ישראל בעין המסרגה

מיוחד ל-Efifo

׳שנקר׳, קורס סריגים-סימסטר א': הסטודנטים התבקשו ליצור דגמים המשקפים את ישראל החדשה והמציאות שבה. ליצור כור היתוך של חיים שיש בהם ערכים חברתיים, תרבותיים ואופנתיים. קבלו פרשנות אופנתית מרהיבה

מנחה: שאול אהרוני, מנחה טכנית: דליה כהן, מנחה לסריגה: אדווה ברונר

 

גיל חסון

״בחרתי לעסוק במציאות הישראלית המורכבת שבה אין הכרה בנישואים בין דתיים. בבגד שילבתי אלמנטים מייצגים משלוש הדתות: יהדות, נצרות ואיסלאם, יחד עם אלמנטים מעולם הכלות לתוך שמלה אופטימית המייגצת בעיניי מציאות אידיאלית בה כל אדם חופשי לבחור את מי לאהוב ולמי להינשא ושיכירו בכך״.

 

 

 

הדר שבח

״ההשראה שלי הגיעה מאמן ישראלי ששמו אריק אליהו בוקובזה, אמן שעוסק בנושאים הקשורים לדת, צבא, גיוס חרדים, ומביע באופן לכאורה נאיבי ותמים – ביקורת על החברה הישראלית. העבודות של האמן מאוד שטוחות ובחרתי להעביר את ההשטחה לשמלה סרוגה אשר מכילה אלמנטים מהלבוש הצבאי והחרדי. נלבש מעליה ג'קט גדול שעליו צעצועים מקושטים- שבעזרתם אני מבטאת את אותו הרעיון של האמן: הצגה תמימה, צעצועים מקושטים שמסתירים את הרעיון המקורי של כלי מלחמה״.

 

 

 

יפעת אוטיץ

״הפרויקט שלי עוסק בשיטת החינוך-לינה משותפת שהייתה בקיבוצים, יש חילוקי דעות לגבי היתרונות והחסרונות של לינה משותפת. בחרתי לייצג את האסכולה המדברת על הקושי והבדידות, עסקתי בניתוק של הילדים מההורים כבר בגיל מוקדם וחיי החברה המשותפים בצורה מלאה. מערכת הלבוש שעיצבתי מעבירה את הקור והבדידות המסויימת שקיימת בסגנון החיים הזה, כיצד מצד אחד יש שיתוף וכולם ביחד אך מצד שני עדיין חסר (לרוב) החום והאהבה של הבית וההורים. חשוב לי להראות את החוסר פרופרציות בבגד על מנת להדגיש את הבעיות שעולות לפעמים מחיים של שיתוף מוחלט. את הכפפות הוספתי על מנת להראות את הקושי והבדידות, חוסר אפשרות לאחוז בשום דבר בצורה נוחה״.

 

 

 

לי מוסרי

״לפני כשנה נפטר אבא שלי, שהיה נשוי פעם שניה לבחורה פיליפינית ולפני 7 שנים נולדה לי אחות קטנה חצי פיליפינית חצי ישראלית בשם נועה. הישראלי החדש. ישר קפצה לי אחותי הקטנה לראש. לאחר מותו של אבי.התחילה בבית לעלות השאלה בעצם מה יהיה מוצאה, לאן תחליט, ולאיזה כיוון ללכת, מבחינה דתית, אמונה או כל שאלה אחרת בסגנון. התחלתי לחקור על תהליך הזהות. האם הוא ישפיע עליה כשתגדל, איזה ויתורים תצטרך לעשות, האם היא באמת תרצה את זה או שזה יגיע מלחץ חברתי. נגעתי במחקר שלי לתהליך הזהות והחתימה הסופית של תהליך הגיור לבחורות שרוצות להפוך את זהותם ליהודיות. המחקר התמקד לא בתהליך כולו אלא רק בחתימה הסופית, הטבילה במקווה.
יצרתי שמלה ושכמייה. השמלה עשוייה מחוט ביבי אלפקה, בשילובי עם חוטים שקופים בחיבורים שמדמים את תהליך החיבור, והניתוק של הבחורה לזהות שלה. השרוולים הנופלים והארוכים , כל הגזרה שנשפכת כאילו נכנסה עכשיו לבירכה ויצאה ממנה. השיכמייה היא בעצם מעטפת, הדימוי למגבת שעוטפת אותה ביציאה מהבריכה, ומהטקס הכל כך משפיל הזה שהן צריכות לעבור בליווי 3 רבנים. יצרתי פלייטינג של פטרן של פרחים שהם בעצם הפרחים שיש על החלוק המקורי שלובשות הטובלות בטקס, בשילוב עם שני חוטים. הכל בגוונים של מים , והבריכה אליה הן נכנסות״.​

 

 

 

לירון בן-סימון

"טוב למות בעד ארצנו" כך אמר יוסף טרומפלדור שניה לפני שנשם את נשמתו האחרונה. במהלך קורס סריגים התבקשנו לקחת השראה מהשאלה "מהו להיות ישראלי בעיני?" להיות ישראלי בעיני זה לדעת להקריב, לא להפסיק להאמין שמחר יהיה יותר טוב ותמיד לקוות לשלום. במהלך המחקר הגעתי לתוכנית ההתנתקות – תוכנית שבוצעה על ידי ממשלת ישראל בקיץ 2005 ובמהלכה פינתה ישראל באופן חד צדדי את תושבי ההתנחלויות מרצועת עזה למען השלום, במהלך המחקר ניסיתי להבין את המשמעות של הקרבה, החשיבות של בית מבחינה רגשית וסנטימנטלית, להבין את הרצון העז שלנו כעם לחיות כאן, בארצנו ולהיות ציוני.
הפרויקט שלי מתעסק בהקרבה ובכאב שחוו תושבי ההתנחלויות אך כולו צבוע בלבן ועל בסיס של מגן דוד יציב ואיתן – הלבן זה בשבילי צבע של תקווה ותפילה לשלום, בהבנה שכולנו הקרבנו בליווי כאב גדול למען המדינה שלנו אבל גם מההרס צמחנו והצלחנו לבנות מדינה, והיא כבר בת 70. כולנו צריכים להמשיך להאמין בלב שלם שהמצב יכול להשתנות – וכך יקרה. אני רוצה להאמין שפעם הבאה שאבצע פרויקט על "מה ישראלי בעיני?" אז אוכל לענות: "טוב לחיות בעד ארצנו״.

 

 

 

נועם פרקל

״נושא ההשראה שלי היה השיכונים בערי הפריפריה. רציתי להציג את אופי הבנייה בשיכונים ואת התרבות החברתית שיצאה משם בדגש על זרם המשוררים ערס פואטיקה. בעבודה יצרתי שני דגמים: האחד, מעיל גשם מסריג המציג את השיכונים כתבנית שחוזרת על עצמה, בניינים על בניינים שחוזרים על  עצמם ללא שוני בכל המקומות. המעיל צופה בניילון, שעוונית ואיזולירבנד – חומרים זמינים ונגישים. בשני, אוברול עם דפוס בדוגמא של רצפת בלטות בסגנון טרצות שהיו פופולריות בשנות ה-40 וה-50. הם שימשו לריצוף השיכונים. האוברול שיצרתי סרוג מחוטי זהב המייצגים מבחינתי את העושר התרבותי שהתפתח בפריפריה, ובגזרתו חיברתי בין גלבייה ושרוואל ליצירת אוברול אוברסייז נוח וזוהר״.

 

 

 

קארין קארוצ'י

״נולדתי במרוקו ועליתי לארץ בגיל 5 ישר לבאר שבע, בה אני גרה עד היום.. הזיכרון הראשון שלי מהארץ היה הדרך לבאר שבע.. כל מקום שהסתכלתי סביבי היה חול, דיונות וצבעי אדמה משתנים. הדגם שלי מדבר בעיקר על מרוצת השנים ששינו את באר שבע  מאזור ללא פיתוח ניכר למקום שנחשב היום לבירת הסייבר של ישראל, ביניהם צמחו בניינים גבוהים ושכונות חדשות. המעבר בין ה״חוליות״ ל״בטון״.

 

 

 

רנטה דרקובה

תלמידת תואר שני במסגרת חילופי סטודנטים מצ'כיה. בין הגבעות. אופק אינסופי של מדבר והשמש, שמש כה גדולה שוקעת בין הגבעות. דממה ואל-זמניות מקיפה אותם, והם חופשיים, ללא כבלים, ללא גבולות, ללא שייכות.

 

 

 

 

אתר שנקר: http://www.shenkar.ac.il/he

 

 

 

 

 

 

 

 

Efifo – מגזין האופנה של ישראל

Efifo, מגזין אופנה ישראלי, משמש במה איכותית לדור החדש של האופנה בישראל. מעצבי אופנה, צלמי אופנה, סטודנטים ובוגרי אקדמיות לאופנה ובתי ספר לצילום אופנה. Efifo, מגזין אופנה ועיצוב, שיקי, רענן, בועט, מפתיע ופורץ גבולות. Efifo, מגזין אופנה ישראלי, מוקדש כולו לאופנה – הפקות אופנה של הכישרונות הגדולים בתעשיית האופנה הישראלית המתפתחת, ראיונות עם מעצבי אופנה ומכתיבי אופנה, יוצרים וכוכבים. Efifo, מגזין אופנה ישראלי, שם לו למטרה לקדם ולפתח כישרונות צעירים, נועזים, בועטים ותוססים מתחומי האופנה והצילום בישראל. Efifo, מגזין אופנה אונליין, הוקם מתוך צורך עמוק ואמיתי של דור חדש בתעשיית האופנה והצילום, המבקש במה להשמיע מעליה את קולו הרם, הברור והמחדש. Efifo, מגזין אופנה, יוזם ותורם למען התפתחות וחדשנות של עולם האופנה בישראל עם דגש מיוחד על קהילת מעצבי אופנה, צלמי אופנה, דוגמנים, דוגמניות, סטייליסטים, סטייליסטיות, מעצבי שיער, מאפרים ומאפרות.