״כנראה שהמקצוע בחר בי״

כך אומרת מעצבת האופנה לארה רוסנובסקי, היוצרת פריטי לבוש נצחיים שהם יצירות אומנות בפני עצמן. כששומעים את מסע חייה המרתק והשקפת עולמה הייחודית מבינים היטב שהיא נולדה ליצור ולהשפיע

 

 

ראיון וצילום: לימור יערי

 

לארה רוסנובסקי החלה לעצב תכשיטים וחגורות כבר בגיל 17, אך את המותג עם שמה הקימה לפני שנים ספורות. בין לבין היא הספיקה לעשות דבר או שניים, או יותר נכון את מה שרובנו לא נספיק לעשות בחיים שלמים. אנחנו נפגשות לצילומים ולראיון בביתה המעוצב והחמים בצפון תל אביב, שם היא מתגוררת עם בעלה ובתה. כבר ברגע הראשון של הפגישה אני נפעמת מהנוכחות ומהקסם שלה, ועדיין לא יודעת שמחכה לי מסע אל סיפור חייה המרתק, להשקפתה המיוחדת ולשפה העשירה שלה.

כמה שנים את עוסקת בעיצוב אופנה?
״אומרים שלכל אדם יש דבר אחד שממש קל לו ושהוא ממש מצויין בו. כך קרה לי עם תחום העיצוב, כנראה המקצוע בחר אותי. מגיל צעיר, ההסתכלות שלי על העולם הביאה אותי להשתמש בחומרים שונים ולהגשים אותם בעיצובים בתחומים שונים, בין אם זה בתיקים, תכשיטים, בגדים וציורים. המדיה משמשת אותנו להעברת המסרים ולכן מבחינתי אין כמעט גבול בין אופנה לאומנות, לווידאו ארט, לריקוד ולמוזיקה. המדיה שכיום אני עושה את זה היא האופנה, אבל מה שחשוב הוא המסר ולא המדיה״.

 

 

מהן התחנות החשובות שעברת בילדותך והשפיעו עלייך ביותר?
״בגיל שבע עליתי לארץ ממוסקבה עם המשפחה. התחנה הראשונה הייתה באר שבע. אומנם היינו שם רק למשך חודשיים, אבל זה היה מראה העיניים הראשון בארץ והוא נצרב לי בתודעה. כילדה, חשתי שיש זלזול די גדול בכל מה שקשור בתרבות. ללמוד, לרקוד, ולצייר נחשבו לתחומים גלותיים וכמעט שהרגשתי בושה לעסוק בהם. לכן פיתחתי מנגנון קשוח, שמתי על עצמי חליפה של שודדת בנקים (צוחקת).
אני לא יכולה לומר שהיה לי קשה כילדה. אני כן אומרת שזה הצריך ממני להיות מאוד יצירתית, נוכחת ועירנית. זו חוויה שחוזרת אצל הרבה מהגרים: הצורך לסמוך על עצמך ולהיות בנוכחות מלאה וקשוב למי שאתה. כך שתמיד הייתי ילדה נוכחת אבל שמרתי על מידה מסוימת של אאוטסיידריות, שאני דואגת לשמור עליה אפילו עכשיו. זה המפלט והמערה שלי בה אני יוצרת דברים, מקום המאפשר לי לא תמיד להיות מחויבת לחוקים החברתיים אבל יש לי אהבת אדם גדולה ואני רואה את העשייה שלי כשליחות להשפיע ולהכניס תכנים של יופי.
מבאר שבע עברנו לתל אביב. בתיכון לא למדתי אמנות. התחלתי לעצב ליין חגורות ותכשיטים כשהייתי בת 17 ואפילו הופעתי על שער העיתון ״זמנים מודרניים״ כמעצבת.  אחר כך התגייסתי ליחידת 8200. עד הצבא היה לי היה לי מסלול די צפוי. לאחרונה הבנתי שכנערה, היו לי רגשות אשמה שאני מוכשרת באומנויות ולא בתחום שמביא תועלת כמו מדע ורפואה. הרגשתי שזו בושה לעסוק בציור ובעיצוב, וזה למרות שאני באה מבית מוסיקלי״.

״זו הסיבה שאני מתחברת לאופנה, כי זו אמנות פונקציונאלית. לדעתי, עדיף לקנות פחות בגדים ולרכוש בגד שיש בו את כל החבילה, מאשר לפזר אלפי שקלים ברשת אופנה. אני יוצרת בגד עם אורח חיים משל עצמו״

 

 

אחרי הצבא, התחילה לארה רוסנובסקי ללמוד בבצלאל אך פרשה באמצע השנה הראשונה וטסה ללונדון, שם עיצבה תכשיטים אותם מכרה בשווקים מוכרים עם שותף ובעקבות ההצלחה לה זכו הם פתחו שתי חנויות בעיר. במקביל למדה אומנות בסנט מרטינס, בית הספר גבוה לאומנות. לאחר שבע שנים חזרה לארץ והחלה לעצב בגדים. ״היה לי קל יותר לעצב מאשר לעסוק באומנות״ היא מספרת. ״בארץ הקמתי מותג שנקרא פגנקה והחנות הפכה לרשת, זה קרה לי מאוד מהר בלי לתכנן, כמו כל דבר בחיים שלי״.

בשנת  1999 היא מכרה את החצי שלה ברשת, התגרשה וטסה בגיל 31 לטייל בהודו. על חוויותיה בהודו היא מספרת: ״במקום לחזור אחרי חודשיים שלושה, חיפשתי דרך להישאר. נפתחו לי שם הצ'אקרות עם כל הצבעים, הבדים והאפשרויות. התחלתי להתנסות בחומרים, ברקמות ובעבודות יד והתחלתי לייצר שם תיקים. בהתחלה ייצרתי לחברות גדולות וכשהבנתי שיש ביקוש ייצרתי ליין תיקים משלי. העסק גדל בבת אחת, במשך שנתיים הסתובבתי בירידי אופנה בעולם כמו משוגעת. אחרי שהתחלתי לצאת עם מי שהיום בעלי, שהוא ישראלי שגר אז בלונדון, הגעתי לשלב שהייתי צריך לקבל החלטה קשה אחרי שבע שנים בהודו: אם להישאר שם או לסגור ולעבור אליו ללונדון. השארתי את העסק לאחי שעבד איתי בהודו והעסק נסגר באופן טבעי אחרי שנה״.

את התקופה השנייה בחייה בלונדון מתארת לארה רוסנובסקי כרגועה. היא ילדה את בתה אליה והפכה לאמא במשרה מלאה. אבל כמו שבטח כבר הבנתם, היה לה קשה עם אורח החיים הרגוע וכשאליה הייתה בת 5 הם חזרו לארץ. ״הרגשתי בשלה לחזור והיה לי צורך בחוויה מתקנת. לונדון הייתה מהממת והשפיעה על התפיסה, העיצוב וההתנהלות שלי. ההומור האנגלי, הפאנק, המוזיקה ופרץ האינדיבידואל שאופייני להם, השפיעו על העיצובים שלי. כשחזרתי לארץ התחלתי לעצב שוב עם רעב גדול. הפעם הכרתי את כל התחנות בתהליך העיצוב והרגשתי שחזרתי הביתה״.

 

 

מה דעתך על האופנה בארץ?
״כששואלים אותי אם יש אופנה בארץ אז לדעתי לא. אין ממש. יש אנשים שמתעניינים באופנה ויש הרבה מאוד אנשים מוכשרים שיוצרים אופנה. אבל זה לא ענף שחי, פועם ומייצר בארץ. עובדה שכולם מחכים לברוח מפה לחוץ לארץ. גם כי זה מקום קטן מדי וגם כי זה לא תחום שנמצא על סדר היום במדינה, בדומה לכל תחומי האומנות והתרבות. מבחינתי זה אתגר לפלס את הדרך הזו בארץ, שהיא דרך מאוד חשובה וקשורה לרוח ולא לחומר הישרדותי שבו נוהגים לעסוק בארץ״.

איך את מגדירה את הסגנון האישי שלך?
״הסגנון שלי דרמטי וארטיסטי אבל לא מתאמץ. אני משלבת אלמנטים אקלקטיים מתרבויות שונות, מקונטקסטים שונים ומתקופות שונות, אני אוהבת צמתים וניגודים״.

מהן ההשראות שלך?
״אני שואבת השראה מחיי היום יום, תערוכה שראיתי או סרט, הליכה בפארק בסתיו, נסיעה מרגשת למקום בעולם או ספר. זה יכול להיות מכל דבר. לקראת עבודה על קולקציה אני שואלת את עצמי ׳מה את רוצה עכשיו?׳ והתשובה לשאלה כבר מוכנה, אני רק צריכה לשלוף אותה״.

״הייתי ילדה נוכחת אבל שמרתי על מידה מסוימת של אאוטסיידריות, שאני דואגת לשמור עליה אפילו עכשיו. זה המפלט והמערה שלי בה אני יוצרת דברים, מקום המאפשר לי לא תמיד להיות מחויבת לחוקים החברתיים אבל יש לי אהבת אדם גדולה״

 

 

לארה רוסנובסקי מקשרת את עיצוביה לתנועות שיש היום בעולם, כמו תנועת metoo# והתחזקות האישה. ״הייתה לי תקופה שעיצבתי בעיקר שמלות, עכשיו יש לי רצון ללבוש מכנסיים. השמלה מייצגת עולם של פעם, הצד היפה והרך ולזה יש גם מקום היום. אבל אני רוצה גם את הצד של הקשיחות, של power suits. האתגר שלי לאפשר לאישה לבוא לידי ביטוי בכל גווניה. כל אחת רוצה להיראות גם וגם ולבוא לידי ביטוי בהרבה מאוד רבדים. הבגד צריך להיות נוח כמו טרנינג אבל גם מפואר ושיתפוס את העין. אני רוצה להביא דברים שמיימים והשראה לאפרוריות של היום יום. יש לי הזדמנות לייצר את זה לנשים ולכן יש הרבה נשים שמכורות לעיצובים שלי כי הבגדים משמשים אותן״.

ההשראה לקולקציה החדשה של לארה רוסנובסקי הוא אוהל הקרקס הרוסי. כשאני מבקשת ממנה לספר על חוויותיה מהקרקס כילדה ברוסיה היא מחייכת. ״ברוסיה של שנות ה-70 הקרקס היה אירוע מרכזי והיה לו מעמד יוקרתי. יצא לי לנסוע לרוסיה לקרקס לפני כמה שנים והתאכזבתי מהחוויה. היה לי חשוב להחיות את ההתרגשות של הקרקס מהמקום האישה הבוגרת, של המעצבת והאומנית. בנוסף, האסתטיקה של הקרקס מעניינת אותי באופן כללי״.

״יש אנשים שמתעניינים באופנה ויש הרבה מאוד אנשים מוכשרים שיוצרים אופנה. אבל זה לא ענף שחי, פועם ומייצר בארץ. עובדה שכולם מחכים לברוח מפה לחוץ לארץ. גם כי זה מקום קטן מדי וגם כי זה לא תחום שנמצא על סדר היום במדינה״

 

 

איך זה בא לידי ביטוי בקולקציה?
״זה בא לידי ביטוי בצבעוניות, בדפוסים שהרכבתי, שהם כולם ציורים וקולאז'ים שלי, במערכות לבוש שמאפיינות לוליינים ומאלפי אריות. יצרתי שילוב של תיאטרלי עם יומיומי״.

ספרי על האאוטפיטים שבחרת להצטלם איתם?
״יש פרטים שאני אובססיבית אליהם ומופיעים בכל קולקציה, כמו מעילים עם אמירה. הם צריכים להיות כמובן שימושיים, כמו כל דבר שאני עושה. כי באופן כללי, זו הסיבה שאני מתחברת לאופנה, כי זו אמנות פונקציונאלית. לדעתי, עדיף לקנות פחות בגדים ולרכוש בגד שיש בו את כל החבילה, מאשר לפזר אלפי שקלים ברשת אופנה. אני יוצרת בגד עם אורח חיים משל עצמו״.

מה דעתך על טרנדים?
״אני אוהבת לעשות רפרנס לטרנדים. לדוגמה יש בקולקציה העכשווית הדפס מנומר כחלק מההשראות של הקרקס. חשוב לעצב עם רפרנס לטרנדים, כי זה מייצר אמירה שאני מעודכנת וחיה בתוך העולם, ומתוך זה אני מייצרת משהו משלי. זה האיזון בין להיות שייך ולהיות אינדיבידואליסט״.

״בגיל שבע עליתי לארץ ממוסקבה עם המשפחה. ללמוד, לרקוד, ולצייר נחשבו לתחומים גלותיים וכמעט שהרגשתי בושה לעסוק בהם. לכן פיתחתי מנגנון קשוח, שמתי על עצמי חליפה של שודדת בנקים״

 

 

בשנה האחרונה הציגה לארה רוסנובסקי בשבוע האופנה שהתקיים בחודש מרץ האחרון ויותר ויותר אנשים נחשפו למותג שלה. על תוכנותיה לשנת 2019: ״אני רוצה לתפקד כמותג מוכר בחו״ל. הקהל בארץ מאוד קטן, זה כמו להעלות הצגה ולהציג רק לבני המשפחה. התחלתי בצעדים לקראת יציאה לחו"ל. הפעם אני בונה מערך ומתכננת את הצעדים קדימה, לא כמו בעבר. ואני כמובן מתכננת להציג בשבוע האופנה בארץ״.

מהפגישה עם לארה יצאתי נפעמת ועם הרבה השראה לחיות את החיים במלוא העוצמה. את הפריטים הנצחיים של לארה רוסנובסקי תוכלו למצוא בחנויות שלה בשוק פשפשים ביפו (עמיעד 14), באוסישקין 44 ברמת השרון ובאתר האינטרנט. את שמלות הכלה וערב ניתן למצוא בסטודיו בבית טפר, תל גיבורים 5, בהזמנה אישית.

*כל פריטי האופנה בהם מצולמת מעצבת אופנה לארה רוסנובסקי הם פרי עיצובה (למעט המעיל האדום)

 

 

לימור יערי – צלמת וכתבת אופנה
הבלוג של לימור יערי: Et Ze
האתר של לימור יערי: www.limoryaari.com
האינסטגרם של לימור יערי: limoryaari_photography

 

מגזין האופנה של ישראל
מייסד ועורך אחראי: אפי אליסי
מייל: efifo@efifo.co.il
אינסטגרם: efifomagazine
קבוצת האופנה שלנו פתוחה לכולם: https://www.facebook.com/groups/efifo/