טלוויזיה: על 'הכל הולך', תוכנית הבידור החדשה, והקמפיינרים של 'ישראל היום'
טלוויזיה
מאת: אפי אליסי
לאן אתה הולך?
ערב שבת, אני והילדים מול 'הכל הולך' של 'רשת'. רציתי ללכת לערוץ אחר, הבן לא הסכים.
אני: ״רואי, נו באמש'ך, זה לא מצחיק״.
רואי (הבן): "זה קורע״.
אני: "אבל אתה לא צוחק".
רואי: נו אבא, ״תראה מי פה. קרן מור, טל פרידמן, עוז זהבי, יוסי מרשק, אילנה תדהר, שחר חסון ודביר, זה מהבנק. תותחים״.
אני: ״לא מצחיק אותי, מצטער, אפילו לא קצת״.
רואי: ״אוי, אתה אדם קר, בגלל זה אתה לא צוחק״.
אני: זה נכון, אני לא צוחק בקלות. אבל למה אתה לא צוחק?״
רואי: "נו, תראה אותם, תראה איך הם נשפכים שם בתוך המסך״.
מכירים את מוכר הארטיקים בים שצועק: 'אני הולך'!? אז זהו, ב'רשת' כנראה לא מכירים אותו. וחבל. את המשפט: 'לס איז מור', הם בטוח מכירים שם, לא? ו'מור איז באד'? טוב, קרן, זה כבר בשבילך. מה לעזאזל את עושה לעצמך?
כמעט בכל חור אפשרי פימפמו לנו כפרומו לתכנית, על הקיבה המכווצת של דביר בנדק. אפשר שיביאו את המנתחת שעשתה לו עבודה נפלאה כדי שתחתוך לנו את השעמום?
הגירסה של השמן עם הבובה הגסה ('דביר ורד') היתה בידור במיטבו. תוכנית רזה בתקציבים שנתנה במה ראויה לטונות הכישרון של דביר בנדק, הדג הרזה, 'רד בנד', הפציץ גם הוא את המסך בחומר טוב ומשובח. היה בה כמעט כל מה שאתה מצפה לקבל מערוץ טלוויזיה החושב מעבר לקופסא. כלום מזה לא נמצא כאן.
כנראה שזה הסיפור של 'הכל הולך'. אם לא נצליח להצחיק אתכם, נצחק בעצמנו. עלינו, עליכם, על הכותבים. אולי, בלי ששמנו לב, המציאו שם ב'רשת' פורמט חדש.
בדקתי במילונים את הערך 'בידור וצחוק'. שום דבר ממה ששודר על המסך שלנו, לא התאים להגדרות שם. סורי חבר׳ה. מישהו שם רימה אתכם. טונות של כישרון מוכח נזרקים לפח הזבל, כשאריות האוכל של ארוחת שישי.
אז דביר עבר קיצור קיבה, ונדמה ש'הכל הולך' סובלת מעודף שומן ולא מהסוג הבריא.
ואני? לשווא חיכיתי למוכר הארטיקים.
לא הולך לשום מקום
אי אפשר להתעלם מהשלטים האדומים של ׳ישראל היום׳. הארץ שטופה בקמפיין האדום שנועד לחסום את הצעת החוק החדשה המבקשת, אולי, לחסל את העיתון.
טוב, זה לא יקרה. אלא אם ביבי יחתום על הסכם שלום עם הפלשתינים.
יש שם בשלטי הענק הצועקים עליך מכל צומת, משפטים על דמוקרטיה וכזה. במזרח התיכון שלנו מנפץ העולם הערבי כמעט כל כיכר אפשרית, סממנים של שלטון העריצים, הרודנים שהביאו עליהם דיקטטורה עד שלא יכלו לה עוד.
בגרמניה חגגו בשבוע האחרון 25 שנה לנפילת חומת ברלין, שאולי יותר מכל, סימלה את העולם הקומוניסטי הישן ששלט במזרח אירופה. שאריות מהעולם הישן עדיין שולטות במקומות כמו צפון קוריאה. שאריות המעוררות במערב תחושות מעורבות של סלידה מהול בפחד.
פחד? הכל עניין של כסף ביבי. סליחה, בייבי. העולם הזה כמעט וויתר עלינו העם היהודי בגלל תאוות ממון וכסף.
השלטים האדומים של 'ישראל היום' מדברים על בושה, דמוקרטיה וחופש ביטוי. עשיתי חיפוש גורף ולא מצאתי מילה רעה על ביבי, לא שיש לי משהו אישי נגדו. אבל אתם יודעים הוא ראש ממשלה כבר הרבה שנים, ובדמוקרטיה חייב שיהיה בה פלורליזם של דיעות. בעד ונגד. את האחרונות לא ממש מצאתי.
נדמה כי הקמפיינרים של 'ישראל היום' – ״העיתון הכי ישראלי״, נלחמים כדי שנוכל להמשיך לקבל חינם סמלים של העולם הישן.
נ.ב
׳ישראל היום׳ לא ילך לשום מקום. הסרבלים האדומים ילוו את הישראליות עוד שנים רבות. ו״הכל הולך״? כדאי לנסות לצרף את הקופירייטרים של החינמון הדמוקרטי לצוות הכותבים של התוכנית. אולי זה מה שיציל את השיממון הטלוויזיוני הזה.
בעלים ועורך אחראי: אפי אליסי
Fashion Israel – מגזין אופנה ישראלי
מייל: fashionisrael.mag@gmail.com
טלפון: 050-7368167
אינסטגרם: fashionisrael.mag
אתר: https://www.fashion-israel.co.il/
הקבוצה שלנו בפייסבוק: Fashion Israel – מגזין אופנה של כולם!
דף עסקי: Fashion Israel
כתובת למשלוח: רח׳ בר כוכבא 1, דירה 1, רמת גן