מלי דה-קאלו בגלריית שכטר

תערוכת היחיד החדשה של מלי דה-קאלו משתרעת על פני שתי הקומות של גלריה שכטר והיא מציגה מיצבי וידאו בשלושה ערוצים , תיעוד המחקר לקראת התערוכה ואתר אינטרנטי המושק כחלק מהתערוכה. מתחם נווה שכטר, העיר תל אביב , ארכיטקטורה , תרבות , אמנות וזיכרון הם בלב התערוכה. תוך תהליך של פירוק ובנייה מחדש, טווה דה קאלו סיפור עצמאי, הבוחן את הגבול שבין הדוקומנטרי לפיקטיבי, מצליב בין ההיסטורי לעכשווי ומציע מבט אלטרנטיבי על הנרטיב המוסכם בארכיון הרשמי.

מאת: מערכת Fashion Israel

התערוכה תני לי לראות עוסקת במקום הפיזי, התרבותי וההיסטורי של הבניין בו שוכנת גלריה שכטר, ומספרת  את סיפור המקום באופן מרובד על ידי נקודות מבט, מסכים והקרנות. היא מפגישה בין אמיתות היסטוריות ועכשוויות, המצטלבות בקו העדין והמתעתע שבין הדוקומנטארי לפיקטיבי ולפואטי, בין הקולקטיבי והאישי.

דה-קאלו קיבלה לידיה את "ארכיון נווה שכטר", ארכיון מתפתח שאינו מאורגן על פי עקרונות ארכיוניים קלאסיים אלא המאגד מסמכים שנאספו במשך השנים בערבוביה: תצלומים, גזירי עיתונים וחפצים שקובצו על ידי שי פרקש – מתעד ומשמר ציורי קיר.

המבנה ההיסטורי על גלגוליו אשר כיום פועל כ"נווה שכטר- מרכז לתרבות ואמנות הודית עכשווית", היה בראשיתו חנות עות'מנית ובהמשך הפך ל"קפה לורנץ" המיתולוגי – מוסד קולינרי תרבותי שנבנה על ידי גרמנים טמפלרים והוא לב ליבה של התערוכה.

עבודת הווידאו המוצגת בקומה הראשונה של התערוכה מציפה תעלומה לאן נעלמו ציורי הקיר שעיטרו את המבנה ההיסטורי של קפה לורנץ?: ציור הקיר של יוחנן סימון "סוף המלחמה"  (1949) השתרע על  קיר שלם במסעדה של מועדון החיילים-בית החייל, שנפתח בבניין זה באותה שנה. מלבדו ידוע שהיו במקום ציורי קיר של מרדכי גומפל, פרלי פלציג ואביגדור סטימצקי. התעלומה מעלה דיון עקרוני בדבר שימור נכסי תרבות ואמנות ויחס החברה אל העבר הלא רחוק.

דה-קאלו ריאיינה דמויות שהיו קשורות בדרך זו או אחרת ל"קפה לורנץ" המיתולוגי לנוכח תצלום ישן מתוך הארכיון וביקשה מהם לתאר, להסביר ולהזכר במה שמתואר בתצלום. דברי המרואיינים הערוכים כשיחה מציפים את תעלומת הציורים האבודים ומאפשרים מבט חטוף לעבר באמצעות: צמחיה, צלילים ומאורעות היסטוריים ועכשוויים. בנוסף למרואיינים שזרה דה-קאלו את דודה ודודתה רוקדים  ואלס באולם הגדול של נווה שכטר, הזוג נישא במבנה בשנות ה-60 והריקוד שחוזר ומשולב בין עדויות המרואיינים מציף את היסטוריית הרפאים של המבנה ומעניק ליצירה מימד של הזמן החולף; גיבור התערוכה.

בקומה העליונה מוצג תיעוד המחקר של דה-קאלו הכולל: הקרנות של סרטים אילמים שהוצגו בראינוע ששכן בתוך קפה לורנץ מאז 1909, מסמכים ותצלומים היסטוריים. המבקרים והמבקרות אשר זוכרים את המקום יוכלו לכתוב את זיכרונותיהם, בין בתערוכה או מהבית באתר ייעודי. הסיפורים שיתקבצו יהוו "ארכיון חי", שיוסיף נדבך לארכיון נווה שכטר.

המרואיינים והמשתתפים בתערוכה : פרופ' יוסי בן ארצי – היסטוריון וגיאוגרף, דוד טרטקובר – מעצב גרפי ואמן, ג'ניפר בר לב – אמנית, שולה וידריך – חוקרת תולדות העיר תל אביב-יפו, הרב רוברטו ארביב- רב הקהילה המסורתית בנווה צדק, שי פרקש – מתעד ומשמר ציורי קיר, אדריכלית מיכל קימל אשכולות, עדנה דקלו ושוקי ולאה דקל.