המכללה האקדמית בית ברל

הפקולטה לאמנויות המדרשה המכללה האקדמית בית ברל: תערוכת בוגרים התכנית ללימודי המשך באמנות 2015

המכללה האקדמית

אוצר התערוכה: סאלי הפטל

המדרשה לאמנות,המכללה האקדמית בית ברל גאה מציגה תערוכת הבוגרים של התכנית ללימודי המשך באמנות לשנת 2015. במסגרת התערוכה, שתתקיים בין התאריכים 16.7.2015-1.8.2015 בגלריית המדרשה, הירקון 19 תל אביב, יציגו 9 בוגרים.
האמנים המשתתפים: איה ניצן, אילת אבני, איתי מרום, גוני ריסקין, יונתן לוי, יעל ברזילי, יפה ברנט, ליקה פילצר, תכלת רם.
התכנית ללימודי ההמשך במדרשה מבקשת להוות קטליזטור לפיתוח עבודתם האמנותית של הסטודנטים. זאת, מתוך תפיסת עולם שמחויבת לדיאלוג עם מחוזות אחרים של ידע ופעילות ומאתגרת את היחסים בין האמנות, האמן ומעשה האמנות. כפועל יוצא, בעקיפין, מבקשת התכנית לקרב את האמנות גם אל שדות תרבות נוספים. התכנית מציעה חממה של תמיכה ייחודית ותכנית אישית המותאמים לכל סטודנט וסטודנטית. במקביל, היא מציעה פורמט לימודי חדש שמבוסס על רעיון של קהילה ושל תהליך למידה ויצירה משותף לסטודנטים ולמרצים, במקום פורמט שמבוסס על יחסים היררכיים של הוראה, ביקורת ופיקוח. הרעיון הוא ליצור מרחב אמנותי שנע בין סטודיו, מעבדת מחקר, סמינר או פרויקט.

איה ניצן

Quartet, 2015, מיצב וידאו בארבעה ערוצים, FULL HD
מיצב הווידאו Quartet מציג ארבעה ראיונות עם ארבע חברות קרובות של האמנית. בלב הראיונות נוכח העיסוק במוות ובריטואל הקבורה המלווה את הפרידה מן העולם. הצבתם של ארבעה מסכים סמוכים זה לזה יוצרת "מופע" פיסולי של פרוטומות בנוסח "ראשים מדברים". הפורמט בו מצולמים הראיונות מייצר תחושה אינטימית של המתקת סוד באמצעות אסטרטגיות שונות כדוגמת: צילום ב"שוט" אחד, תאורה רכה, העמדה פרונטאלית על רקע ניטרלי והתמסרות מוחלטת של המרואיינות למצלמה ולתוכן ראיון זה. בעבודה זו מעמתת ניצן את חברותיה ואת הצופים עם פחדים פרימורדיאליים של סוף – מחשבות על המוות, הפרידה מהיקרים והפוליטיזציה של הטקס האחרון הקשור בחיי האדם. הנושאים הללו שבדרך כלל מודחקים, מושתקים ולא מדוברים בישירות כזו, בוודאי שלא במרחב הציבורי, מקבלים תוקף במסמך אנושי מרגש זה.

יעל ברזילי

ללא כותרת, 2015, מיצב, טכניקה מעורבת.
בעבודה זו בוחנת יעל ברזילי את דרכי ההבניה והייצוג של נרטיב היסטורי באמצעות מאגר חפצים, רהיטים, מסמכים וצילומים המתלכדים לכדי ארכיון פסבדו משפחתי. לתוך המרחב האקלקטי והאניגמאטי מתמזגים אלמנטים מההיסטוריה הפרטית של משפחת האמנית, לצד זיכרונות קולקטיביים המתקשרים לזהות של עם ומקום. ברזילי מערבבת בין מציאות ודמיון, אמת ובדיה ומעוררת דרך אסוף של חפצים ודימויים רגש של הזדהות ואמפתיה. היא יוצרת לקסיקון חדש של זיכרון קולקטיבי מתעתע, המתכתב עם תצוגה של מוזיאונים היסטוריים בבתים פרטיים ("מוזיאוני זיכרון והנצחה") המכילים שרידי זיכרון של אנשים שהתגוררו בהם פעם. באמצעות המיזוג שבין הייצוג הביוגרפי והאוניברסלי, מתמודדת ברזילי עם מושגים כמו אותנטיות, אמינות ונאמנות למקור, מושגים רלוונטיים לעידן האינטרנטי העכשווי, בו כמויות מידע אינסופיות ובלתי מבוקרות, עשויות לייצר נרטיב שקרי ומפוברק.

יונתן לוי

בגבול המוסכמות המקובלות, 2015, הקרנת וידאו, FULL HD
סדרת מפגשים עם בחורות צעירות עומדת במרכז עבודת הווידאו של יונתן לוי בגבול המוסכמות המקובלות. לוי, איש משפחה נורמטיבי כבן 60, יוזם מפגשים עם צעירות שבדרך כלל אינו מכיר, מבקר אותן בביתן כאשר הוא מגיע מצויד במצלמת סטילס ווידאו לצורך תיעוד האירוע. הזרות, פער הגילאים והמניע הבלתי ברור למפגשים הללו, מעוררים מבוכה, אי נוחות ומחשבות טורדניות לא רק בקרבו ובקרב הבחורות, אלא גם בקרב הצופים. יחסי הכוח הבלתי שווים בין הצלם (גבר) למצולמות (נשים), נדמים תחילה כמניפולציה גברית אופורטוניסטית המשעתקת דפוס מגדרי נצלני, מתגלה בדיעבד כטריגר ליצירת רגעים אינטימיים, חושפניים ונועזים, פועל יוצא של סקרנות הדדית. הסיטואציות המתפתחות בין השניים הן בהסכמתן של הצעירות ולהן שמורה הזכות להפסיק בכל רגע נתון את המפגש או להטיל ווטו על השימוש בחומר המצולם.

איתי מרום

כלבים תועים, 2015, עבודת ווידאו FULL HD בשלושה ערוצים
כלבים טועים, היא עבודת וידאו העוקבת אחר להקות כלבים משוטטים באזור קריית-ארבע וחברון. הכלבים שאינם שייכים לאיש, נהנים, לכאורה, מחופש פעולה, ולא עוברים הליך של אילוף או ביות על ידי בני האדם. אף על פי כן, בשוטטותם החופשית מהווים הכלבים מטרה להתנכלות (עד לסכנת חיים) מצד שתי אוכלוסיות האזור: הישראלית והפלסטינאית. הפחד מפניהם חושף את ההיבט האנושי ואת חוסר היכולת להתמודד עם גורמים בלתי צפויים, הנמצאים מחוץ למערכות השליטה. כמו בסרט טבע, ממקד מרום את מבטו בכלבים עצמם, בתנועתם, התנהגותם ובדינאמיקה שביניהם. הכלבים נעים בתוך אותה טריטוריה, משוטטים באזורי ספר ובמרחבים מיושבים, מייצרים לעצמם מסלולים קבועים, לא מודעים למצב המתוח ולמציאות רוויית האלימות המאפיינת את האזור הגיאוגרפי בו הם חיים.

גוני ריסקין

ללא כותרת, 2015, מיצב וידאו דו ערוצי FULL HD

חומרי הגלם שאיתם עובדת גוני ריסקין שייכים לעולם הלילה – סצנת המועדונים ומוסיקת הרוק בהם היא פועלת ביומיום מתוקף עבודתה כצלמת מקצועית. במיצב וידאו ללא כותרת, מפרקת ומרכיבה מחדש את האירוע הפרפורמטיבי של הופעה בימתית. היא מחליפה את המבט התיעודי במבט פואטי, מסיטה את הפוקוס מהכללי אל הפרטי, מהמקרו למיקרו, ומדגישה אלמנטים שעל פי רוב נעלמים מהעין, מעניקה להם תוקף ומרכזיות, כך שהשולי הופך למרכזי – נקישת רגל על בימת עץ, פרגמנטים של איברי גוף בתנועה, ענני אבק, רטט של תוף ותנועה אקראית של כבל סאונד- אלו הופכים לקומפוננטים המרכזיים של אחד משני ערוצי המיצב. בעוד שבערוץ השני, ממקדת את מבטה בדימוי המצמצם עצמו לקלוז-אפ של פני הפרפורמרים. דרך החיבור הפיזי והמטאפורי בין ערוצי המיצב, האסתטיקה המונוכרומטית והמבנה הפרגמנטרי המבוסס על קלוז-אפים של הסרטים חושפת ריסקין מצב תודעתי אחר של טראנס וערפול חושים.

יפה ברנט

ללא כותרת, 2015, צילום על שמשונית, 320X270 ס”מ
עבודותיה של יפה ברנט מציפות רגע של זיכרון אישי – אינטימי, מתבססות על רפרטואר דימויים ומוטיבים שהושאלו מעברה הרחוק: סרטי סטן, קישוטי מלמלה ותחרה, דימויים של ילדה בשמלה חגיגית או בתחפושת פורימית לצד תצוגת חפצי רדי-מייד שאותות הזמן ניכרים בהם. על אף הנרטיב הקוהרנטי העולה מרפרטואר חזותי זה, עבודותיה של ברנט נותרות בלתי מפוענחות, מתבצרות בתוך עצמן בלי להיחשף עד הסוף. הדימויים – במקור קישוטי טקסטיל, תצלומי משפחה ישנים ופריטים שימושיים, נותקו מהקשרם הראשוני, עברו טרנספורמציה חומרית ורעיונית וקיבלו משנה תוקף בהמרתם לרישומי נייר, ציורי קיר וקולאז' צילומי. פירוק והרכבה מחדש של הדימויים והתקתם לקונטקסט אחר, מאפשרים יצירת מרחב ביניים שבו נרקמים יחסי גומלין מורכבים בין פנים לחוץ, בין הציבורי לפרטי. מרחב תודעתי אחר, המגלם בו זמנית מציאות פנימית (פנטזיה) ומציאות חיצונית (קונקרטית).

תכלת רם

ללא כותרת, 2015, מיצב, טכניקה מעורבת, 127X473 ס"מ 
חדר אחסון פונקציונלי מהווה מצע למיצב תלוי המקום של תכלת רם. חלל נזירי כמעט, ריק מפרטים, למעט עקבות בודדות, הופך למקום מסתור – מחבוא ומקלט גם יחד. הפוטנציאל החבוי המצוי בחלל הפונקציונלי הופך למושא חקירתה של רם בהפעילה פרקטיקה ארכיונית הכוללת סידור, מיון וקטלוג. רצף סימנים וסימונים, פתקיות מודבקות על הקיר ושרטוטים מינוריים שנעשו ישירות על הקיר, ממפים את החדר, אוכפים חוקיות של סדר ומיון – על כל מה שיש בו ומה שאין בו. השרטוטים שעל הקירות מנסחים תפיסה ארכיטקטונית המציעה הצצה מדומיינת מעבר לקירות החדר אל המרחב מחוצה לו. מוקד חקירתה הוא דווקא החלל הארכיטקטוני ולא האובייקטים הנמצאים בו, לכן המערך הפיסולי במיצב נותר בלתי מפוענח, והאובייקטים שבו- נטולי זהות או שייכות- מתפקדים כמסמנים נוספים בלבד. הפעולה של רם מותירה חלל פרום המסגיר מניעים שונים ומכפיף זיכרון ופנטזיה תחת קורת גג אחת.

ליקה פילצר

Ars Morendi, מיצב, 2015, טכניקה מעורבת, 500X500 ס"מ
המיצב של Ars Morendi (מלטינית: אמנות המיתה) מקבל את השראתו מז'אנר ציורי ואניטס מהמאה ה- 17 המזוהים במיוחד עם הציור הפלמי. ציורים סימבולים אלו הציגו טבע דומם לתוכו שולבו פריטים כגון נרות, כוסות יין הפוכות, גולגולות אדם, שעוני חול, פירות או פרחים במצבי ריקבון שונים, המהווים אזכור לחלוף הזמן וזמניות של הטבע האנושי. פילצר מביימת סצנה של טבע דומם על גבי שולחן עגול בתוכה אוסף של פריטים המתלכדים לכדי קומפוזיציה עשירה ומורכבת. חלק מהפריטים עברו מניפולציה צורנית  ואחרים מוצגים ללא התערבות של האמנית. המיצב מייצר נרטיב המורכב מפרגמנטים שונים שכל אחד מהם מתפקד כמו "ממצא" מתקופת זמן אחרת. פילצר מפנה מבט נוסטלגי המתובל בהומור, לעבר מנגנוני השימור של הטבע מחד, ולעבר רומנטיזציה של החידלון מאידך.

אילת אבני

עגור ואישה, 2015, מיצב, טכניקה מעורבת, 244X 180X244 
עבודתה של אילת אבני עגור ואישה נוגעת בשאלות מהותיות בוערות בשדה האמנות העכשווי ובמידה רבה מהווה מטאפורה למציאות המתנהלת בעולם זה. בחלל הפנימי של ארגז גדול ממדים המיועד לשילוח בינלאומי של יצירות אמנות, תלוי ציור שמן קטן. שולחן עבודה עם חומרי ציור שונים עליו, ניצב לפני הציור וחוצץ, כביכול, בין הציור לבין הצופה. קול של אישה מעביר דיווח המתאר ומנתח לפרטי פרטים את הציור המוצג בארגז. אבני עוסקת בסוגיות ביקורתיות ונוקבות אודות יחסי הגומלין בין האמן לצרכני האמנות ובין צרכני האמנות ליצירה עצמה. מיהו אותו גורם מתווך העומד במרחב המדומיין שבין צופה ליצירה, והאם נכון לכפות על יצירה פרשנות אחת ולא להותיר בידי הצופה את החופש לראות ולהבין כראות עיניו. אבני מרמזת גם ליחסים המורכבים המתקיימים בין המדיומים השונים ומצביעה על ה"משבר" אליו נקלע הציור, המחייב, כמו במקרה הזה, פרשנות סימולטנית המצדיקה את קיומו. הקושי של אבני כציירת, לוותר על הציור, נוכח אף הוא בעבודה. בהומור שאינו חף מציניות מתייחס המיצב עגור ואישה לכוחות הפיננסיים המפעילים את שדה האמנות העכשווי המפשיטים אותו מכל הערכים התרבותיים המניעים אותו מלכתחילה.

במהלך התערוכה תקיים אילת אבני מידי יום אירוע פרפורמנס . בימים א' – ה' בשעה 18:30 ובימי שישי ושבת בשעה 12:00. למעט המועדים הבאים:-  חמישי ה-23/7 ורביעי ה-29/7

הפקולטה לאמנויות המדרשה המכללה האקדמית בית ברל
http://www.beitberl.ac.il/pages/default.aspx

תאריך פתיחה: יום חמישי, ה-16ביולי בשעה 19:30
נעילה: יום שבת ה-1 באוגוסט.
הכניסה חופשית
גלריית המדרשה- הירקון 10.
הפקולטה לאמנויות המדרשה.
כתובת: רחוב הירקון 19, תל-אביב.
שעות פתיחה: א'-ה' 13:00 – 20:00, יום ו' 10:00 – 14:00, יום שבת 11:00 – 14:00
טלפון: 03-6203129

 

בעלים ועורך אחראי: אפי אליסי
Fashion Israel – מגזין אופנה של ישראל
מייל: fashionisrael.mag@gmail.com
טלפון: 050-7368167
אינסטגרם: fashionisrael.mag
אתר: https://www.fashion-israel.co.il/
הקבוצה שלנו בפייסבוק: Fashion Israel – מגזין אופנה של כולם!
דף עסקי: Fashion Israel
כתובת למשלוח: רח׳ בר כוכבא 1, דירה 1, רמת גן

Beauty fashion Fashion israel Fashion Magazine Fashion News hair Makeup photography style Trends zara אופנה אופנה 2021 אופנה ישראלית אופנת גברים אופנת נשים איפור אפי אליסי אתר אופנה אתר אופנה 2021 ביוטי הפקות אופנה זארה חדשות אופנה חדשות האופנה טיפוח טרנדים טרנדים 2021 כתבות אופנה מגזין אופנה מגזין אופנה 2021 מגזין אופנה אונליין מגזין אופנה ויופי מגזין אופנה ישראלי מגזין אופנה לנשים מעצבי אופנה סטייל עיצוב אופנה צילום צילום אופנה קורונה קסטרו שבוע האופנה שיער שמלות כלה