מגזין אופנה: מישה רפופורט -"פלישה". תערוכה חדשה. "הכל השתנה ודבר אינו מובן מאליו"
מגזין אופנה: מישה רפופורט
מאת מערכת המגזין
בימים אלה עולה בגלריה דן בתל אביב, "פלישה" תערוכת ציור חדשה של האמן מישה רפופורט. בעבודות המוצגות בתערוכה מציג רפופורט דימויים של הרס וקדושה. שילובים וחיבורים שיוצרים זוויות ראיה השונות מהמקובל.
בציוריו אלו פולש רפופורט מן הקלאסי אל העכשווי. ומנגד, מציב פלישה נגדית של מרחבי האמנות העכשווית הפרוצה אל עולמות של היצירה הקלאסיקה הנוקשה. בעבודותיו ניתן למצוא דימוי החוזר על עצמו בדמות נזירה לבושה גלימה צחורה יחד עם רכב מסחרי הרוס לאחר תאונה.
חיבור דיסוננסי של קודש וחול. האמן מבקש ליצור אלמנטים בלתי שגרתיים של הפתעה. המבקשות לעורר את תשומת ליבו של הצופה. "שיעצור, יתבונן, ילמד ויהנה".
חגי שגב, אוצר התערוכה:
"רפופורט יוצא מעולם היצירה הקלאסי, שעליו התחנך באקדמיה בצעירותו בקזחסטן. משם ועד ליצירה הנוכחית שלו, הכל השתנה ודבר אינו מובן מאליו. רפופורט יוצר דימויים ועוצר רק כאשר הוא מרגיש כי השיג את מה שרצה ולא ידע בדיוק כיצד לבטא אותו מילולית. הוא יוצר מטפיזיקה בנוף ובאדם המצויר. הוא מנסה להציג את הקונפליקט שבין חיי השגרה ובין החלומות ובין מה שהאדם מרגיש ושואף אליו".
מישה רפופורט, יליד 1948 אלמה אטה -קזחסטאן, עלה לארץ בשנות ה-90, חי ועובד בתל אביב.
גלריה דן, רחוב בן יהודה 107 תל אביב
שעות פעילות: ימים א' – ה' בין השעות 10:30-19:00, ימי ו' 10:30-14:30
חגי שגב, מתוך שיח אמן עם מישה רפופורט
אמנות ראשית האלף השלישי מתאפיינת בהשפעות עזות המשפיעות עליה מעולמות הטכנולוגיה המהירה והשאיפה לשיווק זריז של מוצרים. הרעיונות והמסרים המועברים בציורים, תצלומים, מיצבים ופסלים צריכים להיות ברי קליטה זריזה ומיידית. עליהם לעורר עניין, לפתות את הצופה במהירות ולפנות מקום וזמן למוצג הבא.
רפופורט שואף ליצור גשר בין הקלאסי לעכשווי
הוא אינו מרגיש צורך, כפי שהוא מזהה בקרב אמנים רבים בני זמננו, לספר את ה"אני" שלו עד בלי די. עבורו, האמנות היא גשר בין מצבים ובין מציאויות, בין סיפורים ואגדות לממשות קונקרטית, שאיתה נפגשים בחיי היום-יום. גישה זו מאפשרת לו לצייר ציור שהוא מעל לזמן ולמקום, תוך זיקוק של חיבורים שאף הם מעל לזמן ולמקום הספציפי.
הציורים המרכזיים בתערוכה מציגים חיבור מפתיע לכאורה בין דמותה של נזירה לבושה גלימה צחורה ובין רכב מסחרי פגוע.
התיאור הזה, המטלטל בין קדושה לחולין, הוא חיבור שנראה תמוה ביותר בהקשר של הציור בישראל. מדוע בוחר הצייר לצייר דווקא דמותה של נזירה ועוד בסמוך לרכב הרוס, כנראה בעקבות תאונה? הסביבה האדריכלית של הסצנה אף היא אינה ברורה ומובהקת לחלוטין. ניתן לשער כי היא מייצגת זיכרון של מבנים ישנים, אולי בתים על סף הריסה, כדוגמת המבנים של יפו או נווה צדק בדרום תל אביב.
בתודעה הישראלית דימוי המכונית לאחר תאונה מעורר אסוציאציה דווקא למכונית לאחר פיגוע
ההתייחסות לתאונת דרכים היא פחות מהותית להקשר האמנות בישראל, בעוד המשמעות הפוליטית של פיגוע טרור הוא שגור למדי, בעיקר בתצלומי הזוועה מן העיתונות. גם בהיבט זה חורג רפופורט מהצפוי.
הזיכרון העולה באופן מיידי הוא של ציורו הנודע של אנדי וורהול של רכב לאחר תאונה. אצל וורהול הקישור לתצלום המקור מן העיתון הוא קרוב ומיידי, בעוד שרפופורט נוקט בסגנון הציור הקלאסי כדי לשמור את התיאור במחוזות המטאפיזי.
בכך הוא שומר על דמיון עיצובי עם זה של הנזירה ועל אחדות הציור כולו.
חדירת המכונית לתמונה של הנזירה היא פלישה של המכונה לעולם הרוח. ניתן להגדיר זאת אולי כמעין נוכחות נעלמה של המכונה בטריטוריה החילונית היומיומית. הצגה של עולם חולין החודר ומפריע לעולם הרוח בדמות הנזירה.
החיבור הלא ברור הזה מעורר מחשבה שלא הכל טריוויאלי, למרות הכל. האמירה שעולה, מבלי להתייחס ישירות לנושאי הדת, היא שעולם הדת הפך לטריוויאלי, אולי כמו עולם המכוניות – כלי תעבורה המשרת את האדם בחיי היומיום שלו. הרגשה שעולם ההגות והדת יורדים מהפסים הישרים שלהם ולפתע הופכים לחלק מהקוסמוס.
אני מנסה לדבר על הקשר בין האדם ובין הקוסמוס
רפופורט שואף לאפשר לצופה חוויה הזכורה לו מצעירותו, של התבוננות ארוכת-שהות ביצירת אומנות − התבוננות שעוררה בו את עולמות הדמיון ואת יכולת הרפלקסיה.
כיום, כך הוא מרגיש, אנשים המתבוננים ביצירות אמנות לוקחים את הצפייה כמעין עוד פרויקט שצריך לסמן שהושלם. צופים בגלריות ובמוזאונים חולפים על פני התמונות או הפסלים כמעט מבלי להפנים את שראו עיניהם.
האמירה האמנותית והפילוסופית הגלומה ביצירת האמנות שינתה את מהותה בצורה רדיקלית
עולה תחושה של אמירות רבות שאין מאחוריהן עומק או מסר של ממש. הנטייה של רבים בעולם האמנות היא להגיד דבר-מה, מבלי להתחייב למשמעות ולמסרים של ממש. אמנים רבים חוששים לצאת מן התמונה של עולם המדיה והתקשורת.
מפחדים להביע את דעתם, פן יצאו מגבולות הקונסנסוס, וייפגעו בשל כך. מתוך עמדה זו בוחן רפפורט בשורה של ציורים העוסקים בטריוויאלי ביותר, בשקית הקניות מנייר, את עמדתו על עולם האמנות העכשווי.
כאמן, אני משתדל לחשוב כמה שפחות על האמירה האישית
על בסיס עקרון זה עוסק רפפורט הן ברוחני והן ביומיומי. שקיות הנייר או החפצים הארוזים, בציורים אחרים, מקבלים חיים משלהם. כך, הציורים השוכנים אלה לצד אלה בתערוכה, או ציורים שנעשו באותם חודשים ממש בסטודיו נעים בין העשיר והמפורט לעני ולפשוט.
רפפורט יוצר אמנות ביניים שמתייחסת לקיום האנושי, בצורה טבעית ההולמת את הצניעות של אמן המחפש בלי הרף את דרך הביטוי הנכונה, תוך חיפוש אחר האפשרות המעניינת ביותר לבטא את עצמו.
בעלים ועורך אחראי: אפי אליסי
Fashion Israel – מגזין אופנה ישראלי
מייל: fashionisrael.mag@gmail.com
טלפון: 050-7368167
אינסטגרם: fashionisrael.mag
אתר: https://www.fashion-israel.co.il/
הקבוצה שלנו בפייסבוק: Fashion Israel – מגזין אופנה של כולם!
דף עסקי: Fashion Israel
כתובת למשלוח: רח׳ בר כוכבא 1, דירה 1, רמת גן
מגזין אופנה: מישה רפופורט
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל