מריה דומרק ותעשיית הדוגמנות בישראל

שער פלייבוי, שער בלייזר, מריה דומרק
|

מריה דומרק ותעשיית הדוגמנות בישראל – היינו מתירנים, נועזים, מחדשים ובועטים. הפכנו שמרנים וצבועים. בעיקר מקנה צאן של כבשים שותקות. לכל מטבע שני צדדים. מסך הטלוויזיה והעיתונות שקיבלו על עצמם עם השנים הדתה אל מול מסך הנייד והאפליקציה בה חוטיני היא לא מילה גסה. זה בסדר, שני הצדדים עושים כסף. הרבה כסף, שהרי אם אין כסף מה נלבש

מריה דומרק ותעשיית הדוגמנות בישראל

סנסציה.-פזית-כהן-לגדעון-אוברזון-משנות-ה-80.-צילום-יקי-הלפרין-ז״ל-1024x275
סנסציה. פזית כהן לגדעון אוברזון משנות ה-80. צילום: יקי הלפרין ז״ל

מאת: אפי אליסי

״עירום מוכר״

צמד מילים אלה שימש את משרדי הפרסום במשך עשרות שנים. היום זה אחרת. כן, הפכנו שמרנים יותר. תראו בהמשך על מריה דומרק.

החברה הישראלית הפכה שמרנית. המפרסמים לא יעזו ללכת על קמפיינים סקסיסטיים, פרובוקטיביים, בעלי אופי מיני כפי שנהגו בשנות השישים, השבעים והשמונים.

בימי הזוהר של אריק איינשטיין והחבר׳ה, המגזין ״העולם הזה״ שלא ראה ממטר והעיתון ״חדשות״ שהיה פורץ דרך והקדים את זמנו.

הצילום המפורסם של פזית כהן (צילם יקי הלפרין ז״ל) רכונה על ארבע, לבושה בבגד ים של אוברזון, עורר סערה ואולי סימן את הסוף.

meetoo שינה סדרי עולם

גם שני העיתונים המובילים בישראל באותם ימים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", שמרחו על העמוד האחרון שלהם באופן יומיומי צילום פרובוקטיבי (חצי פורנו) של אישה, הפסיקו את המעשה המגונה הזה שמטרתו יותר קונים.

השינוי ממתירנות שהיה נהוג אז גם בעולם וגם בארץ נבלם כמעט סופית בשנה שעברה כשה-meetoo שינה סדרי עולם.

אז לא הייתה טלוויזיה מסחרית

כשאני קם בבוקר ורואה בגוגל אנליטקס שם שחיפשו במספרים גדולים, אני מבין שקרה משהו עם השם הזה. השבוע הייתה זו הדוגמנית מריה דומרק.

מילות החיפוש היו ״מריה דומרק בעירום״. מה שנכון לפסקה הקודמת, שמתייחסת בעיקר לפרסום בשלטי חוצות ולמודעות בעיתונות. אז לא הייתה טלוויזיה מסחרית. פרסומות היו רק בקולנוע לפני הקרנת הסרטים.

לא יכלה עוד לסבול את הטוקבקים

הזירה השתנתה והעולם הפך לרשת שם הכול מותר, פרוץ, חסר חוקים וגבולות. גופים מסחריים עדיין לא ״מוכרים עירום״ בתעשייה החדשה שהתפתחה בשנים האחרונות.

יש להם קודים שמוכתבים על ידי הצרכן הישראלי הממוצע, שברובו שמרן יותר מאי פעם ואסור להרגיז אותו.

מדובר בכסף והרבה. ב״גיא פינס״ התברר לי שמריה דומרק מחקה את כל התמונות שלה מחשבון האינסטגרם, כי לא יכלה עוד לסבול את הטוקבקים.

הכול ידוע, הכול בסדר

למריה דומרק חשבון שחצה מזמן את מיליון העוקבים. היא עשתה זאת בעיקר בזכות הגוף והחוטיני.

מיליוני בחורות משתמשות בגוף שלהן להעלות עוקבים. זה לגיטימי.
זה הגוף שלהן, וזכותן להשתמש בו כפי שהן רואות לנכון.

למריה דומרק זה הצליח, לרוב המוחלט שמשתמש בגוף שלו כתוכן זה לא עובד.

אנשים לומדים, קונים עוקבים, רוכשים לייקים. הכול מותר, הכול ידוע, הכול בסדר. להצלחה באינסטגרם אין חוקים. למה מריה דומרק כן ואחרות לא. אין לכך תשובה.

סינדי קרופורד על שער גיליון פלייבוי
סינדי קרופורד על שער גיליון פלייבוי

האם החוטיני הפך להיות בעוכריה

באונה הימנית שלי התרוצצו שאלות זניחות כמו, טוקבקים זה לא דבר חדש. אני מניח שמריה, היום דוגמנית מקצוענית, בוגרת פלטפורמת הפרסום של ״האח הגדול״, נתקלה ברבבות תגובות במהלך השנים.

אז למה דווקא כעת היא מתרגשת? האונה השמאלית שלי חוזרת לתחילת הכתבה. לשמרנות ולמפרסמים ישראלים.

האם החוטיני הפך להיות בעוכריה? דף חלק כדי למשוך מפרסמים גדולים ולקטוף קמפיינים? הוראה מלמעלה?

אלמליח הפכה לכוכבת גדולה ולדוגמנית מבוקשת

שיר אלמליח בתחילת דרכה חשפה את גופה לצופים הנלהבים. השהות בבית ״האח הגדול״ עשתה שינוי בקריירה שלה.

הגוף הולבש והקמפיינים החלו להגיע, גם לי לוי הצליחה למתג עצמה בזכות הסוכן האישי שלה ובזכות מדורי הרכילות, והפכה לדוגמנית מצליחה ופרזנטורית של מותג תכשיטים יוקרתי.

מהדורת-זכרון-של-עיתון-חדשות
הקדים את זמנו. מת מוקדם מדי וחבל. מהדורת זכרון של עיתון חדשות

בנות כמו אלין כהן מינפו את ההצלחה למפעל לייצור כסף

עולם הדוגמנות השתנה. המדיה החליפה פניה, חוקי המשחק השתנו. האינסטגרם הוא המפץ הגדול. הוא הצמיח כוכבות.

גם תוכנית הנוער ״הבנים והבנות״ הפכה ילדים וילדות אנונימיים למושא הערצה של דור האצבע. חלקם עדיין חזק בתמונה. סוכנויות דוגמנות גדולות וקטנות.

הבינו שאי אפשר להישאר אדישים לשינוי (אם אתה לא יכול להילחם בהם תצטרף אליהם).

בנות כמו אלין כהן מינפו את ההצלחה למפעל לייצור כסף (מותג האיפור שלה נכנס בימים אלה לרשת הפארם Be).
הבנים ובעיקר הבנות משוויצים למי יש יותר גדול, וגדול זה אומר כסף.

רומן, חוזה וכסף. הרבה כסף

סוכנויות דוגמנות החלו לשתף פעולה עם כוכבים ובעיקר כוכבות האינסטגרם (דוגמניות באופן כללי מרוויחות עשרות אם לא מאות אחוזים יותר מדוגמנים. זה מאז ומעולם. לפני שידענו מה זה אינטרנט).

קים אור אזולאי (״הבנים והבנות״) מיוצגת בסוכנות שרית ולורנס; נטע אלחמיסטר שלא ממש צריכה סוכן מיוצגת בסוכנות עלית. מריה דומרק.

אלין כהן אם איני טועה מייצגת את עצמה. השוק חופשי והתנועה זורמת. אנו עומדים שוב בפני מערכת בחירות, ושם המשחק יהיה חיבורים.

בדרך כלל זה עוזר. כולם מרוויחים מזה. כך מתנהלת תעשיית הדוגמנות בארץ. יש בה חיזור, רומן, חוזה וכסף. הרבה כסף.

גליונות ״העולם הזה״
היום כבר לא כותבים זונה בשער של עיתון. ״העולם הזה״
מתוך מגזין ״העולם הזה״
חסר גבולות. בוטה, נועז. ״העולם הזה״

רציתי להקיא בתוך הפה שלי

גם בין סוכנויות דוגמנות היו פיצולים וחיבורים מאז ועד היום. זה משרת אינטרסים משותפים, וכולם נהנים.

זכור לי שיחצ״נית אופנה חשובה וחזקה אמרה לי פעם: "נכנסתי למגזין ובמיוחד לכתבה שבה הכול פרגונים, אין שאלות קשות. רציתי להקיא בתוך הפה שלי.״

חבר אמר לי אז שיש מספיק אתרים צהובים ומרושעים. לא נורא אם יהיה אחד שיפרגן.

לעצמי אגב השארתי את השאלה פתוחה (למרות שעדיין הדי אן איי של המגזין הוא פרגון ליוצרים בתחום צילום האופנה והביוטי).

במהלך שנותיו של המגזין היינו במה – חשיפה לסוכנויות דוגמנות חדשות שפנו אלינו בבקשה שנכתוב על הקמת הסוכנות החדשה.

לגיטימציה לאורח חיים אחר

״גוף חדש המנסה לפרוץ לתחום האופנה ולשנות את התפיסה בכל הקשור לנושא המאוד שטחי ׳יופי׳".

אנחנו כאן כדי להביא לשינוי המוסכמות והאידיאל הדמיוני, שמכסה את שלטי החוצות ושערי המגזינים.

במבט אל העתיד, השאיפה היא להכניס ״אמת״ לעולם האופנה, כך שגם דוגמנית שלא עומדת בסטנדרטים המקובלים היום תצעד בתצוגת אופנה.

אנו שואפים לכך שנשים וגברים יוכלו לדגמן ״ראליות״ ויתנו לגיטימציה לאורח חיים אחר – לא זה שמכתיבה לנו החברה. תמיד הייתה לי התחושה שאני מסתכל על אנשים באופן קצת אחר.

תקראו לי נאיבי או תמים. זה אני

לא מזמן נתקלתי במשפט: "כשאתה משנה את הצורה שבה אתה מסתכל על דברים, הדברים שאתה מסתכל עליהם משתנים״.

זה טקסט שנשלח אלי לפני מספר שנים מסוכנות דוגמנות חדשה, שביקשה במה וחשיפה.

כבר עשיתי בחיי דברים גרועים מלפרסם את הטקסט הזה. תקראו לי נאיבי או תמים. זה אני. תמיד הייתי.

גם שנים רבות בתקשורת ושנים לא מבוטלות בתעשיית האופנה לא שינו את התכונה הזו שלי.

המציאות הוכיחה שהטקסט ריק מתוכן. נכשלתי? כנראה שכן. טעיתי בחיי. מעולם לא שיקרתי.

מריה דומרק על שער ״בלייזר״. גיליון בגדי ים 2019
מריה דומרק על שער ״בלייזר״. גיליון בגדי ים 2019

הציניות של תעשיית האופנה והפמיניזם בישראל

לאחרונה התקיים אירוע בגד הים השנתי והמסורתי (לא מסורת של הדת. המשכיות) של מגזין הגברים ״בלייזר״, שנעשה בשיתוף פעולה עם סוכנות הדוגמנות המצליחה itm.

לכאורה חיבור מדליק בין דוגמניות מצליחות, כוכבות יפות ולוהטות שקישטו את האירוע. אה כן, ודי צעירות. ״בלייזר״ מסמל עבורי את הציניות של תעשיית האופנה והפמיניזם בישראל.

עניין של סמנטיקה

השערים שלהם מצולמים היטב ועשויים נפלא. האובייקט בשער תמיד אישה. מעורטלת. לא, זה לא פורנו גם לא פלייבוי.

ועדיין הגוף הנשי מוצג כאובייקט מיני, ומעולם לא שמעתי מישהו יוצא נגד זה. פזית כהן הייתה לבושה, להזכיר לכם.

אבל השמלה ?? ביג NO NO

מבקרת האופנה של המגזין כתבה על אחת הבנות החוגגות את ״בלייזר״: ״מאמי, התקשרו אלינו מהסוכנות של יו הפנר ושאלו איפה את, מה להגיד? הבד מהמם, הצבע היסטרי, אבל השמלה ?? ביג NO NO.

החיבור בין הנערות היפיפיות והמצליחות עם מגזין שמציג נשים כאובייקט מיני השאיר בי טעם חמצמץ, ועדיין אין בחיבור הזה דבר רע כשלעצמו. עניין של סמנטיקה.

ידיעות אחרונות, מעריב טבלואיד
רצו למשוך קוראים עם נערת השער האחורי. ידיעות אחרונות ומעריב.

צלמים ואנשי מקצוע שהטרידו בנות או בנים

לפני מספר שנים בעלים של סוכנות דוגמנות גדולה, ריחפה סביבו עננה של הטרדות מיניות כאלה ואחרות של מיוצגות שלו.

אין לכך באמת הוכחות. לא הוגשו תלונות, לא נפתחה חקירה, והמידע הסתובב בתעשייה על גבול הרכילותי.

דברים מסוג זה וגרועים מכך היו תמיד בתעשיות הזוהר כמו הקולנוע, התיאטרון והאופנה. צלמים ואנשי מקצוע שהטרידו בנות או בנים.

שמועות תמיד מסתובבות. 2018 הציפה בעוצמה את הנושא הנורא, הכואב והרגיש של הטרדות מיניות.

נשים התחילו לדבר –  והעולם השתנה. (אני כותב מילים אלו בשעה שברחובות תל אביב מתקיימת "צעדת השרמוטות״ המוחה על הטרדות מיניות.

״אתה באמת תמים״

אני עד היום לא מבין אם השם הזה טוב או לא) כמובן שלא לכולן יש את הכוח לעמוד מול מעסיק מטריד שמספק עבודה. או לא. תלוי בתמורה.

"אתה באמת תמים״, אמר מכר מתעשיית האופנה. החיבורים האלה לפעמים מלאכותיים. מי שאתה חושב שהוא סוכן ובעלים של סוכנות הוא בעצם שליח של בעלים של סוכנות דוגמנות אחרת.

״טפלון״ אני לא

אני תמיד נוהג לומר לדוגמנים בהפקות אופנה בהן אני נמצא: אל תדברו איתי על סוכנויות הדוגמנות שלכם, אני לא מוכן להיכנס ביניכם למעסיקים שלכם. זה לא מענייני.

כך נהגתי תמיד וכך אמשיך לנהוג. תהיה ״טפלון,״ אמר לי פעם בעלים של סוכנות דוגמנות בתחילת דרכי.

אל תביע עמדה או דעה על כלום. תמים, נאיבי כן, אני אומר לעצמי תמיד. תמיד תאמין באנשים. כך חינך אותי אבא ז״ל. ״

טפלון״ אני לא. קראו לי בעבר ״דלעת״. מאוד נעלבתי. אחד מיועציו של רון חולדאי. עשיתי ממנו ירקות לקוסקוס.


קטן אבל חשוב


״בלייזר״ מטריד אותי הרבה פחות ממגזין נשים שהעורכת שלו אמרה לי פעם שהמו״לית של המגזין התעסקה בעברה בהפצת עלוני פורנו שחולקו חינם בקיוסקים.

לשאלתי אם זה נכון ענתה המו״לית: ״אני לא מתביישת בזה," ענתה בלי למצמץ. כשדיברתי על כך עם מקורבות מהתקשורת, התברר לי שלא מדובר בסוד מדינה.

אז תמשיכו לשתוק גם על זה. שתיקה שווה כסף. הרבה כסף.

מריה דומרק ותעשיית הדוגמנות בישראל


בעלים ועורך אחראי: אפי אליסי
Fashion Israel
 – מגזין אופנה של ישראל
מייל: fashionisrael.mag@gmail.com
טלפון: 050-7368167
אינסטגרם: fashionisrael.mag
אתר: https://www.fashion-israel.co.il/
הקבוצה שלנו בפייסבוק: Fashion Israel – מגזין אופנה של כולם!
דף עסקי: Fashion Israel
כתובת למשלוח: ויצמן 68 כניסה ב׳ דירה 3 גבעתיים

מריה דומרק ותעשיית הדוגמנות בישראל

תגובות פייסבוק