים ומשלימים, דרך השענות על מקורות ספרותיים ומיתיים. בין אם באמצעות משחק באלמנטים וסמלים מתוך הקאנון המיתולוגי ובין אם על ידי יצירתם של מיתוסים "פרטיים" – אורבך עפרת יוצרת התכתבות בין הפרשנות האוניברסאלית לזו האישית.

לילה, חושך, האפשרות לסוג מבט אחר. האישון מתרחב לקליטת מידע מוגברת ובה בעת, המידע המגיע אל העין הוא מוגבל ומחייב גיוסם של החושים האחרים.
זוהי ממלכת החושך, החושך מאפשר את המגע עם העולם האחר, עולם אשר אינו נגיש באור היום ובו התפיסה משנה את מרכז הכובד שלה, נודדת למקומות שונים ומייצרת אפשרות לנביעה של משמעויות אחרות. הניסיון הוא להרחבת גבולות החושך ושיוכו כמרחב נפשי אל הלא-רציונלי והעל- טבעי.
עדן אורבך עפרת, חיה ויוצרת בתל אביב, זוכת פרס אמן צעיר לשנת 2014 של משרד התרבות, מציגה בימים אלו במוזיאון תל אביב לאמנות במסגרת תערוכת הפרס. עבודותיה הוצגו בין השאר במוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב, מוזיאון על התפר, גלריה נגה, ועוד.

"לילות ירח מלא"

סדרת מפגשים עם אמני וידאו ארט

ניר עברון הוא אמן וידאו וצלם המתגורר בתל אביב. עברון מרבה להציג בארץ ובעולם בגלריות, מוזיאונים, פסטיבלים וביאנלות, ביניהם הביאנלה ה19 לאמנות בסידני (2014), הטריאנלה השלישית של ה-ICP בניו יורק (2013) והביאנלה לאמנות של ברלין (2010). הוא הציג תערוכות יחיד במרכז לאמנות עכשווית בתל אביב, ב-LAXART בלוס אנג׳לס ובימים אלו מציג בבית האמנים בירושלים את תערוכתו ״שלוש מכפלות״. מאז 2007 מלמד במחלקה לצילום בבצלאל.
עבודותיו חוקרות את הקשרים והזיקות שבין צילום והיסטוריה, זמן וטכנולוגיה, ארכיטקטורה ודימוי-נע והן בוחנות שאלות מדיומאליות המשולבות בשאלות פוליטיות עברון יציג פרויקטים מהשנים האחרונות ויספר על תהליכי עבודה ועל עבודות עתידיות.

גלריית המדרשה, רחוב הירקון 19, תל-אביב.
הפקולטה לאמנויות המדרשה, המכללה האקדמית בית ברל, בתל אביב.
שעות פתיחה: א'-ה' 13:00 – 20:00, יום ו' 10:00 – 14:00, יום שבת 11:00 – 14:00
טלפון: 03-6203129

 דוד עדיקא. דיויד הוקני

"חרושת התלמים" / Furrow Industry
איתי זלאיט / Itay Zalait

תערוכת יחיד / אוצרת: טלי קיים / פתיחה: יום חמישי, 30.4.2015, שעה 20:00
"חרושת התלמים" תערוכת יחיד ראשונה של האמן איתי זלאיט, בתערוכה יציג כ-15 אובייקטים שהם סוג של הכלאות או חפצים אשר מקבלים ביטוי חדש, ברובם צעצועים, שמצא ברחוב והפך לקונסטרוקציות מונוכרומטיות גדולות ממדים.
נקודת המוצא של התערוכה היא פסיכולוגית. איתי זלאיט אבא טרי ואמן פעיל, מנסה להצית מחדש את חדוות היצירה אל מול המשפך ההולך וצר של שגרת היום יום. זלאיט מסיק שאנחנו כלואים בשני מעגלים: המעגל החברתי של תרבות הצריכה שאינה יודעת שובע ומנסה לשווא למלא אחר חסרים רגשיים וחיצוניים שלנו. המעגל השני, הוא פנימי ואישי לכאורה, אבל קשור בקשר הדוק לזה הראשון. זלאיט מייצג את המעגלים הללו על ידי ליקוט ואיסוף של אובייקטים מן הרחוב, שהם צעצועים ברובם הגדול. איתי זלאיט עורם את החפצים ויוצר מהן קונסטרוקציות מונומנטליות וחד צבעיות ובכך יוצר מהלך הפוך לזה השיווקי והתעשייתי שנועד לפתות את הצרכן ולגרום לו לרכוש ולאגור.
עבור איתי זלאיט, האדם המודרני הוא כלי בחייו, אשר מובל מבחירה לבחירה. הוא אינו נוכח בחייו בצורה טהורה שמנותקת מצורה ומעיסוק אובססיבי באגו ובהישג הנרשם. על כן, כהמשך לפעולת האיסוף, לאורך התערוכה יופיע לסירוגין צינור ביוב. הצינור החשוף והלא מטופל, מייצג מצד אחד את משפך החיים המוביל את צעדינו ומצד שני את המעגל הסגור שבמסגרתו אנו מתקיימים.

איתי זלאיט יליד 1979, חי ועובד בתל אביב, בוגר המדרשה לאמנות בבית ברל ותואר ראשון בפסיכולוגיה מהאוניברסיטה הפתוחה, הציג בתערוכות קבוצתיות ביניהן במכון אלפרד לאמנות, גלריה חנינא, וכן בירידי האמנות צבע טרי 6, 7. "חרושת התלמים" הינה תערוכת היחיד הראשונה שלו.

נעילה: 30.5.15
גלריה p8  רחוב יהודה הלוי 79, תל אביב.
שעות פעילות: שלישי, 15:00-11:00 רביעי – חמישי, 19:00-15:00 שישי – שבת,   15:00-11:00

אמני המחזור הרביעי של תכנית הרזידנסי (ארטפורט תל אביב)

אלעד רוזן, דוד עדיקא, הילה טוני נבוק, מיכל בראור, נעמה ערד, תמיר צדוק יזכו למלגת קיום חודשית וליווי אוצרותי קרוב.
מרכז האמנות ארטפורט, שיזם ג'ייסון אריסון, יו"ר הקרן המשפחתית על שם תד אריסון, פועל ללא מטרות רווח לקידום וטיפוח האמנות העכשווית בישראל.  תכנית הרזידנסי מעניקה לשישה אמנים ישראליים סטודיו, מלגת קיום חודשית וליווי אוצרותי קרוב.
ועדת איתור מקצועית וחיצונית בחרה בששת האמנים שייקחו חלק בתוכנית שתתחיל בספטמבר 2015 ותימשך עד אוגוסט 2016. השנה  כללה  ועדת האיתור החיצונית את אדם בודק (מנהל ואוצר הגלריה הלאומית בפראג), גבריאל פלורנז (מנהל הרזידנסי ומרכז האמנות פיוניר וורקס בניו יורק), יובל ביטון (אוצר מוזיאון אשדוד) ואיה לוריא (אוצרת ומנהלת מוזיאון הרצליה), ונפגשה בנוכחות ורדית גרוס, מנהלת ארטפורט.
המרכז, שמסיים את שנת פעילותו השלישית כולל חלל תערוכות מרכזי ובמסגרת תכנית הרזידנסי מעניק ליווי אוצרותי, חלל עבודה אישי (סטודיו) ומלגת קיום חודשית לכל אחד מן האמנים. המרכז מקיים לצד תכנית הרזידנסי תערוכות, כנסים וסדנאות מקצועיות לאמנים, במטרה להשמיע קולם של אמנים במרחב הציבורי ולקדם קשרים בין אמנות וחברה. 

אלעד רוזן יליד 1980, חי ועובד בתל אביב. עבודותיו, בעיקר במדיום הציור, עוסקות בסלפסטיק, הומור שחור וקלישאות של כח. הוא שואב את דימוייו מהאינטרנט ומההיסטוריה של האמנות. זוכה פרס לציור לאמן צעיר ע״ש אסנת מוזס לשנת 2010.

דוד עדיקא יליד 1970, ירושלים, חי ועובד בתל אביב. עבודותיו, במדיום הצילום כמו גם בוידאו, עוסקות בשאלת המתח בין פני שטח למהות, בין נראות למשמעות כשהוא משתמש באלמנטים של זרות, פליטות, שחורות, תלישות, זיוף, מגדר וצבע, מנתקם מהקשר של זמן ומקום ומתוך כך מערער על הדרך בה אנו תופסים אותם. בוגר התואר השני של בצלאל 2004. זוכה פרס משרד התרבות 2011, פרס קרן שרת, ועוד.

מיכל בראור ילידת 1984, בעבודותיה כאמנית וכחוקרת בראור מתייחסת לשאלות של ארגון ידע, זיכרון פרטי וקולקטיבי וכתיבה היסטורית. ברבות מעבודותיה משמש הארכיון חומר גלם עיקרי אותו היא יוצקת בצורות חדשות על מנת לחשוב  מחדש את הנרטיב ההיסטורי שנאגר סביבו. בשנת 2013 סיימה בהצטיינות את לימודי המאסטר שלה במחלקה לצילום ב-Royal College of Art בלונדון. בימים אלו מוצגת תערוכת היחיד שלה "ציפורי טרף, ציפורי שיר" המסכמת פרויקט מחקר שערכה לאורך שנת 2014 במוזיאון פתח תקווה.

נעמה ערד, ילידת 1985, היא פסלת ואמנית מיצב החיה ויוצרת בניו יורק ובתל אביב. עבודותיה נמצאות בדיאלוג עם הסדר התרבותי המודרניסטי והתיאוריה הפסיכואנליטית. על ידי המרה של מבנים אדריכליים לחומרים זולים ויומיומיים, ערד בונה ואז מפרקת דימויים של כוח גברי ומעמד כלכלי בפעולות המסמנות בירוקרטיה ומלאכת יד נשית. בוגרת תואר שני מבית הספר של המכון לאמנות בשיקגו. זוכת פרס הצטיינות ע"ש איילין קופר (2010) ומלגת יצירה ע"ש ז'אק ונטשה גלמן (2014).

הילה טוני נבוק ילידת 1974, עבודותיה עומדות על התפר שבין פיסול, רישום ופרפורמנס. רישומיה ופסליה של נבוק נעים בין המופשט והקונקרטי, ושואפים למונומנטליות אך בו בזמן לשבריריות. באמצעות קודים של עיצוב ואדריכלות ישראלי פופולרי ושימוש במוצרי צריכה יומיומיים, תוך הפניית המבט אל פרקים קנוניים באמנות העבר, חושפת נבוק את הפנטזיות והשאיפות העמוקות ביותר הנמצאות בבסיס החברה. נבוק נמנתה על עורכיו של מגזין האמנות "פיקניק" בין השנים 2007-2011 ובמסגרת זו אצרה במשותף את הביאנלה השנייה לאמנות בהרצליה (2009). היא בוגרת תכנית לימודי ההמשך של בצלאל (2009).  זכתה בפרס גבעון מטעם מוזיאון תל אביב (2011) ובפרס עידוד היצירה מטעם משרד התרבות (2012), מלגה מטעם מפעל הפיס (2013) ועוד.

תמיר צדוק, יליד 1979, אמן רב תחומי העוסק בעיקר בצילום סטילס ווידאו. עבודותיו עורכות מניפולציות בתופעות ישראליות מוכרות תוך כדי בחינת מקומם המרכזי בתקשורת ובתרבות הפופולרית, ומעלות שאלות בנוגע למושגים של אמת ועדות, הבניית נראטיב ומהות הישראליות. בוגר המחלקה לצילום של המדרשה לאמנות בבית ברל (2007). זוכה פרס אמן צעיר ב2010.

 דוד עדיקא. דיויד הוקני

CLEM$ – תערוכת יחיד

תערוכת היחיד של האמן הצרפתי CLEM$ מתקיימת במסגרת פרויקט "במה לאמן" של בנק דיסקונט המאפשר חשיפה לאמנים בכותלי הבנק.
CLEM$, אמן צרפתי-ישראלי, אשר באופי עבודותיו ניתן למצוא אובססיה לדמויות פופולריות עכשוויות שהוא יוצר בהן מניפולציה ומבקש בעבודותיו לייצר אמירה ואף צעקה. אלו, אשר מאופיינות בתרבות הפופ והאורבנית, מאגדות בחובן בצורה הומוריסטית, את כל הטוב, הרע, חוסר התועלת וההגזמות. בציוריו המורכבים, ניתן למצוא את הגיבורים של אתמול פוגשים את הסמלים של היום, בהתפרעות רחבה של צבעים שמונחים על בדים גדולי ממדים בטכניקות שונות כגון צבעי שמן, צבעי אקריליק, צבעי ספריי ועוד.

פרויקט "במה לאמן" החל בשנת 2007, ומאז ועד היום זכו עשרות אמנים לחשיפה בין כותלי הבנק. הבנק מברך את CLEM$ שלאחרונה עשה עליה לישראל ובמסגרת התערוכה המוצגת בסניף הבנק נבחרו להציג יצירות מרכזיות של האמן בזיקה לתרבות הפופ ארט. עבודותיו כוללות דיוקנאות של גולדה מאיר, יצחק רבין משה דיין, דוד בן גוריון ואחרים.
CLEM$ הוא אמן צרפתי-ישראלי, שנולד בשנת 1974. אוטודידקט, אשר החל לצייר קריקטורות בגיל מוקדם אך מסיבות שונות נאלץ להניח את עפרונותיו במשך שנים. בתקופה האחרונה, החל במסע לא שגרתי לחזור לתשוקת ילדותו וכעת הוא מקדיש את עצמו ליצירתו באופן מוחלט.עבודותיו מוצגות בערים שונות בעולם כגון מיאמי, לונדון, ניו יורק, פריז וכעת בתל אביב.

נעילה: 29.5.15
בנק דיסקונט סניף צפון דיזינגוף, רחוב דיזינגוף 191, תל אביב
שעות פעילות: יום א' 13:00 – 08:30, יום ב', ה' 13:00 – 08:30, 18:30 – 16:00, יום ג' -יום ד' 14:00 – 08:30

 דוד עדיקא. דיויד הוקני

שיח גלריה – 'אירגונית'

בהשתתפות: רוני קרני, לורה שוורץ – אוצרת
שבת 18 אפריל  2015   בשעה 12:00
גלריה קונטמפוררי מזמינה את הקהל לשיח גלריה בתערוכה אירגונית בהשתתפות האמנית רוני קרני והאוצרת לורה שוורץ.
התערוכה מוצגת בחלל העליון של הגלריה, במסגרת "פרויקט המבחנה", והיא כוללת קולאג'ים מסדרות שונות שנוצרו בין השנים 2013-14 בישראל ובצרפת, ומהווים הרהור על אסתטיקה ארכיטקטונית, ריכוז והתפזרות.Contemporary by Golconda, גלריה קונטמפוררי ביי גולקונדה, רח' הרצל 117, תל אביב.
שעות פתיחה: ימים ב' עד ה': 19:00 – 11:00, יום ו': 10:00-14:00, שבת: 11:00-14:00
טל'. 03-6822777  www.contemporary.co.il

 דוד עדיקא. דיויד הוקני

"עוצמה ויופי" \ "Strength and Beauty"
פאבל קובלבסקי \ Paweł Kowalewski

אוצרת: כילי קורן
פתיחה: 23.4.2015, יום חמישי, 19:30, נעילה: 16.5.2015

האמן הפולני, פאבל קובלבסקי, מציג לראשונה בישראל את תערוכתו החדשה "עוצמה ויופי". התערוכה מאפשרת מבט צלול לתוך עיניהן של נשים צעירות ויפות שדמותן נעלמה אל תוך התודעה של הפחד והסכנה שליוו את חייהן בתקופת מלחמת העולם השנייה. בתערוכה יציג קובלבסקי עשרה הדפסים גדולי ממדים של צילומי דיוקנאות של נשים שחוו את השואה על בשרן, שרדו אותה, הקימו משפחות ונפטרו כשהן משאירות אחריהן דור שני המתמודד עם טראומת המלחמה האכזרית.
בתערוכה "עוצמה ויופי" מתמודד האמן עם ההיסטוריה המשותפת של הפולנים והישראלים. קובלבסקי מציע הסתכלות חפה מציניות ומאירוניה ושאינה מאפשרת הסחת דעת. הדמויות שהיוו בסיס לעבודתו לקוחות מתוך צילומי פנים קטנים שהופיעו בתעודות מסע או במסמכים אחרים שהוצאו בזמן המלחמה. בתהליך העבודה הוא פרש אותן על נייר צילום גדול ממדים המוצמד לגיליון אלומיניום, ומודפס בטכניקת הדפסה ייחודית אשר משלבת 3 צבעים שיצרו אפקט מיוחד של נראות שונה מכל זווית ראיה. הצבע המיוחד (צבע פלורוסנט) בו השתמש קובלבסקי יגרום להיעלמותה של הדמות כעבור מספר חודשים, והיא תשמר רק מתחת לכיסוי שימנע מגע עם האוויר. לצופים מתגלה יצירה מקורית ומעניינת –מיזוג של ציור מנטלי וצילום.

קובלבסקי מתרכז בקיום שמעבר לנראה. מציב את הדמויות כישויות מיתיות ומטפל בהן בעדינות ובאסטטיות נוגעת ללב. קובלבסקי מרשה לעצמו להעריץ את הנשים ששרדו את המגיפה הנוראית של הרוע האנושי. הוא מציג את הנשים כדמויות אייקוניות גדולות מהחיים – מהלך אמנותי שמתקומם נגד המשטרים הטוטליטריים ולועג להשפעה שייחלו לה על הנפש האנושית. קובלבסקי מציע מבט אחר, המאפשר שחרור מסוים ממשא כבד של זיכרון מקובע, וכך מתקן ירושה מעוותת. בעוצמה וביופי הוא שולף את הנשים שלו ממצב של קורבנות למעמד של אלילות. בתערוכה המיוחדת הזאת נסדקת הקליפה הגסה ש"שמרה" על הגרעין של סיפורי החיים וההישרדות בתקופה החשוכה, ואור מסתנן ומאיר מחדש את הדמויות, את יופיין ואת גבורתן, ומעניק לצופים חוויה של זַכּות ורוך.
מות אמו, שארע לאחרונה השפיע עליו עמוקות. סופיה, שהייתה לא יהודייה, חיה בוורשה ועברה את מאורעות המלחמה כלוחמת במחתרת הפולנית. בשלב זה בחייו, מתוך מונולוג פנימי וחיפוש אחר זהות עצמית הוא מחליט להתעכב, כפעולה אמנותית, על הפרטים המרכיבים את זהות המשתתפות בטרגדיה הגדולה.
פאבל קובלבסקי, יליד ורשה (1958), עשה את צעדיו האמנותיים הראשונים בתקופה של מאבק סוער במולדתו – המעבר ממשטר קומוניסטי לדמוקרטיה. ב-1982, התארגנה בפולין תנועת סולידריות בראשותו של לך ולנסה, שהצליחה להביא את השינוי המיוחל. ב-1983, הוא היה ממקימי "הקבוצה" (GRUPPA”")– שישה אמנים צעירים שהמשיכו את ההתנגדות כלפי המשטר בפולין. הם תקפו ביצירותיהם את האסתטיקה המיושנת, את האסקפיזם ואת האמנות המגויסת, ודחפו קדימה את הציור האינטלקטואלי בעל המסר הפילוסופי. "הקבוצה" הייתה אחד ממרכיבי המפתח של האמנות העכשווית בפולין. קובלבסקי יוצר ברוח הזרם האקספרסיוניסטי. סגנונו מהיר ואינטואיטיבי, ועבודותיו שמשתרעות על פני ז'אנרים שונים, מלוות בשורות מחץ המתובלות בהומור ובאירוניה. עבודות חתרניות אלה, יצרו שיח חדש בשדה האמנות הפולנית.

בית האמנים ע"ש זריצקי, רחוב אלחריזי 9, תל אביב
שעות פעילות: ימים ב-ה 13:00-10:00, 19:00-17:00 יום ו 13:00-10:00 שבת 14:00-11:00

 דוד עדיקא. דיויד הוקני

שלוש תערוכות יחיד חדשות בגלריית המדרשה– הירקון 19

הפתיחה: 8.4.2015, יום רביעי, בשעה 20:00, נעילה: 13.5.2015
אוצר: בועז ארד

רותי בן יעקוב – Slip Of The Hand
רותי בן יעקב מציגה עבודות אקוורל. אלה עבודות קטנות , אינטימיות באופיין. מהירות. מגיבות כצילום לפעמים מתוכו. דימויי מציאות ומיתוס מתחברים ומתפרקים מנסים לייצג נקודת ממשק אל הטבע, התרבות, הבית או אדם אחר. מה שנתפס כחוץ. אפשר לראות את מכלול הציורים כרצף של ניסיונות לייצר נוכחות בעולם למנגנונים מנטאליים. למלא בהם את הפערים שבין הזיכרונות, לתת מובן לחללים והפערים שהם החוויה המפורקת שאנחנו מכנים "אני".

אדר גולדפרב – Exhausted
המיצב של אדר גולדפרב הוא יצור כלאיים. חיבור בין מיטה ואופנוע. חלום בלהות שחציו רהיט וחציו מכונה. מדי פעם מתעוררת המכונה, כלואה בין הסיוט של הנגר והסיוט של המכונה.

שי רטנר – "טוב למות"
ב"טוב למות" סרטו של  שי רטנר  קורסות אמיתות היסטוריות  אחת לתוך השנייה. טרומפלדור והירושימה. שני אסונות הופכים למחבר טרגי חדש.  הסיפור שנוצר אינו יכול לתפקד בשדה ההיסטורי או הביוגראפי. הוא אינו עוסק באמת. הוא מפברק מרחב חדש שמתנער מהמציאות כמו שהכרנו אותה ומחייב אותנו לייצר הגדרה חדשה. זו, יכולה לתאר מנגנון במרחב המנטאלי או הפוליטי או את הסדק שבין שני אלה.

גלריית המדרשה, רחוב הירקון 19, תל-אביב.
הפקולטה לאמנויות המדרשה, המכללה האקדמית בית ברל, בתל אביב.
שעות פתיחה: א'-ה' 13:00 – 20:00, יום ו' 10:00 – 14:00, יום שבת 11:00 – 14:00
טלפון: 03-6203129