להזהיב את החבצלת

כפתורים וקישוטים אחרים

אוצר: ד"ר דורון לוריא
14.2.17 – 10.6.17

הכפתור הוא חפץ פונקציונאלי, קטן ושגרתי לכאורה. הפיכתו של הכפתור הקטן ל"גיבור" התערוכה, היא מעשה חתרני משהו, הנועד להעניק לו תשומת לב שונה מן הרגיל. במרכז התערוכה מוצגים אלפי כפתורים מסוגים שונים ומשונים מאוספים פרטיים של אספני כפתורים הפועלים בתשוקה, כמעט באובססיה וכן חפצי-נוי זעירים אחרים – חלקם מוגזמים ומופרכים בעליל, כגון מכבנות, מסרקות, אבזמים, שמלות נוצצות וקשתיות עתירות נוצות-טווס.

כפתור הוא דיסקית קטנה המשמשת בתעשיית הביגוד כדי לאפשר פתיחתו וסגירתו של הבגד. לעיתים כפתורים צמודים לבגד לצורכי קישוט בלבד, כסוג של אמצעי הבעה אמנותי. הכפתורים מיוצרים ממגוון גדול של חומרים, בהם חומרים טבעיים כגון עץ, קרמיקה, עצם, שנהב, אם-הפנינה, שריון צב או קרני בעלי חיים, מתכת (זהב, כסף, נחושת, פליז), או חומרים אחרים מלאכותיים: צלולואיד, זכוכית ופלסטיק שהוא כיום החומר הנפוץ ביותר בתעשיית הכפתורים. עיצוב הכפתור וחומריותו יכולים לסמן שינויים באופנה וכן להעיד על מעמד כלכלי וחברתי. מוצא הכפתורים מאירופה, לפני כ-4,000 שנה, בעיקר כקישוט הבגד. כפתורי הרכיסה הומצאו באסיה בימי הביניים והצלבנים במאה ה-12 הביאו אותם לאירופה.

השימוש המשולב בכפתור ובלולאה הומצא בגרמניה במאה ה-13. במאה ה-17 פרצה בצרפת "מלחמת הכפתורים"(!) הומצאו אז כפתורים העשויים מאריג או מחוטים מלופפים, שהיו זולים יותר מהכפתורים הרגילים. תעשייני הכפתורים המסורתיים פחדו לאבד את פרנסתם ותבעו מהממשלה לערוך חיפושים משטרתיים ולהטיל קנס על חייטים שיעזו להשתמש ב"כפתורי טקסטיל". בסופו של דבר, אי אפשר היה לעצור את שילובם של כפתורים אלה בבגדים האופנתיים. הסרט הצרפתי "מלחמת הכפתורים" מ-1962 בבימויו של איב רובר, המבוסס על ספר מאת לואי פרגו שיצא לאור ב-1912, נחשב כאחד מהסרטים הצרפתיים החשובים ביותר בזמנו. במאה ה-18 ציווה פרידריך הגדול, מלך פרוסיה, לתפור כפתורים על שרוולי המקטורן של עוזריו ומשרתיו, כדי לאלצם לזנוח את מנהגם הנפסד לקנח את אפם בשוליים של שרוולי בגדיהם. אט-אט הפכו הכפתורים לאמצעי מובהק של גנדור. רבים מן הכפתורים היו יקרים וכאשר בגד כלשהו התבלה ונזרק, הוסרו ממנו הכפתורים ונעשה בהם שימוש חוזר בבגד חדש.

להזהיב את החבצלת" הוא מושג לועזי במקורו, שבבסיסו עומדת התהייה: "מדוע לקחת משהו שנברא בצורה כה יפה (כמו פרח החבצלת, לדוגמה) ולצפות אותו באופן מלאכותי בזהב?. האם פעולה שכזו בהכרח 'תשפר' את הפרח?".  במילים אחרות: לעיתים אנו נתקלים ב"עיצוב-יתר" או ב"סגנון-יתר", בהגזמות למיניהן ולעיתים התוצאה אף מוגדרת במושג "קיטש", המוכר לכולנו. בתערוכה הנוכחית, הכוונה היא הן לכפתורים עצמם והן לחפצי הנוי הנלווים להם, שמעבר לעיצוב הבסיסי והפונקציונאלי המתבקש, הושקעה מחשבה רבה בניסיון לשיפור המראה שלהם.

מוזיאון תל אביב
אגף אניאס ובני שטינמץ לאדריכלות ועיצוב
גלריות 1, 2 הבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר

התערוכה מתקיימת בסיועה האדיב של טל אמית, מנהלת ארכיון שנקר-הנדסה, עיצוב ואמנות