הגן שבפנים

"אהבתי את את הנשימה העמוקה של השנים, שנשאפת פנימה, מרעידה את המחשבה ואת הגוף"

"גן שבפנים"  – ספר חדש מאת בני שטיינברג

מאת: צח אוריין אוראץ'

ספר הביכורים של בני שטיינברג, "הגן שבפנים", הוא  סיפור אהבה עדין ומרתק, הנוגע בסיפורים ובפרשיות היסטוריות מתקופות שונות. הספר מתאר את הקשר שמתפתח בין מרצה צעיר להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים לבין סטודנטית בחוג. המרצה, אורן אביב, מתוסכל כבר זמן רב מקשרים רומנטיים לא מוצלחים ומחיים אקדמיים בינוניים בעיניו – עד שמגיע לידיו, יום אחד, כתב יד עתיק ומסתורי, המספר את סיפורו של אירוע היסטורי אשר כמעט ולא סופר.

במהלך הרומן נחשפים אורן ומיכל –  הסטודנטית שנזכרה רק עכשיו, בגיל שלושים, לסיים תואר ראשון – לסיפור אשר נגלה בפניהם בהדרגה, מתוך כתב היד העתיק. ובעוד הם תוהים ומנסים לברר האם מדובר בכתב יד אותנטי או בזיוף מתוחכם, הם נשבים בקסמו של הסיפור עצמו ; מדובר, בין היתר, בסיפור ימיו האחרונים של מבצר מכוור שהיה יחד עם מצדה אחד מן המבצרים האחרונים שנותרו במרים לאחר חורבן המקדש, וטמונים בו סיפור אישי של אחד ממנהיגי הלוחמים שנלקח בשבי, ודילמה ציבורית נוקבת אשר נותרת רלבנטית ואקטואלית גם אחרי אלפיים שנה.

הסופרת מירי רוזובסקי משבחת את סיפרו של שטיינברג "כאוקסימורון רב פנים ועומק הנע  "במליאות ובביטחון בין מציאויות ובין עולמות". הסופר והפילוסוף, ד"ר אושי שהם קראוס, מוסיף על "הגן שבפנים" וכותב כי מדובר בסיפור בתוך סיפור וכי "בני שטיינברג טווה בעדינות את הקשר בין העולם הפנימי לעולם שבחוץ, בין העכשווי להיסטורי ובין הגלוי לנסתר".

בני, איזה מקום תופסת ההיסטוריה ברומן שלך? למה בחרת דווקא במרצה וסטודנטית להיסטוריה?
"זו באמת שאלה, למה היסטוריה. למה כל העבר הזה שפולש פתאום לתוך סיפור עכשווי ואקטואלי, המתרחש בתקופה של מתיחות ביטחונית בירושלים? תמיד נמשכתי להיסטוריה, רחוקה וקרובה, שלנו ושל אחרים. אהבתי את המבט הרחוק המהורהר הזה, ואת הסיפורים. את הנשימה העמוקה של השנים, שנשאפת פנימה, מרעידה את המחשבה ואת הגוף, מגמדת פתאום את כל קטנות היום, את כל הסכסוכים והמריבות והטעויות, מעמידה את הכול בפרספקטיבה אחרת, עוזרת להבין את אז ואולי גם את עכשיו. כי לנו יש משהו אחד שלא היה לקודמינו – אנחנו יודעים מה קרה להם בסוף הסיפור שלהם! מין יתרון ממזרי המשכיח את אותה נחיתות שיש לנו לעומת מי שיבוא אחרינו. וכבר אמר בעניין הזה מארק טוויין כי ההיסטוריה לעולם לא חוזרת על עצמה, אבל היא מתחרזת. ועל כן, בכל זאת, ההתחרזות הזו, והמבט הקטן הזה לאחור, יעזרו במשהו כדי לדעת איך לכתוב את הסיפור שלנו, את העלילה שאותה אנחנו מספרים.

ההיסטוריה, לכן, מעניינת ומעסיקה חלק מגיבורי הרומן שכתבתי. היא תיכנס קצת לחייהם, אולי גם לחייו של הקורא – אבל למרות זאת זה לא רומן שכולו היסטורי. זה סיפור על אנשים שחיים עכשיו, על שני צעירים שמחפשים את אותו דבר שכמעט כולם מחפשים, סיפור עליהם ועל משפחתם, ועל ההיסטוריה שלהם, אותה הם באים לספר בעצמם."
תוכל לספר על תהליך הכתיבה
"סופרים רבים מדווחים על בדידות שהם חווים בעבודתם. הם מספרים על הקושי לעבוד בעבודה שעושים אותה לגמרי לבד, רק אתה והשולחן והמחשב. שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש. יש בזה, כמובן, הרבה אמת, ומראשית הכתיבה חיפשתי עם מי לדבר עליה ועל הטקסט, חיפשתי את השיחה ואת העצה את סיעור המוחות. אבל בסופו של דבר, ויותר מכל, התענגתי דווקא על השקט. על הזמן הזה לבד בחדר, רק אני והסיפור. כי בין כל מטלות היומיום ובין כל הטלפונים וההודעות והמיילים וחמש או שש הקבוצות בווצ-אפ שרוחשות וגועשות כמעט עשרים וארבע שעות, אין דבר נעים ורגוע ומזכך יותר מלהניח את העולם בצד לכמה שעות, ולהפליג לימים אחרים לגמרי ולמקומות אחרים לגמרי – למשל אל עמודי הבמה בקצה האמפיתיאטרון בהר הצופים, משקיפים אל נוף קדומים מדברי, ואחר כך ללכת כמה מאות מטרים משם, לצד הנגדי של ההר, ליד האוניברסיטה המורמונית או מתחת לבניין של מדעי הרוח, אל העיר שנשקפת פתאום מלמעלה במלוא הדרה, חדשה וישנה, גדולה ורוגשת.

הכתיבה בשבילי היא מסע. מסע ארוך ומפותל של ימים שמחים ומרגשים וימים מתישים של טיפוס בעליות ארוכות, עם רגעים מרוממי נפש ורגעי ייאוש ודחף להשליך את הכול לפח אשפה או למדורה לוהטת (כמו שעשו כבר כמה מטובי הכותבים בעבר), עם יום שלם המתבזבז במלחמת שוחות ושורות או בחיפוש אחרי מילה מתאימה או ערב פתאומי שבו נכתבת, כמעט מעצמה, טיוטת פרק שלם על נייר מקומט וקרוע. אומרים שהמסע חשוב יותר מן היעד שאליו מגיעים. בסופו של דבר נראה לי שזה נכון. כלומר, אולי אוכל להתענג קצת על הפירות שהבשילו בסוף המסע, ליהנות מחוויית הספר שיצא לאור, אבל לא הייתה לי התלבטות מה לעשות ברגע שבו הוא יצא  – אותו יום שבו אלך אל הזרע הבא, אל הסיפור החדש שכבר רותח ועומד לנבוט, ואיתו אתחיל שוב את המסע".

אירוע השקת ספרו של בני שטיינברג "הגן שבפנים", ייערך ביום ראשון, 17 באפריל, שעה 20:30, בבית היוצר, נמל תל אביב, האנגר 22
בערב ישתתפו:  הסופרת מירי רוזובסקי, הסופר ישי שריד, ראש מחלקת המקור בהוצאת כנרת, נעה מנהיים,  העורכת עלמה כהן ורדי. על הפסנתר: מעיין הירשביין.
הכניסה חופשית.