מגזין אופנה: 70 שנות גזענות: "בתעשיית האופנה מעדיפים כל דבר שייצג אותה, מאשר ערבים או דרוזים"
מגזין אופנה: 70 שנות גזענות
האם גם היום, כשהמדינה שחוגגת 70, יש לגזענות מקום של כבוד בחברה הישראלית, מה שמייצר אפליה אינסופית בתעשיית האופנה? האם בארץ מעדיפים בלונדינים ובלונדיוניות או יופי, אופי ורמת הפופולריות באינסטגרם הם, בעצם, אלה שקובעים את חוקי המשחק? אנשי התעשייה המקומית מביטים אל המחר בתקווה מהולה בסקפטיות. תחקיר
מאת נועם שקד ואיתי א. גורביץ'
משרדי הפרסום עדיין שבויים בתפיסה סטראוטיפית לגבי דמות המזרחי, משפיעה באופן ישיר גם על דוגמנים ודוגמניות הרשומים בסוכנויות הדוגמנות
זה לא סוד, שגם כיום, בעיצומן של חגיגות ה-70 למדינה, לא ניתן לומר שהחברה הישראלית נקייה מגזענות.
אחד התחומים שנותנים ביטוי לתפיסות חברתיות גזעניות שעדיין קיימות בה הוא ענף הפרסום, וכנגזרת ממנו – עולם האופנה והדוגמנות.
מספיק להציץ בהפסקת פרסומות קצרה כדי להבין שהדמות האשכנזית הטיפוסית היא עדיין הדמות המובילה המיוצגת בהיקף הרחב ביותר בפרסומות, בייחוד באלה העוסקות בתחום האופנה והביוטי.
אמנם, בשנים האחרונות משרדי הפרסום משלבים בקמפיינים דמויות של מזרחיים, ולא רק בהקשר הסטראוטיפי של פרסומת לחומוס, מוצרי ניקיון או מוצר שמתקשר למשפחתיות, אך זה עדיין לא מספיק.
לא ניתן לומר שהחברה הישראלית נקייה מגזענות. אחד התחומים שנותנים ביטוי לתפיסות חברתיות גזעניות שעדיין קיימות בה הוא ענף הפרסום, וכנגזרת ממנו – עולם האופנה והדוגמנות
העובדה שמשרדי הפרסום עדיין שבויים בתפיסה סטראוטיפית לגבי דמות המזרחי, משפיעה באופן ישיר גם על דוגמנים ודוגמניות הרשומים בסוכנויות הדוגמנות.
לאלה הבהירים-אשכנזים לעיתים קרובות קל יותר להצליח במלאכת הליהוק של משרדי הפרסום ויחסי הציבור ולזכות בעבודות נחשקות, בעוד חבריהם השחומים-מזרחיים נותרים מאחור.
בטי רוקוואי: "בסך הכל, אנחנו מדינה גזענית"
"בסך הכל, אנחנו מדינה גזענית", אומרת בטי רוקוואי, סוכנת דוגמנים וותיקה, בעלת סוכנות "אימג'".
"בתעשייה הישראלית עדיין מעדיפים בהירי ובהירות עור, רצוי שיהיו בלונדינים, על פני כל דבר אחר.
רק כששחומי עור מתפרסמים בזכות עשייה אחרת, הם יכולים להשתלב כפרזנטורים בתעשיית האופנה. מצב הערבים והדרוזים עוד יותר קשה".
״דרכם של הדוגמנים הערבים נראית עוד ארוכה מאוד. אלה נתקלים בקשיים שנובעים מהגזענות שקיימת בחברה הישראלי״
"יש גזענות בכלל במדינת ישראל", מוסיפה דניאלה רייבנבך, בעלת משרד יחסי ציבור "דניאלה רייבנבך תקשורת".
"הגזענות קיימת בכמה נישות ובולטת מאוד בנישת הפרסום והאופנה. בגלל הגזענות שלנו, אנחנו מקטלגים את כולם.
מחפשים הגדרות. מזרחית? מתאימה למטבח. ערבי? מתאים לבנייה, למשל.
יש במגזר הערבי והדרוזי הרבה יפים ויפות שיכולים לעשות עבודה מצוינת כדוגמנים. התפיסה של רובנו היא זו שצריכה להשתנות".
"יש גזענות בכלל במדינת ישראל"
בניגוד למזרחים שעשו דרך במהלך 70 השנים האחרונות והצליחו, גם אם עדיין לא באופן מספק, להשתלב בעולם הדוגמנות, דרכם של הדוגמנים הערבים נראית עוד ארוכה מאוד.
אלה נתקלים בקשיים שנובעים מהגזענות שקיימת בחברה הישראלית, בנוסף לקושי שנובע מהצורך לפרוץ את גבולות המסורת והשמרנות של הסביבה בה הם חיים.
"מאחורי זה יש סיבה – גזענות"
אחד הדוגמנים שנתקל בחומות אלו הוא עמיר עמאר, שמתקשה להשיג אודישנים בשל מוצאו. מה שלא הפריע לנו, אגב, להכתיר אותו לפנים של מגזין FASHION ISRAEL לשנת 2018, בדיוק כשעשה את צעדיו הראשונים בעולם הדוגמנות. כי מה שקובע אצלנו אלה הפנים.
לרדוף אחרי חלום
עמיר עמאר הוא דרוזי. בן 23 מכפר מג'אר שלאחרונה עבר להתגורר בהרצליה, במטרה להתקרב למרכז תעשיית הבידור והאופנה הישראלית.
"אני מאמן אישי ומאמן חדר כושר. ודוגמן", הוא מגדיר את עצמו. אחרי שירותו הצבאי כחובש קרבי בחטיבה 300, פנה ללימודי סיעוד באוניברסיטת תל אביב.
"אחרי שנה של לימודים יצאתי להפסקה, כדי לרדוף אחרי חלום – להיות דוגמן בינלאומי", הוא משתף.
למרות נתונים חיצוניים מרשימים שתפורים על התעשייה, הוא מתקשה למצוא עבודות משמעותיות בתחום. "מאחורי זה יש סיבה – גזענות", הוא אומר בכנות.
״זה שאני דרוזי זו כבר בעיה״
אתה חייב להסביר
״הפעם הראשונה שנתקלתי בגזענות בתחום האופנה היתה לפני כחודשיים, כאשר
פניתי לסוכן האישי שלי שייצג אותי בהתחלה ושאלתי למה עדיין לא התקבלתי לעבודות משמעתיות.
למה לא עברתי אף אחד מהאודישנים שהלכתי אליהם, כמו רנואר, בגיר, לי קופר ואחרים.
התשובה שהיתה לו היא שאני, בעצם, הבעיה. ביקשתי שיסביר לי מה הבעיה שהוא חושב שקשורה בי. הוא ענה לי שזה שאני דרוזי זו כבר בעיה.
הסביר שבתעשיית האופנה יעדיפו כל דבר על פני ערבים. זאת המציאות שאני צריך להתמודד איתה".
אתה חושב שכיהודי היית מצליח?
"התשובה היא כן. משום שהבנתי שתעשיית האופנה בישראל לא מעוניינת בערבים שייצגו אותה. בישראל הגזענות נמצאת כמעט בכל תחום, רק שבתחום האופנה ניתן להרגיש שזה הכי בולט".
רנא רסלאן
"אני מכירה את המצב מהתקופה בה עבדתי עם רנא רסלאן אחרי שזכתה בתואר מלכת היופי", מחזקת את דבריו בטי רוקוואי. "היא עשתה תכניות טלוויזיה, אבל אף פעם לא עשתה קמפיין אופנה.
בגלל שהיא ערבייה. השנאה קיימת וככל שהימין מתחזק בשלטון, השנאה רק גוברת. את הערבים יקחו רק כגימיק, אבל לא כפרזנטורים מן המניין.
גם המקרה של תאלין אבו חנא מאוד דומה. היא מאוד יפה בעיניי, אבל אם לא היה את הסיפור האישי שלה שגורם לאנשים לרחם עליה, היא לא הייתה מדגמנת".
ספאא פרחאת
"ללא שום ספק, הגזענות והמעגלים הסגורים בתחומים אלו נעלו את פורחי הענף מהמגזרים המוצנעים מלהיכנס לתחום", מסבירה העיתונאית ספאא פרחאת.
"כעיתונאית שחיה את בעיות בני המיעוטים, פונים אליי רבים מהם בהתייחס לתלונה ובשאלות, כמו מה עושים, איפה הפתרון, איך מתמזגים. רובם עם נימת ייאוש כואבת".
חדיג'ה דסוקי
חדיג'ה דסוקי, סטייליסטית, בלוגרית ומובילת דעת קהל:
"כל עוד ימשיכו להסתכל עלינו כאומנים 'ערבים', ימשיכו לקרוא לנו רק כשצריכים לפנות לקהילה הערבית או לדבר על נושא 'ערבי' כלשהו.
כמובן, תמיד יש את אלו שהם יוצאים מן הכלל. גם תלוי מי זה אותו ערבי – מוסלמי, נוצרי או דרוזי.
זה משתנה מעדה לעדה ומדת לדת. אבל עדיין ההזדמנות היא מן הסתם לא שווה ולא אמיתית".
״קודם כל, אין כל כך הרבה דוגמנים ערבים ודרוזים, לפחות לא בסוכנויות הגדולות״
ואולי, הגזענות בכלל רק בראש שלנו? אולי, היופי, האופי ורמת הפופולריות הם אלה שקובעים?
״אני לא באמת מזהה בעיה כזאת בעולם האופנה", חורצת שחף סגל, אשת יחסי ציבור בכירה, סמנכ"לית במשרד יחסי ציבור "רוני ארנון תקשורת".
״קודם כל, אין כל כך הרבה דוגמנים ערבים ודרוזים, לפחות לא בסוכנויות הגדולות, שאני עובדת איתן.
למה אין? זו לא שאלה שאני יכולה לענות עליה, אבל אני מאמינה שלא בגלל אפליה. להיפך.
סוכנויות מחפשות גיוון ואוהבות להציע ייחוד. אם אין, ייתכן והבעיה היא שלא מגיעים אל פתחן מספיק אנשים יפים עם נתונים להצליח בתחום".
מעולם לא נתקלנו בשום גילויי גזענות או הערות כאלו ואחרות הקשורות למוצאה. היא התקבלה באהבה גם בתקשורת וגם בקרב קהל הלקוחות״
שחף סגל
״אני חושב שאם הייתי עובד בחו"ל, הייתי מפורסם ומצליח יותר״
התופעה, כפי הנראה, אינה ישראלית ומאפיינת את העולם כולו. "הרי זה לא שיש יותר מדי סופר-מודלס בעולם הגדול שמוצאן מארצות ערב.
וגם כשיש, דוגמת האחיות לבית חדיד, הן נראות יותר מזרח אירופאיות ממזרח תיכוניות", מוסיפה שחף סגל.
"הרי זה לא שיש יותר מדי סופר-מודלס בעולם הגדול שמוצאן מארצות ערב״
"כן, אני חושב שאם הייתי עובד בחו"ל, הייתי מפורסם ומצליח יותר",
משתף שאפיק עזאם, דוגמן דרוזי שעוסק בתחום מזה כשנתיים, במהלכן השתתף בהפקות אופנה בארץ ובחו"ל.
"אבל בעיניי אין הבדל בין יהודי או ערבי או דרוזי. זה תלוי בדוגמן עצמו. בעולם הדוגמנות אין הבדל על רקע גזעני.
מחפשים פה אנשים יפים עם לוקים שונים, ולא משנה אם הם יהודים או ערבים. אני לא נתקלתי אף פעם בגזענות".
רונן אור צרפתי
רונן אור צרפתי, סוכן שחקנים ודוגמנים מחזק את דבריו: "אני שולח את מיוצגיי לאודישנים והלקוחות בוחרים.
אני בטוח שאם היה דוגמן או דוגמנית מהמגזר שהיו יפיפיים – היו עובדים בטוח.
וגם יש דוגמניות מהמגזר שעובדות יפה. בעולם האופנה לא בוחרים לפי דת-צבע-גזע.
יש מקום לכולם. הכל לפי טרנדים. לא מאמין בלהעביר אצבע מאשימה לגבי תעשייה או אדם זה או אחר. כל אחד מקבל את שלו".
אין היום הרבה טאלנטים במגזר הערבי כמו לוסי אהריש
דוגמה נפוצה ל'הצלחה ערבית' היא הודא נקש שהצליחה להשתלב בתעשייה. למרות ובזכות מוצאה. "הודא שימשה כפרזנטורית של המעצבת אליאן סטולרו".
"מעולם לא נתקלנו בשום גילויי גזענות או הערות כאלו ואחרות הקשורות למוצאה.
היא התקבלה באהבה גם בתקשורת וגם בקרב קהל הלקוחות. הודא נקש היא דוגמה מצוינת לדוגמנית שפרצה יפה בחסות הסוכנת אלינור שחר.
היא קיבלה את פרסומה הראשוני בשל ערביותה, אבל לא הפסיקה לעבוד לרגע וכשחשה שהקריירה שלה זקוקה לבוסט, השתתפה בתכנית 'הישרדות', והיא עובדת מאז ללא הפסקה".
"ללא שום ספק, הגזענות והמעגלים הסגורים בתחומים אלו נעלו את פורחי הענף מהמגזרים המוצנעים מלהיכנס לתחום״
מגזין אופנה: 70 שנות גזענות
״שהמגזר היהודי לא ישפוט ממקום עדתי״
"הלקוחות מחפשים טאלנטים. ולא משנה באיזו מדיה או מאיזה מוצא", אומרת דניאלה רייבנבך. "רצוי, טאלנטים שפונים לכל המגזרים.
שילוב של מראה חיצוני מתאים הוא גם נתון מאוד חשוב בתעשיית האופנה.
לצערי, אין היום הרבה טאלנטים במגזר הערבי, כמו לוסי אהריש, למשל. אני הייתי איתה במגעים לקמפיין אופנה ופספסתי אותה לחברת אופנה מתחרה.
ככל שיהיו יותר דוגמנים וטאלנטים מהמגזר הערבי, הם ישתלבו יותר".
סלאח דקסי, צלם אופנה
"עד היום אנחנו לא רואים ייצוג הולם בתעשיית האופנה בקרב המגזר הערבי יש בודדים שפרצו דרך ומעטים שמתפרנסים בכבוד לאחרונה.
אבל אנחנו כן עדים לסוג של קפיצת מדרגה", אומר סלאח דקסי, צלם אופנה.
"אנחנו מרגישים יותר מעורבות של המגזר בכל הקשור בחברה הישראלית.
אנחנו רואים משתתפים, אמנם במספרים קטנים, בתוכניות ריאליטי כמו 'האח הגדול', 'משחקי השף', תוכניות מוסיקה ובידור.
תאלין אבו חנא
ניתן לראות שכוכבי ריאליטי בעלי פוטנציאל מהמגזר הערבי, כמו תאלין אבו חנא והודא נקאש.
כן מצליחים בתעשייה ואף מובילים חלק נכבד בקמפיינים ארציים ועולמיים. הכל תלוי מי הסוכן ועד כמה הוא אוהב אותך ומאמין ביכולות שלך.
אני מקווה שזה ימשיך להיות בתנופה ושהמגזר היהודי לא ישפוט ממקום עדתי, אלא יסתכל על כל מועמד ועל הכישורים שלו ופחות מאיפה הוא בא", מוסיף דקסי.
"כשראש הממשלה שלנו יפסיק לשסע את העם אחד בשני ולא תהיה גזענות, אולי משהו ישתנה"
"אני לא מאמינה שיהיה שינוי מתישהו בקרוב", מנחיתה רוקוואי את החולמים על שלום עולמי שבינינו על הקרקע.
"רק אם ייסע לארצות הברית, יהפוך לכוכב בינלאומי כמו שקרה לגל גדות, יפסיקו להתעסק במוצא ובדת שלו ויתנו כאן לערבי כל קמפיין שירצה".
"אני לא מאמינה שיהיה שינוי מתישהו בקרוב"
"כשראש הממשלה שלנו יפסיק לשסע את העם אחד בשני ולא תהיה גזענות, אולי משהו ישתנה", אומרת דניאלה רייבנבך.
"אבל השינוי יכול לבוא גם מאיתנו. במסגרת העבודה במשרד, אני משתפת פעולה עם בלוגרים ואינסטגרמרים ממגזרים שונים, כולל מהמגזר הערבי. אני רואה בזה גם כחוויה מתקנת, כי אצלי כולם שווים".
״החברה הישראלית, במצב מדאיג מאי פעם. אלימות, הסתה, הדתה וגזענות הם התפריט היומי ברשתות החברתיות״
יחד עם זאת, העתיד הוורוד אינו תלוי רק ביהודים.
מגזר הדרוזי האנשים מתקשים לקבל דוגמנים, משום שתחום הדוגמנות לפעמים עוסק בדברים שמנוגדים למסורת של העדה הדרוזית או לדת הדרוזית", מציין עמיר עמאר.
"המשפחה שלי עדיין מתקשה לקבל את העובדה שאני דוגמן ואת העובדה שהחלום שלי הוא להיות דוגמן מפורסם ברמה עולמית. אני נתקל בחוסר פירגון מצידם, ואף לפעמים מקבל תגובות חריפות על העבודות שאני עושה".
ולמרות זאת, עמיר, כמו רבים מחבריו למקצוע, משני הצדדים, לא מתכוון לוותר.
"בעוד חמש שנים, אני רואה את עצמי כאדם מאוד מוצלח בתחום הדוגמנות, שכבר עשה קמפיינים במספר מדינות בעולם.
אני רואה את עצמי גם כשחקן מפורסם, איש עסקים מצליח, בוגר תואר באחת האוניברסיטאות הכי גדולות בעולם ומרצה בנושאים כמו זכויות האישה, קבלת האחר או איך לחיות בהרמוניה עם השונה".
״תגובות חריפות על העבודות שאני עושה״
"אני בטוחה שאם מישהי או מישהו שיש להם את הנתונים הפיזיים והאישיותיים שיכולים להפוך אותם להצלחה מסחררת יגיעו לסוכן הנכון שיידע לנהל אותם, תהיה להם קריירה מצוינת".
שחף סגל רואה עתיד יפה יותר, אבל לא שוכחת את המציאות בה אנו חיים.
שחף סגל
"כל הנאמר לעיל לא סותר את העובדה שאנחנו, החברה הישראלית, במצב מדאיג מאי פעם", אומרת סגל.
"אלימות, הסתה, הדתה וגזענות הם התפריט היומי ברשתות החברתיות.
כשאנחנו לא חוגגים את עצמנו לדעת בשבוע האופנה, מצבה של תעשיית האופנה הישראלית די מפחיד.
רשתות נסגרות או מצמצמות היקפים, שלא לדבר על מעצבים עצמאיים. באקלים הזה, מפחיד לעשות צעדים שיכולים להיתפס כקיצוניים.
מרבית משרדי הפרסום המנהלים את תקציבי הרשתות הגדולות הם משרדים ותיקים ושמרניים, ולא ימהרו לייעץ ללקוחותיהם להעמיד בראש הקמפיינים שלהם דמויות קונטרברסליות.
לצערי, אני לא רואה שינוי משמעותי באופק. בקורלציה מושלמת למה שקורה בכנסת ובממשלה, החברה שלנו רק נעשית קיצונית יותר".
מגזין אופנה: 70 שנות גזענות
בעלים ועורך אחראי: אפי אליסי
Fashion Israel – מגזין אופנה של ישראל
מייל: fashionisrael.mag@gmail.com
טלפון: 050-7368167
אינסטגרם: fashionisrael.mag
אתר: https://www.fashion-israel.co.il/
הקבוצה שלנו בפייסבוק: Fashion Israel – מגזין אופנה של כולם!
דף עסקי: Fashion Israel
כתובת למשלוח: ויצמן 68 כניסה ב׳ דירה 3 גבעתיים
מגזין אופנה: 70 שנות גזענות
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל