דרך הזכוכית

מה המשותף לרוקחת, עובדת סוציאלית ועיתונאית בתחום העיצוב?

3 נשים שהחליטו לעשות הסבה מקצועית, אחרי קריירה ראשונה ומלאה במשך שנים רבות, ויצאו לחקור, ללמוד ולהתנסות בתחום חדש ובחומר השקוף והיומיומי, שכולנו עושים בו שימוש רב, ומצאו את עצמן מציגות בתערוכות בארץ ובעולם.

נשים שבחרו אחרת. לצאת מהמקום המוכר, השחוק, המובן מאליו …ולצאת להרפתקאה בעקבות הלב והיצירתיות.  ענת וויס, אביטל מאור וענת טננבאום- שלושתן בעלות סטודיו חי ונושם, סדנאות ויצירות, משתתפות בתערוכות ונחשבות  מהאמניות הזכוכית המובילות בארץ כיום! שלושתן (ועוד 5 נשים אמניות זכוכית) ישתתפו בתערוכה קבוצתית, נשית ומרתקת שתפתח בקרוב 11-02-2016 , בגלרית בן עמי – גלריה מחברת , ביפו. בתערוכה הקרובה, 8 אמניות זכוכית מהמובילות בתחום בארץ, חלקן מציגות בארץ ובעולם, חברו יחדיו והן יוצרות שקוף. לחלקן יש סיפור חיים מעניין על קריירה שנייה, אליה הן הגיעו מעולמות שונים לגמרי!)

השימוש בזכוכית,  החל מהניפוח הראשון בימי הפיניקים, דרך השימוש בחרוזים לקניית עבדים אפריקאיים ועד לעיצוב המודרני של ימינו. הזכוכית התגלתה לפני  כ-5,500  שנים והפכה לחומר זמין, רב שימושי, דקורטיבי ואמנותי.  בתי מלוכה מצריים עשו בה שימוש, הפיניקים שיכללו את שיטת הייצור והחלו לנפח אותה, והרומאים הם אלה שהביאו את השיטה לכדי אמנות של ממש ואף המציאו את הזכוכית השקופה. סוד הזכוכית השקופה אבד עם שקיעתה של האימפריה הרומית והגיח מחדש עם תחייתה של תעשיית הזכוכית הוונציאנית באי מורנו. הפריחה שהביאה לאי מורנו את תהילתו כמרכז יצור זכוכית, שורדת עד היום. במקביל, התפתחו  מרכזי יצור נוספים בעולם ותחום היצירה בזכוכית בפריחה.

רבות נכתב על יופיו וסגולותיו המיוחדות של חומר הזכוכית, הניתן לעיצוב למגוון רחב של שימושים והקשרים, באמנות, בתעשייה, בחיי יומיום, באדריכלות  וברפואה. הזכוכית היא חומר המתאים עצמו למגוון רחב של שימושים והקשרים, ועל כן העשייה בו  מציעה דרכים רבות  וגישות שונות.  שנים רבות נתפסה הזכוכית כחומר הבא לשרת מטרות תועלתיות כמו חפצי יומיום, חפצי נוי, יישומים בבניה, מכשור מדעי ועוד.

הזכוכית נתפסה כחומר בעל תכלית שימושית וכמרכיב אדריכלי. עם הקמת הכנסיות הנוצריות הראשונות  בימי הביניים, יצרו האדריכלים חלונות ויטראז' מרהיבים, שגרמו לקהל המאמינים חוויה מרגשת אל מול יופייה ועוצמתה של הכנסייה הנוצרית.  אמנות הזכוכית עושה שימוש בהשתקפות האור בצבעוניות רבה ובזה יוצרת חוויה ויזואלית עמוקה. בדומה לחומרים האחרים גם הזכוכית הצטרפה לזרם המרכזי באמנות, שבמסגרתו נוצרות עבודות מושגיות, השימוש חדל להיות תכליתי בלבד, והדגש עבר אל המופשט והפיסולי הגלום בזכוכית. הזכוכית בעלת פוטנציאל  גדול בהבעה אמנותית ודוגמא לכך באה לידי ביטוי בתערוכה זו.

תנועת "זכוכית בסטודיו" הביאה את היצירה בזכוכית לכלל אמנות טהורה. מאז שנות השישים של המאה העשרים, עם התפתחות אמצעים טכנולוגיים שונים, הפכה הזכוכית לחומר מרתק בידי האמנים. תערוכה מיצירותיו של האמן דייל צ'יהולי, הייתה אבן דרך בשינוי הגישה ליצירה בזכוכית.

בתערוכה הנוכחית, "דרך הזכוכית – תערוכה בשקיפות מלאה", בגלרית בן עמי ביפו, משתתפות 8 אמניות ישראליות (!) המייצגות את בכירי אמני הזכוכית בארץ, המציגים מיצירותיהם בארץ ובחו"ל. בנוסף, שיח גלריה עם האמנית והאוצרת יעל מרגלית, בנושא "כוחה של הזכוכית בעיצוב חללים פרטיים וציבוריים", יתקיים במהלך תקופת התערוכה.

ענת ספיר – בוגרת המחלקה לאמנות בבצלאל, יוצרת תכשיטים מזכוכית בצבעוניות חזקה ועזה. התכשיטים הם עדות או הנצחה של רגע הגילוי בטכניקה, בצורה ובצבע.

שלומית איזנשטיין – מתמחה בניפוח זכוכית מותכת, הנמצאת בתוך כבשן בטמפרטורת עבודה של כ 1100 מעלות צלזיוס. ראשיתה של כל יצירה היא בהחדרת אויר הריאות אל ליבת הזכוכית החמה הנמצאת בראש צינור הנשיפה. משתפת בתערוכות בארץ ובחו"ל לאחר קריירה ארוכת שנים בתחום הרווחה והחינוך, פנתה ללימוד מלאכת ניפוח הזכוכית במינסוטה, ארה"ב. השתלמה אצל גדולי מנפחי הזכוכית בעולם, ואף למדה טכניקות נוספות בעיצוב ואמנות הזכוכית.  בין  עבודותיה, כלים דקורטיביים שימושיים, פיסול ותאורת אווירה. עבודותיה נמכרות בגלריות ובחנויות מוזיאונים ברחבי הארץ.

מירי עמיר – עובדת במספר שיטות, כאשר חלק מהזכוכיות הן זכוכית שקופה שנצבעת באמצעות אבקות זכוכית מיוחדות. הפרחים עברו Fusing שריפה ראשונה  (התכה וחיבור של חלקי הזכוכית בחום התנור) ושריפה שנייה  Slumping (הפלה לתוך התבנית הרצויה) על מנת ליצור את צורתם הסופית.  שיטה אחרת  היא שריפה של שכבות  זכוכית מרובות על מנת ליצור עומק ועובי לגופים. בנוסף, עוסקת באמנות הצילום, ומשתתפת בתערוכות רבות בשני התחומים.

סילביה צימרמן – מחוברת לטקסטיל בעקבות מקצועו של אביה, חייט, שנפטר בגיל צעיר.  מציגה חולצות, מכנסיים ובדים בגודל טבעי מזכוכית, ולאחרונה החלה לעשותם כמיניאטורות כמחווה לאביה. העבודות המוצגות הן בטכניקת "יציקת זכוכית"(Kiln Casting),  טכניקה מורכבת של מעברים בין "פוזיטיב – נגטיב".

טובה  כרמון – הראשונה בארץ שפיתחה את טכניקת התזת החול בשנת 1982. העמידה דור של תלמידים וכיום ניצבת בשורה הראשונה של האמנים בתחום זה בארץ. בוגרת "בצלאל" בעיצוב גרפי, בעלת תואר ראשון בתולדות האמנות באוניברסיטת ת"א, ותואר שני במגמת עיצוב קרמי וזכוכית ב- "בצלאל". למדה אצל מיטב האמנים באיטליה ובארה"ב. נוגעת בכל הסגנונות, עתיק, מסורתי, קלאסי, אתני והחדשני ביותר. יצירותיה הוצגו בתערוכות עיצוב בארץ ובחו"ל (מילנו, פילדלפיה ועוד)

ענת וייס – נולדה ברחוב הזכוכית בחדרה, וקיבלה השראה ליצור בזכוכית ממפעל עתיק לייצור זכוכית שפעל ליד ביתה, עוד בימי הפניקים. אחרי קריירה ארוכה במקצוע הרוקחות,  מתוך אהבה לרקוח חומרים ולעזור לאנשים, החלה לעסוק בסוגי אמנות רבים. גילתה את עולם הזכוכית בעת מגוריה בקליפורניה, שם למדה ב-San Francisco Center of Glass Art. , התמחתה בהתכת זכוכית  אצל האמן Dan Fenton. וכשחזרה לישראל, התמחתה ביציקות זכוכית בטכניקות מיוחדות אצל האמנים בוריס שפייזמן ומעיין פייגין. התמקצעה בפסול בזכוכית אצל Ivana Sramkova  ואצל הפסל Petr Stacho.  בנוסף למדה עיצוב תאורה באוניברסיטת בר-אילן. משלבת זכוכית ואור במגוון טכניקות, מבליטה את הצבעוניות והשקיפות של החומר, ומדגישה אורות וצללים. (הציגה בתערוכה "פורטרט נשי", "שביר!?" , "הביאנלה והסימפוזיון לאמנות הזכוכית בירושלים" ובתערוכת "אור כחומר ביד היוצר")

סטודיו זגוגיתא – ענת טננבאום & אביטל מאור – מתוך תשוקה לעבודת קראפט מסורתית וידנית בכלל, ולעבודה בזכוכית בפרט, הוקם הסטודיו, כמעט בניגוד לכל היגיון כלכלי. במהלך מספר שנים הפך הסטודיו למקום מקצועי להוראה וליצירה. עסק המבוסס על שותפות נשית ויצירה בזכוכית בטכניקת ה"פיוזיניג".
ענת טננבאום – עבודת סוציאלית במקצועה, החלה את דרכה בזכוכית בתחום הוויטרז' ועברה ליצור בטכניקת ה"פיוזינג" לפי כחמש עשרה שנים.
אביטל מאור – עסקה במשך שנים רבות בכתיבה עיתונאית בתחום העיצוב. לאחר מספר שנות יצירה בוויטראז', עברה ליצור בטכניקת הפיוזינג.

אוצרת : דורית טלמון
פתיחה: 11-2-2016 נעילה: 17-03-2016
רחוב איילת 10, יפו
הכניסה חופשית!
לפרטים נוספים – http://www.bagallery.co.il/