נדב ברנע: ״קשה לי עם השחיתות והגזענות שהפכו לנחלת הכלל בשיח הציבורי״

בין משתתפי ״התקווה״, תערוכה הרב-תחומית, המתקיימת ב-AZA13, בית סטודיו אנקורי תמצאו את נדב ברנע. מוזיקאי, מעצב תאורה וסאונד: ״למרות שאני יוצר המון לתיאטרון, איני אוהב תיאטרון במיוחד וקשה לי יותר להתרגש ממנו. לקבל מהאישה והבת שלי חיבוק על הבוקר זה הדבר המרגש ביותר בעולם מבחינתי״

 

 

מאת אפי אליסי, עורך ראשי – Efifo

נדב ברנע, 29, מוזיקאי, מעצב תאורה וסאונד לתיאטרון, מחול וטלוויזיה, הלוקח חלק בתערוכה ׳תקווה׳ גדל בזכרון יעקב ולמד במעגן מיכאל בבית ספר קיבוצי. את ילדותו העביר בין הים לבריכות הדגים. ״הייתי תלמיד גרוע מאוד ובית הספר היה הדבר האחרון שעניין אותי. בשנות התיכון הדבר היחיד שהיה לי בראש היה מוזיקה ובנות״. לאחר לימודי התיכון המשיך בלימודי מוזיקה והחל לעבוד על אלבומו הראשון כמו כן, בנות המשיכו להעסיק אותו. ״מה שגורם לי ליצור הוא צורך פנימי במבקש לדבר את עצמי, המקום שאני נמצא בו, המחשבות שאני חושב. להחזיר החוצה לעולם את הדברים שאני חווה בו. היצירה מושפעת מהחיים שלי, מהדברים שקורים לי ולהם אני מגיב. זה יכול ההורות שלי או מצב פוליטי שמפעיל אותי ליצור או אהבה. מאוד קשה לי עם מה שקורה במדינת ישראל, לכן מאוד קשה לי לחיות את חיי פה. קשה לי עם השחיתות המוסרית פה, עם האלימות והגזענות שהפכו לנחלת הכלל בשיח הציבורי״.

 

 

למה אמנות?
״כי אין ברירה אחרת, זה מה שאני יודע לעשות. לצורך העניין, מדובר בצורך כמו אכילה או ללכת לשירותים. עושים אמנות״.

מתי זה התחיל?
״אצלי העניין התחיל עם מוזיקה. התחלתי לכתוב שירים בגיל 13 בערך. בהתחלה ניגנתי על גיטרה ואחר כך על פסנתר. דרך המוזיקה הכרתי את עולם הבמה ואחר כך את עולם התאורה לבמה. היום בעצם אני מתעסק גם במוזיקה וגם באור לבמה״.

 

״לקום בבוקר מלא בתשוקה לחיים שלך זאת הצלחה. להצליח לאהוב ולהרגיש נאהב זאת הצלחה בעיניי״

 

 

מהיכן מגיע הרעיון?
"בשלב היצירה, הבריאה של ״יש מאין״ אין רלוונטיות לראש, הוא מצטרף מאוחר יותר. בשלב התכנון וההוצאה לפועל. לוקח אצלי זמן רב ותהליך ממושך בין שלב יצירת הרעיון לשלב המימוש שלו ושם בהחלט צריך לעבוד עם הראש".

יד מכוונת.
״זכיתי ליצור לצד ועבור יוצרים שאני מאוד מעריך דוגמת יחזקאל לזרוב או אוהד נהרין. אני תמיד נהנה ליצור לצד אמנים ותיקים ממני ומנוסים ממני, זה תמיד מעצים ומלמד״.

 

 

התרגשות.
״אני יכול להתרגש מאוד מקולנוע וממחול. למרות שאני יוצר המון לתיאטרון, איני אוהב תאטרון במיוחד וקשה לי יותר להתרגש ממנו. היום הדברים שהכי מרגשים אותי הם האישה שלי והבת שלי. לקבל מהן חיבוק על הבוקר, זה הדבר המרגש ביותר בעולם מבחינתי״.

אהבה ראשונה.
״התאהבתי בפעם הראשונה בכיתה ה׳ אני חושב. קראו לה רוני מגנוס והיא הייתה מלכת הכיתה. בדיעבד אני מאמין שגם היא הייתה בעניין אבל הסיפור לא יצא לפועל. הייתי מאוהב בה כמה שנים ומעולם לא אמרתי לה כלום. אין דבר מהנה ומרגש יותר מהתאהבות ובטח מהתאהבות נעורים״.

 

 

אני והחבר׳ה.
״יש לי חברים רבים ואני אוהב אותם אהבת נפש. חבריי הם המשפחה האלטרנטיבית שלי. בת הזוג שלי היא חברתי הטובה ביותר ומלבדה יש את רביד סביל שהיא מפיקת תאטרון מעולה, יחזקאל לזרוב שהוא אמן רב תחומי, במאי תיאטרון ויוצר בחסד, את עומר שיזף שהוא מעצב תאורה בחסד, ואת יאיר שרמן שהוא במאי תיאטרון גאון בעיניי״.

פאשניסטה.
״אני מאוד נשי בכל מה שקשור ללבוש, לא במובן המתלבש הנשי, לא במובן שאני יכול לצאת לשופינג ומאוד ליהנות מזה. אני יכול לבזבז הרבה כסף על נעליים אם הם מאוד לטעמי. יחסית לגבר, אני חושב שיש לי הרבה בגדים. אני מאוד אוהב ״להתלבש״ ומאוד מעריך אנשים אסתטיים עם טעם טוב בבגדים״.

 

 

״אין ברירה אחרת, זה מה שאני יודע לעשות. לצורך העניין, מדובר בצורך כמו אכילה או ללכת לשירותים. עושים אמנות״

 

עבודת אלילים.
״אצלנו בבית שמעו בעיקר מוזיקה ישראלית. הוריי היו קיבוצניקים וזה מה ששמענו בבית, משלום חנוך, שלמה ארצי, ריטה ועד מאיר אריאל. כך שאלו היו האלילים שלי כשהייתי ילד. אחר כך כנער, אהבתי מאוד את אביב גפן ואת דיויד בואי. כיום אני מאוד אוהב את רדיוהד ותום יורק ואת ג׳יימס בליק, אני מאוד מאוד מעריך את רוברט ווילסון ואת האמן ג׳יימס טורל״.

אשרי המאמין.
״ליוצר אין אפשרות לא להאמין בעצמו, זה הדלק שמניע את המכונית הזו, אם אינך מאמין בעצמך, אין סיכוי שתוכל ליצור עבור עצמך או עבור אחרים. לא אפשרי להוציא את הפנטזיות שלך לפועל מבלי להאמין בעצמך״.

 

 

אושר.
״אהבה עושה אותי מאושר. האישה שלי עושה אותי מאושר. הילדה שלי. ליצור תאורה או מוזיקה עבור עבודה טובה, שאני מצליח להתחבר אליה, עושים אותי מאושר. חופש וזמן גורמים לי נחת ואושר. עבודה יכולה לתת לי סיפוק ואושר. אני חווה בחיי הצלחות רבות. בפן המקצועי: ליצור פרויקטים שאני אוהב עם יוצרים שאני מעריך ובחיי האישיים: להיות במקומות שטוב לי בהם. אני לרוב שמח בחלקי״.

אני הצלחתי!
״להצלחה פנים רבות בעיניי, להצליח לעשות את הדברים שעושים אותך שמח בחיים זאת הצלחה לדעתי. לקום בבוקר מלא בתשוקה לחיים שלך זאת הצלחה. להצליח לאהוב ולהרגיש נאהב זאת הצלחה בעיניי״.

והתאכזבתי.
״חוויתי בחיי אכזבות רבות. הרבה דברים שרציתי שיקרו בצורה אחת, התרחשו בסוף בדרך אחרת. אהבות לא ממומשות, רעיונות וחלומות שרציתי להגשים ולא הצלחתי. לכל ׳כן׳ שחוויתי הקדימו הרבה ׳לא׳״.

 

״עושה לי רע לראות את היחס כאן לשונה, לפליט ולזקן. קשה לי עם אטימות הלב, עם חוסר החמלה. אני בהחלט יכול לראות את עצמי גר במדינה אחרת״

 

פחד.
״אני פוחד מהזיקנה, ממצב בריאותי קשה, מהיום בו הגוף יכשל, מהיום בו לא אוכל פיזית לקיים את חיי, לממש את חלומותיי. אני מפחד גם מעוני וממלחמות״.

שמחה.
״לצאת לבלות עם בת הזוג שלי, לחיות את החיים, לבלוע אותם. התחושה כשאני מממש את עצמי ואת חלומותיי משמחת אותי. כשאני רואה את הילדה שלי צוחקת אני שמח (וגם כשהיא ישנה)״.

 

 

כסף.
״לא מילה גסה, כסף מעניק נוחות ושקט. אני מאחל לעצמי שאוכל לא להתעסק או לחשוב על כסף לעולם״.

לאי בודד?
״מלבד את המשפחה שלי, אני מניח שאקח איתי חומוס. לעולם לא אגיד לא לחומוס. זה לעולם לא נמאס עלי ותמיד טעים לי״.

 

״לעבוד פחות ולהיות עם המשפחה יותר. לשתות ג׳ין וטוניק על חוף הים בימי הקיץ החמים ולראות את ילדתי בונה ארמונות בחול״

 

טוב לי.
״בבית אני מרגיש מאוד בנוח, לצד משפחתי וחבריי הטובים. מבחינה מקצועית נוח לי ואני בטוח מאוד במקום בו אני יוצר עבור אחרים, אם זה מוזיקה או עיצוב תאורה עבור פרוייקטים, שם המקום בו אני בטוח בעצמי ויודע להיות אי של ביטחון עבור היוצר איתו אני עובד״.

רע לי.
״עושה לי רע לראות את היחס כאן לשונה, לפליט ולזקן. קשה לי עם אטימות הלב, עם חוסר החמלה. אני בהחלט יכול לראות את עצמי גר במדינה אחרת״.

 

 

כל החלומות.
״יש בי המון חלומות, מקצועיים ואישיים. אני רוצה להמשיך וליצור וחולם על ליצור ״בגדול״ לפרויקטים הגדולים ביותר. אני חולם על חו״ל, דברים בקנה מידה מעבר למה שיש למדינתנו הקטנה להציע. אני מאחל לעצמי כאמור להיות במקום שלא צריך לחשוב על כסף, ליצור רק לשם היצירה, האהבה והתשוקה ליצירה. לעבוד פחות ולהיות עם המשפחה יותר. לשתות ג׳ין וטוניק על חוף הים בימי הקיץ החמים ולראות את ילדתי בונה ארמונות בחול״.

 

 

"תקווה" – תערוכת אמנות רב-תחומית

 

זו הפעם הרביעית ש-AZA 13, החלל לאמנות רב-תחומית בבית סטודיו אנקורי, מארח בין כתליו תערוכה שאוצר יחזקאל לזרוב. התערוכה "תקווה" תוצג בכל חללי הבניין (כ-20 חללים) ותכלול עבודות של אמנים מדיסציפלינות שונות כגון: צילום, ציור, Performance, מיצב, מוזיקה, מחול, וידאו וקולנוע.

 

התערוכה "תקווה " מהווה הדהוד לתערוכה "צנזורה" "האמנות – לשרוד" ו-"הפגנה" אותן אצר יחזקאל לזרוב בשנים האחרונות. "האמנות – לשרוד" פתחה בהצלחה את חלל האמנות AZA13 בבית סטודיו אנקורי, ביפו ופקדו אותה בארבעת ימי האירוע אלפי מבקרים. מאז התערוכות המוצגות בחלל האמנות AZA 13 בבית סטודיו אנקורי, הפכו לאירועי אמנות מדוברים ולמוקד למשיכה לאלפי המבקרים.

אוצר: יחזקאל לזרוב, מפיק: עמרי שפירא
משתתפים: אריאל רייכמן, איל פנקס, נועה ברזנר, יאיר ברק, מיה לנדסמן, עדי חנה פז, מיכל בראור, עמרי שפירא, אורי כרמלי, תום מ.ונדר ביקן, רן סלוין, לוסיאנה קפלון, אביב נווה, מאיה שמעוני, נסרין אבו בכר, איתמר פריד, נדב ברנע, אילת כרמי, מתן גור, עמית ברלוביץ, גילי סיטון, שרון גלזברג, יאיר ורדי, סיוון פרסלר וניתאי שלם, אלכסנדרה צוקרמן, רון וינטר, דניאל שופרא, עלית קרייז, סאמיר ג'אבאר, שירה יסעור, ארי טפרברג, מורן דובשני, חן כהן ואיה צייגר.

יחזקאל לזרוב, אוצר התערוכה: התערוכה 'תקווה' (במלעיל) תתמקד בעבודות המעוררות תקווה שלא אבדה, אך אולי גם אירוניות לגביה. במאבק יום יומי של מציאות הגוררת אותנו לאופטימיות מדומה, ראוי להמשיך לקוות ולתהות היכן היצירות שלנו ממוקמות על הציר שבין ייאוש לתקווה. התערוכות אותן אני אוצר בעזה 13, הן השתקפות של מצב חברתי, פוליטי ואישי של תקופה בה אנו נמצאים, בניסיון לייצר שיח, להציף ולבחון את מיקומה של האמנות בתוכה.
הפעם באופן מיוחד, התערוכה תפגוש אותנו בחלקים המורכבים לנו יותר, בהם אנו נאלצים להודות שאולי איבדנו את יכולת ההבחנה בין תקווה פשוטה לעיוורון מוחלט״.

אסנת הבר קוטון, מנכ"ל רשת החינוך אנקורי: ״אירועי AZA 13 בבית סטודיו אנקורי, המצוי בתוך מבנה סטודיו אנקורי, בית הספר לחשיבה יצירתית ויזמות, הם חלק מהותי בתפיסה החינוכית והיישומית העומדת מאחורי בית הספר.  סטודיו אנקורי רואה את האמנות ככלי לפיתוח חשיבה ומעורבות בסביבה, ולכן מציג ועובד בשיתוף פעולה אמיתי עם הקהילה האמנותית בישראל״.

האירועים פתוחים לציבור הרחב ללא עלות, בין התאריכים 21-24/02/2017 
AZA13, בית סטודיו אנקורי, רחוב עזה 13, תל אביב-יפו.

שעות פעילות:
21.2.2018 יום ד'-19:30-23:30
22.02.2018 יום ה'-19:30-23:30
23.02.2018 יום ו'-11:30-15:30
24.02.2018 יום ש'-19:30-23:30

הכניסה חופשית!

אודות AZA 13
AZA 13  בבית סטודיו אנקורי  הינו מתחם אמנות רב-תחומית, חלק מפעילותו של סטודיו אנקורי, בית הספר לחשיבה יצירתית ויזמות.
המתחם הפתוח לקהל הרחב מציע אירועי אמנות ותרבות עכשוויים ורב-תחומיים, כחלק מהותי בתפיסה החינוכית והיישומית העומדת מאחורי סטודיו אנקורי. האמנים עצמם והאינטראקציות שהם מייצרים, מקדמים חשיבה חברתית ביקורתית, תוך כדי שהם עוברים ממדיום למדיום, מזגזגים בין שפות ומציעים ייצוג עכשווי של יצירה, חשיבה ועשייה מגיבה ומעורבת חברתית.

אודות סטודיו אנקורי
סטודיו אנקורי הוא בית הספר המיועד לתלמידי חטיבה ותיכון, רואה את האמנות ככלי לפיתוח חשיבה ומעורבות בסביבה, ומדגים שיתוף פעולה עם הקהילה האמנותית בישראל. סטודיו אנקורי הוא פרי יוזמתם המשותפת של אסנת הבר קוטון, מנכ"ל רשת החינוך אנקורי ויחזקאל לזרוב, יוצר רב תחומי.

אתר התערוכה: http://www.aza13.co.il/