הזוכים בפרס אריק איינשטיין

הזוכים בפרס לאמנים ותיקים ע"ש אריק איינשטיין בסכום כולל של 1,050,000 שקל: יזהר כהן, אבנר איתי, דרור אדלר, רינה גלוק, ברטה ימפולסקי, יונתן כרמון, אמיל זריה, יוסי גמזו, נורית הירש, דוד וקשטיין, אהרון מסג, גרי גולדשטיין, אלברט כהן, יעקב (יענק'לה) בן-סירא, רותי דר, נורית זרחי, מיכל בת אדם, משה מזרחי, אורי ברבש, יצחק גורמזאנו גורן, עודד פלד. לכל אחד מ- 21 הזוכים יוענק פרס בגובה 50.000 שקל

שרת התרבות והספורט, ח"כ מירי רגב: "פרס זה הוא הכרת התודה וההערכה לפועלם וליצירותיהם, של אלה אשר היו חלק מסלילת דרכה של התרבות הישראלית. אני רואה חשיבות עצומה בהכרה ובהוקרה של יוצרים ותיקים, הפועלים ויוצרים כבר עשרות שנים. אני מברכת בהתרגשות כל אחת ואחד מהזוכים הראויים, אשר באמנותם ויצירותיהם גובשה והתהוותה התרבות הישראלית."

 

חבר המנהל של הפרס כלל את: יו"ר- מוני מושונוב, שלמה וישינסקי, גל קנטי, נועם סמל, חנה מוניץ. נציגת משרד התרבות והספורט בכל דיוני הועדות הייתה נאוה קנדיל.

 

להלן תקציר העשייה האמנותית של הזוכים ונימוקי השופטים:

זמר עברי

ועדת השיפוט: חיים אוליאל, ניצן זעירא, מרינה מקסימיליאן בלומין

יזהר כהן: הילד הנצחי של הפופ הישראלי, הוא אחד הזמרים בעלי הקולות הטובים ביותר בארץ והזמר שעשה היסטוריה כאשר זכה לראשונה באירוויזיון (ב- 1978) בשיר "אבניבי". אחד מהקולות והמבצעים הייחודים בשדה המוסיקה הישראלית לדורותיה. שיריו שזורים בכל התקופות והסיגנונות המוסיקליים. החל בלהקות הצבאיות, דרך ביצועיו לשירים עכשוויים, וכלה במסורת המפוארת של משפחת סולימן הגדול.

נורית הירש: דמות מפתח מעוררת השראה בתרבות הישראלית – פסנתרנית, מלחינה, מעבדת, מנצחת ומבצעת. בלמעלה מחמישים שנות פעילותה הלחינה למעלה מ- 1600 שירים! לחניה ופזמוניה מלווים אותנו מילדות (״הבית של פיסטוק״ ,״דיג דיג דוג״ ,״פרפר נחמד״), דרך הקולנוע, התיאטרון והטלוויזיה הישראליים (״השוטר אזולאי״, ״קרובים קרובים״, ״סאלח שבתי״), וכלה בשירים ארצישראליים (״עושה שלום במרומיו״, ״פרח הלילך״, ״חשמל בכפות ידייך״, ״ושוב איתכם״, ועוד) – יצירותיה של הירש מייצגות את מגוון התרבויות שיוצרות את המציאות הישראלית מאז ועד היום, כשהיא משלבת בין הקלאסיקה למורשת, בין המוטיבים היהודיים לאתניים לג׳אז ולעכשווי, תוך שימוש במילים מן המקורות וממיטב משוררי ארצינו.

יוסי גמזו: סופר ופרופ' לספרות עברית, סאטיריקן, הומוריסט, מתרגם, משורר ופזמונאי ישראלי במלוא מובן המילה. ביצירתו הוא משלב עין בוחנת ורגישות גבוהה עם הומור וצחוק בריא, מבט מהצד עם מעורבות ואיכפתיות; בשירים כמו "סימן שאתה צעיר", "השעות הקטנות של הלילה", "הכותל" ו"איפה הן הבחורות ההן", "זוהי יפו", "מה הוא עושה לה", ועוד – מייצג גמזו את הניגודים הרבים המאפיינים את החברה והתרבות הישראלית: קודש וחול, השתתפות בקרב וכמיהה לשלום, התבגרות וילדוּת, רצינות וקלילות, דמע וצחוק, והכל מתוך אהבה אמיתית לשפה העברית, לתרבות ולחברה הישראלית, אשר גמזו הוא בעל תרומה משמעותית להתהוותה, לקיומה ולאופיה.

 

מוזיקה אמנותית

ועדת השיפוט: אבי ליבוביץ', אביגיל ארנהיים, יוסף ברדנשווילי

אבנר איתי: על תרומתו הרבה בפיתוח שירת מקהלה מקצועית בישראל, שהחלה מאהבה לתחום ויצרה את כל השירה המקהלתית בישראל לממדיה כיום. גידל דור גדול של תלמידים הממשיכים את קיום המקהלה המקצועית בישראל, תרומתו מורגשת כמעט בכל קומצרט מקהלתי המתקיים בארץ גם אם הוא אינו נוכח באולם. עיקר גדולתו בכך שידע גם לחבר בין סיגנונות המוסיקה השונים בישראל לטובת שירת המקהלה.

אמיל זריהן: קולו של זריהן ומקום הולדתו יחד עם כשרון יוצא דופן בתחום המוסיקה, הובילו למהפך חשוב בתחום העשייה המוסיקלית בישראל. עצם הקמת התזמורת האנדולוסית וההופעות עמם, כמו גם יצירת קומפוזיציות יחודיות, הוביל לשינוי הרגלי ההאזנה למוסיקה האנדולוסית בישראל.

דרור אדלר: לאורך שנות פעילותו יצר אדלר עולם מוסיקלי שחשף לכל מדינת ישראל את המנגינה הישראלית הפופולרית דרך נגינה כלית בהרמוניה שהותירה אותה בתודעת הציבור הישראלי. רמת ההלחנה, העיבוד והנגינה יחד עם דבקות במטרה של שלישית אדלר הם שהשאירו את המלודיות האלו בתודעה לאורך חמישים השנים האחרונות.

 

מחול

ועדת השיפוט: טליה פז, יאיר ורדי, נעה דר

יונתן כרמון: מייד עם עליתו לארץ השתלב כרמון בעליית הנוער, למד חקלאות ובמקביל החל את לימודי המחול אצל גרטרוד קראוס, ומחול קלאסי עם מיה ארבטובה. יונתן נמשך לתחום ריקודי העם ומהר מאד החל ליצור עבור כנסי מחול ותרבות רבים.

באמצע שנות ה-50 הקים יונתן להקה שתייצג את ישראל בעולם, הלהקה זכתה להצלחה רבה בזכות השילוב בין מחול פולקלוריסטי לבין מחול אמנותי מודרני וקלאסי, אשר הרים את רמת הריקודים והרוקדים. הלהקה העלתה עשרות מופעים ושילבה בתוכנית את מיטב האמנים והמוסיקאים של ישראל כגון: שושנה דמארי, יפה ירקוני, מייק ברנט, בעז שרעבי, אילן ואילנית ועוד רבים.

כרמון זכה למעמד בינלאומי כאשר הפך להיות המנהל האמנותי ולאחר מכן יועץ של 'אולימפיה' בפריז במשך 30 שנה, ובכך גם הפיץ את אמנות המחול והזמר הישראלי בצרפת.

כרמון ניהל אמנותית את פסטיבל המחולות בכרמיאל למן הקמתו בשנת 1988, משך 12 שנה ברציפות, ועשה אותו למה שהוא נודע עד היום – מפגש ייחודי במינו בין המחול העממי האתני והאמנותי לבין המחול הישראלי והעולמי.

ברטה ימפולסקי: חלוצה של ממש בתחום הבלט הקלאסי בישראל. ימפולסקי הקימה וניהלה, יחד עם בעלה הלל, את הבלט הישראלי לפני ארבעים שנה. הקמתו, קיומו ונוכחותו המתמדת של הבלט הישראלי כחלק מעולם התרבות בישראל, מהווים נקודת ציון היסטורית בעולם המחול הישראלי.

במהלך השנים ידעה ימפולסקי לנווט את להקת הבלט דרך מכלול השינויים הרבים אותם עברה תרבותנו, ולשמר את איכותו וחשיבותו. בשותפות עם הלל, הם שאבו ועטפו את גל העלייה הרוסית והשכילו לאמץ לליבם את מיטב האמנים בתחום, שהגיעו ומצאו בית חם בלהקת הבלט. לצד הניהול האמנותי התגלתה ימפולסקי כיוצרת מעניינת, ייחודית ואחרת המביאה לבמה שילוב של צבע ואנרגיה ישראלית לתכנים תרבותיים אירופיים.

מסירותה הבלתי נלאית העמידה דורות רבים של רקדנים ובכך הבטיחה את המשך קיומו ופריחתו של הבלט הישראלי בארץ.

רינה גלוק: מחלוצות המחול המודרני בישראל, וממייסדות להקת בת–שבע בה יצרה כוריאוגרפיות רבות והופיעה כרקדנית סולנית, בין השאר בתפקידים שיצרה מרתה גרהאם עבור עצמה.  פועלה החלוצי והפורה בשדה המחול הישראלי לאורך שישה עשורים – כרקדנית, מורה, מנהלת, כוריאוגרפית ומתעדת, מעניק לה מקום מרכזי ומשפיע בהסטורית המחול בישראל.

את דרכה החלה גלוק כבוגרת ג'וליארד ותלמידתה של מרתה גראהם, ואף היתה הראשונה שהציגה את טכניקת גרהאם בישראל, שהשפיעה רבות על התפתחות המחול בארץ.

בהוראה מסורה ומעוררת השראה הכשירה דורות של רקדנים במוסדות מרכזיים כלהקת ענבל, האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ובית הספר תלמה ילין.

היתה המנהלת הראשונה במשותף של להקת 'בת שבע 2', שהוקמה ליצירת עתודת רקדנים ויוצרים ללהקה הבוגרת וכן היתה בין מייסדי ספריית המחול הראשונה בישראל.

בעשורים האחרונים רנה גלוק מתעדת וחוקרת את המחול הישראלי בכתיבה והוצאת ספר על שנותיה הראשונות של להקת 'בת-שבע' ובאמצעות הפרויקט שיזמה – "שיחות על מחול בישראל" בו היא מתעדת, באמצעות ראיונות מצולמים, נרטיבים שונים של אמני מחול שפעלו בישראל בחמישים השנים האחרונות.

 

אמנות פלסטית

ועדת השיפוט: דני קרוון, סמדר שפי, רות דירקטור

דוד וקשטיין: פעיל בעולם האמנות הישראלי מסוף שנות ה-70, ופעילותו מתאפיינת בשילוב בין עשייה אמנותית, הוראה, אוֹצרוּת, ואקטיביזם חברתי-תרבותי. מסיום לימודיו בבצלאל, וקשטיין היה שותף לכמה מהצמתים החשובים בשדה האמנות – הסדנה לאמנות ביבנה, קבוצת "רגע", כתב העת "סטודיו", ועוד. במסגרת ההוראה רבת השנים בסמינר אורנים הוא ייסד קורס גלריה ואוֹצרוּת שהפך למודל לקורסים מסוגו במרבית בתי הספר לאמנות, ובשנים האחרונות הוא מפעיל פרויקט שיטתי של צילום שיחות עם אמנים ואוצרים המתגבש לארכיון אמנות ישראלית הגדול בארץ.

בנוסף פיתח וקשטיין שיטת עבודה מיוחדת עם ילדים ובני נוער (באופקים, רמלה, רהט, נצרת), דרך שילובם בעשייה האמנותית שלו – בציור ובפסיפס. עבודותיו עוסקות בפצעים הפתוחים של החברה הישראלית – מלחמות וקונפליקטים לסוגיהם, וההיסטוריה הנוכחת בתוך ההווה.

אהרון מסג

מסג נולד ב- 1942 בבגדד ועלה לישראל בגיל 9. עוד בנעוריו התחיל לצייר והמשיך כאוטודידקט. עבודותיו של מסג מתחברות באופן מושלם עם האיש והאמן שעל שמו נקרא פרס זה.

מסג נודע בעיקר בציורי שמן על בד, והוא שייך למסורת ציורי הנוף הישראלים, שבין הריאלי והמופשט, הולכים ומצמצמים את הנוף לכדי תמציתו ונוגעים בקצות האצבעות של המינימליזם, שיש בו מהצניעות ומהחבאות אל הכלים.

כיום הוא חי ועובד בכליל שבגליל המערבי, ועבודותיו הוצגו משך שנים בגלריה גורדון, וכן בתערוכות במוזיאונים ובחללים ציבוריים. תרומתו החשובה של מסג היא הלגיטימציה שהוא נותן לציור כציור, לציור נוף ישראלי כנושא מרכזי.

גרי גולדשטיין

גרי גולדשטיין יוצר מאז שנות ה 80 אמנות שמצטלבים בה עולמות והשפעות: קומיקס אמריקאי, סוראליזם, דאדא, אמנות יהודית עממית, איור כתבי יד נוצריים, גרפיטי, אמנות רחוב, אמנות כרזות ועוד. גולדשטיין בודק ובוחן את האופן בו דימוי מעביר מסר ומתמקד בעיקר בהפקעה והתקה של צורות ביטוי ממחוזותיהם למקומות חדשים. גולדשטיין, דור שני לשואה, עוסק בזיכרון פרגמנטרי, כבוש ושתוק. העולם שהוא יוצר בספריו, ציוריו ובאובייקטים מתפלש בזיכרונות אלימות ואכזריות, מחפש דרכים להתבונן על המציאות ומתחנן לגאולה. את עקבות השפעת שפת האמנות שגיבש לאורך שנים אפשר למצוא בקרב רבים מהאמנים הצעירים ממנו. וההכרה בעוצמת יצירתו רק גדלה.

 

תיאטרון

ועדת השיפוט: אלברט אילוז, משה קפטן, רועי הורוביץ

אלברט כהן: פעילותו הענפה היא העומדת לזכותו בקבלת הפרס ע"ש אריק איינשטיין – מגוון התפקידים שביצע, ריבוי התחומים בהם עסק, ואהבתו הרבה לפרי יצירתו הם המרכיבים המעטרים את אישיותו הבימתית יוצאת הדופן. הוא החל את דרכו בלהקת פיקוד דרום, משם המשיך לתיאטרון המטאטא, קולנוע, טלוויזיה וכמובן חמישים שנות הופעה על בימת התאטרון הקאמרי במחזות קלאסיים ישראליים ובינלאומיים, מחזות זמר והופעות בלתי נשכחות בתפקידים שונים במחזותיו של חנוך לוין. בלוח הזמנים שלו אין רגע דל – ממפגשים עם סטודנטים בבתי הספר למשחק, ובצפייה בהצגות הבוגרים. אהבתו הרבה, הלהט והתשוקה הבוערת למקצוע, לצד החתירה למצויינות, הם דוגמא ומופת לכל, ועל כך מצאה אותו הוועדה ראוי לפרס זה.

יענקל'ה (יעקב) בן סירא: נכס צאן ברזל של התרבות הישראלית מעל שישים שנה ואחד מעמודי התווך ואבני היסוד של התרבות בישראל. שחקן בחסד אשר מילא תפקידים מגוונים בקומדיות ודרמות, והופיע על בימות רוב התיאטראות בארץ. בקולנוע השתתף בסרטים רבים וביניהם בכמה מהקלאסיקות של הסרטים שנוצרו בארץ. במשך שנים רבות הצחיק יענקל'ה ושותפיו ל"רביעית מועדון התיאטרון" קהלים נרחבים ברחבי הארץ וממשיך לעשות כך עד עצם היום הזה בהצגה משותפת עם רעייתו עדינה.

נוסף על היותו שחקן, ידוע בן סירא בקרב קהילת השחקנים בארץ כאדם יקר, אהוב, ומיוחד במינו, עם אנרגיות אין סופיות של נתינה ושפע של הומור. הוא מתנדב באופן קבוע בבתי ספר ביום השואה ומעביר לילדים בצורה מיוחדת את זוועות השואה דרך סיפורו האישי כניצול. הוא התנדב להופיע בכל מלחמות ישראל כולל צוק איתן, ותמיד מוכן ומזומן לכל בקשה להתנדבות.

רותי דר: אשת מקצוע מן המעלה הראשונה, בתחום עיצוב הבמה בישראל. במשך למעלה מארבעה עשורים, עיצבה תפאורה ותלבושות לכ- 140 הפקות תיאטרון  ואופרה בכל התיאטראות בארץ, וכן בחו"ל. שיתוף הפעולה ההדוק שלה עם חנוך לוין ברבות מהפקותיו הוליד תמונות במה בלתי נשכחות, שהפכו חלק מן הזיכרון הקולקטיבי של צופי התיאטרון ומן המורשת התרבותית שלנו. דר היא מעצבת בעלת כישרון יוצא דופן, שפה ויזואלית משוכללת, מעוף וחותם אישי מובהק, ואלו מסייעים בידה להפוך כל אחת מעבודותיה לאירוע תיאטרוני וחגיגה של ממש, גם לעינו של הצופה, וגם לתועלת המבצעים, אשר על הבמה.

 

קולנוע

ועדת השיפוט: שמי זרחין, איתן גרין, אייל חלפון

משה מזרחי: בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי בולט משה מזרחי כיוצר ייחודי, רב משמעות, השפעה והישגים גדולים, בארץ ובעולם. יצירותיו, ברוכות יופי וכאב, מעמידות קשת הומניסטית מרשימה של סיפורים בעלי עומק רעיוני ורגשי, ודמויות חד פעמיות. בה בשעה מאתגרת יצירתו את הנרטיב הישראלי המקובל ולעיתים אף מקובע, מרחיבה ומשחררת אותו מדימויים רווחים, בעיקר בסוגיות הקשורות בזהות, מזרחיות, שייכות ונשיות. פועלו של משה מזרחי מציב אותו כאחד מהיוצרים הגדולים בתרבות הישראלית.

בין סרטיו: הבית ברחוב שלוש, אני אוהב אותך רוזה, אבו אל בנאת, כל החיים לפניו (שאף זכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר בשנת 1977), ועוד.

אורי ברבש: במאי המשלב בהצלחה ובמשך שנים רמה מקצועית גבוהה עם יושרה אינטלקטואלית ומוסרית. עיקשותו ועקביותו של אורי ברבש הביאה אותו ואת סרטיו להצלחה משמעותית בארץ ובעולם, בעוד הוא ממשיך בדרכו, מלטש את אופני הביטוי שלו ומתפרש על כמעט כל קשת הביטוי האפשרית בקולנוע ובטלוויזיה. בין אם זהו סרט עלילתי באורך מלא, בין אם זו דרמה טלוויזיונית ובין אם זהו סרט או סדרה דוקומנטרית יימצא בכל אחת מהיצירות הללו כתב היד של אורי ברבש והערכים המצפוניים המכוונים אותו כקול אותו הוא ממשיך לשמוע ולהשמיע.

בין יצירותיו: גבי בן יקר (דרמת טלוויזיה), מאחורי הסורגים (סרט עלילתי באורך מלא), אחד משלנו (סרט עלילתי באורך מלא), טירונות (סדרת טלוויזיה), משפט קאסטנר (סדרת טלוויזיה), קו 300 (סדרת דרמה דוקומנטרית), תפילת האדם – סיפורה של נולה צ'לטון (סרט תיעודי).

מיכל בת אדם: כבר כמעט ארבעים שנה שמיכל בת אדם מוציאה מבין ידיה יצירות קולנועיות, אליהן היא מביאה נקודת מבט נשית, אינטימית, למציאות ישראלית גברית ומוחצנת בדרך כלל. תשוקה, אהבה, ובחינה מסקרנת של יחסי גבר –אישה, אלו הנושאים בהם עוסקים סרטיה, שרשימה חלקית שלהם כוללת את "רגעים","על חבל דק", "המאהב" ו"איה – אוטוביוגרפי זמנית". העשייה המתמשכת שלה כבימאית וכיוצרת, מלווה אף ברקורד מכובד של עבודה כשחקנית קולנוע.

 

ספרות

ועדת השיפוט: רועי חסן, עירית לינור, ד"ר קציעה עלון

יצחק גורמזאנו גורן: כבר שנים שהוא פועל במגוון תחומים בעשייתו התרבותית, ודומה כי הקו המאפיין את מכלול עשייתו הוא הקו החלוצי. במשך למעלה משלושה עשורים הקים וניהל את תיאטרון בימת קדם, ואת הוצאת הספרים בשם זה. במסגרת ההוצאה הוציא לאור את האנתולוגיה החשובה "מאה שנים מאה יוצרים" אשר פרשה לראשונה מנעד רחב של יצירות ספרותיות אשר נכתבו בארצות המזרח.

בשנת 2000 הקים ושימש כעורך ראשי לכתב העת "הכיוון מזרח", הפועל עד היום כבמה תוססת להוויה הישראלית. ראשית דרכו הספרותית של גורמזאנו גורן בשנת 1978, עם פרסום הרומן "קיץ אלכסנדרוני", שזכה להצלחה בישראל. זה עתה יצא לאור תרגום של רומן זה לאנגלית, והוא התקבל באהדה חוצת גבולות. הרומן פתח צוהר לחיי היהודים במצרים, וקיבל ברבות השנים מעמד של יצירה קלאסית. מ-1978 פרסם גורן כ- 12 רומנים נוספים; לאחרונה פרסם את הקוורטאט על חייה של דונה גרציה, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

נורית זרחי: פועלה הספרותי של נורית זרחי בחמישים השנים האחרונות הוא סוג של פלא. לא רק בגלל שדורות של ילדים גדלו על ספריה, אלא כי נראה שכל יצירותיה הרבות נכתבו ללא מאמץ. זרחי זנחה את הדידקטיות, כמו גם מסלולי עלילה צפויים מראש, לטובת קסם טהור. היא מלאת הומור גם כשהיא כותבת על שברון לב, והגיונית בדרכה גם כשהיא מפליאה בסיפורי נונסנס. למרות שעיקר יצירתה הוא לילדים, גם הוריהם נהנים ממנה: זרחי כתבה שירה ופרוזה למבוגרים, וגם עבורם שמרה על סגנונה הטבעי, החינני, תמיד מקורית ותמיד נדמה כאילו המציאה משהו חדש, שהיה כאן תמיד ורק חיכה להתגלות על ידה.

עודד פלד: אחרי ארבעים שנות פעילות ויצירה שבאים לידי ביטוי ביותר מעשרה ספרי שירה וכמעט ארבעים תרגומי ספריהם של אחדים מגדולי הספרות העולמית (בעיקר האמריקאית), תרומתו של המשורר והמתרגם, עודד פלד, לספרות הישראלית היא לא פחות מכבירה. אם בפואטיקה הקשובה והמתבוננת שלו, הנכתבת בשפת הטבע, בעלי החיים והאדם, פואטיקה שכמו מודדת את פעימות לב העולם, ואם בתרגומיו המשובחים לספריהם של אחדים מגדולי הספרות העולמית – דילן תומס, הנרי מילר, מארק טוויין וסול בלו, ובשפה מוזיקלית נפלאה כמתבקש מספרים כגון: "בדרכים" ו-"החתרנים" של ג'ק קרואק, ו-"שירת העצמי" של וולט ויטמן.